בס"ד

פרשת תזריע

התבודדות זמן ל...עצמי

"והצרוע...בדד ישב מחוץ למחנה" – המצורע נשלח לבדידות כפויה מחוץ למחנה. רש"י מבאר את טעם הדבר:
מה נשתנה (מצורע) משאר טמאים לישב בדד? הואיל והוא הבדיל בין איש לאשתו ובין איש לרעהו אף הוא יבדל
הצרעת מופיעה אצל אדם החוטא בלשון הרע. אדם שבדבריו גרם להפרדה ולמריבה בין אנשים. אשר על כן עונשו להתרחק מחיי החברה ולישב בדד.
בהתבוננות עמוקה נראה כי הבדידות אינה רק מידה כנגד מידה, אלא יש כאן מסר המבקש לחנך ולתקן את החוטא.
חכמי ישראל ראו את הבדידות כמורכבת. יש והיא חיובית ויש שהיא שלילית.
רבי נחמן מברסלב במספר מקומות מדבר במעלת ההתבודדות עד כדי כך שדרש מחסידיו ומעצמו לקיים זאת יום יום:
לענין התבודדות...להיות רגיל מאד בהתבודדות לפרש שיחתו לפני השם יתברך בכל יום ויום (ליקוטי מוהר"ן תניינא צו)
הרמח"ל, בספרו 'מסילת ישרים' (פרק יד') משלב ההתבודדות חשובה אך במידה וגבול:
התבודדות וההבדל מן החברה המדינית לפנות לבו אל העבודה וההתבוננות בה כראוי, ובתנאי שלא יטה גם בזה אל הקצה האחר, שכבר אמרו חז"ל (כתובות יז): לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות,
הרמח"ל מבאר כי חשוב לעצור ולהתבונן עם זאת לא להתנתק מהחברה.
בשגרת יום יום אנו עמוסים בגירויים – ויזואליים, רעש, משימות עבודה, בית, ילדים ועוד. אלה, חשובים ככל שיהיו, מסיתים אותנו מהקשב הפנימי, מתשומת הלב אל הנשמה האלוקית שבנו. כתוצאה מכך אנו עשויים לפגוע בסובבים אותנו וממילא בעצמנו. התרופה לכך – התבוננות. עצירה לחשיבה והסתכלות מה עשיתי מה עלי לשפר ומה עלי לשמר.
המצורע נשלח לבדידות. אומרים לו שב עם עצמך. תחשוב מה עשית ומה עליך לתקן, עונש בדידותו של המצורע מבקש לתת לו זמן לחשוב. לעורר אצלו את הרגישות לאחר – את הרגישות לעצמו ולנשמתו.

שבת שלום,

הרב אריאל רוקח

ראש הישיבה