השבוע חגגנו ברוב עם את ראש השנה לאילנות. אנו מזמינים אתכם לאתר שלנו לצפות בתמונות מהארוע.
בנוסף, אנו מזכירים שבכל יום שלישי, בשבע בערב, מתקיים שיעור של פרשת השבוע על פי הזוהר הקדוש. השיעור פתוח לקהל הרחב והוא מכוון לעבודת הנפש שראוי שנעשה כשאנו פוגשים את הנקודות החשובות של הפרשה. נשמח לפגשכם!
אנו מאחלים לכולכם קבלת תורה בפנימיות ובחיצוניות ושבת מבורכת!
משפט השבוע:
"האדם צריך למצוא את השילוב הנכון בין שפיטה לחיים. בין זרימה לעצירה."
התורה האדם ומה שביניהם, פרשת יתרו עמ' 151
ציטוט נבחר:
ראה משה בעצתו של יתרו דרך אמצעית טובה, כדי להמשיך את זרימת החיים מחד, ומאידך לא לחדול להיות קשור במעשה לאמת שבדבר. אנו קוראים לה דרך אמצעית, משום שודאי הוא שעדיף שבכל פעם שנעשה פעולה כלשהי נחשוב עד לנקודה היסודית ביותר שלנו, עד משה שבתוכנו, אך מכיון שאין הדבר אפשרי, כפי שבארנו, דרך האמצע היא להישאר במצב של זרימה, של חיות, ויחד עם זאת להיות פועל את הדבר הנכון, וזאת מתוך שפיטה מוקדמת. ואולי לזאת היינו קוראים ספונטניות רציונאלית.
התורה האדם ומה שביניהם, פרשת יתרו עמ' 151
הסגידה להפקרות
פוסט מאת הרב אדם סיני שליט"א
יותר ויותר נשמעות הדעות שלא צריך דת. הדת היא שיטה שלעתים טובה לאנשים ולעתים אינה, כך מפזמים הללו לקול תשואות ההמון המבקשים להתנער מהדת או לא לקבלה כלל.
ואני לכשעצמי מביט מהצד ושואל אתכם ידידיי שניכר עליכם שמבקשים אתם לדעת דברים שמעבר,
מה דעתכם על ראובן שמכה את אשתו אבל אוהב אותה. וכן שמכה את בניו ובנותיו אבל עושה זאת מתום דאגה עמוקה. הוא גונב להוריו את כספם וגם זה עושה מתוך התכוונות פנימית עילאית.
כאשר הייתי מזועזע כמוכם לשמע מעלליו הוא הביט בי בתימהון משהו ושאל אותי כמנצח, האם השיטה קובעת משהו? האם אתה עדין בפרימיטיביות שלך זקוק לשיטה? תכף תאמר לי להיות דתי של הנורמות החברתיות התריס בי כנותן נוקאאוט, אוו אז יצר את המחץ האחרון באומרו, האמת היא מעבר לכל השיטות ולכל ההתנהגויות.
ידידיי היקרים אני לא התבלבלתי, כי לא הייתי סחוף בזרם המתהווה של "לא צריך שיטה", של "לא צריך נקודה חיצונית המבטאת את הרעיון הפנימי". ועוד....
אומר הזוהר הקדוש ", מי שאומר שלא צריך לעשות מעשה למטה כדי שיקרה משהו בעולמות העליונים ובפנימיות האדם, שתפח רוחו וטוב לו שלא נברא"
הלשון הקשה של הזהר היא לא בכדי. מצאו לעצמם הללו דרך של בריחה מהאמת כאשר זו מתהדרת באמת שבטבעה נכונה אך לא בפרטיה.
אכן האמת פנימית היא ואחת. אך לא כל שיטה יכולה להציגה.
תפיסת האדם מהחוץ לפנים, מהפרטים לכלל, מחוסר השלמות לשלמות.
הרצון לתפוס את האמת ללא שיטה מסודרת ובדוקה, אינה אלא בריחה מהתחייבות - רצון להפקרות.
תפיסת האדם חייבת להיות מהפרטים לכלל, כפי שאת התפוח אינו אוכל בשלמותו, וכפי שאת הרעיון אינו מבין אלא דרך פרטיו וכפי שאת הדברים שאני ואחרים כותבים אנו ממלאים בפרטי אותיות.
אכן תפיסת הכלל דרך הפרטים היא האמת הנצרכת. אך אל לנו להתבלבל מכך שאת הכלל אנו צריכים לתפוס, שלא צריך את האותיות שיציגו אותו, שייגרו את מציאותו בנפשנו.
