האתר הראשון בשיראל למשפט משווה
GCL - משפט משווה גלובלי
 
ניוזלטר 54 - 8.1.2015   
 
ארה"ב
אנגליה
אוסטרליה
קנדה
שונות
 
דיני חברות
דיני ניירות ערך
משפט עסקי
דיני הבראת חברות
ופירוקים

חברי המערכת:

רוני לזרוביץ 

ורד שיידמן 

ד"ר צבי גבאי

איתן וולף-הולץ

סיגל לזרוביץ

יפתח אבן טל

 
 

גלגולו של מעיל: הגדרה היא דבר מעניין - מוצאים את המכנה המשותף הנמוך ביותר כבסיס; מתחילים לעבות אותו במאפיינים פוזיטיביים (אנחנו מאמינים בלוגיקה), וגם בכמה מאפיינים נגטיביים (כצעדי ביטחון עקב חוסר ביטחון); מתאהבים בה מרגע שהיא הופכת למילה הכתובה, וכל הטררם הזה מסתיים בהבנה המייאשת, כי למרות המאמץ וההשקעה, ההגדרה מלאת חורים, וחליפת ה-Tailor made הזאת צרה מידי בכתפיים. טלו לדוגמה, את ההגדרה "בעל שליטה". ראשית, בעל שליטה הינו מי שמחזיק ברוב מהונה המונפק של החברה. ברור. ודמותו של בעל שליטה לבוש במדי "בעל המאה" עולה לנגד עינינו. זיהינו. אי-אפשר לפספס. הגדרה זו נשחקה במהירות שיא לאחר שנמצאנו למדים, כי מתמטיקה אינה חזות הכול. אז הוכרה גם השליטה האפקטיבית, קרי מי שבפועל, שולט על פעולות הדירקטוריון או על הנעשה בתאגיד בדרך אחרת. בעל שליטה זה לא בהכרח לובש מדים מרשימים, הוא עשוי להסתפק בחליפה, אשר אינה מעידה חיצונית על שיעורי כוחו האמיתיים. זהו? הלוואי! בעל השליטה מהסוג השלישי הוא בעל שליטה "טריקי". בעל שליטה זה לא יטרח ללבוש חליפה או מדים, כי אין צורך! הרי ממילא מרבית מהזמן הוא יושב בבית בטרנינג ונעלי בית. הוא ישמיע את קולו הנחרץ רק ברגע שהוא יחוש כי ביטחונו עלול להיפגע. לשם הדיון התיאורטי בלבד, נכנה אותו בנימוס "בעל שליטה מותלה". היום נדבר על הנושה העיקרי או המובטח של החברה.  

פרשת Hamilton Partners כוללת בליל של נושאים חשובים כולם. לא ניתן לדוג נושא אחד בלבד, בלי שבמגנט ייתפסו שלושה נושאים נוספים. בנרטיב של הפרשה: עסקת מיזוג אחת, ניגוד עניינים של שניים, פגיעה פוטנציאלית של רבים, וספקטרום רחב, שמצידו האחד - סטנדרט הבחינה לפי כלל שיקול הדעת העסקי, ומצדו השני - כלל ההגינות המלאה. ומה בסך הכול ביקשו הצדדים להתקשרות? לחזור הביתה בשלום (ובעברית צחה - to go private). אבל מבלי להיכנס לעובי קורתה של עסקת המיזוג המורכבת נשוא פרשה זו, נדרש בית המשפט לשאלה, האם מי שמחזיקה ב-48% מהון החברה, והינה אף הנושה של כ-82% מחובות החברה, הינה בעלת שליטה? נוווו? יש מי שמנחש את התשובה? נגלה לכם כבר עתה, כי בית המשפט לא היה יכול להסתפק בעצם החזקת החברה ב-48% בהון, בצירוף התנהלות דומיננטית מדרגה מסויימת, ולקבוע כי לפנינו שליטה אפקטיבית. תחת זאת, בית המשפט - הרחיב את ההגדרה, והמעיל כאילו, עוד יותר יפה אפילו.

בית המשפט הצ'נסרי בדלוור דורך בזהירות רבתי סביב הבורות הללו, ופוסק: ראשית, קיומה של החזקה אפקטיבית נקבעת לגופו של כל מקרה ומקרה; שנית, כאשר בוחנים את מעמדו המשפטי של נושה מובטח ועיקרי של חברה, אין מעמדו של זה כשל בעל שליטה, משום שיחסיו של הראשון עם החברה הם יחסים חוזיים, ולא יחסי חובות אמונים; שלישית, למרות אבחנה זו: במקרים מסויימים; לצורכי שאלה מקדמית של קביעת סטנדרט הבחינה על ידי בית המשפט; ולצורכי הדיון בבקשה לדחיית התובענה על הסף; ניתן לראות את מי שמחזיק בשיעורי החזקה נכבדים; והוא גם נושה עיקרי של החברה - כמי שיש לו שליטה מסויימת על עסקיה המסחריים של החברה. פיו!!! צליחת הכנרת ממש! ורק כדי לומר שהמלך לובש את מעיל השליטה בכל זאת. לגופו של עניין, בית המשפט קובע, כי חברת היילנד, בהיותה בעלים של 48% מהון מניותיה של החברה, ובהיותה נושה מובטח על 82% מחובות החברה, הינה בעלת שליטה בחברה, וכי ייתכן שהגינות העסקה, כעסקה שלבעלת השליטה עניין אישי בה, נפגמה. אוקיי. נפנים את ההשלכות: בית המשפט נשאר נאמן להגדרות היסוד. באופן יחסי. השתדל. טוב, אל תגזימו! זה היה יכול להיות גרוע בהרבה. תארו לכם שמישהו גם היה רומז על שליטה אפשרית של בעלי מניות המיעוט בחברה!

