הנה טעימה מהדברים שקורים במכון שיטים: שבועות, פעילות המכון עם צה"ל, פרס אפרא גורן יוצא לדרך, שבת חינוך עם קצינות צה"ל וסנונית-וידאו ראשונה מהרצאה מרתקת של בנימין יוגב (בוג'ה).
מחפשים הפעלות ותכנים לחג שבועות? באתר מכון שיטים תוכלו למצוא קטעים מן המקורות על החג ועל מנהגיו, הצעות לקבלת חג, שירים, פעילויות לילדים ולמחנכים, ספרות שירה והגות לחג ואפילו מתכונים. הקליקו כאן כדי ללמוד על החג.
חודש סיוון הוא החודש השלישי והאחרון בחודשי האביב, אולם כפי שאנו חשים הוא יותר חודש של קיץ וחום. בחודש זה יחול השנה היום הארוך ביותר בשנה, ה21 ביוני. מעניין שיום זה יהיה בדיוק ט"ו בסיוון, אמצעיתו של חודש עם ירח מלא. חשוב לציין שחלק מהכתות בעם ישראל בימי בית המקדש השני טענו ששבועות צריך לחול בתאריך זה – ט"ו בסיוון, כמו פסח ט"ו בניסן וסוכות ט"ו בתשרי
**
שם החודש היה מוקדש בבבל לאל הירח "סין" ייתכן שמכאן גם מדבר סין, הר סיני שעליו, לפי המסורת, ניתנה התורה בחודש השלישי הוא חודש סיוון. יש אומרים שאף הסנה שנגלה למשה ביער באש ואיננו אוכל מקורו בסין – אל הירח.
מזלו של חודש "תאומים" ע"פ גלגל החמה שמצוי בין שני כוכבים הזהים זה לזה. אצל הרומאיםקבעו במזל זה את שני האחים שייסדו לפי האגדה את רומא – רומולוס ורמוס.
.בז' בסיוון, לפי המסורת, נחה תיבת נוח על הרי האררט. הארמנים מציינים יום זה כיום שמחה
בי"ד בסיוון 1925 מופיע גיליון ראשון של עיתון "דבר" – עיתון פועלי ארץ ישראל. מייסדו ועורכו הראשון היה ברל כצנלסון
.בכ' בסיוון, 1908, הוקמה חוות הפועלים בכנרת
במסורת ישראל נקבע כ' בסיוון כיום של אבל ותענית ציבור. ביום זה בשנת 1171 היתה עלילת הדם הראשונה באנגליה שלוותה בשחיטות ופרעות. בפולין ובאוקראינה היה יום האבל לזכר פרעות ת"ח-ת"ט 1658-1649 שם החלה הצרה בעיר נמירוב.
.בכ"א בסיוון 1948 נשבעו חיילי צה"ל אמונים למדינת ישראל.
בל' בסיוון 29 ביוני 1946 היתה "השבת השחורה". בשבת זו ביצעה הממשלה הבריטית פעולה רחבה כנגד "תנועת המרי העברי" כנגד המנדט הבריטי. רבים ממנהיגי הישוב נאסרו ונכלאו בלטרון. נערך מצוד אחר חברי ההגנה והפלמ"ח. בקיבוצים רבים חיפשו סליקים של נשק מגן. אחד מהם נתגלה בקיבוץ יגור. כ2000 איש נאסרו.
בו' בסיוון חל חג השבועות שנקבע שבעה שבועות אחרי יומו הראשון של פסח כנאמר: וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם אתעמר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כב טו).
חג זה במקרא הוא חג חקלאי "וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים". חג זה הינו חג קציר החיטה, אפיית שני הלחם והנפתם לפני האל באמצעות הכהן. במסורת זה חג ראשית הבאת הביכורים. היו מביאים ביכורים למשכן ולמקדש משבועות ועד חנוכה .הדבר הגיוני שהרי לא ביכורי הענבים בעמק הירדן כהרי הענבים בהרי חברון. והזיתים נמסקים בסתיו.
יש לנו תיאורים נפלאים בתורה בדברים כ"ו ובמשנה ביכורים על הטקס של האיכר והציבור המביאים ביכורים ועולים לרגל לירושלים כמו שנאמר: "קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלוהינו". אולם במהלך הדורות כאשר אין ארץ ישראל ואין איכר ואין מדש ואין כהן, נותר חג משלושת הרגלים ללא תוכן משמעותי.
חז"ל שקוראים בספר שמות מבינים שבחודש זה, בראשיתו היה מעמד הר סיני וניתנה תורה לישראל. כנאמר: "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" ומפרשים ביום הזה – ראשיתו של חודש סיוון.
חשוב להדגיש שבשום מקום בתורה לא נאמר שיש לחוג את המאורע המיוחד הזה מתן תורה. יש חג ליציאת מצרים – פסח, ולידו חג המצות והעומר. יש חג למסע במדבר ולצידו חג האסיף. אבל אין חג למתן תורה! אולי יש כאן אמירה חזקה: אל תחוגו לי את מתן תורה פעם בשנה אלא קבלת התורה בכל יום ובכל שעה. אולם היות ולשבועות אין כל מרכיב לאומי, הולך והופך חג זה לחג מתן תורה. אלפיים שנה בכל תפוצות ישראל זהו חג מתן תורה.
