מהו מקור העדר האור?

הבורא ברא את הבריאה כאשר היא מלאה באור אינסוף. בסוד "הוא ושמו אחד".
הנברא בחר ביתר דבקות, דהיינו דבקות של השוואת צורה, ובאופן פשוט יותר – אהבה.

וכך אמר : היות ואין לי כלי של אהבה אני מסתלק מקבלת האור (צמצום א'), עד שאבנה כלי אהבה (כלים שצורתם היא השפעה( , זאת אומרת, שכל הסתלקות האור הייתה רק לוואי לעובדה שאין לנברא כלי של אהבה. אין בעיה באור עצמו. יתרה מכך הבורא רוצה לתת לנו את האור יותר ממה שאנו רוצים לקבלו. לא צריך לשדל את הבורא לתת לנו את האור. הוא רק ממתין שנביא את הכלים הראויים להכיל אור זה. "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק".

מה יעזור לאדם אם יקבל את האור, והרי הוא עצמו סלק את האור, ע"י צמצום הרצון.

כיצד צריך האדם לפרש את שאיפתו הכמעט אובססיבית לתענוג?

הפירוש הנכון להשתוקקות לתענוג או להיעדרו : טריגר שתפקידו להזיז את האדם לפעולה. אי תענוג או הסבל נועד להפגיש את האדם עם הצורך לבנות כלי לאהבה.

היכן התעתוע?
התעתוע : האדם מפרש את חוסר האושר, חוסר התענוג, כחסרון שצריך להתמלאות באור. נדמה לו שאם חסר לו אור התפקיד שלו למשוך אליו את האור.

מעתה על האדם לחפש את הכלי להנאה ולא את ההנאה.

כיצד בונים כלי לאהבה?
שלב א': אידאה
שלב ב': ברית
שלב ג' : אמון הדדי.

אתם מוזמנים לדון בינכם לבין עצמכם על השלבים הנוספים: כמו כבוד הדדי, גבולות, גאווה בקשר, ועוד.....

כסלו – זה הזמן לעשות ניסים!!!

מדוע חודש כסלו הוא הזמן המתאים להעיז ולהגיע למרחבים חדשים?

מי הם ל"ו הצדיקים שבתוכנו?

מהו נס?

מה החשיבות של כוח הדמיון שקיים בי ולא תמיד אני משתמש בו?

"כס לו"

כסלו אותיות "כס לו". "כס" זה מלשון "כסא", זהו מקום ההישענות. של מי? של ל"ו הצדיקים שעושים שינוי בעולם.  שינוי בעולם, שמתבטא בכך שחודש כסלו הוא המעבר מהחושך לאור. בחודש כסלו היום מתחיל להתארך וזה סימן לכך שנגמרת התקופה של ההחשכה ומתחילה תקופת ההארה.

נקודת משענת מחוץ לעצמנו

הניצחון, שקרה דווקא בחודש כסלו, על היוונים, שהתרבות שלהם היא תרבות של חושך, תרבות של גוף, תרבות שדוגלת רק בדעת הרגילה של האדם ובחוקים הקיימים במציאות, בתוך ההוויה שהאדם מצוי בה.

ההתקדמות של האדם חייבת להיות עם נקודת משענת מחוץ לעצמו. כאשר האדם חי עם נקודת משענת מחוץ לעצמו הוא יכול להוביל את עצמו למקום שונה מהמקום שבו הוא נמצא. בדומה לאדם הדוחף את רכבו מתוך הרכב עצמו, לעומת אדם הדוחף את רכבו בהיותו עומד מחוץ לרכב.  ב"יוונות" האדם נשאר בתוך עצמו, בתוך המסגרת בה הוא מתקיים.

חודש כסלו הוא המקום בו אנו יכולים לפעול את ל"ו הצדיקים שבתוכנו, דרכם אנו יכולים להזיז את עצמנו מתוך המקום בו אנו נמצאים.

