שבוע מבורך לכל הלומדים היקרים- זוהר יומי שיעורים אחרונים
אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן | מנוי חדש? יש לאשר הצגת תמונות במייל
סרטון נבחר- מה מגן על עם ישראל מהחמאס? מה השורש לצרות?
אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר, יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד. מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ – להקדים את נקודת האמונה, דהיינו שהאמונה תהיה הסיבה לכל התפיסה. תפיסת הבורא בצורה אמונית צריכה להיות קודמת לכל הדיון המחשבתי שלנו. רַחֲמֶיך- להיכנס לרחם הבורא ולהיוולד עם תפיסה אמונית, זה הקודם לכל מחשבה והרגשה שבאה אחריה. כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד – דל הוא חסר אמונה.
אם ישראל לא היו חוטאים לפני הקב"ה, היו שאר עמים עכו"ם נכנעים לפניהם. אין סיבה אחרת לאנטישמיות. זהו אתגר איתו יש להתמודד, כחלוץ המוביל את כלל האנושות. כל התנהגות הגויים היא רק לוואי, תוצאה. כל אומות העולם שבאדם – דהיינו הרצונות הגויים שבתוכו, משתלטים עליו כאשר מעשיו מקולקלים, כאשר אינו שַֹם בבסיס ההשקפה את האמונה, את הקשר הפנימי לקב"ה.
אל לו לאדם להיתקע במקרה, אלא לפרש נכון מעבר לזמן ומקום ולהתקדם❗️
מלמד אותנו הזוהר מהו הסדר הנפשי הראוי:
א. השקפה ברורה למה יש לשאוף - האידיאל שהאדם מחזיק בו.
ב. לדעת לעזוב את המקרה - כל מה שקורה לנו, כאן ועכשיו.
ג. לבוא למקרה החדש ולהתגעגע אליו כנקודה פנימית.
ד. להתחבר בקשר חזק ל - ג' האמונות הבונות שלמות בשילוב בין חסד (אברהם), גבורת (יצחק), וקו אמצעי (יעקב) - שזה בחינת תענוג מהאמת.
אין להשתמש ברצון לקבל כל עוד נמצאים במצרים
דווקא כאשר אדם נמצא בסערת נפש, במבוכה ותסכול, במצרים שבנפשו, הוא מרגיש שהרצון לקבל גובר עליו – ודווקא שם עליו להיזהר לא להשתמש בו.
התבואה היא בחינת הרצון לקבל בנפש אשר עומד ראשון בדין, כשבודקים האם השימוש ברצון לקבל פועל כייצר הרע, או כפי שחובה לפעול: לוותר עליו לחלוטין, כמו החמץ בפסח.
כל עוד הרצון לקבל – היצר הרע – מצוי במצרים, זוהי עבודה זרה.
אלא רק כשמוציאים את היצר מהמיצרים, מהמקום הצר בנפש, אל מקום של עשיה בקדושה, רק אז ישנה אפשרות להשתחרר מעבודה זרה.
הצדק כללי ואינו פרטי
בתודעה הגשמית, האדם רואה רק פרטים, מקרים ואירועים בודדים, אך הקב"ה רואה תמונה כוללת. לכן, כל אחד צריך לקחת אחריות על הכלל, שעל זה הוא נבדק: כמה הוא משויך ותורם לכלל?
כך גם על האדם ללמוד לפרש את המציאות מעבר לזמן ומקום, ובכך יקנה "ימים" שהם הלבוש הראוי לעולם הבא.
יש להבין שבאנו לעולם הזה להתאמן, לרכוש אמונה שבכל מצב ומצב, הבורא יתברך טוב ומטיב!
מהו צד הנשמה באדם?
הנשמה היא צורת ההתייחסות שלו, והיא מעידה על מחשבותיו.
אם למרות התודעה הגשמית שרואה תמונה חלקית, דן האדם כל מקרה תוך שהוא מצדיק את הבורא, הוא מצליח.
לאדם יש בחירה להגיע לתכלית בדרך תורה, או דרך ייסורים
כל פעם מאתגר לחשוב על נושא הבחירה חופשית. אם המצבים ממילא קורים, כפי שהשם מראה מראש לנביאים וצדיקים, אז היכן הבחירה? התשובה שהמקרים לא חייבים היו להיות בצורה כפי שאנו רואים אותם. להתקיים הם כן חייבים להתממש במסגרת התוכנית האלוקית. כלומר על האדם לפגוש את המקרה המיועד לו, אך הבחירה היא שלו כיצד להתמודד.
כשבאים לברך, יש להקדים ולברך את השם יתברך תחילה.
למעשה, הקב"ה לא צריך את הברכות שלנו הרי אין לנו כלל מה לתת לו. אלא וודאי שזו האמונה הראשונה שיש ליהודי, שיש לברך את השם - שהוא הכלל, שכל הפרטים נובעים ממנו.
שום פרט לא קיים בפני עצמו, אלא רק כחלק מהכלל. שום אדם, אירוע או מקרה לא קיים בפני עצמו, אלא רק במידה שהוא מחובר לבורא יתברך. ולכן, פרט יכול לקבל ברכה רק בהתאם לקשר שלו לכלל.
מי שאינו מגלה בעולם את אביו שבשמים, אין לו חלק לעולם הבא.
אדם בא לעולם הזה בכדי לתקן, ותפקיד הבן הוא להמשיך ולגלות את האב. גילוי השם זה גילוי האהבה. אך מי שבא לגלות את עצמו – הרצון הזה יביאו לתסכול. לא יהיה לו טוב לא כאן ולא בעולם הבא (בחינת הפנימיות). הסימן החיצוני הוא שהבן צריך להמשיך את דרך התורה ולא לחתוך חלילה את הרצף, את הקשר לעץ החיים בין הבורא לנברא. מכאן החשיבות של וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם.
להוליד בן אומר להוליד הבנה ופעולה להוצאה מהכוח אל הפועל את הפוטנציאל הנשמתי. נקודת הנשמה שבאדם היא הרצון לקשר עם השם, ובכלל, רצון ליחד.
המומלצים:
האם הזוהר מדבר על גשמיות? מה ההבדל בין סימן לסיבה? (פניני החכמה - פינה שנכתבת ע"י אחד התלמידים)