כאשר חוזרים החלוצים לארץ הם קובעים שכשם שחזרו ארצה לעבודת האדמה כך מבקשים הם לחזור לחגי האדמה, הטבע וארץ ישראל. חג השבועות הופך מראשית ההתיישבות בארץ לחג הקציר והביכורים.
בכל זאת יש ביטוי גם לחג מתן תורה בתיקון ליל שבועות שראשיתו בתנועה הקבוצות על ידי יהודה שרת ביזרעאל ומאיר איילי בבית ספר העמק המערבי ביפעת, תיקון הנמשך עד היום.
.רבות יש לכתוב על חג זה, חג קצר עם תכנים רבים ובמיוחד המגילה המיוחדת, מגילת רות
מגילת רות
מזה כ- 1,300 שנה נוהגים לקרוא את מגילת רות בחג השבועות בבית הכנסת. המנהג נקבע בבבל במאה ה- 8 לספירה. למנהג זה יש הסברים שונים, וכולם מבוססים על הסיפור במגילה – סיפורה של רות המואבייה. מגילת רות היא אחת מחמש מגילות בתנ"ך, ואחת משתי המגילות שנקראות על שם אישה, שהיא הגיבורה בראשית בסיפור.
מעוניינים בעותק מאויר של המגילה לקראת שבועות? מכון שיטים מציע את סיפור המגילה מודפס על קלף מגולגל עם איורים מאת אריה חצור. 29 ש"ח. להזמנות ושאלות צרו קשר בטלפון 04-6536344 או במייל machon@chagim.org.il.
מכון שיטים בשיתוף עם משפחת גורן מעניקפרסים שנתייםלעבודות עיוניות בנושא תרבות יהודית וחגי ישראל ברוח פלורליסטית. אנחנו מזמינים תלמידי תיכון, סטודנטים באוניברסיטאות ומכללות ומורים/מדריכים/מחנכים העוסקים בלימוד והוראה של תרבות, מורשת וחגי ישראל להגיש עבודות. פרטים נוספים בלינק.
כמה מילים על הצעיר המיוחד, אפרא, שעל שמו נקרא הפרס:
אפרא גורן נולד ביום י"ג בתמוז תשי"ב (6.7.1952), בקיבוץ העוגן, להוריו אהובה וזכריה לשמחת אחיו, צבי.
יחד עם קבוצתו, קבוצת "חבצלת"-"דגן" סיים בשנת תשל"א (1971) את לימודיו במוסד החינוכי "רמות חפר". בכיתות הגבוהות התגלתה אהבתו ונטיתו לאלקטרוניקה ובשנת הלימדים האחרונה זכתה עבודת הגמר שלו "מודד זמנים קצרים" בפרס של פרסי-גור-אריה מטעם האגף לחינוך התישבותי.
גם את מקום עבודתו מצא בהתאם בחשמליה של הקיבוץ, שם ראו בו את הנושא העיקרי בעתיד.
בנובמבר תשל"א (1971) התגייס לחיל השריון. היה חניך מצטיין בקורס מקצועות התותחנים, גמר במחזור אוקטובר 1972 קורס מפקדי טנקים והועלה בקיץ 1973 לדרגת סמ"ר בתפקיד סמל המחלקה.
לאחר המלחמה הוענקה לו דרגת רס"ל.
נפל בבקרב הבלימה ברמת הגולן, ב"ליל הבזוקות", לאחר 3 ימים ולילות של לחימה, אור ליום ג' י"ג תשרי תשל"ד, 9 באוקטובר 1973, על-יד חניון 105 כ-3 ק"מ מבוקעתה.
אירוע מיוחד במינו התקיים בפסח - יריד ההגדות המאוירות במלון ענבל בירושלים. אוסף הגדות קיבוצים מקוריות באדיבות מכון שיטים ובליווי הסברים של המומחה -האחד והיחיד- בנימין יוגב בוג׳ה - בכבודו ובעצמו שדיבר על חירות בהגדה הקיבוצית ועל הגדת דוד מוס המיוחדת. מכון שיטים מכין לכם את הרצאתו של בנימין יוגב (בוגה) לצפייה. מוזמנים להקליק ולקבל טעימה קטנה מהצפוי לכם:
בשבוע שעבר נפגשנו עם קצינות חינוך לשבת חינוך בנושא חינוך משמעותי בצבא ועיסוק רלוונטי בזהות ישראלית-יהודית עם חיילים. סיירנו בגלבוע בעקבות שופטים, מלכים וחלוצים, נפגשנו עם שרק׳ה מלוחמות הפלמ״ח המרתקות ושרנו מלוא גרון שירים על חברות ושליחות ושוחחנו על ציונות היום.
