מאז צאת המגזין הראשון ועד היום אנחנו ממשיכים להביא בפניכם את המתנות הכי שוות ומנטורים מובילים בתחומם, מהארץ ומחו"ל, בתחומים של הגשמה אישית, התפתחות רוחנית, מגנוט שפע וכסף, יצירת זוגיות או שיפור זוגיות קיימת, שיפור בריאות, כלים לבעלי עסקים ולתחום קריירה ועוד..
קבלו באהבה רבה את המגזין עם שפע כתבות נפלאות, כי אנחנו כאן כדי לתת כל מה שיכול לסייע לכם לחיות באושר ובהגשמה.
בברכת אושר והגשמה צוות המגזין
אוריאלה פז-מורין - "בלי רטלין וציפרלקס"
בשנים האחרונות אנו עדים לשימוש הולך וגובר בתרופות שמטרתן טיפול בתופעות כמו דיכאון, הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות, בעיקר בקרב ילדים, לחץ או מתח נפשי, חרדה כד'.
גרסיאלה שפירו-גולדמן- "איך להשיג יותר לקוחות בלי לעבוד קשה בשיווק"
הרבה בעלי עסקים חולמים שמישהו ייקח מהם את נושא השיווק. הם לא אוהבים למכור את עצמם ולספר כמה השירות שלהם טוב, הם מותשים מהפעולות הסיזיפיות – שוב לכתוב, שוב לפרסם ושוב לשתף, ולא תמיד יודעים מה יצליח ומה לא. הם מרגישים שהשיווק לוקח להם יותר מדי זמן על חשבון העשייה המקצועית שהם אוהבים.
לבני אנוש נטייה להתמכר לכאב. בעת כאב מופרש חומר כימי למרווח הבין תאי וכאשר אתם מדחיקים את הכאב , לא רוצים להרגיש אותו, מוסיפים עליו אינספור סיפורים, אתם לא מאפשרים לו להתנקות מהמערכת, לא מאפשרים לאותו חומר כימי הקשור למנגנון הכאב הרגשי להיות מופרש מהגוף.
בתפקידי אני פוגשת נשים השונאות את מראה גופן, מאמינות כי מה שיציל אותן זו דיאטה קטלנית ורק אז יש סיכוי לחשוב על בגדים ולבוש יפה כי בינתיים לא מגיע להן.... ועד שכל זה יקרה נגזר עליהן לשנוא את גופן. אני מאמינה שהשינוי מגיע מבפנים החוצה ולא להפך. כלומר קודם כל לקבל את עצמך ואח"כ לאהוב.
מאז ומעולם חיפשתי לעצמי דרך חיים שעל פיה אחייה. כולנו רוצים לחיות חיים מאושרים או מוצלחים, או לפחות חיים שיש בהם פחות סבל, כאב וצער. מגיל צעיר מחנכים אותנו שחוקי הזהב הם "עשרת הדיברות" או "כלל הזהב" – אל תעשה לאחר מה שלא היית רוצה שיעשו לך. אבל האם רק החוקים האלה יעזרו לי לחיות חיים מאושרים?
ברגע זה, בו אני יושבת מול המסך וכותבת לכם את המאמר, הוא רגע בו המוח שלי כמו שבשבת המסתובבת לכל כיוון. המחשבות קופצות כמו פופקורן בסיר חם ומבקשות התייחסות....
מאת: אוריאלה פז-מורין, מנטורית רוחנית, מייסדת שיטת אומגה
בשנים האחרונות אנו עדים לשימוש הולך וגובר בתרופות שמטרתן טיפול בתופעות כמו דיכאון, הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות, בעיקר בקרב ילדים, לחץ או מתח נפשי, חרדה כד'.
פעמים רבות אני נשאלת בשיעורים ובסדנאות לגבי תופעה זו, מה המשמעות שלה? מה קורה בעולמנו שמגדיל באופן משמעותי כל כך את כמות הילדים והבוגרים הצורכים תרופות מסוג ריטלין, קונצרטה, ציפרלקס וכד'.
החלטתי להקדיש כתבה לנושא זה מכמה זוויות התבוננות: מן ההיבט הרוחני, החברתי והרפואי.
בהמשך הכתבה אציין כלי משמעותי שיכול לסייע ולעיתים להוות חלופה לריטלין, ציפרלקס ושאר תרופות מסוג זה, שבאמצעותו ניתן לאבחן וכן לאזן את המערכת ולרפא את הנדרש ללא עזרי תרופות פסיכיאטריות/ סינטטיות מן הסוג שהוזכר לעיל.
אציין לצורך כתבה זו כי אני בוגרת ביה"ס לחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א, עם התמחות בפיתוח תכניות לימודים, הנחיתי בעבר צוותים של מורים בבתי ספר (ולעיתים גם בשיתוף הורים) בתהליכי שינוי בית-ספריים, עסקתי במחקר בחינוך, ומעבר לזאת אני אמא לשתי בנות במערכת בתי הספר הקונבנציונלית (מעודכנת לגבי לחצי ציונים ובגרויות..), וכידוע- מורה רוחנית.
חשוב לציין כי כתבה זו אינה מהווה המלצה אישית, יש לאבחן כל מקרה לגופו ולקבל החלטה מתוך אחריות אישית. הפרעה או תדר נשמה?
אנו נמצאים בזמן מיוחד בהתפתחות האנושית, זמן שבו שערי המודעות הרוחנית פתוחים יותר מאי פעם, זמן המאפשר התעוררות של מודעות חדשה, עמוקה, כזו שמרימה את המסך, ומסוגלת להבין את עולמנו ואת החיים מנקודת מבט גבוהה יותר.
