משתתף/פת יקר/ה שלום רב,

אנו שמחים לשלוח אליך את חוברת התקצירים של הכנס:

סוגיות באבחון הדידקטי

עדכונים בתחום האבחון והטיפול בתלמידים
עם ליקויי למידה והפרעות קשב

שהשתתפת בו בתאריך 17 בינואר 2017, י"ט בטבת התשע"ז, בבית סוראסקי, תל השומר

בהנחיית רמי גרטלר

שמחנו לארח אותך, ומקווים לראותך גם בכנסים הבאים

אנחנו מבקשים להודות:

למנחה, רמי גרטלר
ולצוות המרצים (לפי סדר הופעתם בכנס):
פרופ' מיכל שני, סילוויה נייזברג-זילברמן, טובה כץ, לילי טלדן, וד"ר מלי דנינו
על שלקחתם חלק בכנס המרתק והעשרתם אותנו בידע  שלכם.  היה לנו לעונג!

לכל המצגות מהכנס - לחצו כאן
לקובצי תקצירים מכנסים קודמים - לחצו כאן

 

לשרותך,
צוות אמציה Family-Care

 

*כל החומרים המופיעים בחוברת זו, התקצירים והמצגות, הם לשימושך האישי בלבד
ולא לצרכי הוראה או הכשרה

סוגיות באבחון הדידקטי

עדכונים בתחום האבחון והטיפול בתלמידים
עם ליקויי למידה והפרעות קשב

 חוברת תקצירים

משתתף/פת יקר/ה שלום רב,

ההרצאות שבחרנו להציג בפניך ובפני יתר באי הכנס נועדו לשקף את המגוון הרחב והעשיר של העשייה שמתבצעת בשטח בתחום זה, בארץ וגם בעולם, ולאפשר חשיפה ונגישות אל ההיבטים השונים שלה והתכנים המרתקים. הכנסים שלנו בנויים באוריינטציה מעשית, יישומית ופרקטית.

הכנסים המקצועיים שלנו מקיפים כלים ממשיים לעבודה ולפרקטיקה, עם דגש על היצע של כלים חדשים כגון שיטות שהוכחו מחקרית, ספרים טיפוליים ו/או מקצועיים חדשים שיוצאים לאור בארץ ובעולם, סיפורי מקרים, מסקנות ותוצאות של מהלכים שקורים בשטח בזמן אמיתי, ועוד.

אנו תקווה שהצלחנו לתת לך טעימה ממגוון גישות, שיטות ודעות, ושבכל אחת מהן הצלחת למצוא את המעט או ההרבה, לאמץ, לקחת ולהפוך לשלך, במטרה להעשיר את ארגז הכלים ולפתוח אפיקים חדשים ונוספים.

הכנסים של Family-care, מבית אמציה הוצאה לאור, מיועדים לכל מגוון המומחים והמטפלים בתחום בריאות הנפש, העצמה רגשית, אימון אישי לצמיחה והצלחה, התמודדות עם הפרעות כגון הפרעת קשב וריכוז, התמודדות עם תסמונות שונות ומצבי חיים מאתגרים, הדרכה וליווי של הורים ועוד, כל זאת ברמת הפרט, המשפחה והקבוצה, בילדים, מתבגרים ומבוגרים, כולל בין היתר: פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רופאים, קלינאי תקשורת, עו"סים, מאמנים משפחתיים, מאמנים בהפרעות קשב, מרפאים בעיסוק, מטפלים באומנויות, יועצים חינוכיים, הורים ומתעניינים.

אם שכחנו מישהו, אנא אל תעלבו אלא הודיעו לנו. נשמח לעדכן את הרשימה, כולם חשובים וכולם עוסקים בעבודת קודש!

****

אם חוברת זו התגלגלה לידיך אף כי אינך מנוי/ה על רשימת הדיוור שלנו, נשמח לצרפך.  מרגע העדכון תוכל/י לקבל מאיתנו מידע שוטף על הפעילויות הבאות שלנו.  ניתן להסיר את השם מרשימת הדיוור בכל עת, בלחיצת כפתור.

