שלום חברים

שנה חדשה טומנת בחובה הבטחות חדשות, ולמרות שהסימנים העידו שחגי תשרי יביאו עימם גל נוסף של עימותים, קיווינו להתבדות, ונכזבנו.

כירושלמים למדנו כולנו להכיר את הדינמיקה בה אירוע נקודתי מוביל לתחושת אובדן הביטחון האישי בעיר ואחריו לעוד אלימות ועימותים ונפגעים משני צידיה של העיר. אבל גלי האלימות של השנה החולפת אינם גזירת גורל ואינם מונעים בידי כוח עליון שבוחר באופן שרירותי להטיל את תושביה של העיר לעין הסערות אחת למספר שבועות או חודשים, אלא תולדה של מדיניות רבת שנים. ההתפרצות האחרונה היא חלק מאותו תהליך ומרצף של אירועים בשבועות האחרונים.

לפני חודשים ספורים נכנסו אנשי 'עטרת כוהנים' לשני מבנים בשכונת בטן אל הווא בסילואן התיכונה, ובחודש האחרון נכנסו מתנחלים לשני מבנים נוספים בשכונה כשבכוונתם להשתלט על מבנים נוספים. לפני החג כבר הגיעו לעימותים עם התושבים המקומיים.

לפני כשבועיים הטילה ישראל הגבלות כניסה על מוסלמים בהר הבית/ חראם אל קודסי אל שריף ובערב החג הפיצו פעילי תנועות המקדש קריאה לעלייה המונית להר. המוסלמים חששו לפגיעה בהסדרים והתבצרו במסגד אל אקצא. בזמן שהמשטרה התעמתה עמם, התפלל בהר (בניגוד להסדרים) השר אורי אריאל כשהוא מלווה בשוטרים. כתוצאה, האלימות התרחבה לרחבי העיר המזרחית, ואלכסנדר לבלוביץ ז"ל נהרג מיידוי אבנים של פלסטינים. 

אצל ראש הממשלה הסיפור פשוט הרבה יותר - הוא מבטיח להחמיר את הענישה על מיידי האבנים ולהסלים את התגובה הישראלית, או אז, יחזור השקט לעיר. אבל זוהי הרי המציאות שממנה נולדת האלימות.

37%

מציאות חייהם של הפלסטינים תושבי ירושלים, המהווים 37% מתושביה של העיר, שונה לגמרי מהסיפור הישראלי על ירושלים שממנו לרוב הם מודרים. אם משתפים אותם בעלילה, לרוב זה בהקשר של עימותים אלימים, ובצורה בה צייר אותם ראש הממשלה בשבוע האחרון - קולקטיב אלים המאיים על ביטחונו של האזרח הישראלי. 

לפני כחודש השקנו את האתר '37% - סיפורים מירושלים המזרחית' – פרוייקט צילומים דוקומנטרי המביא את סיפוריהם של פלסטינים ממזרח העיר, מתוך רצון לשקף את מורכבות הסיפור של העיר, להכניס את הפלסטינים לתוך אותה מסגרת ולהאיר את המפגש של שתי האוכלוסיות החולקות אותה. דרך האנשים ניסינו להתמודד עם שאלות של נורמליזציה, מעמד אזרחי, תעסוקה והאופן שבה המדיניות משליכה על האישי ולהיפך. בעקבות האירועים ולקראת החג אנחנו מגישים לכם שלושה סיפורים חדשים באתר.

את סיורי סוכות נערוך השנה תחת הכותרת  - '37% - המציאות מאחורי הסיפורים'.  ננסה להבין את האירועים האחרונים דרך התהליכים העוברים על העיר בשנים האחרונות, ומובילים אותה לסבבים חוזרים ונשנים של אלימות. נסתכל על גדר ההפרדה שהופכת כ 100,000 ירושלמים לעקורים בעירם, נבחן את השלכותיה של מדיניות התכנון העירונית שיוצרת מצב בו חייהן של שתי האוכלוסיות שזורות זו בזו במצב של קונפליקט מתמיד, נשאל איזה יחסי שכנות יכולה מציאות זו ליצור, וננסה לקבל תמונה מלאה יותר על השאלות שהעלו הסיפורים בפרוייקט הצילום.   

'37% - המציאות מאחורי הסיפורים'

לאור המתיחות בעיר, הסיורים יתקיימו בשכונות הישראליות ובנקודות תצפית בלבד.

