הגיע אליי זוג נחמד לייעוץ ,העונים לשמות רוני ודנה (שמות בדויים).

תוך השיחה הקולחת, רוני התריס בפניי ובפני אשתו: "אני התחתנתי בשביל שיהיה לי טוב בזוגיות ואני מוצא את עצמי כל הזמן צריך לטפל בבעיות, בשביל מה הייתי צריך את זה?"

"אתה צריך לטפל בדנה". פסק ודפק קלות על השולחן.

אני הבנתי שבשפת הגוף הוא אומר: "ככה זה וזהו".

והמשיך במונולוג שלו "אם היא תשנה את התנהגותה הכול יהיה בסדר, אני בכלל לא יודע מה אני עושה כאן?"

שתקתי לרגע ולאחר מכן שאלתי אותו בשקט כך שיתאמץ לשמוע:

"באיזו חנות רכשת את הזוגיות"?

"מה?" שאל אותי רוני, וקצת קרא אותי לסדר באומרו: "אני מדבר ברצינות".

"גם אני" עניתי לו והוספתי: אני הבנתי מדבריך, שהזוגיות שלך היא מוצר שקנית והוא משמש אותך לא כראוי".

"מה זאת אומרת?" שאל רוני.

האמת שגם דנה הייתה מופתעת מדבריי.

אני מבקש לחלוק עמכם את ההסבר שנתתי להם

הזוגיות היא חומר גלם ולא מוצר מדף.

כפי שאתם מייצרים אותה, דהיינו הצורה שאתם נותנים לחומרי הגלם שבזוגיות קובעת כיצד נראית הזוגיות שלכם.

התפיסה, שהזוגיות באה להעניק לי, שגויה ביסודה. מי שבא לספק עצמו מהזוגיות מוצא את עצמו מאוכזב מאוד.

האתגר האמיתי טמון בשאלה שלכם את עצמכם: מה אני רוצה ויכול לתת לזוגיות - ליחד - לאני המשותף?

באתם לייצר מוצר ולא ליהנות ממוצר מוגמר.

אתם יכולים ליהנות מיצירה אלוקית בחיבור בין זכר ונקבה, מתוך כבוד הדדי, פעולה בתוך גבולות מוסכמים, גאווה ביחד שתייצרו, המיוחד רק לכם וזאת מתוך אידאה שמובילה אתכם, שהיא מעבר לזמן ומעבר לפרטים וכו'... כפי שצריכה להיראות זוגיות, דהיינו המוצר שאתם תייצרו.

אני מבטיח לכם שאם תהיו אומנים ראויים יתנו לכם מלמעלה חומרי גלם מאתגרים יותר, ותמשיכו לייצר.

באתם לזוגיות כדי ליצור, זוגיות היא לא מוצר מדף מוגמר.

אם תתייחסו אליה באופן זה תתמלא זוגיותכם באור הנובע מהיחד, השכינה הקדושה תאיר לכם.

בצלאל האומן הגדול, הוא הבונה את בית המקדש ואתם הבצלאל של הזוגיות שלכם.

היו אומנים, היו יוצרים , היו אוהבים.

רוני היה המום, חייך ואמר, מהיום אני אומן, הסתכל על דנה, דמעה בצבצה מעינה, הם התחברו למסר.

ואתם?