החל מהשבוע ועד סוף ספר הגאולה - ספר שמות, נעסוק בפרשיות המשכן. החל בגיוס הכספים והתרומות ועד השלמת הבנין והשראת השכינה "וכבוד ה' מלא את המשכן". היום, שעדיין אין לנו בית מקדש היכן כבוד ה'? היכן השכינה?
אכן - לימדונו חז"ל שהשכינה בגלות ועל כך אנו בוכים. אך - האמנם עד כדי כך? 1946 שנה שהשכינה בגלות!
היכן ניתן לחדש ולשמור על הקשר עם בורא העולם שאותו אנו אוהבים?
הפרשה מגלה לנו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - הקב"ה מבקש לשכון בתוכנו! היכן בדיוק? "רחמנא ליבא בעי"... הקב"ה רוצה לשכון בליבנו. אך התנאי להשארת השכינה בלב הוא: "לב טהור.. לב טוב לב מלא אהבה" לכן אומר ר' עקיבא "ואהבת..." זה כלל גדול בתורה. אהבת הבריות גדולה יותר מאהבת הבורא... אך היא נובעת ממנה... "ואהבת לרעך כמוך - אני ה'".
במקום שיש "ואהבת" יש "אני ה'".
שלמה המלך שבנה את בית המקדש הראשון מתאר אותו בשיר באהבה הגדול שכולו קודש קודשים, בשיר השירים: אפיריון עשה לו המלך שלמה, עמודיו עשה כסף, רפידתו ארגמן... תוכו רצוף אהבה". התוכן הפנימי של בית המקדש הוא - אהבה.
כך גם בלב האדם, כך גם בביתנו הפרטי. וכך גם בבית המקדש המעט, בבית הכנסת.
האר"י הקדוש התקין תפילה לפני התפילה: הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך ואני אוהב כל אחד מישראל כנפשי ומאודי ורק אח"כ והריני מזמן את פי להתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא". תפילה היא עבודה שבלב.
אם רוצים אנו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו עלינו להתחזק במידת האהבה, אהבת חינם.

שבת שלום
הרב אשר כורסי'ה
ראש האולפנה