לכבוד ,

אנו שמחים לשלוח אליך את חוברת התקצירים של הכנס:

הכינוס הגדול
על טראומה, חוסן וצמיחה

הטראומה כחוויה לאומית:
גישות טיפוליות, תובנות וחידושים

שהשתתפת בו ב - 25 במרץ, 2015, ה' בניסן, התשע"ה

שמחנו לארח אותך, ומקווים לראותך גם בכנסים הבאים.

לקובצי תקצירים מכנסים קודמים לחצו כאן
לכל המצגות מהכנס לחצו כאן
לכתבה על הכנס בעיתון "מעריב" לחצו כאן
לראיון עם ד"ר אורלי בך ופרופ' מולי להד
בתכנית "עושים סדר" של בן כספית, לחצו כאן

לשירותכם,

צוות אמציה הוצאה לאור Family-Care

הכינוס הגדול על טראומה, חוסן וצמיחה
הטראומה כחוויה לאומית:
גישות טיפוליות, תובנות וחידושים

חוברת תקצירים

שלום רב,

ההרצאות שבחרנו להציג בפניך ובפני יתר באי הכנס נועדו לשקף את המגוון הרחב והעשיר של העשייה שמתבצעת בשטח בתחום זה, בארץ וגם בעולם, ולאפשר חשיפה ונגישות אל ההיבטים השונים שלה והתכנים המרתקים. הכנסים שלנו בנויים באוריינטציה מעשית, יישומית, פרקטית, ונועדו להעניק ולפתוח כלים ממשיים לעבודה ולפרקטיקה.

אנו תקווה שהצלחנו לתת לך טעימה ממגוון גישות, שיטות ודעות, ושבכל אחת מהן הצלחת למצוא את המעט או ההרבה, לאמץ, לקחת ולהפוך לשלך, במטרה להעשיר את ארגז הכלים ולפתוח אפיקים חדשים ונוספים.

הכנסים של Family-care, מבית אמציה הוצאה לאור, מיועדים לכל מגוון המומחים והמטפלים בתחום בריאות הנפש, העצמה רגשית, אימון אישי לצמיחה והצלחה, התמודדות עם הפרעות כגון הפרעת קשב וריכוז, התמודדות עם תסמונות שונות ומצבי חיים מאתגרים, הדרכה וליווי של הורים ועוד, כל זאת ברמת הפרט, המשפחה והקבוצה, בילדים, מתבגרים ומבוגרים, כולל בין היתר: פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רופאים, קלינאי תקשורת, עו"סים, מאמנים משפחתיים, מאמנים בהפרעות קשב, מרפאים בעיסוק, מטפלים באומנויות, יועצים חינוכיים, הורים ומתעניינים.

אם שכחנו מישהו, אנא אל תעלבו אלא הודיעו לנו. נשמח לעדכן את הרשימה, כולם חשובים וכולם עוסקים בעבודת קודש!

****

אם חוברת זו התגלגלה לידיך אף כי אינך מנוי/ה על רשימת הדיוור שלנו, נשמח לצרפך.  מרגע העדכון תוכל/י לקבל מאיתנו מידע שוטף על הפעילויות הבאות שלנו.  ניתן להסיר את השם מרשימת הדיוור בכל עת, בלחיצת כפתור.

להרשמה לחצו כאן:

כן, אשמח לקבל מכם דיוור על כנסים, סדנאות, ספרות מקצועית ופעילויות נוספות

Family-Care מבית אמציה הוצאה לאור, הוא ארגון שהוקם במטרה להנגיש ולהפיץ ידע מקצועי מתקדם, חדשני ויישומי, פרי פיתוח של אנשי מקצוע מהמובילים בתחומם בארץ ובעולם, לאנשי מקצוע מתחומי הטיפול השונים, באמצעות כנסים, סדנאות וספרות מקצועית.

לכל שאלה או בירור אנחנו עומדים לשרותך

אמציה כהן,        מייל -  amazia@netvision.net.il    טל' 052-8087052
אפרת אביסרור,  מייל -  ephrat@family-care.co.il   טל'050-7504210

Family-Care
חוויה של ידע

הכינוס הגדול על טראומה, חוסן וצמיחה
הטראומה כחוויה לאומית: גישות טיפוליות, תובנות וחידושים

כנס וסדרת סדנאות נלוות

בית סוראסקי, תל השומר/בית השחמט, רמת אביב

יום ד' 25-3-15, ה' בניסן התשע"ה

מילה אישית מד"ר אורלי בך, מנחת הכנס:

טראומה, חוסן וצמיחה בישראל בצל המלחמות

נושא הכנס הזה הוא ממש בנפשנו  –הנושא של יצירת חוסן וצמיחה מתוך התמודדות עם טראומות ומשברים.

הכנס אורגן על ידי הוצאת הספרים "אמציה"
ואתר Family-Care.co.il (בהנהלתם של אמציה כהן ואפרת אביסרור). למי שעדיין לא מכיר, זהו ארגון ששם לו למטרה להפיץ דעת בנושאים של הנפש ובריאות הנפש, לא רק באמצעות הפצת ספרים, אלא גם באמצעות כנסים, שיאפשרו לציבור להכיר את האנשים מאחורי הספרים, ואת הרעיונות, החידושים והמחקרים. המארגנים, אמציה ואפרת, הפקידו בידיי את המשימה לארגן את הפן המקצועי - לגבש את התכנים, לבחור ולהזמין את המרצים, ולהנחות את הכנס.

בעצם תכננו לקיים את הכנס מייד אחרי "צוק איתן" ולקרוא לו "רגע אחרי המלחמה", אמנם התעכבנו קצת, אבל לצערנו הנושא הזה כל הזמן אקטואלי, כי אנחנו תמיד כאן בין מלחמות או בצל המלחמות. הטראומה מתהלכת איתנו ובתוכנו, ונמצאת כאן בכל מקום. כולנו חיילים, כולנו בנים ובנות והורים של חיילים, כולנו רצנו למקלטים ולחדרים אטומים או לחדרי מדרגות. אנחנו נדרכים מייד כששומעים כל צליל שדומה לאזעקה, מכורים לחדשות, וכל אירוע שקורה כאן שוב ושוב מהדהד ומזכיר ופותח מחדש פצעים ישנים ופצעים מצטברים. אין בית ואין משפחה שהטראומות של המלחמות לא נוגעות בהם, וזאת בנוסף לכל אירועי החיים האחרים, שפוקדים את בני המין האנושי בכל המקומות בעולם.

