אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן \ נרשם חדש? יש לאשר הצגת תמונות במייל
ניוזלטר: 265 כי תשא - הזמנה לשמחה רוחנית
בס"ד
שלום ידידים יקרים מאוד,
"משנכנס אדר מרבין בשמחה". השנה, שנה מעוברת בעלת שני אדרים, השמחה גדולה הרבה יותר...
בית מדרשנו יקיים בע"ה בראש חודש אדר ב' סעודה חגיגית ושמחה במיוחד. אנו מזמינים אתכם להיות שותפים לסעודה.
דרכו של בעל הסולם ושל ממשיך דרכו, בנו בכורו, הרב"ש זצוק"ל, היא דרך רוחנית המבוססת על חכמת הקבלה ופנימיות התורה. זו אינה דרך רק של לימוד שכלי לבעלי הבנה עמוקה, זו אינה דרך רק של עיון, זוהי דרך שבה כולנו עובדים קשה כדי לצאת מאהבה עצמית ולקדם את קשר האהבה שלנו עם הבורא ית'. על כן, אנו נוהגים במנהגים חסידיים רבים, מנהגים שהם לא מצוה הכתובה בתורה, אך בידוע שיש בהם סגולה לקדם אותנו בדרכנו הרוחנית.
סעודת ראש חודש היא אחד ממנהגי ישראל אלה. אין חובת סעודה בראש חודש, אך ראוי לכל אחד להשתדל בכך, בפרט כשאנו מגבירים דרכה את אהבת החברים שלנו, את השמחה מהדרך.
למי שלא היה אף פעם בסעודה כזו, נאמר שהיא חוויה חשובה. המאכלים טעימים, המוזיקה משובחת, דברי התורה עמוקים ומעוררים, אך, חשוב מכל, ההשתדלות הפנימית של החברים להגיע לאהבה ביניהם וכלפי הבורא ית', ניכרת.
בואו לחוות חוויה גשמית שיש בה סגולה רוחנית חשובה. בואו היו שותפים לסעודת ראש חודש אדר הקרובה. שימרו את התאריך. הקדישו מעט מזמנכם לרוחניות שלכם ושל כלל עם ישראל. איננו מקדמים פה פרוייקט כלכלי. אנו מקדמים את אהבת ישראל, עם ישראל באשר הוא. בואו היו שותפים עמנו לקידום האהבה בעם ישראל, השתתפו עמנו בסעודת ראש חודש אדר ב'.
המועד- יום חמישי ל' אדר א'- 10.3.2016 בשעה 19.00. לפרטים קרן- 050-314-1111
אנו מחכים לכם,
בברכת שבת שלום!
משפט השבוע:
"תכונתו של זנב היא, שהוא נמשך אחר הגוף. תכונתו של ראש, שהוא עצמאי. "
התורה האדם ומה שביניהם, פרשת כי תשא.
ציטוט נבחר:
כפי שלמדנו, היותנו בעולם, הוא לצורך תכלית מסוימת ומכוונת, שהקב''ה חשבה בעדנו. נמצא, שאם לא נותנים ליחיד לבטא את תכונתו העצמית, פוגמים בתכלית הבריאה. שהרי שום בריאה אחרת לא יכולה להוציא לפועל את תכונת האדם המסוים הזה, ועלולה להיגרם חס ושלום אבדה של התיקון, שבאה אותה בריה לבצע.
הבנה זו, חשוב שתושתת על כל גבולי חיינו. הן בחינוך עצמיותנו, הן בחינוך ילדינו, הן בחינוך של רב לחסידיו, של מורה לתלמידיו, הן בהתייחסותנו לזולתנו והן במבנה האומה כולה.
.......מהשלילה, צריכים אנו ללמוד את החיוב שבדבר. למשל, כאשר מורה מחנך את תלמידו, צריך הוא להאיר לתלמידו את תכונתו, הנבדלת מכל האחרים. לתת לתלמיד לפתח אותה בכיוון עצמאי ובלעדי. כמו כן, הורה צריך לחפש במה ילדו ניחן, מהי תכונתו הבולטת אותה לאפשר לו לפתח. כן הוא גם בין רב לחסידיו. אם כל שיעשה הרב הוא להשפיע להם תורתו וכולם ילכו כעדר אחריו ללא הבחנות אִישִיוֹת, ימַצֵא חס ושלום משחית נטייה מהיחיד, ונמצא שעוקר אותה ממנו ובכך פוגם בתכלית הבריאה. לא כן עליו לעשות, אלא לתת לכל יחיד לבטא את תכונתו, כמובן בדרך האמת.
