כיצד מקבלים ברכה מצדיק

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על מות יעקב. זאת למרות שהפרשה נקראת על שם התחלתה: "ויחי יעקב". אנחנו רואים שיעקב חי, וכפי שכתוב בזוהר , יעקב אבינו לא מת. איך יכול להיות שיעקב לא מת? גם על משה רבינו כתבו שמשה רבינו לא מת.

יש להבין שהקו האמצעי, שהוא בחינת יעקב, ופנימיותו – משה רבינו, לא מתו, כי האמונה לא יכולה להיות דבר מת. רק אסור שהאמונה הזו תשומש במצריים, למצרים עצמם. לכן, כלפי המצרים הוא ודאי מת. האמונה כלפי צד המצרי, היא דבר מת.

אנחנו רואים את ברכת יעקב לשני בניו של יוסף. יעקב מְשַׂכֵּל אל ידיו, ומברך אותם בשינוי: את יד ימינו על אפרים, ויד שמאלו על מנשה. יוסף מנסה לתקנו, אבל בכל זאת הוא מתעקש. למה? צריכים להבין שמנשה ואפרים זה שתי בחינות בנפש האדם.

מנשה הוא בחינת נשמה, אפרים הוא מלשון פריה ורביה. אפרים גדול ממנשה. אפרים זה מדרגת חכמה, מנשה זה מדרגת נשמה. לכן, אפרים גדול ממנשה. זה שאפרים נולד אחרי, אומר לו יעקב, ידעתי בני ידעתי. מה זה פעמיים ידעתי? אומר יעקב אני ידעתי, שעשיו נולד לפניי ואני גדול ממנו. אני יודע שבחינת הבכורה שלקחתי ממנו, היא נתנה לי את הגדולה. אני יודע שמנשה יכול להיות גדול, אבל אפרים, למרות שהוא נולד אחריו, הוא גדול ממנו. רואים לכאורה סדר אחר, סדר הפוך, בין הקדושה לטומאה.

"יעקב גדול מעשיו", "אפרים גדול ממנשה" – אותו הדבר?

אנחנו רואים לכאורה שיעקב נולד אחרי עשיו. עשיו בא מצד הטומאה, כמו שרואים ששבירת הכלים, שזה טומאה, באה לפני עולם אצילות. עיגולים באו לפני הקו. פתאום פה, רואים שאפרים בא אחרי מנשה. לכאורה, היה צריך לבוא לפני מנשה, כדי לומר, אפרים בא לפני מנשה, ולכן הוא הגדול. אבל מדרגת אפרים, היא מדרגת חכמה, לא מדרגת השפעה, כמו שראינו בשאר המקומות.

אם תמיד המדרגה השניה שיוצאת היא מדרגה יותר טובה? אז מה ההופכיות לטומאה?

ההופכיות היא שהמדרגה הראשונה בטומאה, היא יותר גדולה, רק שהיא לא יכולה לשמש לטומאה, לכן באה בחינת הקדושה, ומחליפה אותה, ויורשת ממנה את צד הגדולה.

פה המצב הפוך, גם פה הבחינה השניה יותר גדולה אבל הבחינה השנייה, היא מראש גדולה יותר. בחינת אפרים, שזה בחינת פריה ורביה, גדולה יותר במהותה מבחינת מנשה. זה לא כמו יעקב ועשיו. עשיו הוא מדרגת חכמה, מדרגת הגוף, ויעקב הוא מדרגת הנשמה.

יעקב יורש את הבכורה, קונה את הבכורה מעשיו, לאחר מכן הוא גם לוקח את בגדיו, ומקבל את ברכתו, ואז הוא נהיה בכור. אבל מלכתחילה , בזמן הלידה, יעקב אינו הבכור, הוא רק יורש את הבכורה מעשיו.

