מי שאינו מגלה בעולם את אביו שבשמים, אין לו חלק לעולם הבא.

אדם בא לעולם הזה בכדי לתקן, ותפקיד הבן הוא להמשיך וגלות את האב, גילוי השם זה גילוי האהבה. אך מי שבא לגלות את עצמו – הרצון הזה יביאו לתסכול, לא יהיה לו טוב לא כאן ולא בעולם הבא (בחינת הפנימיות). הסימן החיצוני הוא שהבן צריך להמשיך את דרך התורה ולא לחתוך חלילה את הרצף, את הקשר לעץ החיים בין הבורא לנברא. מכאן החשיבות של וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, וחינוך תלמידים שאף הם בחינת בנים.  

להוליד בן אומר להוליד הבנה ופעולה להוצאה מהכוח את הפועל את הפוטנציאל הנשמתי לרצון לקשר עם השם, ליחד – להתכלל עם השלם.

הכול בא מהבורא, אך הרע - בא ממעשי האדם.

כשנולד, קלקל האדם את דרכו, אז ניתן זיווגו לאחר עד שיישר את מעשיו.
אם הטיב את מעשיו והגיע זמנו לשאת את בת זוגו, נדחה גבר מפני גבר ובא זה ונוטל את שלו. אותו שנשא את בת זוגו, מטרם שהטיב זה את מעשיו, נדחה עתה מפניו ומת והוא מקבל את בת זוגו ממנו.
קשה להקב"ה לדחות אדם מפני אדם אחר. כך היה עם בת שבע, שניתנה תחילה לאוריה, ולאחר שבא דוד, מת אוריה.

מה משמעות הדבר בתוך נפש האדם?
מדובר בכך שלעתים יש לאדם רצון (אישה) שאינו יודע כיצד לממש אותו כראוי, אז לוקחים לו את הרצון.
לאחר שהוא מתקן את מעשיו, נותנים לו אותו חזרה.

מי שמגיב רק לפי המקרה – נופל

תודעת הגוף שלנו, כשהיא לא מחוברת לתודעת הנשמה, היא מופרדת מנותן החיים.

אנחנו נדרשים ללמוד לפרש את המציאות נכון, כפי שהנשמה רואה אותה, כלומר, דרך החוקים העליוניים, מעבר לזמן ומקום.

ישנה נקודה פנימית שמפעמת בכל מקרה שאנו פוגשים מחוצה לנו.

עלינו לפגוש אותה בחוץ ולהפעימה מבפנים.
עם כל מקרה שההשגחה מפגישה אותנו – וכך לרכוש אמונה לצורך שכלול.

מהו שכלול? הבורא נותן לנו את הקיום בעולם, והתפקיד שלנו כנברא הוא להביא לשכלול.

שכלול הוא שינוי התודעה הגופנית לכדי תודעה נשמתית.

מי שלא הולך בדרך תורה הופך להיות פחדן

הביטחון הוא מההליכה בדרך תורה ביחד, בעסק התורה. כמו בעסק גשמי שמצפים לרווח, כך בעסק התורה מייצרים אמונה ובטחון בקב"ה.

שמירה על הקשר עם השכינה הקדושה באה דרך מצוות התורה.

היא הביטחון הנפשי, נקודת המשענת בקב"ה שזו בחינת שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד – בלב ובתודעה.

מי שמנסה ללכת יחידי בדרך השם, בלי קבוצת חברים ורב, מתחייב בנפשו מפני שהאור בא רק לכלל.

כשהולכים שלושה בדרך, דהיינו ב-ג' קווים שהם הבסיס היהודי: חסד (אברהם) – הכנעה, גבורה (יצחק) – הבדלה, וההחלטה שמותר ליהנות רק מהאמת בקדושה שזהו יעקב – וזו בחינת ההמתקה שמערבת את שני הקווים יחד.

אין נחת לפניו, אלא רק בשעה שמתעוררים למטה בתורה

אמונה היא תוצאה של מספר פעולות.

חסד זה סוג של הטבה של התחתון כלפי העליון, לבוא ולהשתוקק לקשר עם השם.

כך, כאשר מוכן האדם למסור ולהקדיש את הרצון לקבל להשתוקקות לקשר, יוכל אז לרכוש את האמונה.

כשאדם בא להתקדש מלמטה, גם מלמעלה יתנו לו את ההארה המתאימה לאותה מדרגה.

לא ניתן להיכנס לירושלים של מעלה לפני שמבקשים להיכנס לירושלים של מטה, דהיינו: לרכוש יראה שלמה קודם מצד התחתון. כך נשבע הקב"ה שלא ייכנס בירושלים של מעלה עד שייכנסו ישראל לירושלים של מטה.

הברית היא זו שתשמור ודרכה ניתן לרכוש אמונה.