אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן \ נרשם חדש? יש לאשר הצגת תמונות במייל
ניוזלטר: 257 שמות - כיצד יוצאים ממצרים
בס"ד
שלום ידידים יקרים
הנה הגיע חומש שמות לפתחנו.
עוד חומש דרכו נוכל לגלות מהי הדרך הנכונה להתנהלות בעולם זה.
הסיפורים של החומש באים לגלות לנו, מה מספר הבורא ית' לנפשנו. הנה למשל, אנו יודעים שבני ישראל נענו לקריאתו של משה, שליח ה', ויצאו ממצרים.
היכולת לצאת ממצרים אינה דבר פשוט. מצרים מייצגת את הרצונות הצרים והאנוכיים שלנו. רצונות אלה סוחפים אותנו, לא קל לצאת מהם.
בשביל לצאת ממצרים נדרשה הכנה. חז"ל מספרים לנו שבני ישראל שמרו על שמם, לשונם ומלבושם (ראשי תיבות של"ם). מה זה אומר לשמור על כל אלה בפנימיות?
מה מייצגת שמירה זו בנפש האדם?
בהמשך, שיעור של הרב אדם סיני שליט"א שמתאר מהלכים אלה של הנפש.
קריאה מועילה לכולכם!
אנו מאחלים לכם שבת טובה ומבורכת!
משפט השבוע:
"בשכל- נכון לבדוק מהי האמת. ברגש- נכון לבדוק היכן אני ביחס לאמת"
התורה האדם ומה שביניהם, פרשת שמות עמ' 116
ציטוט נבחר:
את האמת צריך ללמוד מחוץ לך, כדי שלא תהיה משוחד. האמת האוניברסאלית, שנכונה לכל בני האדם, יכולה להישפט רק מחוץ להרגשתו של האדם, בהיותו שופט.
היות והרגש שבו האדם מצוי, אף הוא אחד מהנתונים הצריכים להשתכלל במאזן המחשבתי, צריך לעיתים לקחת גורם חיצוני לשפיטה. על כן ראוי, שלכל אדם יהיה מדריך המובילו לדרך האמת.
תפקיד האדם בעולמו לתקן את ליבו. היות וכך, על האדם להסתכל בתוך ליבו ולבדוק כמה הוא אוהב את האמת. כך בודק האדם היכן הוא מצוי. כאמור, אני מזכיר, שהאמת ידועה על ידי המאזן השכלי, מחוץ לאדם, לאחר שבדק אותה על ידי שופט האמת שלו.
לאחר מכן על האדם לבדוק עצמו, כמה מתאים ליבו לאותה אמת שנחלטה בנפשו כאמת.
התורה האדם ומה שביניהם, פרשת שמות עמ' 116
האם התורה נצחית?
פוסט מאת הרב אדם סיני שליט"א
לכאורה התשובה הפשוטה היא ודאי שכן.
אך אם נאתגר אמונה פשוטה זו מעט יותר, נשאל:
כיצד יתכן שהתורה נצחית היא אם היא נלמדת בגדרים של זמן ומקום הכלים(מלשון כלייה) ונפסדים?
למשל : אם תפיסת השבת הנה שכל שבעה ימים צריך לשבות ממלאכה, אזי התורה המצווה זאת תלויה בזמן ומקום. וכן אם כל פעם שמגיע התאריך י' בתשרי – יום הכיפורים צריך וחייב לצום, אזי התורה תלויה בזמן. כן בענייני השקפה וידיעת המקרים. אם אברהם אבינו הוא דמות שנולדה לפני 3828 שעקד את יצחק בנו בהיותו בגיל 37 וכו'... אזי, התורה מתוארת באופן גשמי.
יתרה מכך : כאשר תעלה נשמתנו לעולם האמת שם אין זמן ומקום גשמיים, כיצד תיתפס התורה?
ובכן לכאורה על פי התפיסה החיצונית התורה אינה נצחית, שהרי נשואה היא על ערכי זמן ומקום.
אבל..