קריאה מהנה. החורף כאן. אל תצאו מהבית בלי מעיל.

ורד שיידמן, עורכת ראשית

 

בית המשפט הצ'נסרי בדלוור, נדרש לפסוק בשאלה, מה דינן של שתי תביעות שהוגשו כנגד אותם הדיקטורים בחברה, האחת הוגשה בדלוור על פי דיני החברות הדלווריים, והשנייה הוגשה בקולורדו, בעילות תביעה של תרמית בניירות ערך אשר הינן תביעות פדרליות: השאלה שהתעוררה האם יש לעכב הליכים בתביעה בדלוור, עד להכרעה בשאלת התרמית בניירות ערך, במערכת המשפט הפדרלית;

עוד בפסק הדין: הפרת חובות האמונים על ידי הדירקטוריון ובסיוע משקיעי פרייבט אקוויטי; התעשרות שלא כדין ונטילת רווחים בגין מכירה של מניות במסגרת הנפקה; 

קרא עוד

 

פרשה חשובה בתחילת דרכה: עד כמה נושה עיקרי מובטח רשאי להתערב בעסקי החברה ובמבנה אחזקותיה? שאלה זו עלתה במלוא היקפה בפרשה זו, כאשר במסגרת רה-ארגון של חברה בקשיים, בעלת עניין בחברה, שהינה אף הנושה העיקרית שלה, הייתה שותפה למהלך הפיכתה של החברה לפרטית (going private); בית המשפט הצ'נסרי בדלוור בוחן – האם בעלת העניין היתה בעלת שליטה בפועל, והאם בעסקה זו הפרו הן הדירקטורים והן בעלת השליטה את חובות האמונים שלהם כלפי יתר בעלי המניות, משהרה-ארגון הסתכם גם בעסקת מיזוג מסוגgoing private על פי דרישת בעלת השליטה והנושה העיקרית בחברה?

עוד בפסק הדין: מיזוג משולש הופכי; סטנדרט הבדיקה של עסקת המיזוג – לפי כלל שיקול הדעת העסקי או כלל ההגינות המלאה?; ברירת דין במיזוג משולש הופכי, שבה חברה דלוורית מסיימת כחברה הרשומה בנבאדה – איזה דין יחול על ההתקשרות?; מיהו בעל שליטה בחברה? – האם מי שהינו נושה מובטח ברוב מהחובות המובטחים של החברה, ואף הינו בעל עניין בחברה, ייחשב כבעל שליטה בה?; חובות האמונים של בעל שליטה כלפי יתר בעלי המניות בחברה

קרא עוד

 

בית המשפט הצ'נסרי בדלוור מתמודד עם השאלה מי נדרש להכריע בשאלת הפורום הנאות בוררות או שמא הליך משפטי רגיל - האם הבורר או שמא בית המשפט?נפסק, כי צדדים להסכם רשאים להסכים כי על הבורר מוטלת ההכרעה בשאלת ישימות הבוררות ואולם עם זאת, יתכן גם שייקבע כי מתקיימים טיעונים בעלי משקל משני צידי המתרס בסוגיה זו;

עוד בפסק הדין: האם הסכם הוויתור עליו חתם Riley כאשר עזב את חברת Brocade, כולל גם וויתור על טענתו לשיפוי לפי תקנון Foundry והסכם המיזוג?; הלכת Willie Gary בשאלה, מי מוסמך לפסוק את הפורום הנאות, האם הבורר או בית המשפט?;

קרא עוד

 

בית המשפט הצ'נסרי בדלוור בוחן עד כמה חברה רשאית להגן על עצמה מפני השתלטות עויינת; במסגרת זו, בית המשפט שואל - האם גלולת רעל (poison pill) שמפלה בין משקיעים שונים, כך שהפעלתה קשורה בסוג המשקיע ובשיעור אחזקותיו בחברת המטרה, הינה תקפה ומותרת על פי דין?

עוד בפסק הדין: בקשה למתן צו מניעה כנגד קיום אסיפה כללית של בעלי מניות; עסקת מיזוג הכוללת גלולת רעל אשר נועדה להגן על בעלי המניות הנוכחים בחברה

קרא עוד

 

שיפוי דירקטורים ונושא משרה: בית המשפט הצ'נסרי בדלוור קבע, כי חוקהחברות מעניק לצדדים המתקשרים בהסכמי ייסוד חברה (הסכמי LLC), שיקול דעת מוחלט בקביעת היקף זכויות השיפוי ותשלוםההוצאות המשפטיות של דירקטורים ונושאי המשרה בחברה; במקרה דנן, סעיף3.7  של מסמכי ההתאגדות קבע שעל Centerstone לשפות את Fillip בגין הוצאות, הפסדים, חבויות ונזקים, ששולמו או נגרמו לו במסגרת מילוי חובותיו כמנהל או כנושא משרה, בהתעלם מןהשאלה האם אותןהוצאות הן הוצאות הגנה משפטיות בפניהליך או תביעה מכוסים;

עוד בפסק הדין: הזכות לשיפוי ולפיצוי דירקטורים ונושא משרה כוללת גם תשלום על החשבון (advancement); האם פטורה חברה מלשלם לדירקטור הוצאותיו המשפטיות, בשעה שעומדת כנגדו תביעה נגדית של החברה בגין הפרת חובות האמונים על ידו?;

קרא עוד

 

 

 

 

 

 

 

 
 
GCL משפט משווה גלובלי © כל הזכויות שמורות