בתוך תהליכי הצמיחה והשינוי, תהליכים מואצים בשנים האחרונות, נולדות נשמות המתגלמות בגוף עם מודעות ערה. כתבו על כך רבות, מה שנקרא ילדי הקריסטל והאינדיגו.
נשמות מפותחות אלה נולדות עם רמת מודעות רוחנית גבוהה, ומתקשות להתאים עצמן למערכות הקיימות, בעיקר של בתי הספר.
בתי הספר הינם מנגנון הפועל בתוך תבניות מסויימות המגדירות דרכי למידה ספציפיות, ערכים וציפיות מאד מסויימות. למידה נעשית בעיקר תוך מיקוד, הקשבה, כתיבה וקריאה, מה שדורש מן הילד 'לשבת בשקט' ולהתמקד.
משמעותם של התכנים וחשיבותם לא תמיד ברורה לתלמיד, אך הוא נכנס למרתון הישגים וציונים, משום שאלה הציפיות שהחברה סביבו משדרת לו. הציפיות מגיעות מבית, בדרך כלל ההורים או סבים-סבתות, וכן לחצי השוואה לאחים/אחיות, ציפיות מצוות המורים והמחנכים בבית הספר, וגם מן הסביבה החברתית- תלמיד 'גרוע' ו'בעייתי' יחווה פעמים רבות דחייה חברתית בהתאמה.
ילד, מה ייעוד החיים שלך?
האם אתם יכולים לדמיין כיתת לימוד, המתנהלת בחלקה בטבע, תוך פעילות אקטיבית, מתבוננת, ספורטיבית, שבה תלמידי בית הספר לומדים את מבנה האישיות, האתגרים וכיווני ההגשמה המיטבית עבורם? מהו סגנון התקשורת שלהם, דרכי פעולה שהכי כדאי להם להיעזר בהם כדי להשיג תוצאה רצויה.. מהי דרך הלימוד וקליטת החומר המתואמת איתם? מהו האתר במערכות יחסים, ואיך הכי כדאי להתנהג עם אמא, ועם אבא..
נשמות מפותחות מתעניינות בדברים שהינם יותר חשובים להן מאשר חומר הלימודים בבתי הספר שאנו מכירים. הן מתעניינות במשמעות החיים, תקשורת עם הנשמה, מרחב ליצירה, השראה ודמיון.
לימודים בעלי תוכן שאיננו מתואם עם הנושאים המעניינים 'באמת' גורמים לילדים המגיעים כעת לאבד עניין, להתנתק, להרגיש חוסר סבלנות. הם מגיעים לכאן בתדר אחר, וקל בתוך זה להיות בעלי קושי להתרכז במה שנתפס כשולי ולא העיקר.
עבור תלמידים מסוג זה, דרכי למידה פעלתניות, הנותנות מקום ליצירתיות, מחשבה עצמאית ובעיקר רלוונטיות לחיים עצמם- מובילים בדרך כלל לרמת מיקוד וספיגת המידע בצורה מעולה. גם דיוק, ריכוז ומיקוד הינם חלק מתהליכי התפתחות תקינה, יחד עם זאת ישנה משמעות למינון ולהתאמה האישית.
מערכת החינוך, כפי שהיא מתנהלת כיום, הינה חסרת משאבים ויכולת להתאים לכל תלמיד את סגנון הלמידה האישי שלו. גם תכני הלימוד הינם אחידים ומוגדרים ע"י מערכת החינוך על מנת ליצור 'סרגל השוואה ומדידה' אחיד.
בתי הספר, כפי שהם מנוהלים לרוב (לא כולם, תודה לאל..), מנתבים את התלמידים לשינון חומר, ובמקרה הטוב- לרכישת מיומנויות למידה וערכים. אולם עדיין מדובר במיומנויות הקונבנציונליות, שאינן נותנות מקום ומרחב לביטוי ה-'אני' הפנימי או הנשמתי.
מתוך כך יוצא שנשמות מפותחות מוצאות את עצמן בתוך סד לימודים ספציפי, מוגדר ע"י מערכת שלמה של ציפיות ודרכי לימוד, מערכת שהתאימה לזמנים אחרים בעבר, אולם איננה מתואמת עם התדר העכשווי.
גבולות, רבותיי..
ילדי קריסטל, ילדי אינדיגו.. כל זה טוב ויפה, ויחד עם זאת במקורות מידע שקראתי בנושא נראה שרשימת התכונות המתארת אוכלוסיות אלה מתאימה גם לכל תיאור 'קונבנציונלי' של ילד בעל הפרעת קשב וריכוז, HDAD וכד'. בדבריי אלה אני מתכוונת לכך, שעם כל ההבנה הנדרשת של ילד אינדיגו או קריסטל, עדיין יש לנו, ההורים והמחנכים, תפקיד חשוב בשימת גבולות. אם אתם מאבחנים את עצמכם או את ילדכם כילד אינדיגו/ קריסטל, אין זה אומר אוטומטית לאפשר לו 'הכל', כדי לתת לו מרחב ביטוי אישי.
לצערי אני נתקלת בדור שלם של הורים ששכחו את תפקידם העיקרי. לשים גבולות זה פחות נעים מאשר לתת לילד/ה לעשות כרצונם. 'למה ליצור וויכוח או עימות אם אפשר להיות חברים טובים?'..
