שלום לכולם
ראש חודש ניסן מוצא את החברה הישראלית ימים ספורים לאחר תום סערת הבחירות. אבל אחרי הסער הגדול, ממשיכים ימי החול. אזרחי ישראל בלי הבדל דת, גזע, מין ועמדה פוליטית ממשיכים לעסוק בעבודות מועילות שבונות את עתיד החברה הישראלית. ובחוץ גם האביב לא מתחשב: השמש זורחת, החרקים מזמזמים את שיא הפריחה, ושדות החיטה מבשילים לקראת הקציר.
לאחר חציית הירדן, חגגו בני ישראל חג פסח ראשון בערבות יריחו. מאותו החג חדלו לקבל את המן, והחלו לאכול מתבואת הארץ. היציאה מעבדות הושלמה, והחל פרק חיים ריבוני של עם בארצו. אבל החירות וריבונות אינן מובטחות, ועל מנת לקיים אותן, יש לזכור את יציאת מצרים. לכן, בחג הפסח אנו מספרים ביציאת מצרים. אחד הציווים הבולטים בחג הוא "והגדת לבנך" - ללמד את בני הארץ, שלא הכירו את מציאות השיעבוד, שחירותם אינה מובנת מאליה.
סיפור יציאת מצרים הוא סמל יהודי עתיק של יציאה מעבדות לחירות. כשהחל הרצל לעסוק ברעיון הציוני, מייד השווה אותו ליציאת מצרים חדשה, בטכנולגיה של העידן החדש. ברומן "תל-אביב" (אלטנוילנד), הוא מתאר ליל סדר בטבריה: לאחר קיום הסדר המסורתי (במלואו!), מתכנסים החוגגים ומאזינים לתיאור מהלך ההגשמה של בניית החברה הציונית החדשה. בכך הם ממשיכים את המסורת המתוארת בהגדת הפסח, לספר ביציאת מצרים כל אותו הלילה. סיפור יציאת מצרים המודרנית האישי שלנו, של משפחותיו, יכול לחדש את ליל הסדר שלנו, ולהוסיף לו משמעות ישנה-חדשה.
חג חירות שמח!
אבשלום וצוות שיטים
~~~
|