בס"ד

פרשת שמיני

לרוץ למרחקים ארוכים

משה ואהרון נכנסים פנימה אל הקודש ביום חנוכת המשכן. ביציאתם: "ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם" ומבאר רש"י:
"אמרו 'ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו' יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. לפי שכל שבעת ימי המילואים שהעמידו משה למשכן ושמש בו ופרקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה 'משה רבנו כל הטורח שטרחנו שתשרה עלינו שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עוון העגל' לכך אמר להם ...אהרון אחי כדאי וחשוב ממני שעל ידי קורבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו"
האדם יוצר, פועל, עמל. הוא ממתין לגמול עבור השקעתו ועמלו. בין לגמול כספי ובין לראות את השקעתו נושאת פרי.
עם ישראל משקיע, אוסף נדבות ותרומות והנה ברגע האמת – זה לא פועל! המשכן "לא עובד" אין השראת שכינה.
אכזבה. העם כולו נחמץ. בחלוף שבעה ימים "ויהי ביום השמיני" קורא משהו אחר, אהרון ומשה נכנסים פנימה מקריבים, יוצאים, מברכים את העם ו... השראה! השכינה שורה על העם כולו!
מה שונה ביום השמיני לעומת יתר הימים? מדוע ביום השמיני השכינה שורה?
שני דברים
אחד – העם מאוכזב. פונה למשה בעצב. "והיו נכלמים.." העובדה שהדבר חורה להם, מטריד ומציק להם יש בה לעורר. הקב"ה מבין, כביכול, דרך אכזבתם של העם עד כמה שכינתו חסרה להם. ו"שערי דמעה לא ננעלו" .
שתיים – משה מייחד את אהרון. אהרון יצר את העגל, אמנם עם כוונות טובות, אבל במבחן התוצאה התגלגל הדבר לחטא העגל. אהרון חש משבר אישי גדול. מתוך השברון הוא ניגש לפני ה', להוכיח אחרת, להראות נכונות ומסירות לטובת כלל ישראל.
שתי נקודות אלו המצוינות בדברי רש"י, אכזבת העם ומסירות אהרון – מובילות להשראת שכינה.
יש לנו ללמוד מחד את הסבלנות. לא להתייאש. לרוץ למרחקים ארוכים. גם אם נדמה שמשהו 'לא עובד' זה לא אומר שהוא לא טוב. יתכן שאנחנו צריכים לפעול עם יותר מסירות.
בחב"ד ישנו מושג המכונה "לכתחילה אריבער" שמשמעותו עם משהו לא מצליח, תנסה יותר חזק ויותר גבוה אולי אז תצליח.

הרב אריאל רוקח

ראש הישיבה