טראומה היא תגובה פיזיולוגית ונפשית שמופיעה אצל אנשים שנחשפו לאירוע קיצוני, שיש בו סכנת חיים לעצמם או לאחרים. במצבים כאלה כל המערכות הפיזיולוגיות נדרכות ומתמלאות אדרנלין וקורטיזול, כדי לאפשר לגוף להגיב לסיטואציה – עימות או מילוט (Fight or Flight). כשאין אפשרות – לא להילחם ולא לברוח, כל האדרנלין, כל האנרגיה שהצטברה "נתקעת" בגוף, ונוצר מצב של Freeze – מין קיפאון או שיתוק, שמלווה הרבה פעמים בדיסוסיאציה – נתק בין החלקים השונים של הגוף והנפש. זוהי תגובה נורמאלית למצב שהוא חריג ולא נורמאלי !

בדרך כלל המצב הזה חולף תוך זמן קצר – שעות, ימים, אפילו שבועות, עד שמנגנון הריפוי הטבעי של הגוף והנפש נכנס לפעולה. אם תופעות אלה נמשכות מעבר לחודש, אנחנו מדברים על "תסמונת פוסט טראומטית" – PTSD . תסמונת זו מלווה בסימפטומים קשים כמו מחשבות חודרניות שלא מרפות, פלשבקים, סיוטים, התקפי חרדה, דיכאונות, התקפי זעם והתפרצויות, שיבושים בזיכרון ובתהליכי חשיבה, תחושות של ניתוק מהעולם, כאילו "חיים בתוך חלום", וכן קשיים בתפקוד בבית, בעבודה או בחברה, לפעמים עד כדי הימנעות מוחלטת והסתגרות.

לא כל מי שחווה טראומה יפתח תסמונת PTSD . מחקרים רבים מנסים לברר מדוע אצל חלק מהאנשים מופיעים הסימפטומים האלה, ואצל אחרים לכאורה אין שיבוש בחיים ובתפקוד. ההסברים קשורים באירועים שהתרחשו לפני הטראומה, תוך כדי האירוע הטראומטי, ואחרי האירוע.

א. גורמים שקשורים באירועים שהתרחשו לפני הטראומה – ההתפתחות המוקדמת (חוויות ה Attachement הראשוניות), מידת הביטחון ותחושת ההגנה שאדם חווה או שלא חווה בילדותו המוקדמת היא אחד המנבאים המשמעותיים לתגובתו לאירוע טראומטי בהמשך חייו. כמו כן - טראומות קודמות שעבר האדם בחייו עשויות להשפיע על התמודדותו עם טראומות בהמשך (אם האדם התמודד בהצלחה עם טראומות קודמות, הוא עשוי לפתח חוסן שיעזור לו להתמודד עם טראומות בהמשך. מצד שני, אם הטראומות הקודמות נותרו בלתי פתורות ובלתי מטופלות, אירוע טראומטי נוסף עלול לפתוח מחדש את הפצעים ולהציף את האדם).

ב. גורמים שקשורים בסיטואציה של הטראומה עצמה – מידת חוסר האונים וחוסר השליטה שהאדם חש בתוך הסיטואציה, לעומת אדם אחר שחווה יכולת להשפיע ולפעול בתוך המצב, תהווה גורם משמעותי בתגובתו של האדם לאירוע הטראומטי. גורם חשוב נוסף הוא אם הטראומה נגרמה כתוצאה מכוח עליון, אסונות טבע וכו' או מידי אדם. האמון הבסיסי של אנשים בבני אדם נפגע עמוקות כאשר הטראומה נגרמת כתוצאה מכוונת זדון של אנשים אחרים.

ג. גורמים משמעותיים אחרי הטראומה – יכולת ההתמודדות עם האירוע הטראומטי מושפעת במידה רבה מקיומה או היעדרה של תמיכה אנושית מיד לאחר האירוע. חשוב לשאול אנשים – "מי היה שם אחרי שזה קרה", "האם היה מישהו שעזר, שתמך, שהגיש עזרה, שהסתכל בעיניים של חמלה ?" זוהי הסיבה לכך, שחשוב שאנשים יגיעו לטיפול ויקבלו עזרה כמה שיותר סמוך לאחר הטראומה, לפני שהטראומה התקבעה בגוף ובנפש.

גם המערכת המשפחתית והחברתית ותגובתה לאירוע, ישפיעו מאוד על התפתחותה או מניעתה של תסמונת פוסט טראומטית. כאשר אנשים מרגישים שהם לא לבד, כאשר משפחות יודעות לדבר על מה שקרה, ולומר : "כן, עברנו דבר מאוד קשה, אבל אנחנו ביחד, וביחד נתגבר", החוסן וכוחות ההתמודדות מתחזקים לאין ערוך. לעומת זאת, כאשר אנשים נתקלים בחוסר הבנה, חוסר רגישות או אטימות של מערכות – הפגיעה היא מאוד קשה, לפעמים היא אפילו יותר טראומטית מהאירוע הטראומטי עצמו (למשל, לוחמים שנתנו את כל ליבם וכל מאודם במסירות אינסופית, נפגעים מאוד כשהם נאלצים לעמוד בפני ועדות של משרד הביטחון, שמטבע הדברים צריכות לחקור ולבדוק את פנייתם. כאשר הדבר נעשה בחוסר רגישות, וכאשר מטילים ספק באמינותם או ביושרם, הם מרגישים מבודדים ומושפלים, וכוחות ההתמודדות שלהם נחלשים).

 

התגובה הפוסט טראומטית לא תמיד מופיעה מיד. לפעמים היא מגיעה ב"דיליי" של שבועות, חודשים ואפילו שנים. יש אנשים שחיים שנים רבות בתחושה כאילו הכל בסדר, כאילו חזרו לחיי השגרה. ואז, פתאום בבת אחת, בעקבות איזה אירוע או טריגר, אפילו טריגר קטן יחסית ולא דרמטי, הם מוצפים בחרדות ובסימפטומים שהם לא מבינים מאיפה צצו, ולא תמיד יכולים לחבר אותם לאירועים שחוו בעבר.

רבים מגיעים אז לטיפול בגלל בעיות בתחומי התפקוד השונים במשפחה או בעבודה, ואינם מודעים לקשר אפשרי בין הקשיים שלהם לבין הרישומים של המלחמות, הפיגועים והטרור שנצרבו ונטבעו בגופם ובנפשם.

וגם אנחנו, המטפלים, לא תמיד זוכרים לשאול אותם: "מה עשית בצבא? איפה היית במלחמה? מה קרה לך? לקרוביך?"  לכאורה זה אמור להיות דבר כל כך טבעי וברור בארץ כמו שלנו, שנשאל כל אדם שמגיע לטיפול את השאלות האלה כבר בפגישת ההיכרות הראשונה. אבל כנראה כולנו נמצאים באיזו רמה של הדחקה. מתייחסים למלחמות כאל דבר מובן מאליו, שכולנו עוברים אותו, ולכן לא "חופרים" בזה. כמאמר הביטוי האנגלי – יש פיל ענק באמצע החדר, ואנחנו מפנים את המבט הצידה ולא רואים אותו. הולכים על בהונות מסביבו – הוא הרי לא קיים... נראה לי שהתופעה הזאת של "פיל באמצע החדר" , של אנשים שמסתובבים עם "פציעות שקופות" שמסתירים אותן או שלא מתייחסים אליהן, קורית לנו כאן, וחשוב להעיר ולעורר, ולהעלות את המודעות לכך שבעצם כולנו, כחברה, נמצאים בסוג של פוסט טראומה.