להרשמה לרשימת הדיוור לחצו כאן:

כן, אשמח לקבל מכם דיוור על כנסים, סדנאות, ספרות מקצועית ופעילויות נוספות

 

פתחנו עמוד פייסבוק חדש!
תנו לייק ותקבלו
מאמרים מקצועיים מאת אנשי מקצוע מובילים בתחומם בארץ
והודעות על פעילויות מקצועיות ישר לעמוד הפייסבוק שלכם!!!

כן, חברו אותי לעמוד הפייסבוק!

Family-Care מבית אמציה הוצאה לאור הוא ארגון שהוקם במטרה להעניק לך חוויה של ידע.
הפעילויות ותחומי העיסוק - כנסים, סדנאות והוצאה לאור של ספרות מקצועית - מיועדים בראש ובראשונה לאנשי מקצוע מתחומי הטיפול השונים, אך גם למתעניינים שההתפתחות וההעשרה בתחומים הטיפוליים חרותה על דגלם. הפעילויות נועדו להגיש, להנגיש ולהפיץ ידע מקצועי מתקדם, חדשני ויישומי, בתחומי הטיפול והמשפחה - מלפני לידה ועד זיקנה - שפותח ויושם על ידי אנשי מקצוע מהמובילים בתחומם בארץ ובעולם.
כתבת ספר? רוצה להעשיר את ארגז הכלים והידע הטיפולי? מתעניין/ת בספרות מקצועית מובילה מהארץ ומהעולם? נשמח לשמוע ממך!

לכל שאלה או בירור אנחנו עומדים לשרותך

אמציה כהן,        מייל -  amazia@netvision.net.il    טל' 052-8087052
אפרת אביסרור,  מייל -  ephrat@family-care.co.il   טל'050-7504210

Family-Care
חוויה של ידע

סוגיות באבחון הדידקטי

עדכונים בתחום האבחון והטיפול בתלמידים
עם ליקויי למידה והפרעות קשב

                      

בשיתוף עם אגודת ניצן

לידיעתכם:

ההרצאות בכנסים מבית אמציה Family-Care לא נועדו להיות הרצאות אקדמיות אלא הרצאות העשרה בלבד. בכנסים אנו פותחים לכם צוהר למה שקורה בארץ ובעולם בתחום הידע של הכנס, בעזרת מרצים שעשייתם ושמם הולכים לפניהם. מטרתנו ושליחותנו הם לאפשר לכם לקבל ידע, מידע, כלים - וביניהם גם ספרות מקצועית - וחשיפה ראשונית לתחומי עניין עדכניים. ההרצאות מוגשות באוריינטציה יישומית - חווייתית ומלוות בהדגמות והמחשות. 

גם הכנס הזה, כמו רוב הכנסים שמוגשים לכם על ידי אמציה Family-Care, היה מיועד לכל המומחים והמטפלים בילדים ומשפחות כולל: פסיכולוגים קליניים, פסיכולוגים חינוכיים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, מטפלים בעזרת בעלי חיים, מטפלים ביצירה ואומנויות, קלינאי תקשורת, מטפלים משפחתיים, מרפאים בעיסוק, יועצים חינוכיים, רופאי ילדים, נוירולוגים העובדים עם ילדים, מאבחנים וגורמים המפנים לאבחון, צוותים חינוכיים בבתי ספר, מנתחי התנהגות, הורים ומתעניינים.