יתרה מכך, ברור הוא שהנקודה הפנימית היא החשובה והיא המכריעה, אך יש תנועות חיצוניות שאינן מייצגות את הנקודה הפנימית כראוי. וגרוע מכך הן מייצגות נקודה פנימית לא נכונה, אך לא ניתן לבדוק אות הנקודה הפנימית, כי הכל פנימה. הנקודות החיצוניות בהיותן נגישות לתודעתנו המשותפת יכולות להוות אתגר לימודי, השכלתי, וכזה המלבה ומניע את הרעיון עצמו ויתרה מכך מאפשר את בדיקתו.
האם כאשר אתה רוצה לאהוב את אשתך , האם אתה זקוק לפעולות מסוימות כדי להביע את אהבתך או שמא די באהבה שבלב?
היהדות מציגה שיטה בדוקה מדויקת עמודה מקיפה והרמונית. אפשר להתווכח איתה, אפשר לבדוק מה היא מציגה, אבל לברוח להכל נכון זה לא רציני זה לא חכם ואפילו מעט מעליב את מי שרוצה למצוא באמת.
היסוד של ויתור על השיטה מקורו בתורות המזרח המבקשות לבטל את הבריאה, לבטל את הרצון, לבטל את המלכות. היהדות בדיוק לזה אומרת לא.
ידידיי היקרים אל תסחפו לזרם של "הכל נכון". יש אמת והיא יכולה להיות בדוקה ברמה מסוימת וסבירה לתודעת האדם.
הרב אדם סיני
ההכנות לקבלת התורה
מתוך דברי הרב אדם סיני שליט"א תשע"ה
אנו פוגשים בפרשת השבוע את מעמד הר סיני. אנו רואים בו שתי נקודות עיקריות שבגינן ניתן ואפשר לקבל את התורה.
הנקודה הראשונה היא שהר סיני זכה שתינתן עליו התורה היות שהיה ענו, הרגיש עצמו בשפלות מכל ההרים האחרים, למרות שהם היו, לכאורה, הרים גבוהים ממנו. אבל התורה לא ניתנת למי שגאוותן, גם לא בגלל כישרון, אלא בגלל היכולת של האדם להתבטל, שזו מדרגת היראה.
מדרגה שניה שאנחנו חווים במעמד הר סיני, היא מדרגת האהבה. כתוב "ויחן שם ישראל נגד ההר", ויחן – בלשון יחיד, מפרש רש"י: "כאיש אחד, בלב אחד". בלב אחד הכוונה ברצון אחד, דהיינו, שהייתה אהבה ביניהם. האהבה אומרת שיש רצון משותף שממנו נהנים. הגדרת האהבה היא – התענוג מהאני המשותף, התענוג מהביחד. הגדרת האהבה אינה שהשני גורם לי לתענוג, אלא שהפכנו ליחידה אחת ומהיחד אנחנו מסוגלים להנות.
אלו שתי התכונות העיקריות שבגינן האדם יכול לקבל תורה. לכן, על האדם לחפש בתוכו את ההרים האלו – את ההרהורים האלו. הוא צריך לחפש מהו אותו הרהור שיש בתוכו, שהוא כנגד הגאווה, שיהיה באמת הרהור של אדם ענו, והוא צריך לחפש את ההרהור של אדם שרוצה את היחד. בשביל לקבל את התורה, האדם צריך את ב' ההרהורים הללו, את ב' התכונות הללו. האחד, מצד המחשבה, שזה צד האמונה, שיכול להוריד את גאוותו ולבוא לבחינת שפלות.
השני, מצד הרצונות, שזה הלב, שהכול מחובר לרצון מרכזי אחד, וכל הרצונות הם כמו רצון אחד. צריך לחפש את המקום הזה. באמת, כאשר אדם מוצא את המקומות האלה בתוכו, שהם ב' המקומות שאומר בתיקוני הזוהר, שהם יראה ואהבה, התבטלות ואהבת חברים, אז ב' הבחינות האלו מאפשרות לאדם לקבל תורה.
האם אנחנו באמת רוצים את התורה?
הקב"ה בא ושואל את עם ישראל האם הם רוצים את התורה. מדוע שהאדם לא ירצה לקבל? הרי מאת ה' יתברך בא כל הטוב, האור והאושר? למה כשהבורא רוצה לתת לנו תורה, אנחנו לא רוצים? התשובה היא: כי האדם לא מאמין לזה. הוא יודע שיש שם את כל האור הזה, אבל הוא לא מאמין שמשם הוא יכול לקבל, כי ההרגש המיידי של האדם הוא שהוא יכול לקבל את התענוג מהעולם הזה.
