"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר: 'והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה'לי בצאתי ממצרים' "
השאלה המתבקשת, והרי לא כן הדברים, שכן רובו של עם ישראל לדורותיו לא יצא ממצרים באופן אישי.
אכן מסדרי ההגדה מתייחסים בדבריהם: "לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם" והדברים ברורים ופשוטים, לולי נגאלו אבותינו הרי שאנחנו לא היינו נולדים, חיים וקיימים.
עדיין יש לברר מדוע צריך לראות עצמנו דווקא כיוצאי מצרים? מדוע לא כאוכלי המן? כהולכי מדבריות, ככובשי הארץ ועוד כיו"ב מארועי ההיסטוריה שעברו על אבותינו?

ליציאה ממצרים שני היבטים:
יציאה פיזית, היסטורית שהתרחשה לפני כארבעת אלפים שנה
יציאה רוחנית, מנטלית.

הראשונה, כאמור, התקיימה פעם אחת בהיסטוריה בשעה שהחליט הקב"ה להוציאנו משעבוד מצרים לחירות - זו מאפיינת את המישור הלאומי.
אולם השניה מלווה יהודי באשר הוא לאורך חייו בכל דור ודור. יציאה אישית, התקדמות פרטית מעבד לבן חורין.
חג החירות - מחדד לנו את ההליכה וההתקדמות האישית היום יומית של כל יהודי באשר הוא להיות יותר נאמן לעצמו, יותר קשוב ליושר הטבוע בו ומתוך הבניה האישית הולכת ונבנית גם הגאולה הלאומית, ומתוך כך נעשים אנו יותר דבקים ומחוברים לקב"ה.

דווקא בדור של שפע, זמינות והשגיות אנו נדרשים לחדד עוד יותר את הצורך להיות נאמנים לרוחנו, רוח התורה והמצוות, להכתיב את השאיפות, המטרות מתוך הקשבה אמיתית פנימה ולא לרוחות המוכתבות מבחוץ "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה"

חג חירות שמח!

הרב אריאל רוקח

ראש הישיבה