***כל החומרים המופיעים באתר זה הם לשימושכם האישי בלבד ולא לצורכי הוראה או הכשרה או לשימוש מסחרי כלשהו.

 

יישומי המחקר על השפה העברית בתהליכי אבחון של קשיים התפתחותיים בקריאה

על מחקרים אודות השפה העברית, באמצעותם ניתן להבין את ממצאי התפקוד של קוראים מתקשים, כולל תיאורי מקרים להדגמת הקישור בין המחקר להבנה הקלינית

מרצה - פרופ' מיכל שני, ראש התכנית הקלינית בחוג ללקויות למידה באוניברסיטת חיפה, וחוקרת במרכז אדמונד ג. ספרא, חוקרת תת קבוצות של קוראים מתקשים בעברית ועוסקת בפיתוח כלי הערכה ואבחון.


לחצו כאן למצגת ההרצאה

               

 

האבחון הוא גם טיפול - תהליך האבחון ככלי טיפולי

על הזדמנויות לתהליכים טיפוליים קצרים ומשמעותיים במהלך האבחון עצמו

מרצה – סילויה נייזברג-זילברמן, פסיכולוגית חינוכית בכירה, פסיכותרפיסטית ויועצת לקבוצות ולארגונים


סילויה נייזברג זילברמן
פסיכולוגית (936) ויועצת ארגונית
רח' בורלא 22 ירושלים 93714
טל. 8225 679 02 9920 554 050
פקס. 8871 679 02
Silvia-s@013.net


על היבטים טיפוליים במהלך האבחון הדידקטי


ילדים רבים וגם מבוגרים תופסים את ביה"ס כמערכת ארגונית הבנוייה מאוסף של משימות (tasks) שעל חברי הארגון למלא. לעתים, ראיית הארגון דרך מערכת המשימות מטשטשת את ההסתכלות על החוויות שהאנשים בארגון חווים בעת ביצוע המשימות ובעת מילוי תפקידהם. ראיית הארגון כמערכת בעלת חזון שמתורגם לתפקידים (roles) מובילה להסתכלות על הדרכים השונות בהם אנשים שונים ממלאים את התפקידים שלהם, ואת ההוויה האנושית שבאה לידי ביטוי דרך מילוי התפקידים.

הסתכלות על הארגון כאוסף של משימות מצמצמת את ההסתכלות, ולא מאפשרת להתבונן על איפיון התפקידים ועל הדרכים בהם אנשים (גם צעירים מאוד) נוטלים או נוטשים את התפקידים שהם מצופים למלא. צמצום ההסתכלות פוגע במיוחד באותם הילדים שביצוע המשימות שביה"ס מטיל עליהם עול קשה מדי עבורם, או שתפקודם לוקה בחסר. המבוגרים בסביבה עשויים להתעלם מכך שעל אף שדרך מילוי המשימות לקויה, הם עדיין ממלאים את תפקידיהם כלומדים בדרכים ובתחומים מגוונים מאוד. במהלך הפעילות הבית-ספרית אפשר בקלות לא לראות שילד שהקריאה והכתיבה שלו מאוד שגויות, עדיין משקיע מאמצים ולומד מיומנויות ותכנים לא מעטים. אם לא רואים אותו כלומד, קיומו בביה"ס נשאר ללא הכרה ואישור.

אבחון דידקטי, בדומה לרוב האבחונים הפסיכולוגיים והרפואיים האחרים, מטבעו כולל סדרה של משימות שעל הנבדק למלא. במקביל להסתכלות על ביה"ס כמערכת של משימות, ההתמקדות בתוצרים של מילוי משימות האבחון יכולה לצמצמם את ההסתכלות על ההוייה הרגשית הכוללת של הילד/נער/מבוגר שעובר אבחון.

ההסתכלות על ההוויה הכוללת הינה מורכבת, ולעתים קרובות, באפן לא מודע, אנו מחפשים להקל על עצמנו על ידי פירוק המורכבות. כך, מתמקדים במשימות, ובמקביל חושבים עליהן כמבטאות ליקויים שהם קוגניטיביים בעיקרם, ושוכחים שאין קוגניציה בלי רגש, כפי שאין רגש בלי קוגניציה.