התורה אכן נצחית זאת ניתן להבין בב' אופנים.
א. התורה הנצחית היא תורה מופשטת (תורה דאצילות) שאינה תלויה בזמן ומקום, ורק לנבראים היא מוגשת ככזו, היות והם תופסים רק באופן זה.
ב. התורה היא הוראת דרך. האדם פועל בתודעת העולם הזה, ומקבל את התוצאה בתודעת העולם הבא שלו, דהיינו בפנימיותו. לשם עליו לכוון את תוצאת הפעולה.
העולם הזה הוא כמו סימולציה שדרכה אנו פועלים כדי להגיע לתוצאה פנימית. כמו טייס שלומד טיסה בסימולציה של מטוס. כמו משחק מחשב שדרכו משפרים כשרון זה או אחר.
אם לומד הוא לטוס אין זה משנה אם העולם הזה הוא סימולציה או לא, התוצאה היא הקובעת. מה גם שחז"ל הורו לנו לא מכבר, שהעולם הזה הוא כצל חולף.
נסכם: התורה היא נצחית בהיות מופשטת מזמן ומקום גשמיים. יחד עם זאת היא מוגשת לנברא לצורך אימון, כדי שבעזרתה יתקן עצמו, לתודעה שלמה המובנית בצורה הרמונית.
באופן זה יוכל האדם לקבל את התענוג האלוקי שהבורא ברחמיו הכין בעדו.
בידידות הרב אדם סיני
מתוך דברי הרב אדם סיני שליט"א
ההתנהלות הנכונה בגלות
שליטת הרצונות המצריים
בפרשת השבוע אנו לומדים שבני ישראל נמצאים בגלות במצרים. מבחינה נפשית, המשמעות היא שנפש האדם יורדת למקום של עבודה. התורה מספרת לנו שקם מלך חדש שלא מכיר את יוסף. דרכו של הגוף, של פרעה, היא להתנכל לתפיסה האמונית ולא להכיר בה. בבוא העת, פרעה הרשע גם הולך נגדה. לכן, אם אדם חי על פי הרצונות הגופניים, הגוף בהכרח יתנגד לו, למציאות של האני האמתי הנשמתי שלו.
לכאורה, אסור לאדם לרדת למצרים. אם כך, למה האדם בכל זאת יורד לרצונות הגופניים?
היות ששם מונחים רצונות גדולים. במקום בו נמצאים הרצונות הגדולים, שם האדם צריך לשמור על עצמו מחד ולהוציא משם ניצוצות, מאידך.
למרות הירידה למצרים ועבודת הפרך במצרים, בני ישראל שמרו על: שמם, לשונם ומלבושם. כך האדם צריך לדעת, שלמרות עבודת הפרך, למרות שמרגיש שכופים אותו ואין לו אפשרות, לכאורה, לצאת ממצרים, הוא צריך לשמור על איזושהי מסגרת אמונית, על שמו, לשונו ומלבושו. רק כך יהיה לו בעתיד את הכוח לצאת ממצרים. לצאת ממצרים זה אומר לצאת מהמציאות הזו, שהרצונות של התאווה והכבוד, הרצונות הזמניים של העולם הזה, כופים את האדם והוא לא יכול להתמסר לרצונות האמתיים שלו, לאני האמתי שלו. האני הכוזב מפריע לו, מלשון פרעה, ללכת בדרך ה'. הוא רוצה להגיע לאהבה ומפריעים לו להגיע לאהבת הזולת ואהבת ה'.
למשה רבינו היה גילוי, כך גם כשלאדם נהיה גילוי, הוא בא מצד הנקודה האמונית שבו, שנקראת משה רבינו (רעיא מהימנא, בלשון הזוהר הקדוש, רועה האמונה). משה רבינו רואה ב' הפכים בנושא אחד – "הסנה בוער, ואיננו אוכל" ואז הוא מבין שהאדמה הזאת, המקום הזה, קדוש הוא.