הורים רבים שוכחים כי להיות הורה משמעו לדעת לשים גבולות לצד נתינת אהבה. אחר כך יבואו שיחות נפש, החיבורים, החוויות הכייפיות המשותפות.
ילדים ובני נוער שגדלים ללא גבולות, הינם אומללים ביותר! פינוק הינו דרכו של ההורה להימנע מהתמודדות ולשמור על תדמית חיובית בעיני הילד, אך למעשה כל זה נעשה על חשבונו של הילד עצמו. אינני מתכוונת למתן אהבה, שהינו רצוי ב-י-ו-ת-ר. פינוק הינו מצב של הסכמה עם סוגי התנהגות שמן הראוי לעצור ו/או לא לאפשר, וכן מצב שבו אנו נותנים לילד את כל מבוקשו, ללא גבולות, נתינת יתר.
נתינת יתר מסוג זה יכולה לבוא גם כפיצוי שההורה יוצר כדי 'לתת לילד את מה שאני לא קיבלתי', להתאמץ בשבילו על מנת שירגיש אהוב. שוב, כל זה יכול להיות נהדר, אם לצד הנתינה ישנם גבולות. הכל עניין של מינון.
ילדים שהוריהם פינקו אותם גדלים להיות בוגרים חסרי כלים וכוחות פנימיים להתמודד עם תסכול ועם פער בין רצונם האישי לבין מה שהחיים מזמנים להם. אחר כך הם מגיעים אלי לקליניקה תקועים ומאוכזבים, ולא מבינים מדוע החיים אינם מגישים להם על מגש של כסף את מבוקשם.
לפנק ילד משמעו לשלוח אותו לחיים ללא הגנה ותמיכה פנימית. מקום להתחבר למקורות עוצמה פנימיים הוא ממתין, לא במודע, לכך שמישהו אחר ידאג לו. תלות הינה תוצר לוואי של תופעה זו.
שאו ברכה ואור
באהבה אוריאלה פז-מורין
★★★★
"איך להשיג יותר לקוחות בלי לעבוד קשה בשיווק"
מאת: גרסיאלה שפירו-גולדמן- מנטורית בינלאומית להצלחה עסקית-שיווקית
הרבה בעלי עסקים חולמים שמישהו ייקח מהם את נושא השיווק.
הם לא אוהבים למכור את עצמם ולספר כמה השירות שלהם טוב, הם מותשים מהפעולות הסיזיפיות – שוב לכתוב, שוב לפרסם ושוב לשתף, ולא תמיד יודעים מה יצליח ומה לא. הם מרגישים שהשיווק לוקח להם יותר מדי זמן על חשבון העשייה המקצועית שהם אוהבים.
אבל האמת היא ששיווק טוב הוא קודם כל שיווק נכון, ולאו דווקא השקעה של הרבה שעות עבודה. אז קבלו 5 המלצות איך תוכלו להשיג יותר לקוחות מבלי להגדיל את שעות העבודה שלכם.
התמקדו במטרה שלכם – שבו עם עצמכם בשקט והגדירו לעצמכם מטרות: איפה אתם רוצים להיות עוד שלושה חודשים, עוד שנה, עוד 5 שנים. כמה אתם רוצים להרוויח? מי יהיו הלקוחות שלכם וכמה לקוחות יהיו לכם ביום? בשבוע? בחודש? אחרי שהמטרות יהיו ברורות ומוחשיות עבורכם, יהיה לכם הרבה יותר קל להתקדם אליהן.
תכננו את אסטרטגיית הפעולה שלכם – לאחר שהגדרתם את המטרות העסקיות שלכם כעת תכננו את דרך הפעולה שתביא אתכם אליהן. התפקיד של האסטרטגיה ושל תוכנית העבודה המפורטת שנגזרת ממנה, הוא לתרגם את החזון הגדול לסדרת פעולות ספציפיות שתוכלו לבצע בזו אחר זו ותוכלו למדוד את התוצאות שלהן בצורה בהירה ומדויקת.
קחו שותף מחויבות – שיעזור לכם לקיים את ההבטחות שלכם. הרבה פעמים בעלי עסקים מתקשים לעמוד בהתחייבויות שעשו לעצמם הן בשל אירועים בחייהם האישיים, והן בשל בלתמ"ים בעסק עצמו. מהניסיון שלי כיועצת עסקית, כשאנחנו מתחייבים בפני מישהו אחר, בדרך כלל נעשה מאמץ גדול יותר כדי לעמוד בהתחייבות. לכן אני ממליצה לחבור לשותף מחויבות, למשל בעל עסק נוסף שאתם מכירים, ואחת לשבוע לקיים איתו שיחה בה תעברו על היעדים שהצבתם לעצמכם ותבחנו עד כמה התקדמתם. לפעמים, עצם הידיעה שיש אדם נוסף שאכפת לו מההתקדמות שלכם כבר נותנת את המוטיבציה לקום ולעשות יותר.
התמידו – כשאנו בונים אסטרטגיה שיווקית לעסק, אנחנו מתכננים אותה לתקופה של מינימום 3 חודשים. לפני כן, בדרך כלל לא נראה תוצאות ממשיות כי על מנת שהלקוח יקנה מאתנו, הוא חייב להיחשף אלינו לפחות 6-7 פעמים. אז התאזרו בסבלנות, תנו צ'אנס אמיתי לתוכנית שבניתם, עשו את מה שהתחייבתם לעשות ואל תמהרו לשנות אסטרטגיה, כי זה יחזיר אתכם שוב לנקודת ההתחלה. המתינו חודשיים – שלושה ואם גם אז לא תראו שום שינוי – זה הזמן שלכם לחזור אל שולחן העבודה, לנתח מה לא עבד ולהחליט מה לעשות עכשיו.