מאיפה נובע ה Blind Spot הזה ? ד"ר אסתר כהן מספרת על מחקר שבו מטפלים, שעברו הכשרה מצויינת בטיפול בטראומה, נפגשו עם ילדים שהיו חשופים למתקפות טילים. הילדים היו פתוחים ודווקא רצו לספר על הפחדים והפגזים, אבל המטפלים לא שאלו את השאלות. בתשאול מאוחר יותר המטפלים אמרו : "לא רצינו להזיק לילדים, לא רצינו לצער אותם". וכשהמטפלים לא שואלים – הרבה פעמים אנשים לא מספרים.

 להערכתי יש שני מחסומים עיקריים שעוצרים רבים מאיתנו מלשאול :

  1. הפחד, שד"ר אלינוער פרדס מכנה אותו פחד – To be affected or to be infected, כלומר, הפחד להיות במגע או להינגע. לדבריה, התמצית של החוויה הטראומטית היא במהותה החוויה של להיות Alone and afraid. על מנת לעזור לאנשים אחרים להיכנס אל עולמם המיוסר, הפצוע, אל מערבולת הטראומה, ולצאת מהבור, המטפל חייב במידה רבה להסכים להיכנס בעצמו לבור, לקחת את עצמו לרגעים הכי בודדים והכי קשים שהיה בהם, רגעים שלא היה לו כוח. (ברוח החג שזה עתה חגגנו : חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים = מהמיצר, מהמקום הצר מאוד של הייאוש וחוסר האונים) וזה מאוד מאיים עלינו – זה משהו ברמת האינסטינקט הבסיסי, הקיומי שלנו, שרוצה להרחיק ולהדוף מעלינו את הסכנה. בשפה המקצועית שלנו אנחנו מדברים על "טראומטיזציה משנית" – הפצעים של המטפל עצמו עלולים להיפתח בתהליך המשותף. לעיתים רבות התגובה שלנו כמטפלים היא Silencing response: אנחנו משנים נושא, יוצרים קהות של תגובה, ומסתפקים בלעבור על checklist של סימפטומים, במקום ממש להיות עם, ולהרגיש מה קרה לבנאדם.

    וספציפית לגבי המלחמות – הרי אין כמו הנושא הזה משהו שטבוע כל כך עמוק ונוגע כל כך בכולנו כאן כמו אימת המלחמה - ממש פיל באמצע חיינו!
  1. אנחנו חוששים מלשאול ישירות, מלעורר דברים לפני שהאדם עצמו בחר להעלות אותם, מתוך פחד מלגרום להצפה, לנזק, לרגרסיות, לרה–טראומטיזציה בטיפול (והרי שבועת הרופא היא: Above all, do not harm!) השאלה הגדולה היא : איך כןנוכל לעזור לאנשים לספר את סיפורם, ליצור איתם ועבורם מיכל, להתחבר למשאבים, למצוא מקום בטוח מספיק, כך שיוכלו לעלות את הזיכרונות הטראומטיים באופן שלא יציף אותם ? איך נעזור להם ליצור עבור עצמם "עמוד ענן ועמוד אש", שיסוככו עליהם, ושיאירו להם את הדרך מעבדות לחירות, דרך כל המכשולים והמחסומים שיפגשו ב"מדבר", דרך הרגעים של ייאוש וספקות, של רצון להרים ידיים ולצלול בחזרה לחושך ולחוסר המודעות של מצרים, ולצלוח את הדרך אל הארץ המובטחת ? איך לעזור לפתוח את הפצעים בעדינות וברגישות בצורה שלא תזיק, ושתעזור להם להתאחות ולמצוא ריפוי.

החוויה הטראומטית היא חוויה מפרקת, דיסוציאטיבית – יוצרת ניתוקים בין חלקי הנפש והגוף. ד"ר שרה איווניר מדברת על מצבי הכאוס הללו כעל מצבים שיוצרים התפרקות של כל הרצפים בחיינו – של מימד הזמן של תחושת השייכות, של תחושת המשמעות, התפקידים שהגדירו אותנו עד כה והתפיסה העצמית והזהות שלנו.

כל הגישות החדשות שנציג היום עוסקות בשאלה הזו – איך לטפל בזיכרונות הטראומטיים באופן שיביא לא לפירוק אלא להיפך – לאינטגרציה ולבניית נאראטיב חדש שיש בו רצף של זהות ומשמעות.

משום שהנושא הזה הוא כל כך בנפשנו, היה מאוד חשוב לנו לאסוף ולזמן ביחד את האנשים המובילים בתחום, ולהרכיב תמונה שלמה ככל האפשר ורב מימדית של הגישות השונות לטיפול בטראומה.

לשמחתנו, קיבלנו היענות מלאה מכמה מהמומחים המובילים שזכו להכרה בינלאומית גורפת–מומחים מהארץ וגם מהעולם, אנשים שפיתחו את הגישות המתקדמות והעדכניות ביותר, גישות שמבוססות על גוף ידע הולך וגדל של מחקר, ושפותחו תוך שיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים כמו הארגון הבריאות העולמי, נאט"ו ומשטרת ניו-יורק.

הגישות הטיפוליות :

גישות אלה צמחו מתוך ההבנה שטראומה היא חווייה שנצרבת - לא רק בנפש, אלא גם בגוף, ולכן הגישות האלה מטפלות לא רק בכלים של הפסיכותרפיה המסורתית, אלא משלבות את כל הערוצים של החוויה האנושית, במימדים של התחושות הגופניות, הרגשות, הקוגניציות, התנועה שקפאה בגוף ולא הושלמה, הדמיון והיצירתיות וגם במימד הרוחני.

המשותף לגישות האלה הוא שהן כולן evidence based, פרי מחקר מודרני שהולך וצובר גוף רחב של ידע. היום אנחנו יודעים שהמוח הוא איבר גמיש ומתפתח, שבמשך כל החיים ממשיך לפתח מסלולים עצביים חדשים ( (Plasticity of the Brain). ביכולתנו "לעצב" את המוח באופן אקטיבי על ידי כך שנאפשר לאנשים לספר את סיפורם הכואב, באופן הדרגתי, תוך כדי חיבור וקישור כל הזמן למשאבים ולכוחות שנמצאים בגוף ובנפש. כך אנשים יכולים לחזור אל האירוע הטראומטי מבלי שהוא יציף אותם, לקחת כל פעם חלק קטן מהסיפור וללמד את הגוף לנשום ולהירגע, להכיל ולעכל את מה שקרה.

