וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה - לכל תוצאה יש סִיבה, ולסיבה אין סיבה!
הבורא יתברך הוא הסיבה הראשונית, הוא המסובב לכל תוצאה, ואין קודם לבורא, דהיינו
התוצאה היא בריאה. לאדם יש חסרונות, שאלות. בתודעה של סיפוק עצמי, האדם רוצה את כל המילוי לרצונו, אך זו לא תשובה שלמה הבונה קשר. לכן שאלה אמיתית באה כשאלה כיצד אוכל לבנות תשובה אמונית ליצירת קשר?
חנוך לנער על פי דרכו: חופש לאדם בתוך גבולות ומסגרת תורנית ברורה
מלמד אותנו הזוהר, כיצד אנשים רגילים שלא הגיעו להשגות רוחניות גבוהות, עליהם לתפקד בעולם הזה.
אנחנו נמצאים בזמן תיקון, וכל עוד הגענו לתיקון הפרטי שלנו, שלא לומר התיקון הכללי, אנו מחויבים לקבל את אור השפע העליון עם הגבלות ואיסורים. עלינו לדעת מה לא לקחת, כדוגמת מצוות לא תעשה.
כאן נבחן האדם. אם אנחנו יודעים להצדיק את המגבלות - את הדין - ולהסכים בשמחה גם למה שאסור לנו לקבל – נצליח להגיע לדרך הטוב.
זה נקרא בחכמה לפעול "מנעולא" ששומרת עלינו מלקבל מה שאסור.
הצדיק מצדיק את ההגבלות המוטלות עליו, ויודע שהקב"ה רק טוב ומטיב, וכל ההגבלות הן לטובתו, בין אם הוא מבין או לא.
הרצון ניתן לאדם כפיקדון, להשתמש בו כרצון הבורא
האדם המבקש את דרך הפנימיות לא מבקש להשתמש ברצון כבעל הבית, אלא כאורח. הוא מבין שחומר גלם זה של הרצון ניתן לנו ח ידי הבורא על מנת שנפעל איתו בשמחה, אך רק בהתאם למסגרת רצון העליון.
רוחות ושדים - הם כוחות של גאווה, שליטה, אנוכיות שמנסים להסיט את האדם כדי שיקח את התענוג לעצמו. אך עליו לשמוח ביכולת ההתגברות, וליהנות רק מהאמת, מהמותר בקדושה.
מלמד כאן מהי חוכמת שלמה, מהי חוכמה בכלל וכיצד להשיגה?
חוכמה היא סוג של אור, כלומר, תענוג שאנו מרגישים.
ישנן שתי בחינות בעבודת הנפש: מנעולא ומפתחא, שהם דין ורחמים.
באדם בטבעו רוצה חופש ולא דין והגבלות, כאן עלינו להבין שהרצון והכישרון אינם רכוש פרטי שלנו.
כאשר מתגלה כוח של דין בעולם, אז מי שמאשים את הקב"ה, דהיינו כופר שהשם יתברך רק טוב ומטיב – ומחליט לרדוף אחרי הסיפוק האישי - נענש.
בפרשנות נכונה של המציאות, גם אם אדם מרגיש דין – יפַתח אמונה שהשם בא לאמן אותו בהשגחה. אם יגיע לאמונה למרות הרגשתו הקשה מול מצב שנראה כעונש, תתגלה נקודת המפתחא, שהיא הרחמים.
כאן באה לידי ביטוי ההצלחה, שבהחלטה אמונית אדם מבין שלא בא לקבל תענוג לסיפוק אישי, אלא להסתפק במועט ולעבוד את השם, גם עם המעט, בשמחה
לא ניתן לברוח מהתיקון
לכל יום יש תפקיד בעולם, לתת אור לבניה נפשית מסוימת.
מהו יום? יום הוא בחינת חוויה שיורדת לאדם בהשגחה פרטית מלמעלה, ואם אדם לא שם לב ולא עומד בניסיון, מלמעלה ימשיכו לאמן אותו.
החוויה היא היום שעולה. כפי שאדם חוֹוה חוויה, כך היא מעידה עליו, והרי השם יתברך רואה ללבב.
על האדם לגלות את השגחת השם בכל פעולה, ובהתאם לתקן את הנדרש. בכל מצב ומצב, עליו לעשות אור חוזר – דהיינו לדחות את האור ולראות בכמה הוא יכול להשפיע.
התייחסות נכונה לכל מפגש בחיים היא לבוש לנשמה, שעם כל לבושי נשמתו הוא בא לעולם האמת.
לבוש של אמונה איתם ניתן להיכנס למלך.
ביום הדין סופרים את הימים בהם זכה לתקן, דהיינו ניצל נכון לבנייה נפשית את מה שזימנו עבורו, והבדיקה כמה ימים ניצל נכון כראוי.
אסור לאדם לבזבז רגע אחד לריק!