אבל פה, רואים שאפרים, שנולד שני, אצלו נמצאת הגדולה. כבר בלידתו, אצלו נמצאת הגדולה, כבר בלידתו הוא נקרא אפרים – לשון פריה ורביה, לא צריך איזושהי מכירת בכורה. מדוע זה ההבדל בין הקדושה לטומאה? מכיוון שבקדושה, הכלים יוצאים כבר מתוקנים, ואין צורך לקחת את הכלים מבחינת הטומאה.

היה סדר בעולמות, שהרצונות נפרדו. הרצונות הגדולים ניתנו לטומאה, והרצונות הקטנים ניתנו לקדושה. זה נעשה כדי שלא תהיה מציאות שבאים לקחת בקדושה את הרצונות הגדולים, ונופלים בהם. אז החליטו לתת את זה לטומאה, ולאט לאט לוקחים את הרצונות האלה, ומתקנים אותם. אבל כשהכול מדובר בקדושה, אז אין צורך לתת את הרצונות הגדולים לבחינה הראשונה, אלא אפשר לתת אותם ישר לבחינת הקדושה. לכן הבחינה השניה שיוצאת, של אפרים, ישר ניתנת לו הבחינה הגדולה.

האם ברכות הצדיקים מתקיימות?

אנחנו רואים בפרשה שיעקב מברך את בניו. הוא מברך גם את בניו של יוסף, והוא מברך גם את כל האחים. אגב הברכה, הוא אומר להם מה יהיה עתידם.  

יש להבין, מה זה הברכות האלו? האם האדם יכול לשנות את מזלו של האדם האחר? בשביל מה הוא מברך אותם? מה עושה הברכה לאדם?

למדנו  ש"לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום".

מה זה מחזיק ברכה? ברכה זה איזשהו שפע שניתן מהעליון, והצדיק מהווה צינור לשפע שבא מהעליון לתחתון. אלמלא הצינור, לא היה עובר אותו שפע שמגיע לתחתון.

אבל אם התחתון לא שלם, הוא לא יכול לקבל את אותו שפע. לא תעזור הברכה לתחתון, אם הוא לא מכין את עצמו לקבל את אותה הברכה. אבל אפילו אם הוא מוכן, הוא צריך את הצדיק כדי שיברך אותו, ואז זה אומר שהצדיק מוכן להיות צינור עבורו.

אז כאשר אדם בא לבקש ברכה, הוא חייב לבדוק את עצמו היטב:

האם עשיתי כל מה שיכולתי לעשות לפני שבאתי לבקש ברכה? עשיתי כל מה שאני יכול כדי שתיווצר בי ההשתוקקות האמיתית לקדושה? או שמא באתי לבקש ברכה כי אני מתעצל מלעשות לבד את העבודה?

אם לא עשיתי כל מה שאני יכול טרם שבאתי לבקש, גם אם אני אקבל, וגם אם הצדיק יתפתה לברך אותי, מה שאני אקבל, יהיה לא לטובתי. אז האם הצדיקים צריכים לברך או לא צריכים לברך? הם נמצאים בבעיה. אם יברכו, זה לרעת העם, אם לא יברכו, גם זה ודאי לרעת העם. מה הם יעשו? אם העם הם צדיקים, כדאי לברך. אם הם לא צדיקים, לא כדאי לברך.

אדם, כדי להכין את עצמו לברכה, צריך לשאול: אם יתנו לי את מה שביקשתי, האם אהיה בסדר עם זה? או אולי אני לא ראוי לזה בכלל? אולי אני צריך לעשות הכנה כדי לקבל את זה?

לכן, כל אחד יראה, דווקא מהברכות, מקום לעבודה. אם מישהו בירך אותו, מיד אח"כ ירוץ לעשות כלי כדי לקבל את אותה ברכה. אחרת, השפע עלול חס ושלום להפוך לפשע, והעונג לנגע.

בעזרת ה', כל המברך, וכל המבורך, יתברכו מפי עליון, הן לעבודה, והן להארה גדולה משמיים.

שבת שלום לכולכם!