 בכל הגישות מודגשת החשיבות של נוכחות מלאה של המטפל (ד"ר אלינוער פרדס קוראת לזה : "הינכחות" = שילוב של הינתנות ונוכחות – התמסרות שלמה למה שקורה במפגש ברגע כאן ועכשיו). ועוד דבר משותף וחשוב ביותר - שיש בהן הרבה אופטימיות – הדגש שלהן הוא על כך שיש ריפוי לטראומה, ושהטיפול תפקידו לעזור לאנשים לגלות את המשאבים והכוחות שקיימים בהם, ולבנות חוסן, שיסייע להם הן בהתמודדות עם האירועים הטראומטיים שחוו, והן במניעת תגובות פוסט טראומטיות בעתיד.

וכאן מילה של אזהרה : המושג "צמיחה פוסט טראומטית" – מעורר לפעמים התנגדות מתוך החשש, שמא הוא לא נותן מספיק מקום לגודל הכאב ולתחושת השבר הענק. חשוב להדגיש שאין כאן אמירה שטחית ש"הכל לטובה", אלא הדגש הוא על התמרה – על האפשרות להשתמש דווקא בהכרה העמוקה והאמיתית במצוקה כמנוע לצמיחה, כהזדמנות לשינוי ולמהפך בחיים, כאפשרות ללכת הלאה למקומות שמעולם לא חלמנו שנגיע אליהם (לא בכדי בשפה הסינית המילה "משבר" והמילה "הזדמנות" היא אותה מילה).

החלק הראשון של הכנס הוקדש להצגת הגישות הטיפוליות השונות, כולל המחקר המודרני. בחלק השני למדנו להכיר פרויקטים מהפכניים ומרחיקי לכת, שמטפלים בלוחמים ובאזרחים בתוך הקונטקסט החברתי והקהילתי שלהם. לבסוף פגשנו קבוצת שחקנים שהמחישה לנו את מהות החוויה הפוסט-טראומטית והשלכותיה באמצעות הצגה של המחזאי ינון בר שירה- "מה הבעיה שלך ". במהלך ההפסקות הוקרנו באולם סרטי וידיאו ארט של היוצרות גליה שכטר, גלית פלורנץ, יונית שלום ושירה פרס, שליוו את הכנס, והוסיפו את המימד של השימוש בשילוב של אומנויות פלסטיות עם מוסיקה ושירה, ככלי חשוב ורב עוצמה בהתמודדות עם הטראומה, בריפוי ובצמיחה.

מובן שלא יכולנו ביום אחד להקיף את כל הגישות. ישנן גישות חשובות מאוד כמו גישת ה PE- Prolonged Exposure של עדנה פואה, גישות היפנוטיות, וגישות אחרות של שימוש בנשימה מעגלית ובמצבי טראנס שונים להתחברות לזיכרונות ולאינטגרציה, גישות של מיינדפולנס, של מדיטציה, צ'יקונג ועוד, אבל החלטנו להשאיר גם משהו לפעם אחרת.

 הייחוד של הכנס הזה הוא לא רק ביום העיון עצמו, שהיה רב מימדי ומגוון מאוד, אלא גם בימים שבאו בעקבותיו : לכבוד הארוע הזה הסכימו המרצים בכנס להעניק לנו הזדמנות מיוחדת, ולהנחות באופן אישי בימים שלאחר הכנס סדנאות אינטנסיביות וממוקדות – כל סדנה בת יום אחד. בסדנאות הייתה לנו הזדמנות להעמיק ולהכיר מקרוב את השיטות שהם פיתחו, ולקבל מהם כלים חשובים שאותם נוכל לשלב ב"ארגז הכלים הטיפולי" שלנו. העבודה בסדנאות נעשתה בקבוצות קטנות, והיה בהן שילוב של תאוריה ותרגולים.

למצגת של ד"ר אורלי בך - לחצו כאן

 

תודה על השתתפותכם,

ונשמח לראותכם גם בכנסים הבאים

ד"ר אורלי בך
פסיכולוגית קלינית
מטפלת זוגית ומשפחתית
מדריכה בטיפול זוגי ומשפחתי, קריית אונו

ליצירת קשר טל'  054-4680025,   Orli.bach@gmail.com


כמה מילים על המרצים בכנס:

(לפי סדר הדוברים) :

ג'ינה רוס, MFCT - מקימה ונשיאה של ארגוני טראומה בינלאומיים בישראל ובארה"ב, מטפלת רב תרבותית, מהמובילות בעולם בטיפול ובהוראה של גישת ה Somatic Experiencing - SE. מומחית בהשפעת טראומה קולקטיבית על קונפליקטים ומלחמות, ומחברת סדרת 6 הספרים על טראומה ופוסט-טראומה: מעבר למערבולת הטראומה אל מערבולת ההחלמה.

ההרצאה- הצגה של מודל חדשני לעזרה ראשונה בעקבות טראומה, המבוסס על גישת ה - Somatic Experiencing – SE, גישה עוצמתית אך עדינה לטיפול בטראומה ו-PTSD, שעובדת עם הגוף והנפש. המודל מקנה כלים מעשיים של עבודה עם הגוף ועם הנפש לשחרור לחצים, להגברת החוסן ולמניעת תגובות טראומטיות בהמשך.

פרופ' מולי להד - פסיכולוג רפואי וחינוכי, ביבליותרפיסט, מדריך בכיר בטיפול ביצירהובהבעה וכן ב- CBT- טיפול קוגניטיבי התנהגותי, ראש תכנית המ.א. בדרמה-תרפיה במכללה האקדמית תל חי, מייסד ונשיא מרכז "משאבים" בקריית שמונה, המקדם התערבות קהילתית במצבי אסון והמתמקד בחוסן ופיתוחו במעגלי החברה השונים. מולי הוא חבר הועדה המייעצת לטיפול בהפרעה פוסט-טראומתית באגף השיקום של משרד הביטחון. לשעבר חבר בוועדה המייעצת ל-NATO בנושאי חוסן קהילתי במצבי אסון, חתן פרסים רבים, ומחבר ועורך של למעלה מ - 34 ספרים ועשרות מאמריםבנושא התמודדות עם מצבי לחץ, חירום ומשבר.

פרופ' להד פיתח מודל משולב לעבודה עם טראומה: See Far CBT, שמדגיש בנוסף לעבודה עם הגוף ועם טיפול קוגניטיבי גם את השימוש בדמיון וביצירתיות באופנים שונים ובכללם בקלפים טיפוליים. המודל של מולי זכה להכרה בינלאומית, אומץ ע"י היחידה הפסיכו-סוציאלית של נאט"ו ותורגם ל - 6 שפות. בהרצאה שלו הוא ישלב קטעי וידאו מטיפול לפי המודל שפיתח.