התקווה לצאת ממצרים – "א-ה-י-ה שלחני אליכם"
במצב זה, של ירידה לגלות, צריך האדם לקבל על עצמו שליחות, להוציא את כל רצונותיו ממצרים, להוציא את כל ישראל ממצרים. לאדם קשה להאמין שהוא מסוגל לעשות זאת. קשה למשה לראות איך הוא יכול להוציא את כל בני ישראל ממצרים, אבל ה' אומר לו שבזכות התקווה, שהיא כנגד שם "א-ה-י-ה", שהוא שם עתידי, המורה על תקווה עתידית, יהיה אפשר לצאת ממצרים. ה' אומר למשה: תגיד לזקנים "א-ה-י-ה שלחני אליכם". עם תקווה אפשר לצאת ממצרים. עם המציאות העכשווית, עם ההרגשה שמה שחשוב לי זה מה שאני מרגיש עכשיו, אי אפשר לצאת ממצרים.
לכן, אל לנו לחפש רגש, גם לא רק להרגיש טוב. מהמקום העגום, אותו נגלה, ננסה לצאת ממצרים. אנחנו צריכים לצאת מהמקום שבו אנו נמצאים, רק כך נוכל להיגאל, רק מתוך תקווה עתידית. מי שמחפש רק את ההרגשה הטובה, מי שרוצה לצאת דרך ההרגשה העכשווית ממצרים, מי שמחפש שיתנו לו כוח, רק שיהיה נעים, שתהיה לו סביבה טובה, שאשתו תתנהג יפה, שתהיה ממשלה טובה, שהקב"ה ירעיף עליו כל טוב, שיהיה פחות עייף, שיהיה יותר בריא, וכן הלאה, עליו לדעת שככה – לא יוצאים ממצרים!
כל המציאויות הללו הן מציאויות לא רציניות. ככה לא יוצאים ממצרים!
היציאה ממצרים באה דרך הנקודה האמונית ודרך התקווה העתידית, שעכשיו צריך לקיים אותה. התקווה הזו מתבטאת במילים שאומר הקב"ה למשה: "א-ה-י-ה שלחני אליכם". מילים אלו יתנו את הסימן לזקנים שזה המקום לצאת ממצרים.
מאיפה לתפוס את הנחש הזה?
הקב"ה נותן למשה סימנים כדי שבני ישראל יאמינו לו. סימנים אלו חשובים מאוד מאוד לאדם. אחד הסימנים החשובים הוא, שכשאתה זורק את המטה על הארץ, אתה רואה שהוא נהפך לנחש. המטה הוא הכוח הנפשי שמטה את האדם לדרך הנכונה. משה משליך את המטה לארץ, דהיינו האדם מכוון את המטה לרצון לקבל, כך שהרצון האישי שלו מכוון אותו בחיים. המטה הופך להיות אותו דבר שמטה אותך מדרך ה'. כשאתה זורק אותו לארץ, הוא הופך להיות נחש, בעל חי. כל רצונותיו של האדם הופכים להיות בהמיים.
מה הפיתרון?
אומר הקב"ה למשה: "שלח ידך ואחוז בזנבו". כאשר אדם רוצה לצאת ממצרים, כאשר אדם מתחיל ללכת בדרך ה', הרצונות שלו מתחילים להיות רצונות בהמיים. זה קורה בכל פעם שאנו רוצים לצאת ממצרים. מה יעשה האדם במצב זה? לא יחשיב את אותם רצונות בהמיים, יתפוס אותם בזנבם ולא בראשם. אם אתה תופס אותם בראשם, הם מכישים אותך. הרצונות הללו באים מהנחש והם מרעילים אותך ללכת בדרך של תאוות אישיות, של רצונות זמניים. מה אתה צריך לומר? נכון, יש לי רצונות כאלה, אני לא מתכחש, אבל אני תופס אותם בזנבם – אני לא נותן להם חשיבות, אני לא נותן להם להיות בבחינת ראש.