היעזרו – כבעלי עסקים קטנים הזמן הוא המשאב הכי יקר שלנו אבל לא כל דבר אנחנו חייבים לעשות בעצמנו. עברו על המטלות שאתם עושים ובדקו באילו מהן הערך המוסף האישי שלכם אינו גבוה – אלו הן המטלות הראשונות שתוכלו לתת לאחרים לעשות עבורכם בכדי לפנות את הזמן שלכם לדברים שאף אחד לא יעשה טוב כמוכם.
לסיכום, כבעלי עסק קטן שעושים בעסק כמעט הכל בעצמכם, חשוב שתעבדו חכם ולא הרבה כי הזמן שלכם מוגבל ויקר. אז התחילו מהגדרת מטרות, בנו תוכנית עבודה והיצמדו אליה בקפידה. קחו עזרה איפה שניתן ובחרו שותף מחויבות שייתן לכם מוטיבציה – אני מבטיחה לכם שתראו את ההבדל כבר בקרוב.
★★★★
"היאחזות בכאב"
מאת:גלית שחם- מטפלת אנרגטית-תודעתית ומנחת סדנאות לפיתוח המודעות, ומפגשי מדיטציה
לבני אנוש נטייה להתמכר לכאב. בעת כאב מופרש חומר כימי למרווח הבין תאי וכאשר אתם מדחיקים את הכאב , לא רוצים להרגיש אותו, מוסיפים עליו אינספור סיפורים, אתם לא מאפשרים לו להתנקות מהמערכת, לא מאפשרים לאותו חומר כימי הקשור למנגנון הכאב הרגשי להיות מופרש מהגוף. כעבור זמן, אתם מתחילים להזדקק לחומר כימי זה, נזקקים להרגיש את הכאב שוב ושוב. להישאב לדרמה אינו מייצר קתרזיס, רק חריטה עמוקה יותר.
כיום יותר מתמיד ניתנת בידיכם האפשרות לעבד באופן מהיר את רגשות הכאב ולשחרר אותם, תוך כדי שאתם רואים אותו מפרספקטיבה גבוהה יותר ולומדים את השיעור שבא ללמד אתכם.
יש את הכאב המקורי ויש את הכאב המוגדל כאשר אתם מוסיפים לו בושה, אשמה, קורבנות וסיפורים נוספים שאתם מספרים לעצמכם עליו. למעשה נוצר שיבוש בחומר המקורי שמופרש בעת הכאב הראשוני. התמרה של אותם רגשות כאב הופכת את האנרגיה שהייתה כלואה שם לזמינה עבורכם- לאנרגיית חיים. כאב, מעבר לרמה מסוימת, מצמצם את המרחב הרגשי שלכם, המרחב המשחקי שלכם. רגשות כאב למיניהם על כל הסקלה נועדו לשמש תמרור. תמרור מעולה כדי לעשות עבודה פנימית.
עבור רבים הכאב הוא מנגנון היוצר ריגושים בגוף, יוצר תחושת חיות וערך. כל מנגנוני הגוף נערכים לקלט חושי. יש בכך משום התרגשות ועוררות.
הכאבים שיוצרים את העוררות הגבוהה ביותר ואת הכאב הגדול ביותר הם אלו הקשורים לטראומות שנחוו בילדות. בשנות החיים הראשונות המוח מתעצב ומושפע מאוד מחוויות של נטישה, עוינות ולחצים שונים. אתם לא זוכרים אירועים משנות חייכם הראשונות אולם הזכרון הרגשי של החוויות נטבע במוח. הטראומה היא הרטט שנוצר בגוף לאחר שנוצר מסלול עצבי של כאב בעקבות אותם מאורעות טראומטיים. מאורעות טראומטיים אינם נוצרים בהכרח רק ע"י מאורעות קיצוניים של התעללות אלא גם תחושה של דחייה, חוסר זמינות, אי יכולת להביע רגשות ע"י חוסר קבלתם ולגיטמיציה שלהם, תחושות של איום באוויר אלו כולם רטטים שנטבעים בגוף ויוצרים מסלול עצבי של כאב. ברגע שמסלול הכאב נוצר, כל דבר קטן שקשור באותו רטט מפעיל אותו וכך גם לאחר שנים, אירוע קטן כמו טלפון שלא מגיע בזמן, מפעיל את הרטט ואת המסלול העצבי של כאב הקשור בדחייה הקשורה בילדות ונחווה בעוצמה שאינה משקפת כלל את מימדי האירוע העכשווי. כמו משהו שנאמר או לא נאמר ומפעיל את הרטט ואת המסלול העצבי של כאב הקשור בנטישה הקשורה בילדות ונחווה בעוצמה שאינה משקפת כלל את מימדי האירוע העכשווי.
לא כל טראומה נחווית אותו דבר אצל אנשים שונים. החשוב הוא האם נוצר מסלול כאב עצבי שממשיך להתקיים וקורא לאותות מהסביבה, גם אם חלשים, להמשיך ולהזין אותו. מה קובע האם יבנה מסלול עצבי של כאב? כאב מקורי שלא קיבל מענה בגיל בשנות החיים הראשונות. לא הוכל, לא יצא לאור, לא חובק, לא נתמך בכוחות נוספים. ילד קטן אינו יודע להתמודד לבד עם כאב.