ד"ר אודי אורן - פסיכולוג קליני ורפואי, מורה לגישת EMDR Therapy, ראש עמותת EMDR – ישראל, נשיא ארגון EMDR – אירופה, ומנהל המרכז הישראלי ל-EMDR.

EMDR Therapy היא שיטת טיפול המתמקדת בהשפעתם של זיכרונות קשים על בריאותו הנפשית והפיזית של האדם, ומצליחה במקרים רבים להשפיע על דרכי העיבוד של זיכרונות טראומטיים ולנטרל את השפעתם השלילית. זוהי שיטת טיפול אינטגרטיבית שמבוססת על תהליך של גירוי דו צדדי, בי-לטרלי, של 2 האונות של המוח, המתבצע על ידי גירוי ראייתי (תנועות עיניים מצד לצד), שמיעתי (צלילים המושמעים כל פעם באוזן אחרת), או על ידי מגע (לדוגמא בברך או כתף ולאחר מכן בברך/כתף השנייה).

  • מדובר בשיטת טיפול ממוקדת וקצרה יחסית לגישות רבות אחרות, כאשר אורך הטיפול נע בין פגישות בודדות (לטראומות ממוקדות) לעשרות מפגשים (לטראומות מורכבות).
  • השפעת שיטת טיפול זו על תופעות כמו PTSD, הן אצל מבוגרים והן אצל ילדים הוכחה במספר גדול של מחקרים ב-25 השנים האחרונות.
  • על בסיס גוף ידע זה הוכנסה ה- EMDR Therapy לרוב מוחלט של ההנחיות הטיפוליות בטיפול ב-PTSD, כאשר ביולי הכריז ארגון הבריאות הבין –לאומי WHO כי EMDR Therapy היא אחת משיטות הטיפול ל-PTSD המוגדרות כ- Evidence Based. בארץ היא הוכרה על ידי אגף השיקום של משרד הביטחון והמועצה הלאומית לבריאות נפש, ונמצאת בשימוש בצה"ל, בבתי חולים, במרפאות של משרד הבריאות, בשירותים פסיכולוגיים של משרד החינוך, ובמרכזי חירום.

נט"ל – ארגון ללא מטרות רווח

הארגון הוקם על ידי הגב' יהודית רקנאטי, כדי לסייע לכל מי שנפגע כתוצאה מאירועים ביטחוניים על רקע לאומי. העמותה מפעילה קו טלפוני חם, שפועל 24 שעות ביממה, שאליו פונים אנשים מכל הארץ בעקבות אירועים ביטחוניים, וכן פרויקטים בקהילה, שמגיעים לבתיהם של אנשים ומטפלים במשפחות שלמות, טיפולים נפשיים ללוחמים ולנפגעי הלם קרב, וכן פרויקט תיעוד, שמסייע לאנשים לספר את סיפורם, דבר שיש לו אפקט מרפא משמעותי ביותר.

הגב' יהודית רקנאטי נשאה דברי פתיחה , ובירכה את באי הכנס
בנוסף, שני פסיכולוגים ייצגו בכנס את נטל :

יותם דגן, פסיכולוג קליני מומחה, בעברו מפקד בשייטת 13 ופסיכולוג של השייטת, שותף בהקמת תכניות לטיפוח מנהיגות חיילים ותכניות למניעת טראומה וטיפול בה. מנהל את השירותים הקהילתיים בנט"ל.

יותם דגן דיבר על מודל של תמיכת עמיתים - עבודה עם צוותים שלמים כדרך לעקוף את הסטיגמה, ובכך לסייע בהחלמה ממשברים וממצבי אסון ולמנוע תופעות פוסט טראומטיות בהמשך. הוא הציג את המודל שפותח על ידי נט"ל בשיתוף עם משטרת ניו-יורק.

ד"ר רבקה תובל-משיח, גם היא מנט"ל – היא פסיכולוגית קלינית ומרצה בכירה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן. היא מכהנת כראש התחום הקהילתי וחברת ועדת ההיגוי בנט"ל. פרסמה מאמרים רבים על טיפול בטראומה בגישה הנרטיבית, המבוססים על שיטות מחקר איכותניות ומשולבות.

להרצאה שלה היא קוראת – "עדות חיה, תיעוד בצילום ובמלל ככלי טיפולי בטראומה". פרופ' תובל משיח דיברה על המשמעות התרפויטית של מתן עדות ככלי לבניה מחדש של הנרטיב- הסיפור האישי, ולהתמודדות עם הטראומה. היא תציג שני מודלים בשימוש בנט"ל: פרוייקט התיעוד, והשימוש בווידאו-תרפיה להתמודדות עם זיכרונות טראומטיים. היא תדגים דרך סרט קצר שנעשה בסדנה את העיבוד הנרטיבי ואת תרומתה של הגישה לעיבוד טראומות קולקטיביות.

המרכז הישראלי לטיפול בפסיכו-טראומה – בית חולים הרצוג - ירושלים

"מסע שחרור" - עיבוד של חוויות קרב - תכנית טיפול ייחודית בעולם שפותחה לטיפול ביחידות שלמות של חיילים אחרי שירות קרבי במטרה לסייע להם להתמודד עם חוויות הקרב שעברו ביחד ועם המעבר לחיי האזרחות. בהרצאה הוצגו הרציונל התיאורטי לתכנית מסע שחרור, שלבי התערבות עם דוגמאות קליניות, המרכיבים הטיפוליים וממצאים ממחקר מעקב אחר 25 קבוצות של חיילים קרביים משוחררים.

הרצו מטעם צוות המרכז הישראלי לטיפול בפסיכו-טראומה

פרופ' דני ברום, פסיכולוג קליני, הקים ומנהל את המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה.
אלון ולטמן, פסיכולוג רפואי, מנהל את הפרויקט "מסע שחרור" במרכז.
פרופ' רות פת-הורנצ'יק, פסיכולוגית קלינית ואחראית לשירותים לילדים, נוער ומחקר.
יואל ורדי, פסיכולוג קליני ומנהל השירותים הקליניים של המרכז.
ששון רחבי, עובד סוציאלי קליני, מנהל הקליני של פרויקט "מסע שחרור".

ולבסוף צפינו בהצגה "מה הבעיה שלך" - הצגה מרגשת שמזמינה את הקהל להיכנס אל תוך תודעתו של הלום קרב הנלחם לחיות חיים נורמליים, ומשקפת את הדרמה הפנימית המתחוללת בתוך שדה הקרב שבנפשו.

מחזאי: ינון בר שירה, במאית: נעמה בר שירה,שחקנים: עומרי אוזן, ברקת מופקדי, דותן רמות, יובל שטרן

ההצגה הועלתה למעלה מ-50 פעמים בתיאטרון החאן בירושלים ובתיאטרון הסימטא ביפו וכן בכנסים ארציים של בריאות הנפש בצה"ל ובמשטרה, עוררה המון שיח בשנתיים האחרונות, ועודדה אנשים רבים שלא היו מודעים או שלא העזו עד כה לפתוח את הנושא ולדבר.