אם אני תופס את הרצונות הבהמיים בראשם, אני נותן להם חשיבות. אם אני תופס אותם בזנבם, אני לא נותן להם חשיבות, הם הופכים להיות בחזרה מטה. אבל אם ההתייחסות שלי היא: "מה שאני מרגיש – זה מה שחשוב בחיים", אז תפסתי את הנחש בראשו, ואז ודאי שהוא יכיש אותי, ודאי שיגרום לי לסם המוות. לכן, אם אני לא נותן להם חשיבות, למרות שהם קיימים בי (כי לכך אני לא יכול להתכחש), זה מפנה אותי יותר לקבל השקפה אמתית. השקפה אמתית משמעותה שהרצונות האמתיים שלי הם השולטים אצלי, הם החשובים בעיני ואיתם אני מזוהה. כאשר אני פועל כך, המלך של מצרים לא יכול לשלוט עלי.
במצרים הייתה טומאה עצומה, טומאה שלא הייתה כמוה בכל העולם כולו. בני ישראל, שירדו למקום הזה, ודאי גם התכללו עם הרצונות האלו. בא משה ואמר להם שבשביל לצאת ממצרים הם חייבים להפסיק להחשיב את הרצונות האלו.
לכן, יש להחזיק את הנחש בזנבו, לא בראשו!!! יש לנו תאוות קשות, צריך שלא לתת להם חשיבות. אם לא ניתן להם חשיבות, ובו בזמן גם נדע שהן לא בסדר, אז נוכל בנקל להחשיב את הרצון האמתי. אז נוכל להיגאל, דרך הנקודה האמונית ודרך התקווה העתידית, הנרמזת במשפט של משה רבינו
"א-ה-י-ה שלחני אליכם".
שבת שלום ומבורך!
המומלצים:
יארצייט המקובל רבי יעקב אבוחצירא
דברי הרב מתוך הסעודה לכבוד הצדיק המקובל רבי יעקב זצוק"ל
הזוהר היומי: קע"ה-קצ"ב - ריכוז שיעורי השבוע
וַיְחִי קע"ח-ק"פ אוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂים חֶשְׁבּוֹן לַשֶּמֶש וְיִשְׂרָאֵל לַלִִבַנָה מהו החשבון של האדם, מדעי או אמוני? בנפש שני צדדים: הרצון לקבל תענוג וצד לקשר אמוני, ובזה נבחן האדם, האם הוא מתגבר ומנצל את המועד שהוא זמן מסוגל לרכישת אמונה, או שיחפש את האור בלבד כפי טיבעו. בחינת השמש היא התענוג, והלבנה חידוש האמונה והקשר לקב"ה.
kabbalah- The Taunting Thought
Is thought the actual Self of a person or is it only a tool for our use? More than occasionally we encounter thoughts that entice and trick us, that cause us to be angry, depressed, exceedingly irrational...
פניה אישית לגולשים ממנהל האתר:
שלום רב, נשמח אם תתנו יד בשותפות להפצת הפנימיות, יש הרבה גולשים ועומס על האתר והשרתים, חשוב לנו שהאתר יעבוד מהר וטוב, יש באתר מאות ואף אלפי שיעורים בחינם לציבור הרחב לשם הפצת החכמה. אנו פועלים בהתנדבות מלאה לשם הפצת הפנימיות בעולם כמשנתו של בעל הסולם.
נשמח מאוד ויעזור לנו אם כל אחד יכנס בלינק למטה ויבחר להיות שותף למהלך של החזקה והפצת הפנימיות בעולם.
כל תרומה תתקבל בברכה, אפילו הוראת קבע של 52 שקלים כבר נותנת עוד כוח הפצה.
או תרומה חד פעמית עם הקדשה.
התרומות ילכו לדברים הנ"ל: הנגשת אפליקציית הסולם למכשירי אייפון, שיפור מהירות האתר והשידור חי, שכלול הפלטפורמות באתר והמערך הלימודי ובעיקר הפצת הפנימיות לעוד יהודים.
אין לנו שום תרומות או כסף מהמדינה, אנו מפיצים ומחזיקים את הדברים בכוחות עצמנו בהתנדבות מלאה, נשמח לעוד שותפים יקרים.
