עוד לא רשומים? לחצו כאן. תקבלו מייל פעם בשבוע. בלי ספאם.
לחצו על ״לצפות בתמונות״ בבקשה
תקשיבו רגע! קצת אמפתיה בבקשה
חבר מתקשר ומספר על כאבו בעקבות פרידה. מה אתם עושים?
בודאי שכוונות טובות מניעות אותנו כשאנחנו נמצאים שם עבור אהובינו, אך הקשבה אמיתית, הינה מיומנות לא פשוטה ובעיקר לא מובנת מאליה. רובינו, לא באמת מקשיבים לעומק, הנה כמה סיבות:
בהקשבה אמיתית, המקשיב מחליט לסגור את הערוץ הדעות האישיות, החוויות שלו ולתת את תשומת ליבו המלאה למה שהאדם שמולו אומר, ללא שיפוט וללא התמקדות בעצמו. מדובר ביכולת שנשענת בצורה חזקה על אמפתיה, הגורם המחבר ביננו.
רב הטעויות שאנחנו עושים כשאנחנו באים להקשיב לאחר, היא שאנחנו מנסים להזדהות איתו, במקום להיות אמפתיים אליו. בואו נבין את ההבדל.
(קראו גם את איך אתם מגיבים לשמחה של אדם אחר)
בתהליך של הזדהות אנו מתחברים אל חוויית האחר דרך החיבור האישי ליסוד המשותף ביננו. ובעצם, אנחנו מנסים לעבור את החוויה יחד איתו, כשהמוקד הוא איך אנחנו מרגישים בסיטואציה שהוא עובר. כך, אנחנו מרוכזים יותר בעצמינו ובחוויות העבר שלנו. הבעיה המרכזית עם הזדהות היא שתמיד ישנו הבדל בין החוויה של ה"אני" לחוויה של ה”אחר" ולכן אנחנו לא באמת יכולים להבין כיצד מרגיש האחר.
בתהליך של אמפתיה, אנחנו מבינים את החוויה כפי שהיא עוברת על האחר. הוא משתף אותנו בחוויה שלו ואנחנו לא מניחים שאנחנו יודעים יותר טוב ממנו כי כבר עברנו דבר דומה.
אמפתיה היא חוויה ייחודית של "להרגיש עם האחר", המאפשרת התרגשות ורגש שלא מתוך חשיפה לחוויה או למה שקרה אלא מתוך חשיפה לתגובה של האחר למקרה. קשר אמפתי מחייב הפרדה ברורה בין העצמי שלי לעצמי של האחר והסתכלות על הסיטואציה מתוך המשקפיים שלו.
אמפתיה היא יכולת ייחודית של בני אדם להרגיש את הניסיונות, הצרכים, השאיפות, התסכולים, הדאגות, הפחדים, הפצעים והרעב של האחר, גם ללא ניסיון אישי מקדים.
כדי שיפול האסימון סופית, צפו בסרטון של ברנה בראון על ההבדל בין אמפתיה להזדהות (סימפתיה).
אז איך עובדת האמפתיה? מה קורה במוח שלנו?
במוח שלנו קיימים פעילות של ״נוירוני מראה״. נוירוני מראה הם נוירונים שמגיבים גם כשאנחנו מבצעים פעולה מסויימת וגם כשאנחנו צופים באדם אחר עושה את אותה הפעולה. במילים אחרות, אלו אזורים במוח שמשקפים התנהגות של אחרים, כאילו זו הייתה ההתנהגות שלנו. זו הסיבה שאתם מפהקים כשאתם רואים מישהו אחר מפהק מולכם, זו הסיבה שאתם נגעלים מלראות עכביש מטפס על היד של חברכם וזו גם הסיבה שאתם מזילים דמעה לכאבו של אחר. אנחנו יצורים אמפתיים.
פעם הבאה שאתם מקשיבים, שימו לב על מי הפוקוס, על האדם שאתם מקשיבים לו? או עליכם?
האם אתם נוטים לתת עצות גם כשלא ביקשו מכם כאלו?
הנה כמה עקרונות של אמפתיה, כפי שניתחה אותם החוקרת וייזמן:
לעיתים אנשים רוצים לחלוק ולשתף איתנו את חוויותיהם. הם יודעים מה הם ״צריכים לעשות״, והעצות שלנו פשוט מיותרות. כדאי לברר האם הם רוצים לקבל עצה, אחרת זה יכול לעצבן ולהרחיק את מי שבא להיעזר בנו. לפעמים לומר ״אני לא יודע מה להגיד, אבל אני ממש שמח שחלקת את זה איתי״ יכול להיות עזרה גדולה יותר מעוד עצה. החיבור הוא מה שיוצר את הקשר ביננו.
(קראו על עוד כלים שיכולים לעזור לכם לעבור תקופה קשה)
אני אשמח להקשיב למחשבות ולתובנות שעלו לכם במייל חוזר או לפייסבוק.
יהודית
נ.ב רוצים לקבל עדכונים על הרצאות וסדנאות? תוכלו להזין כאן בקצרה על אילו אירועים אתם רוצים לקבל עידכון ישיר - הרצאות או סדנאות, אירועים בברים או כל מיני ואז פשוט תקבלו ממני מייל רק על מה שרציתם (: תודה רבה !
זה לינק לאתר שלי, יש שם עוד הרבה מידע שימושי.