ההצגה נמשכה כשעה ובתום ההצגה ערכנו דיון פתוח, מרגש ומרתק עם הבמאית, המחזאי והשחקנים.

 ***

בשם אמציה הוצאה לאור, Family-Care וכל הצוות, אנו רוצים לנצל במה זו ולהודות לכל המרצים על שהעשרתם אותנו ותרמתם לנו. היה לנו לעונג.

הכנס בשיתוף:

ג'ינה רוס, eFAST - מודל לטיפול בפוסט טראומה

הצגה של מודל חדשני לעזרה ראשונה בעקבות טראומה, המבוסס על גישת הSomatic Experiencing -SE- גישה עוצמתית אך עדינה לטיפול בטראומה ו-PTSD, שעובדת עם הגוף והנפש. המודל מקנה כלים מעשיים של עבודה עם הגוף ועם הנפש לשחרור לחצים, להגברת החוסן ולמניעת תגובות טראומטיות בהמשך. ההרצאה תלווה בתרגום חלקי לעברית.

מרצה - ג'ינה רוס, MFCT מקימה ונשיאה של ארגוני טראומה בינלאומיים בישראל ובארה"ב, מטפלת רב תרבותית, מהמובילות בעולם בטיפול ובהוראה של גישת ה . SE-מומחית בהשפעת טראומה קולקטיבית על קונפליקטים ומלחמות, ומחברת סדרת 6 הספרים על טראומה ופוסט-טראומה: מעבר למערבולת הטראומה אל מערבולת ההחלמה.


Developed by Dr. Peter Levine, Somatic Experiencing is an innovative trauma healing technique, with a unique theory and very effective, while gentle tools. SE tools help complete thwarted, biologically based, self-protective and defensive responses; and help discharge excess autonomic arousal. SE relies on the activation of the inherent self-regulatory mechanisms we have and highlights people strengths and resources. SE aims to restore what got stuck in trauma: the normal cycle of the threat response of mobilization, successful action, exhilaration, relaxation, and a return of the nervous system to baseline functioning.

SE especial contributions to the field of trauma healing are:

  1. The normalization of trauma and chronic stress as a functional dysregulation of the complex dynamical system formed by the subcortical autonomic, limbic, motor and arousal systems. “Trauma is in the body and not in the event.”
  2. Sensations and instinctive reactions- Taking into account the instinctive, bodily based protective reactions when dealing with stress and trauma, as well as the effectiveness of using attention to sensations in the body, including interoceptive, proprioceptive and kinesthetic sensation as a therapeutic tool.
  3. The process of titration: approaching charged memories indirectly and very gradually, avoiding distress, flooding and potential re-traumatization in clients, and therapist burnout.
  4. Inviting the all-important “discharge,” the autonomic release of “biological energy” – which is the secretion of various neuro-endocrine substances and activation of certain neural pathways- this energy is mobilized by the Sympathetic Nervous System and used to power intense muscular activity- when the system does not return to balance on its own. “Discharge” in SE is the release process taking place, by which the nervous system releases the excess activation. This usually involves spontaneous movement of the body (including shaking, subtle postural changes and other autonomic discharges.) Focusing one’s attention to the proprioceptive and kinesthetic somatic markers of the discharge enables a spontaneous re-balancing of the nervous system.
  5. Biological completion- Inviting new corrective interoceptive and proprioceptive experiences to complete the biological defensive response with an imagined “playing out” of a successful resolution of the original unsuccessful situation. This experience physically contradict those of overwhelm and helplessness and empower people. It is not really re-exposure to the memory of the trauma, nor is it a suppression of those memories and feelings. Instead, it is the reworking on a felt subcortical level, which enables the person to have, for the first time, an experience of successful completion of the subcortical instinctive defensive response. The ability of the therapist to detect small cues of interrupted movement seeking completion is very helpful. Profound shifts occur when the activity corresponds to the movement that was interrupted in the threatening event, not just any muscular activity.
  6. The processing of memories- SE interventions enable procedural memories to complete their biological imperative and therefore, cease to intrude.
  7. The ability of SE to work with symptoms without narrative.
  8. Its ability to heal both shock and developmental trauma, based on the link between sense of self, ego strength and interoceptive awareness shown in recent research.

לאתר המכון לטיפול בטראומה לחצו כאן
 

פרופ' מולי להד, מודל SEE FAR CBT ויישומיו

האם ניתן לזהות מה הוא הגורם המחלים בטיפולי פוסט-טראומה? ומה חסר? מאפייני שיטת SEE FAR CBT , הסבר מרתק על הפיתוח שלה ועל הייחוד שלה: ההתמקדות בכוח המדמה, בחוש הראייה ובדמיון תוך שילוב בין גוף/נפש ו - CBT.
המודל אומץ ע"י היחידה הפסיכו-סוציאלית של נאט"ו ותורגם ל - 6 שפות. בהרצאה ישולבו קטעי וידאו מטיפול לפי המודל.

מרצה - פרופ' מולי להד, פרופסור מין המנין ראש תכנית הMA לטיפול באמנויות –דרמהתרפיה המכללה האקדמית תל חי. מייסד ונשיא מרכז משאבים בקרית שמונה מאז 1980.

בעל שני תארי דוקטוראט, פסיכולוג חינוכי ופסיכולוג רפואי-מדריך.מדריך ביצירה והבעה .מומחה בעל שם עולמי לטיפול והתערבות ברמת הפרט המשפחה והקהילה במצבי לחץ וחירום. מחברם של 33 ספרים ועשרות מאמרים בנושא טיפול במצבי לחץ משבר ואסון תוך שילוב יצירה והבעה. מחלוצי שילוב האמנויות בטיפול בלחץ וטראומה .מחברם של מודלים ומתודות בתחום הטיפול בטראומה בשילוב הבעה ויצירה כגון מודל החוסן הרב מימדי גשר מ"אחד –מודל הטיפול בטראומה SEE FAR CBT. זכה בשישה פרסים מקצועיים וחברתיים על הישגיו ויוזמותיו.

 

למאמר של פרופ' מולי להד, לחצו כאן

 

למצגת של פרופ' מולי להד לחצו כאן
 

לאתר משאבים לחצו כאן
 

ד"ר אודי אורן, מודל EMDR Therapy

הרקע התאורטי וביישומים של גישת ה- EMDR Therapy שזכתה להכרה על ידי ארגון הבריאות שליד האו"ם (WHO). שיטה זו משפיעה על דרכי העיבוד של זיכרונות טראומטיים וכך משנה את השפעותיהם. ולסיום, דיווח ראשוני על תוצאות טיפול EMDR  בחיילים שנפגעו במבצע "צוק איתן".