כיצד ניתן לשחרר כאב ראשוני מהגוף בקלות? דמעות יוצרות שחרור. בדמעות יש הורמונים וחומרים כימיים נוספים המופרשים מהגוף. אותם חומרים כימיים שנמצאים בגוף בעת אותות כאב רגשי. תנועה עם התבוננות בכאב. לנוע אותו, לרקוד אותו, לזוז אותו, אפשר להוציא קול, לתת לכאב ביטוי קולי. הקול הוא תהודה המשחררת את הרגש התקוע. להסכים לעבור דרך הכאב . אך כאן צריך לשים לב שאתם לא צוללים לתוכו על מנת לחוש עונג זמני והקלה שהיא אשלייה. כמו עצם החיטוט בשן כואבת שלאחריה יש תחושת אשליה של רגיעה, רק משום שהוצאתם את הקיסם מהשן. ההתבוננות והכניסה לכאב היא לשם התמרה ושחרור.
התמרה אינה סתם מילה יפה האומרת שהתעליתם על הרגשות שלכם, התמרה גורמת לשינוי הפוטנציאל החשמלי על פני קרום הממברנה של התאים הקשורים באותו התאויוצרת מבחינה אלקטרו כימית הקטנה של אותות חשמליים הזורמים אל המוח.
ובמובן המעשי התמרה אומרת כי יש להיכנס לרגש הכאב, לרטט עצמו של הכאב שהוא מעבר למילים.
אם כן, יש להכנס לרטט עצמו, להרגיש את הרטט, לחוות אותו בגוף בכל תא ותא, לתת לו מקום, מבלי לשפוט איך אני אמור להרגיש, האם זה יפה, נכון וראוי להרגיש אותו. לאחר שמרגישים את הרטט היטב בכל הגוף, כשאתם רוטטים ומלאים בכאב הזה, אתם יכולים לשנות את הרטט, להעביר אותו מטמורפוזה. מכיוון שכל הרטטים נוצרו ממקור אחד, מהמקור, יש להם מכנה משותף דומה. ניתן לומר שהרטטים השונים הם כמו אורך גל שונה בתורת הצבעים, כאשר כל אורך גל נחווה כצבע אחר אך הם כולם עצמים שמהם מגיע אור אל העין. כך גם הרטטים השונים. ניתן לדמות אותם לעצמים לא דחוסים באורכי גל שונים. ובדיוק כפי שכל צבע על דף הציור שלכם אתם יכולים לשנות לצבע אחר מאחר ויש לכם גישה לכל הצבעים כולם, כך גם את הרטט אתם יכולים לשנות, אך לא לפני שהנחתם אותו על כן הציור שלכם. אינכם יכולים לשנות את הרטט לפני שהרגשתם אותו. ובעת שהרטט מילא אתכם, אתם יכולים בזמן המדויק להתחבר לרטט אחר, באורך גל אחר. ומהו הזמן המדויק? אתם תרגישו, מכיוון שרגע לפני זה אין זה אפשרי, וכאשר נוצר הזמן להתמרה, אתם יכולים לחוש מהר מאוד שקט שלא היה שם קודם. אתם הופכים להוויה שקטה ודוממת, לאי בלב הסערה. זה הרגע בו התבצעה התמרה. הישארו בנקודה זו עוד מספר דקות על מנת להשלים את התהליך ולעגן אותו בגוף. היום יותר מתמיד, ניתנת האפשרות לנקות זכרונות של כאבים ישנים מחיים אלו ואחרים. מידע מתחיל לזרום בערוצים שונים , מידע וטיפולים שלא היו נגישים קודם לכן.
ראשית, יש להבין כי כל כאב שנוגע בכם, אינו קשור באדם האחר אלא רק בכם ובמה שהופעל אצלכם. שנית, מכיוון שעדיין אתם זקוקים להבנות, יש להבין את השיעור שבא ללמד אתכם הכאב שהפעיל אתכם. לא ירחק היום וגם בזה לא יהיה צורך. שלישית, יש להסכים, לבחור, להחליט שאתם רוצים לשחרר את הכאב מהמערכת הרגשית שלכם. ללא זה לא יתאפשר שחרור רגשי רביעית, התמרות חוזרות ונשנות על אותו אירוע בכל פעם שהוא מפעיל את המסלול העצבי, יפחיתו את עוצמתו של המסלול העצבי בהדרגה וכבר לא יהוו טריגר רב עוצמה כפי שהיו לפני שהתחלתם להתמיר זכרונות אלו.
חמישית, כיום ישנם טכנולוגיות שונות היורדות אליכם, כרגע במשורה, על מנת לשחרר זיכרונות כאב, כמו הטכנולוגיות שאנו מביאים עמנו. טכנולוגיות אלו ימשיכו וירדו ויהיו מהירים יותר ככל שתוכלו להכיל את האפשרות כי אין צורך בכאב, כי ניתן לחיות חיים מלאי משמעות, מתוך שמחה וקלות, וללא צורך בסבל על מנת להעיר אתכם למי שאתם.
★★★★
"למה לי לאהוב את עצמי" מאת: סיגלית רוגוזה-סטייליסטית אישית ויועצת תדמית
בתפקידי אני פוגשת נשים השונאות את מראה גופן, מאמינות כי מה שיציל אותן זו דיאטה
קטלנית ורק אז יש סיכוי לחשוב על בגדים ולבוש יפה כי בינתיים לא מגיע להן.... ועד שכל
זה יקרה נגזר עליהן לשנוא את גופן. אני מאמינה שהשינוי מגיע מבפנים החוצה ולא להפך.