שבת חינוך
סיפורה של ערפה מזווית קצת אחרת
רבות נכתב על גלגולו של חג השבועות , מחג חקלאי בתורה לחג מתן תורה ולחג הקציר וראשית הבאת הבכורים בציונות המתחדשת. הפעם אני מבקש לכתוב על מגילת רות ומגילת ערפה.
חמש מגילות קוראים אנו בשנה: שיר השירים בפסח, מגילת רות בשבועות, מגילת איכה בתשעה באב, מגילת קהלת בסוכות ומגילת אסתר בפורים. אם מגילת אסתר היא "מגילת הגלות", מגילת רות היא "מגילת הירידה" בתחילתה ומגילה "ארצישראלית " בהמשכה, וסופה הולדת דוד מלך ישראל.
אלימלך גדול הדור בבית לחם יורד מעירו כאשר מגיעה שנת רעב. לפי המדרש אמור היה לפתוח את מחסני התבואה שלו לאנשי עירו , במקום זאת הוא, אשתו ושני בניו מחלון וכיליון יורדים למואב. במואב נפטר אלימלך ומתים שני בניו מספר שנים לאחר שנשאו נשים מואביות רות וערפה. האם יש כאן עונש על הירידה?
לעומתם כפי הנראה שורדים כל אנשי בית לחם את הרעב ויוצאים לקראת נעמי בשובה ארצה שנאמר "ותהום כל העיר לקראתה" העיר חיה וקיימת. מי שאיננו זו משפחתה.
**
המדרש מספר שרות וערפה בנותיו של עגלון מלך מואב היו. והשאלה במה זכה עגלון שמצאצאיו יצא דויד מלך ישראל?
עגלון מופיע בספר שופטים בפרק ג' כאשר הוא שולט על ישראל במשך שמונה עשרה שנים.השופט אהוד בן גרא מגיע למלך היושב בעלית המקרה ואומר לו: "דבר ה' לי אליך" .המלך קם ממקומו לקראתו ואהוד נועץ חרבו בבטנו. חז"ל קובעים שעגלון שקם ממקומו לשמוע "דבר ה " זכה עקב קימה זו שמצאצאיו יצא דויד המלך.
***
אחרי מות בעלה ושני בניה מבקשת נעמי לחזור למולדתה. היא מפצירה בכלותיה לחזור לבית הוריהם. רות נצמדת לנעמי ואומרת: "אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין ,עמך עמי ואלוהיך אלוהי..." ערפה נושקת לחמותה ונפרדת. בכל הפרושים למגילה ,רות היא הדמות החיובית : רות - ראתה בדברי חמותה , וערפה - הפנתה לה עורף.
ביאליק כותב את יצירתו "מגילת ערפה" בעקבות מדרשי חז"ל. הוא מספר שערפה הנפרדת מנעמי פוגשת בדרך ענק פלישתי והולכת עימו לעיר גת "כאשר ילך הכלב אחר אדוניו". בעת זקנתה היתה הומיה וסוררת "ותשב הבלה על אם הדרך ובראש נתיבות כאחת הנבלות" לעומתה רות זורעת צדק , צדקה , חסד ורחמים וכולה דשנה ורעננה ". מצאצאי שתי האחיות נולדים בדור השלישי גלית הפלישתי ודויד הנער העברי. הם מתייצבים בגיא , האחד מול רעהו ומשטמת מוות בעיניהם. התוצאות ידועות.
המשורר האידי הנפלא איציק מאנגר נוטע את הספור בעולמו שלו שבמזרח אירופה. רות היא רוז'קה וערפה היא ערפסיה. כאשר נעמי קוראת להן לחזור לביתן, נזכרת רות בביתה בכפר , באמה החורגת, בפריץ המלקה עבדיו בפרגול , בואסיל השוטה שאת ישו פוגש על ההר. ברור לה שהיא למשפחתה לא שבה.
לעומתה ערפה נזכרת בגעגועים במשפחתה האוהבת, ואף מקווה להינשא ללבלר בית המשפט. וכך אומרת ערפה לנעמי את המילים הבלתי נשכחות:
" שם חמותי, אחרי העבים,
כפרי וביתי הבהיר.
סלחי לי - דרכך אל ביתך שלך
את ביתי שלי לי הזכיר".
כלומר כל זמן שהיינו יחדיו נשארתי עימך , אולם ברגע שרצית לחזור לביתך שלך מבקשת אני לחזור לביתי .
מילות הסיום של נעמי לפי איציק מאנגר, הן אקטואליות עד היום:
"אשרי האיש החוזר אל ביתו
לאחר שנים של ניכר"
נדמה שאפשר לסיים בלקח אקטואלי בן ימינו :
העם היהודי שחוזר אל ביתו ומולדתו לאחר אלפיים שנים של גולה ונכר .
מאידך העם הפלשתינאי, החוזה בעיניו את הקמת המדינה היהודית לאחר שנים רבות כל כך, חש שגם הוא יכול וראוי ליצור ישות לאומית משלו.
כדבריי ערפה לנעמי "דרכך אל ביתך שלך את ביתי שלי לי הזכיר"
שבועות בקיבוץ
רוצים ללמוד עוד על חגי ישראל מפי בנימין יוגב (בוג'ה)?