מחכים לראותכם, ההרשמה נעשית דרך אתר עיר עמים - להרשמה לחצו כאן   

'37% - סיפורים מירושלים המזרחית' 

כאמור, כחלק מהחגים וגל האירועים האחרון השקנו גם שלושה סיפורים חדשים בפרוייקט המקוון '37% - סיפורים מירושלים המזרחית' ואנחנו מגישים לכם אותם כאן:

'37% - סיפורים מירושלים המזרחית'   הפרוייקט המקוון 37% - 'סיפורים מירושלים המזרחית' מנסה לערוך היכרות עם חיי התושבים הפלסטינים של העיר המאוחלקת* - המהווים 37& מאוכלוסייתה – מתוך מחשבה שכותרות העיתונים, הסטטיסטיקות והסיסמאות רחוקות מרגע החשיפה לסיפור חייו של אדם; אדם המדבר על ילדותו על עיסוקיו, על משפחתו, על חיי היום-יום שלו – ככה פשוט, בלי סנסציות. * מאוחלקת - עיר שהיא מאוחדת לכאורה ומחולקת בפועל	אנשים סיפרו לי על אהבה/ לילה עבד רבו   הדוקטורט שלי עסק בדיני משמורת, גירושין, מזונות ונושאים אחרים שקשורים לזכויות נשים. הדרך לסיום הדוקטורט הייתה מפרכת. בתור תושבת ירושלים המזרחית שלא מחזיקה בתעודת זהות ישראלית, מלגות רבות לא היו זמינות עבורי או כללו תנאים שלא חלים עלינו כמו שירות בצבא. אני גם רואה כמה קשה לערבים להתקבל לעברית, וכמו כן, אין להם סיכוי גבוה לקבל עבודה באוניברסיטאות הישראליות, למרות הכישורים הגבוהים שלהם.   לסיפור המלא לחצו כאן
הנביא השתמש בסומאק ובחינה/ מוסא אל קוואסמה הבת שלי, רים, בת 18. קצת קשה לי עם זה שהיא יותר מדי אמריקאית, אוהבת אוכל אמריקאי ותרבות אמריקאית. במהלך המלחמה על עזה היא הייתה בארצות הברית, וכשחזרה היא רצתה לדבר איתי על העתיד שלה. אמרתי לה שאני לא רוצה שהיא תהרוס לי עכשיו את מצב הרוח, אבל היא ענתה שאני דווקא הולך לאהוב את מה שיש לה לומר. היא אמרה שהיא לא הולכת לגור בארצות הברית, שהיא רוצה לגור כאן, ליד המשפחה, שהיא שייכת לכאן ושהיא פלסטינית. היא התחילה להרגיש שהיא חלק מכל מה שהיא חשבה עד אז שהוא רדיקלי. לסיפור המלא לחצו כאן	זה היה עניין של זמן עד שהם יגיעו אלינו/ אמאל קסאם נולדתי וגדלתי בשייח' ג'ראח, בבית בו אני גרה היום. הבית הזה נבנה בשנת 56', והוא ניתן לאבי על ידי אונר״א והממשלה הירדנית כפליט מיפו. גדלתי ברחובותיה של ירושלים ואני נושמת את האוויר שלה מאז שנולדתי. אי אפשר להסביר את התחושה הזאת. כשנסעתי ללימודים, כל כך רציתי כבר לחזור לישון בחדר שלי. יש לי זכרונות מאוד יפים ממנו: בצעירותי אהבתי מוסיקה ותליתי על קירותיו תמונות של זמרים, הייתי כותבת בו שירים. זאת הייתה הפינה שלי. לסיפור המלא לחצו כאן

עיר עמים בתקשורת

לידיעה על דוח מעקב החינוך שלנו 'נופלים בין הכסאות' בהארץ - לחצו כאן

לטור של תחקירן עיר עמים אביב טטרסקי על המצב בהר הבית - לחצו כאן 

תמכו בפעילות עיר עמים

עיר עמים פועלת במטרה לעורר דיון ציבורי מושכל בסוגיות הפוליטיות של ירושלים ובמטרה למנוע פגיעה מתמשכת בתושבי העיר ולקדם את התנאים לעתיד מדיני מוסכם. אנו פונים לקהל הישראלי באמצעות סיורים, הרצאות, מאמרים בעיתונות, פעילות ברשתות החברתיות, קמפיינים תקשורתיים ועוד.

עזרו לנו להמשיך להגיע לקהל הרחב על ידי תרומה. תרומות יתקבלו בתודה. לתרומה, לחצו כאן.

בברכה, צוות עיר עמים. 

 לעדכונים יומיים, עקבו אחרינו בפייסבוק