זה נקרא נס! כל אחד מאתנו יכול להפעיל את ל"ו הצדיקים שבתוכו כדי לצאת מחשיכה לאורה. כדי לצאת מתרבות הגוף לתרבות הנפש. כדי להחליף את התרבות של: "אני חי עם מה שמצוי בתוכי", עם תרבות חדשה שאומרת: "אני חי מעבר לעצמי".

איך אדם יצליח לפעול מעבר לעצמו?

הכוח שלנו הוא כח של נס. אנחנו עם מלומד בנסים, אנחנו צריכים להאמין בנס.  האמונה שלנו בנס היא בעצם האמונה שלנו במעבר לעצמנו, מעבר להגיון הרגיל, מעבר להרגשה הרגילה.  היכולת שלנו להאמין שיש משהו מעלינו.

ההתבטלות העצמית היא המפתח הראשון כדי שאדם יוכל להאמין בנס. אדם גאוותן, בשום אופן לא מוכן להאמין בנסים, הוא רוצה שאת הכל יוכיחו לו, מכיוון שגאוותו לא מותירה לו את האפשרות לקבל איזושהי השראה, איזושהי יכולת יציאה מתוך עצמו.  הגאווה גורמת לאדם להיות יווני. זוהי ההתייוונות המערבית שקיימת במציאות, שגורמת לאדם, ע"י הפילוסופיה שנותנת את הכוח לשכל של האדם, להיות לכאורה מוביל. אבל השכל עצמו הוא זה הלוקח את הדמיון, שהוא הכוח הניסי של האדם, ומצמצם אותו לרבדים מאוד נמוכים. הכוח הניסי של האדם הוא כוח שנותן לו את האפשרות לצאת מעצמו.

"דמיון" – גימטריה "נס"

הדמיון נותן לנו את הכוח לפעול מעבר לחוקים בהם אנו מצויים.  האדם צריך להשתמש בדמיון כיוון שממנו הוא יכול לקבל השראה אלוקית, השראה רוחנית ואת היכולת לצעוד מעבר למקום בו הוא נמצא. הדמיון נמצא בכל אדם, אך השכל מקטין את הדמיון והופך אותו לקטן עד כדי שהוא לא יכול לפעול את הדבר האמיתי שבא לו ממקומות עליונים. הדמיון שלנו, אם כך, מוגבל ברציונאליות בה אנחנו קיימים והרציונאליות הולכת ומטשטשת ומקבלת צורה אנוכית של האדם עצמו מכיוון שהצורה האנוכית היא צורה של שכל שחותך דברים, מחלק דברים ומוריד את ההשראה האלוקית, את המרחב בנפשי של האדם. המרחב לא רוצה חוקים. השכל רוצה חוקים ברורים. צריכים את היכולת של הכוח לפעול מעבר לחוקים. הכוח הזה עלול לגרום גם למציאות שאדם "יתפרע", שילך מעבר לחוקים ששומרים עליו. לכן הדמיון הזה צריך לבא, אבל בתוך מסגרת חוקים ברורים יסודיים ששומרים על האדם.

מה צריך לפעול?

צריך לחזק בעצמנו, כל אחד לעצמו, משהו שעד כה הוא לא העיז לעשות ומהיום הוא יעז.

למשל: ללמוד דבר שהיה נראה לו עמוק ומסובך ולא העז, לעשות מעשים שרצה לעשות אך היו נראים רחוקים ממנו, להחליט ללכת בדרך רוחנית או להתחיל במשהו שיקדם אותו בדרך הרוחנית אותה חשש להתחיל...

זה זמן מסוגל לפריצת דרך בחיים שלנו, זמן להגיע למרחבים ולמקומות נפשיים אליהם לא העזנו להגיע עד כה.

ובעזרת ה', בזכות פריצות הדרך הללו, נגיע לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.

שבת שלום ומבורך לכם ולכל בית ישראל!