כדי להיות אריה אתה צריך ללמוד לעזוב את העצמי המורגש ולהיות יותר מאותגר. מדרגת החסד של האריה מאפשרת לו להתנהל מתוך תעצומות נפש. במקום ליילל על מה שאין לו הוא מסתפק במועט, דהיינו אפילו אם יש לי מעט גם עם זה אני שמח, גם עם זה אני ממשיך להתקדם למטרותיי, גם עם זה אני מייצר אהבה.
כמה מורת רוח אנו חשים כאשר יש לנו "הכול" ואין לנו כלום. ה"אור" מתלבש בצורה ולא בחומר. גם עם חומר מינימאלי אפשר לייצר צורה. לעיתים אפילו יותר אותנטית.
לבטח החיילים שבינכם זוכרים איזה תענוג עצום חוויתם מהטיולים עם שק שינה וקופסת לוף בניווטים קשים במדבר יהודה. באכילת תפו"א אדמה שרופים בלילה קר עם פינג'אן תה צמחי שדה שקטפתם לבד.
איזו חוויה מלאת רגש יכולה להתהוות ממשפט אחד וקצר שמכיל בתוכו אהבה אין סופית. מהשקט עם נדנוד קל של אוושת לב שאומרת כמעט הכול. עם קווי מתאר פשוטים, המאפשרים לדמיון המתבונן להשלים את החוויה ולהיות שותף לה.
במקום להתלונן כמו חתול על מה שאין האריה מסתפק במועט ועם המעט שיש ולא משנה כמה יש הוא מייצר את הצורות הרצויות.
מעכשיו אמור כמו אריה. "זה מה שיש ועם זה ננצח".
מקבל אחריות אישית
במקום לנקות כל החיים את הכתם בבואה שבמראה, אומר ה"בעל שם טוב" זצוק"ל, תושיט את היד למצח שלך.
אסור להאשים אף לא אחד במצבנו. לא את הבעל לא את האישה לא את המדינה וכו''. די לחתוליות. מעתה רק אני אחראי למה שקורה איתי.
באופן קל מאוד אפשר לעבור למצב זה של אחריות אישית אם התנהגנו ב"מסתפק במועט".
המצב לא קובע. לא משנה מה יש בחוץ. מה שמשנה הוא מה שעשיתי בתוכי. שם אני מחפש את התוצאה, ולכן מתאפשר לי לקבל אחריות אישית. אם השגת החומר שיש בחוץ הוא האתגר שלי, אז אני תלוי בדבר מה מחוץ לעצמי.
לא חכם לתלות את חיי במשהו שאינו תלוי בי. אם אני רוצה לחיות נכון ראוי שאני אהיה אחראי לחיי. אני יכול להיות אחראי למה שקיים בתוכי ולא למה שאחרים עושים או נותנים.
גם כאשר קורה משהו נורא ואיום. עצור לרגע הסתכל במראה ותאמר לעצמך. המצב לא קובע, ההתייחסות שלי למצב היא הקובעת. ולזה אני אחראי. אני לוקח אחריות אישית על צורת ההתייחסות שלי למצב. לא על המצב עצמו. בדרך כלל גם המצב משתנה אבל הוא אינו המטרה.
נהנה מהאמת
במקום לברוח לתענוגות זמניים ומקומיים, אני יכול לחדור פנימה לתוך עולם הערכים שלי ובנקל לחיות שם את חיי.
כאשר חייתי מתוך אחריות אישית אין לי מה לחפש בהנאות הפיסיות החיצוניות חסרות הערך שמרוקנות אותי כל פעם מחדש. אלו שכבר מספר רב של פעמים הבטחתי לעצמי שלא אצרוך אותן. אני לא רוצה לאכול יותר ג'אנק פוד חברתי, נפשי, רוחני.
אוכלי הזבל הופכים להיות אנורקטיים למאכלי אמת. אוכל אמיתי לא מעניין אותם, הם מקיאים אותו מתוכם. חשים שהוא לא שייך להם גם אם מבינים שהוא נכון.
כמה טוב להיות אריה.
מהיום סוף לחתוליות מתחילים להיות אריות.
לא מייללים, לא שורטים, ולא אוכלים זבל.
מסתפקים במועט, לוקחים אחריות אישית ונהנים מהאמת.
שלכם בידידות
הרב אדם סיני
שבת שלום לכם ולכל עם ישראל!
-
המומלצים:
החברים כותבים: כיצד למדוד את הנטייה הפרטית ביחס ל "אני האמיתי"?