מרצה –ד"ר אודי אורן,פסיכולוג קליני ורפואי, מורה לגישת EMDR Therapy, ראש עמותת EMDR – ישראל, נשיא ארגון EMDR – אירופה, ומנהל המרכז הישראלי ל-EMDR.


EMDR Therapy היא שיטה טיפול המתמקדת בהשפעת זכרונות של ארועים קשים על חיי האנשים שחוו אותם. זוהי שיטת טיפול אינטגרטיבית הכוללת מרכיבים ממגוון רחב של גישות טיפוליות (דינמית, קוגניטיבית-התנהגותית,עבודת גוף-נפש), המתווספים למרכיבים ייחודיים (הבולט שבהם הינו הגירוי הבילטרלי (bilateral stimulation) דרך תנועות עיניים, מגע או צליל). המטרה של כל אלו היא להפעיל ולזרז את תהליך עיבוד הזכרונות במוח.

מערכת עבוד המידע במוח עושה את עבודתה יום יום מול אירועים שונים. אולם כאשר עובר האדם חוויה קשה, עקב אירוע יוצא דופן או עקב לחצים חוזרים ונשנים, תהליכי עבוד המידע הרגילים עלולים לקרוס, תוך שהם משאירים את הזיכרונות הקשים בצורתן המקורית (הבלתי מעובדת). זיכרונות אלו נשארים במוח בצורה זו ועולים שוב ושוב בתודעתו של האדם (בצורה של סימפטומים סנסוריים, קוגניטיביים, רגשים, גופניים או התנהגותיים) במצבים המזכירים לו, בדרך זו או אחרת, את החוויה הקשה המקורית.

שיטת ה-EMDR Therapy משתמשת ביכולת הריפוי הטבעי של הגוף והנפש להבריא ולהחלים, ומאפשרת למוח להתגבר על בעיות פסיכולוגיות בקצב דומה לזה שבו שאר הגוף מתגבר על בעיות גופניות. מכיוון ש- EMDR Therapy מאפשר לגוף ולנפש להחלים בקצב דומה, הטפול עשוי להביא לתוצאות מהירות. אולם חשוב לזכור כי מספר הפגישות בטפול EMDR מסוים תלוי במורכבות הנושאים שבהם מתמקד הטפול ובכוחותיו של המטופל. ככלל, ככל שהזיכרון המטופל היינו ממוקד יותר והתרחש בזמן קרוב יחסית, הטפול נוטה להיות קצר יותר.

EMDR Therapy היא שיטת טיפול מבוססת מחקר (Evidence Based Therapy)שזכתה להכרה על ידי גופי מחקר ומדיניות רבים ברחבי העולם, כולל על ידי משרד הביטחון הישראלי והמועצה הלאומית לבריאות נפש שבמשרד הבריאות.

ביולי 2013 קבע ארגון הבריאות הבין-לאומי שליד האו"ם כי:

World Health Organization (2013).Guidelines for the management of conditions that arespecifically related to stress. Geneva, WHO.

Trauma-focused CBT and EMDR therapy are recommended for children, adolescents and adults with PTSD.  “Like CBT with a trauma focus, EMDR therapy aims to reduce subjective distress and strengthen adaptive cognitions related to the traumatic event. Unlike CBT with a trauma focus, EMDR does not involve (a) detailed descriptions of the event, (b) direct challenging of beliefs, (c) extended exposure, or (d) homework.”  (p.1)

בנוסף ל- PTSD הראו הן המחקרים והן הנסיון הקליני כי ל- EMDR Therapy יש את היכולת לעזור במגוון רחב של הפרעות וקשיים הנובעים מחוויות עבר לא מעובדות. הטיפול הוכח כיעיל הן למבוגרים והן לילדים. בנוסף למגוון קשיים פסיכולוגיים הטיפול יכול לעזור גם לאלו הסובלים מקשיים סומטיים בספקטרום הפסיכוסומטי.

כדי למצוא חומר נוסף על EMDR Therapy אתם מוזמנים להיכנס לאתרים הבאים:

כדי להשתתף בהכשרת EMDR Therapy צרו קשר עם מכון EMDR - ישראל

www.emdr.co.il 09-7454291

כדי למצוא מטפל EMDR צרו קשר עם המרכז הישראלי ל-EMDR

www.emdr-center.co.il 073-7370993

למצגת של ד"ר אודי אורן לחצו כאן


לאתר EMDR לחצו כאן

לאתר נט"ל לחצו כאן

 

לסרטון "הפציעה השקופה" לחצו כאן

 יותם דגן
תמיכת עמיתים כמודל מניעה והתערבות במשברים ובמצבי אסון

״לדבר את השפה, לעקוף את הסטיגמה, לרתום את כוחו של הצוות כדי לסייע ליחיד״
הצגת המודל שפותח בשיתוף עם משטרת ניו-יורק.

מרצה - יותם דגן, פסיכולוג קליני מומחה, בעברו מפקד בשייטת 13 ופסיכולוג של השייטת, שותף בהקמת תכניות לטיפוח מנהיגות חיילים ותכניות למניעת טראומה וטיפול בה. מנהל את השירותים הקהילתיים בנט"ל, למען נפגעי טראומה על רקע טרור ומלחמה.

למצגת של יותם דגן, לחצו כאן

 


ד"ר רבקה תובל-משיח
עדות חיה, תיעוד בצילום ובמלל ככלי טיפולי בטראומה

דיון במשמעות התרפויטית של מתן עדות ככלי לבניה מחדש של הנרטיב הטראומטי ולהתמודדות עם הטראומה. הצגת שני מודלים בשימוש בנט"ל: פרוייקט התיעוד, והשימוש בווידאו-תרפיה להתמודדות עם זיכרונות טראומטיים. בהרצאה נדגים דרך סרט קצר שנעשה בסדנה את העיבוד הנרטיבי ואת תרומתה של הגישה לעיבוד טראומות קולקטיביות.

מרצה - ד"ר רבקה תובל-משיח, פסיכולוגית קלינית ומרצה בכירה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן. מכהנת
כראש התחום הקהילתי וחברת ועדת ההיגוי בנט"ל. פרסמה מאמרים רבים על טיפול בטראומה בגישה הנרטיבית, המבוססים על שיטות מחקר איכותניות ומשולבות.

סימן ועדות לידידות ולבדידות 

בהרצאה התבוננו בחוויה הטראומטית דרך עדשות הגישה הנרטיבית, ועסקנו בתפקידו של תהליך בניית הסיפור הטראומטי ובפונקציות התרפויטיות שלו.

על פי הגישה הנרטיבית, כל אחד מאיתנו מחזיק בסיפור חיים דינמי ומתפתח, והיכולת להחזיק בסיפור חיים היא חלק משמעותי מהוויתנו, ומהזהות האישית שכל אחד מפתח. במובן זה, היכולת לאחוז בסיפור חיים קוהרנטי ועשיר היא קריטית לבריאות נפשית ולקיומו של עצמי בריא.