למרות החוויה המתמדת שהאדם חווה מהבריאה, שהיא לא נותנת לו את התענוג המלא, המקווה, והיא מביאה לו הרבה אכזבות, למרות זאת, הוא רדוף אחר אותו תענוג. זה קורה כיוון שהרצון לתענוג אצל הבריאה הוא עצם, והרצון לצד הבורא שבו, שיכול באמת לגרום לו לקבל תענוג, הוא צד ההתכללות.
כך גם באהבה, כאשר אדם רוצה את הסיפוק האישי שלו, הוא מרגיש שם עצב, ויש לו השתוקקות גדולה לסיפוק אישי, אבל ליחד אין לו השתוקקות. אז הוא צריך לדעת שעל כל פשעים תכסה האהבה, והמקום הזה של קבלת התורה, מאפשר לנו לבוא למקום של אהבה. כל התורה לא באה אלא כדי ללמד אהבה. לכן, כאשר אדם מוכן לקבל את מושג האהבה, שלא יכולה לבוא בלי יראה, רק אז הוא מוכן לקבל את התורה. אם אדם יקבל את התורה לאנוכיותו, לגאוותו, כל התורה שהוא מקבל, היא כמו אומות העולם.
אתה יהודי או גוי?
אומות העולם לא רוצים לקבל את התורה. עם ישראל בא ואומר "נעשה ונשמע". דהיינו, קודם נעשה כלים, ואח"כ נקבל את האורות בכלים האלו. אי אפשר לקבל את האור, אי אפשר לשמוע, להבין, לקבל דעת, לפני שיש לי כלים ראויים. כשהאדם אומר כך, כמו עם ישראל, אז הוא מוכן לתהליך שקודם הוא יעשה יגיעה, קודם יבנה את הכלי הראוי של האני המשותף, כלי האהבה, ורק אח"כ יקבל את האור.
אבל מה רוצים אומות העולם? לקבל את אור האהבה, לקבל את אור התורה, בלי להתייגע. הם אומרים: "נשמע ואח"כ נעשה". הם לא מבינים איזה אור יש פה. אם האור מבטל להם את הכלים העצמיים שלהם, את הרצון לסיפוק אישי, הם לא רוצים.
לכן, הם לא רוצים לקבל את התורה, לא בני ישמעאל ולא בני עשיו. רק עם ישראל, קו אמצעי, הכלל, יכול לקבל את התורה. היות שעם ישראל הוא כלל של כל האומות ומקבל את התורה, אז הוא חייב לקבל על עצמו תפקיד של מנהיג. עם ישראל צריך להנהיג את כל העולם לאותה אהבה, וגם אם ב' הקווים לא צלחו, ולא הבינו שצריכים לבוא ליחד הזה, אנחנו צריכים כעם, היות שקיבלנו את התורה, להנהיג את העולם, בעזרת ה' – לאהבת ה'.
שבת שלום!
המומלצים:
סעודת ט"ו בשבט - תשע"ו
דברי תורה, תמונות ועוד ..
החברים כותבים: שביל הזהב
פניה אישית לגולשים ממנהל האתר:
שלום רב, נשמח אם תתנו יד בשותפות להפצת הפנימיות, יש הרבה גולשים ועומס על האתר והשרתים, חשוב לנו שהאתר יעבוד מהר וטוב, יש באתר מאות ואף אלפי שיעורים בחינם לציבור הרחב לשם הפצת החכמה. אנו פועלים בהתנדבות מלאה לשם הפצת הפנימיות בעולם כמשנתו של בעל הסולם.
נשמח מאוד ויעזור לנו אם כל אחד יכנס בלינק למטה ויבחר להיות שותף למהלך של החזקה והפצת הפנימיות בעולם.
כל תרומה תתקבל בברכה, אפילו הוראת קבע של 52 שקלים כבר נותנת עוד כוח הפצה.
או תרומה חד פעמית עם הקדשה.
התרומות ילכו לדברים הנ"ל: הנגשת אפליקציית הסולם למכשירי אייפון, שיפור מהירות האתר והשידור חי, שכלול הפלטפורמות באתר והמערך הלימודי ובעיקר הפצת הפנימיות לעוד יהודים.
אין לנו שום תרומות או כסף מהמדינה, אנו מפיצים ומחזיקים את הדברים בכוחות עצמנו בהתנדבות מלאה, נשמח לעוד שותפים יקרים.