כלומר קודם כל לקבל את עצמך ואח"כ לאהוב.
לקבל משמעו-כאן ועכשיו ללא דיאטה אלא בדיוק כמו שאת ברגע זה.
איך עושים זאת?
ראשית כל מגיעים להחלטה שאני אכן רוצה לקבל ולאהוב את עצמי כמו אני כעת.
מדוע כדאי להגיע להחלטה זו?
כי רק מתוך אהבה(אם נרצה אי פעם) ניתן באמת לעשות שינוי אמיתי.
אוקיי אז הגעתי להחלטה....איך מקבלים את עצמינו כמו שאנחנו בפועל?
ראשית כל קחי דף ועט אם טרם עשית זאת וממש עכשיו ערכי רשימה של 100 הצלחות מהחיים שלך.
מכל התחומים לאו דווקא קשורים לגוף/משקל ההצלחות הן כל דבר ולו הקט ביותר ולאו דווקא דברים ענקיים.
קחי את הזמן עצרי את קריאת המאמר וכיתבי את ההצלחות שלך. לאחר מכן המשיכי לקרוא.
רשמת? מצויין!
כעת שימי לב איזו תותחית את!
יש בידייך 100 הוכחות עובדתיות מדוע את פשוט חייבת לאהוב את עצמך על כל מה שעשית ועל הישגיך הנפלאים!!!
שימי לב כמה דברים עשית והצלחת ועמדת באתגרים ופיתויים שונים מגיע לך בהחלט לעוף על עצמך!
אוקיי, מה השלב הבא?
את כל ההצלחות שרשמת קחי את אותו דף ותלי אותו על לוח ההשראה שלך לנד עיניך במקום הניראה עלין על בסיס קבוע.
לוח השראה זהו לוח שתולים על קיר במקום הניראה לעין יש לוחות למשימות ותזכורות ויש להשראה בו תולים דברים שמעוררים בנו השראה או דברים שאנו רוצים להשיג.
המטרה-
ברגע שזה לנגד עינינו על בסיס יומי אט-אט זה מחלחל לתת המודע שלנו ואנחנו מתילים להאמין שזו אמת ושזה אכן קורה לנו בחיים האמיתיים.
לחיזוק ההטמעה-אני ממליצה לקרוא תא הצלחות על בסיס יומי בקול רם פעמיים ביום למשך 21 יום רצוף.
מדוע 21 יום רצוף?
כי בכדי ששינוי יקרה עלינו להתמיד בו 21 יום זו הכמות המינימלית המספקת שדברים יחלחלו ויוטמעו בנו ויהפכו לחלק מאיתנו כתחליף להרגל/אמונה קודמים אותם אנו רוצות לשנות.
וכעת כשאת כבר יודעת היטב את ההצלחות שלך וחושבת על עצמך כנצחון!
התחילי לדמיין איך נראה יום בחייך העתידיים בהם את אוהבת את עצך ופועלת מהמקום הזה.
משהתחלת לדמיין הורידי את הדמיון על הכתב-
כתבי תסריט יום בחיי-היום האידיאלי בשגרה שלך בו אינך בדיאטה ואת עפה על עצמך.
תלי גם את התסריט שלך בלוח ההשראה שלך והטמיעי בתת מודע באמצעות קריאה בקול רם פעמיים ביום למשך 21 יום.
כבר במהלך ה-21 יום תתחילי להרגיש שינוי קורה בתוכך.
בנוסף בכל זמן במהלך השינוי מוזמנת ללטש ולתקן את התסריט בהתאם לשינויים
ואף לחזור שוב ושוב על קריאת התסריט גם בתום ה-21 יום זה משהו שאפשר להתמיד בו תמיד.
★★★★
"שני כללים לחיים מאושרים"
מאת: דון שאול- מנטור לבניית בטחון בחיים
מאז ומעולם חיפשתי לעצמי דרך חיים שעל פיה אחייה. כולנו רוצים לחיות חיים מאושרים או מוצלחים, או לפחות חיים שיש בהם פחות סבל, כאב וצער. מגיל צעיר מחנכים אותנו שחוקי הזהב הם "עשרת הדיברות" או "כלל הזהב" – אל תעשה לאחר מה שלא היית רוצה שיעשו לך. אבל האם רק החוקים האלה יעזרו לי לחיות חיים מאושרים?
איך זה יכול לעזור לי להתמודד עם הפחדים שלי? עם חוסר הביטחון, הספקות או הרגשות הלא הגיוניים שמשתלטים עליי פה ושם?
לאחר שנים של חיפושים ולמידה של המון עיסוקים ותחומים שונים, צמצמתי את הכל ל-2 חוקים או כללים, שאני יכול לחיות לפיהם, שמשפרים את חיי. ויכול להיות שהם ישפרו את החיים שלכם.
אז מה הם?
הכלל הראשון הוא: היה מסוגל לחוות כל דבר.
איך להיות מאושר בעולם הזה זו בעיה שרק חכמים מופלגים או אנשים מלומדים מאוד העזו להגות בה ישירות. אנחנו מוצאים אותם "מטפלים" בבעיה של אושר על ידי כך שהם מבטיחים לנו שנחרץ גורלו של האדם לסבול. הם לא מבקשים לספר לנו איך להיות מאושרים, אלא איך לסבול את האומללות שלנו. ההנחה הטיפשית האת ש-"אושר הוא לא אפשרי" או שזאת אמורה להיות מטרת חיינו (ולא משהו שאנחנו חווים ביומיום), הובילה אותנו להתעלם מהעובדה שיש דרכים להיות מאושרים.