יתר על כן, סיפור חיים זה, מקשר בין היחיד לבין החברה בה הוא חי. בתוך מסגרת התייחסות זו, טראומה נתפסת כשוברת את הרצף הסיפורי, וכפוגעת במשמעויות הסיפור עבור הניצול. זאת בין היתר משום הקושי של הניצול לשלב את סיפור הטראומה אל תוך סיפור חייו השלם.

על בסיס תפיסה זו נערכו מחקרים רבים שהראו כי היכולת לספר את סיפור הטראומה נקשרת להחלמה טובה יותר בעקבות אירועים טראומטיים, כי טיפול קוגניטיבי מייצר שינוי במבנה הנרטיבי של האירוע הטראומטי המסופר, וכי כתיבת אירועים טראומטיים כשלעצמה מביאה הקלה.

במוקד ההרצאה שתי טענות תיאורטיות הקשורות האחת לצורך של ניצולים בבניית הסיפור הטראומטי, והשניה לצורך בעדים לסיפור. טענות אלו, שיגובו בסקירת מחקרים ובמבט קליני, הן בסיס לשתי דוגמאות לתהליכי הבנייה נרטיביים שאנו מקדמים בנט"ל: הדוגמה הראשונה היא פרוייקט התיעוד של נט"ל, שבו נאספים סיפורי החיים של לוחמים במיל, וניצולי טרור, והפרויקט השני הוא יצירת סיפורים דרך עבודה בסדנאות וידאותרפיה.  

 

למצגת של ד"ר רבקה תובל משיח - לחצו כאן

 

לאתר של ד"ר תובל משיח לחצו כאן

 

המרכז הישראלי לטיפול בפסיכו-טראומה
"מסע שחרור" - עיבוד של חוויות קרב

תכנית טיפול ייחודית בעולם שפותחה לטיפול ביחידות שלמות של חיילים אחרי שירות קרבי במטרה לסייע להם להתמודד עם חוויות הקרב שעברו ביחד ועם המעבר לחיי האזרחות. בהרצאה יוצגו הרציונל התיאורטי לתכנית מסע שחרור, שלבי התערבות עם דוגמאות קליניות, המרכיבים הטיפוליים וממצאים ממחקר מעקב אחר 25 קבוצות של חיילים קרביים משוחררים.

מרצים: המרכז הישראלי לטיפול בפסיכו-טראומה

אלון ולטמן, פסיכולוג רפואי, מנהל את הפרויקט "מסע שחרור" במרכז.
פרופ' דני ברום, פסיכולוג קליני, הקים ומנהל את המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה. 
פרופ' רות פת-הורנצ'יק, פסיכולוגית קלינית ואחראית במרכז לשירותים לילדים ובני נוער ותחום המחקר.
יואל ורדי, פסיכולוג קליני ומנהל השירותים הקליניים של המרכז.
ששון רחבי, עובד סוציאלי קליני, מנהל הקליני של פרויקט "מסע שחרור".


"מסע שחרור" היא תכנית לעיבוד חוויות קרב עבור חיילים אחרי שרות קרבי. התוכנית הוקמה לפני 7 שנים לאור השיח המוגבל השורר בחברה סביב חוויות הקרב בצה"ל והרשמים הנותרים מהם לאחר השחרור. התוכנית פותחה במרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה במטרה לסייע ליוצאי צבא להתמודד עם חוויות הקרב והמעבר לחיי האזרחות לאור חוויות אלה במגוון תחומי חיים.

החדשנות של הפרויקט היא ביצירת שיח פתוח וכן אודות חוויות השירות בתוך צוותים אורגניים שעברו יחד חוויות קרב משמעותיות בזמן השירות הסדיר. בשנים האחרונות נראים ניסיונות רבים בצבאות שונים בעולם לקידום גורמי חוסן וצמיחה בקרב חיילים כדרך יעילה לשיפור התפקוד והרווחה האישית בזמן השירות ולאחריו. לאחרונה אף נראה כי השיח אודות חוויות השירות בצה"ל ורשמיהן, הופכים נפוצים יותר בשיח החברתי בארץ.

הפרויקט מורכב מארבע סדנאות המתפרסות על פני 9 חודשים:

א. סדנת הכנה בת יומיים הכוללת פעילויות ODT ותחילת בניית הסיפור הצוותי.

ב. סדנא אינטנסיבית בת 8 ימים לעיבוד החוויות ורכישת כלים להתמודדות עימן, במסגרת שהות בקהילה יהודית בחו"ל.

ג. סדנת סיכום של יום אחד הכוללת גם היא פעילויות ODT.

ד. מעקב נוסף לאחר 6 חודשים. 

בהרצאה הצגנו את הרציונל התאורטי לתכנית "מסע שחרור", תארנו את שלבי ההתערבות עם דוגמאות קליניות, דנו במרכיבים הטיפוליים, והבאנו ממצאים ממחקר ממעקב אחרי 25 קבוצות של חיילים קרביים משוחררים.

לקריאה נוספת על תכנית "מסע שחרור", לחצו כאן

לאתר המרכז לחצו כאן

 

מה הבעיה שלך? הצגה

"מה הבעיה שלך?" מזמינה את הקהל להכנס לתוך תודעתו של הלום קרב הנלחם לחיות חיים נורמלים.  כשרוני מקבל מנטע, בת זוגו החדשה, את המפתח לדירתה, הוא עדיין לא מבין מה נפתח בנפשו. לאט לאט מתעוררים ברוני כל שדי העבר החבויים שהשאיר מאחור. האם רוני יצליח לשמור על מערכת היחסים עם חברתו השחקנית גם ששדה הקרב שבנפשו תופס את מרכז הבמה?"

מחזאי: ינון בר שירה במאית: נעמה בר שירה
שחקנים: עומרי אוזן, ברקת מופקדי, דותן רמות, יובל שטרן

בסיום ההצגה אנו נוהגים לקיים פאנל ובו דיונים ושיחה על הלם הקרב וPTSD בחברה שלנו. השיחה לאחר הצגה היא משמעותית ביותר ומגיע מתוך התובנות העמוקות שמותירה ההצגה -רגשית ורציונלית.

לראיון מעניין על ההצגה בתכנית ערב חדש לחצו כאן

 

הינכם מוזמנים להיכנס לאתר של התיאטרון שלנו- תיאטרון פנימה:

http://naama016.wix.com/pnima-theater

 

        

 
"הצגה מרגשת. כתובה ברבדים רבים, מדגימה בצורה מעוררת השתאות את הקולות השונים והדרמה הפנימית בעולמו של הלום הקרב."

ד"ר לוסיאן לאור, רמ"ד פסיכיאטריה, מחלקת ברה"ן צה"ל

התקשרו  - אמציה, 052-7078052 או אפרת,  050-7504210         ונשמח לעמוד לשירותכם