כרטיס הכניסה לעולם העליון הם המעשים הטובים, מעשי ההשפעה שעשה.
לפעמים נדמה לאדם, שלא נורא... מה שלא עשה היום, יעשה מחר. אך אין זה כך.
אומר הזוהר: אוֹי לאדם שגרע ימיו למעלה, וכשרוצים להלביש אותו בימיו. אוֹי לו, אוֹי לנפשו, שדנים אותו בגיהינום על אלו הימים. עדיפה מצווה בשעתה, וכל יום חשוב.
בטחון הוא האמונה ביכולת התגובה הנכונה למצבים המשתנים
כל העולם הזה הוא חושך, למה? כי אף פעם אין אור בפרט. וכשאנו פוגשים את העולם הזה, אנו פוגשים את החומר, זה מה שעינינו רואות.
אך תפקידנו להגיע לבחינת יום, כלומר, ראיה רוחנית שהיא חודרת ל"מעבר למקרה".
ראיה שהיא מעבר למקרה היא תפיסה הרמונית, מסודרת, ומקבלת את ההארה כפי שהיא בעולמות העליונים.
כלומר, לא מספיק להיות רוחני בעולם הזה, אלא לסדר את פנימיותו כמו התורה הקדושה. כאשר כך עושה, זה נקרא "בא בימים".
אשרי חלקו של יעקב, שבטחון גדול היה לו, כמו שכתוב: ושכבתי עם אבותי. שזכה בהם ולא באחר.
"זכה בהם" - פירושו להתלבש בימים של עצמו וגם בימים שלהם. יעקב זכה להשלים את אברהם ויצחק, ולהגיע לכדי "קו האמצע", שהיא דרכה של תורה.
כשאדם מאמין ביכולת התגובה שלו שכאשר יתעורר בו רצון גדול, יוכל לוותר עליו.
ומצד שני, כשתתעורר ותגיע אמונה גדולה, יוכל לשלב בתוכה את הרצון הפרטי שלו, ולהקדיש את רצונו לקדושה.
יכולת זו נותנת בטחון להתמודדות עם כל מצב, וזו ההליכה בדרך אמת. הליכה בקו אמצעי. המוכנות של האדם ליהנות בעולם - אבל רק מהאמת. תענוג מהאמת.
מי שמתקשר לדרכו של רשב"י מוגן
מיהו 'ושכבתי עם אבותיי"? בחינת יעקב שאומר שצריך לשכב עם אבותיו כדי לסיים את התיקון של ג' קווים.
מה זה תיקון ג' קווים?
זהו היכולת להפוך את הב' קווים שהם נמצאים בגלות, שב' קווים זה ההשתוקקות של האדם מימין ומשאל, שלא יכולים לקבל הארה מלמעלה אלא על-ידי הקו האמצעי.
קו אמצעי זה הצדיק שיכול להיות מקושר גם לעליונים וגם לתחתונים.
על זה אמר רבי שמעון בר יוחאי, שכל הזמן שנמצא בעולם, כלומר הנקודה שלו בעולם שמקושר גם לעליונים וגם לתחתונים, יוכל להגן על כולם.
מה הדרך האחרת, אם הנקודה של רשב"י לא מצויה בעולם שלנו?
ללכת בדרכי התורה.
כשיש חוצפה בעולם, החוצפה גורמת לאדם לא לקבל את דרך העליון שבתוכו. אלא, הולך בדרכו עצמו, ולא מקבל את דרכי אבותיו.
אמר על כך רשב"י שבני בבל מצויים בחוצפה, בחוץ לארץ, לא יכולים לפעול את הדרך של פנימיות התורה.
רשב"י אומר עוד שעתיד לבוא לעולם גלות שמתבטאת בכך שיצעקו כל בני העולם, ואין מי שישגיח עליהם.
מה יציל אותנו שאנחנו כל-כך רחוקים מתפיסה של שלמות, ומרגישים כל-כך רדופים בעולם? לא מצליחים להביא לעולם את מה שאנו מבקשים.
וגם מה שמשיגים את מה שאנו רוצים, רואים לבסוף שזה לא מה שרצינו! ואז התקווה אפילו לרצות את הדבר הנכון הולכת לאיבוד.
"רפואה אחת מצאתי להם בעולם ולא אחר" - במקום ההוא, שמצאו עוסקים בתורה. אך יש תנאי - ספר תורה שאין בו פסול. זאת אומרת, ספר תורה שלא עשו ממנה פסל.
איך ח"ו עושים מהתורה פסל? תורה שלומדים אותה רק מבחינה גשמית, כאילו שהתורה ניתנה בשביל הגשמיות שלנו.
זה מצב שמאבדים את הקשר עם הצדיק שמקשר את האמונה שלנו לבורא ולתכלית הבריאה.
לכן, התרופה המדוברת לעסוק בתורה בפנימיותה, שהיא המקשרת בין האדם לבורא והיא הרפואה לדין בעולם.