לכן אם אדם כל הזמן מנסה להיפטר כל הזמן ממה ש-"לא עושה אותו מאושר", הוא מודה כל הזמן שהוא לא יכול להתמודד איתו – וכך הוא מתדרדר. ואז זה ממשיך עוד ועוד. וזה מה שמוריד אותנו למטה.
כדי להיות מאושר, אדם חייב להיות מסוגל לעמת (כלומר לחוות, להתמודד בנוחות) את הדברים שקיימים.
סבל או אומללות זה רק הדבר הזה: חוסר היכולת לעמת (להתמודד או לחוות) את מה שקיים בחיים.
מכאן הכלל הראשון: הייה מסוגל לחוות כל דבר.
הכלל השני הוא: עשה לאחרים אך ורק דברים שהם יכולים לחוות בקלות.
חשוב גם לשים לב – לא רק למה שקורה לנו, אלא גם למה שאנחנו עושים לאחר: הצד השני.
אנחנו מקבלים כלל חיים חדש לגמרי, שהוא רק לעשות דברים שאחרים יכולים לחוות בקלות. כי אם אדם עושה רק את זה, מה הוא צריך להסתיר מאחרים? כלום! אין לו כל סיבה לעשות דברים שהם לא בסדר, או להסתיר או להתחרט על מה שעשה (שזה אותו הדבר) אם אנשים אחרים חווים את זה בקלות.
זהו המבחן המקיף היחיד של התנהגות טובה: לעשות רק את אותם הדברים שאחרים יכולים להתנסות בהם בקלות.
אם אתה בוחן את חייו של אדם, אתה תראה שהוא מוטרד רק מאותן פעולות שהוא עשה שאחרים לא היו מסוגלים להתמודד איתן. ככל שאדם עשה יותר פעולות שאנשים לא יכלו להתנסות בהן בקלות, כך הורעו חייו. כשהוא הבין שהוא היה רע, הוא הפסיק לעשות בכלל – מצב מצער.
כאב, רגשות שליליים, אי-שפיות, כולם נובעים מגרימת דברים שאנשים אחרים לא היו יכולים להתנסות בהם בקלות.
אם כך, מעשה רע מוגדר בתור משהו שלא ניתן להתנסות בו בקלות בנקודת היעד (למי שזה קורה לו). אם היית בוגד במישהו ולא היית מוכן להתנסות בזה בעצמך (שיבגדו בך), זה נחשב למעשה רע.
מה אתה עושה היום שהוא רע לפי ההגדרה הזאת? זה ללא ספק משנהאת ההשקפה על המון דברים!
אין צורך להוכיח לכל העולם שאתה יכול "להתנסות" בדברים או לנהל אורח חיים אלים בשביל זה. הרעיון הוא לא להוכיח שאדם יכול להתנסות, אלא להשיג מחדש את היכולת להתנסות בקלות דברים בחיים (שאותה משיגים ב-Processing).
לכן, היום, יש שני כללי זהב לאושר:
1. הייה מסוגל לחוות כל דבר. 2. עשה לאחרים אך ורק דברים שהם יכולים לחוות בקלות.
תגובתך לאלה מראה לך עד כמה רחוק עליך ללכת.
ואם תגשים את שני כללי הזהב האלה, תהיה אחד האנשים המאושרים ביותר והמצליחים ביותתר בעולם הזה – כי מי היה יכול לשלוט בך באמצעות רשע?
★★★★
"לרדת מהרכבת למרחב אפשרויות"
מאת: בתגל אריאל- מנחה מוסמכת בשיטת אקסס קונשסנס
ובשיטת העבודה של ביירון קייטי
ברגע זה, בו אני יושבת מול המסך וכותבת לכם את המאמר, הוא רגע בו המוח שלי כמו שבשבת המסתובבת לכל כיוון. המחשבות קופצות כמו פופקורן בסיר חם ומבקשות התייחסות. נדמה שכולן עושות לי עיניים...מנסות לפתות אותי, כל אחת בדרכה, מפצירות- תכתבי אותי! כתבי אותי! אני יותר חכמה! אני יותר יצירתית! אני יותר מקורית! אני יותר משמעותית! אני אתן יותר ערך!
נדמה שהן בתחרות מי תהיה מלכת המחשבות ותזכה להיות מוגשת לכם במאמר.
אז ככה אני מתחילה מפגש עם לקוחות שבאים אליי לפגישה אישית כמו עכשיו בכתיבה, "דיווח מהשטח". מחשבות קופצניות יכולות להסיח דעתנו ולקחת אותנו למקומות וזמנים שונים, בדרך שבעצם מוציאה אותנו מנוכחותינו ברגע.
למה את נוכחת כעת? אני שואלת את עצמי (וגם שואלת אותך) ושמה לב שנוכחת לצליל ההקלדה החרישי של מקלדת המחשב. אני שמה לב שככל שאני מתמקדת בזה, הצליל מקבל נוכחות גדולה יותר בחלל החדר. ברגע זה יש לי בחירה, להגדיר ולשפוט אותו או לאפשר לו פשוט להיות.
אם אבחר בשיפוט, למשל אשפוט את זה כרע, או מעצבן, הצליל התמים יהפוך מטרד, ארגיש אי-נוחות, אהיה בבעיה. אתחיל לחשוב על דרכים להפסיק את רחש ההקלדה ואם לא אצליח אהיה מתוסכלת, כי לא פתרתי את הבעיה. ואז הבעיה תגדל עוד יותר, הקול החרישי יהפוך באוזניי לסאונד חזק ומעצבן שיהווה עבורי מצוקה של ממש. מצוקה, מלשון מוצקה. יש בזה תחושה של מתח וכבדות.
לעומת-זאת אם לא אשפוט את הצליל ופשוט אתן לו להיות, אוכל להיות נוכחת לדברים נוספים, כמו למשל קולות הגשם בחוץ. כשאני רק שמה לב לקולות בחוץ, מבלי לשפוט אותם כטובים או רעים, רק נוכחת להם, נהיה אצלי שקט בפנים. אני יכולה לכתוב מבלי להיות מוסחת ממחשבות כאלה ואחרות. נותנת לאצבעות להקליד ואני פחות ופחות במחשבה, בהסקת מסקנות, בקביעת עובדות, בהחלטת החלטות. למעשה המאמר כותב את עצמו עכשיו. בתוך מרחב המאפשר לו להיכתב. יש בזה תחושה של חופש, זרימה וקלילות.
עד כה כתבתי על התיחסותי לרחש ההקלדה, אולם כך הדברים גם ביחס לקולות אחרים המופיעים בחיינו.
כשאנו שופטים את הקולות החיצוניים או הפנימיים הם הופכים להיות בעיות, מצוקות מוצקות ומכאן קצרה הדרך לתקיעות וקיבעונות. לעומת מרחב אפשור שבו הדברים פשוט הווים. מרחב שבו הכל קיים ושום דבר אינו נשפט. במרחב כזה אנחנו יכולים להיות מי שאנחנו באמת. חשופים לאינסוף אפשרויות בחירה. במרחב כזה כל שיפוט, אמונה ומסקנה, הם רק נקודת מבט מעניינת.
רוצה להתנסות איך החיים נחווים כשכל שיפוט הוא רק נקודת מבט מעניינת? נניח שענית כן.
אם ניתן תשומת-לב לשיפוטים ששמעת היום, אפילו רק בשעה האחרונה. או רק בדקות האחרונות. אולי שמעת אותם בטלוויזיה, בחדשות, על "המצב" הפוליטי, על מזג-האוויר, או שיפוטים שנאמרו על מישהו קרוב לך, או אולי שיפוטים שמישהו אמר לך עליך. אמר שהינך לא בסדר ש... או שהשיפוטים נשמעו בראשך כלפי עצמך?
אחד השיפוטים שהופיעו אצלי בשעה האחרונה הוא שהייתי צריכה כבר לסיים לכתוב את המאמר הזה מזמן...ואיתו באו השיפוטים שאני אטית… לא מאורגנת...חבורת שיפוטים שעלתה על הרכבת המובילה לתחנת "אני לא בסדר".
נשמע מוכר? עכשיו בואו ניקח את השיפוטים הללו ונבדוק מה קורה כשמצמידים לכל אחד מהם את התוספת של- נקודת מבט מעניינת. למשל- יש לה את נקודת המבט שבחורף היא תמיד חולה. יש לו את נקודת המבט המעניינת שהילדים לא צריכים לריב. יש לי את נקודת המבט שאומרת שהייתי צריכה להיות מהירה יותר.
שמת לב לנשימה שנכנסת כאשר מוסיפים את "נקודת מבט מעניינת" לשיפוט?
וכאן בדיוק יש לנו את האפשרות להיאחז בשיפוט, או להתייחס לשיפוטים והאמונות, כנקודות מבט מעניינות ותו לא. מה יוצר בך תחושת קלילות ואפשרות? התייחסות לשיפוטים כאמת ומציאות, או התייחסות אליהם כ"נקודת מבט מעניינת"?
אני מניחה ששמת לב כשאנו מוסיפים את "נקודת מבט מעניינת" לכל שיפוט נפתח בך מרחב לנשימה.
כלי נוסף משיטת אקסס קונשסנס, הוא- להיות שאלה.
כלומר לפתוח מרחב ליקום להיות שותף. ההזמנה היא להיות שאלה, מבלי לענות. כל השיפוטים, המחשבות והמסקנות, החלטות, קביעות, הכללות הם בעצם תשובות קופצות במח... רכבת של תשובות שהאפשרויות שהיא מספקת הן מוגבלות, בהתאם לשיפוט. דברים הם או טובים או רעים, נכונים או לא, מוצלחים או נכשלים. זו רכבת שבדר"כ משאירה אותנו בצמצום ונפרדות. האם שווה להמשיך להיות עליה?
במקום זאת אפשר לעלות שאלה תוהה, סקרנית, הפותחת מרחב ומזמינה את היקום להיות השותף ביצירת חיינו.
ניקח לדוגמא את השיפוט שבחורף כולם חולים. להיות שאלה אומר- מה יאפשר לגוף שלי להיות איתן ובריא גם בעונה זו? או את הדוגמא של הילדים הרבים ביניהם. אפשר להיות שאלה- מה יאפשר לילדים להתנהג בהרמוניה ביניהם? או מה יאפשר לי להיות במרחב מאפשר לכל התנהגות שלהם? מה טוב במצב הזה שאני לא קולטת? מה עוד אפשרי? איך יכול להיות יותר טוב מזה?
ולגבי כתיבת המאמר- מה יאפשר למאמר הזה להיות מוכן בזמן?
מה יאפשר למאמר הזה להיות תרומה לך?
כך אני מעלה שאלות ויורדת מרכבת המחשבות אל מרחב שבו אינסוף אפשרויות.