הסתכלות טיפולית על האבחון, כולל האבחון הדידקטי, משמעה הסתכלות על ההוויה האנושית הכוללת, ועל ההיבטים הרגשיים המעורבים בתיפקוד בעת מילוי המשימות, וניסיון להאיר אותם, כולל מתן משוב על כך לנבדק.

נתחיל מכך שילדים/נערים/מבוגרים רבים שבאים לאבחון דידקטי, וגם הצעירים מאוד שביניהם, יודעים שיש להם קשיים בלימודים ושחוו כשלונות לימודיים, אך הם אינם מבינים את מקור הקשיים והכשלונות ואף לא את מהותם. חלק מהנבחנים – אך לא כולם – יכולים לאפיין מה קשה להם בעת הלמידה הממוסדת (בית-ספר, אקדמיה) ובעת מילוי המשימות; רובם – שוב, לא כולם – מתקשים לשער מה מקורות הקשיים. חלק ניכר חושש שמשהו בהם, ב"ראש", ב"שכל" שלהם "לא בסדר".

אפשר להתייחס אל ההפנייה לאבחון כאל יצירת משבר, ואל ההגעה לאבחון כהזדמנות לצאת לדרך חדשה. האבחון מהווה הזדמנות להבין את מהות הקשיים, להבהיר ולהסביר מהם הגורמים שמביאים לקשיים. בהמשך לאבחון ניתן לחפש ביחד דרכים להתמודד עמם, לטפל בהם או לעקוף אותם. ההסתכלות הטיפולית על תהליך האבחון שמה את המשוב של המאבחן לנבדק במרכז. כשתהליך האבחון דומה ליצירת משבר, הוא מאפשר לחשוב מחדש על הקשיים, ואז, גם על דרכי עבודה שייטיבו עם הנבדק, וכך יאפשרו לו לצאת לדרך החדשה.

דרכי האבחון של הקשיים ללמוד ושל ליקויי הלמידה מעודדים את הגישה לחיפוש הפיתרון של מיקום הקשיים בתחום הקוגניטיבי והמוחי. ההנחיות מדגישות שקושי שמקורו בעולם הרגשי לא ייחשב ליקוי בלמידה ולא יזכה לטיפול ולהתחשבות בדומה לליקויים האחרים באותו תחום. לעתים אנו מתעלמים מכך שהתפקוד המוחי כולל בו זמנית, ובדרך מתוכללת (אינטגרטיבית), היבטים רגשיים והיבטים קוגניטיביים. תפקודי התפיסה, תפקודי זיכרון ומערכות התגמול והסיפוק נמצאים כולם במוח באינטראקציה מתמדת ומתמשכת.

כיוון שאנו רוצים לשים כאן דגש על יחסי הגומלין בין ההיבטים הרגשיים והקוגניטיביים, בחרנו להסתכל על ההתפתחות מנקודת המבט של תאוריית ההיקשרות (attachment), של תאוריית הוויסות הרגשי (emotional regulation), ושל אחת התאוריות הפסיכואנליטיות ((M. Klein and T. Ogden. כפי שנראה, שלושת הגישות משתלבות ביניהן, ומעשירות את ההסתכלות על הפרט ועל התפקוד שלו. בתחילת הדרך נבנו המושגים שנציג כשלבים בהתפתחות קווית, ואנו נציג אותם בנפרד כדי לאפשר להם להיות ברורים יותר. אך חשוב לזכור כי כל שלב מייצג סגנון של עיבוד מנטאלי ורגשי, הכולל סגנון תגובה שמתקיים במסגרת יחסי הגומלין בין הפרט לסביבתו, ומבטא את מצבו הרגשי באותה נקודת זמן. כך, יתכן שבסביבה נתונה נראה סגנון תגובה מסויים, ואותו ילד/מבוגר יגיב אחרת בסביבה שונה. באותו אופן, ייתכן שיהיו הבדלים בתפקוד בזמנים שונים, לפי המצב הרגשי והחוויות שעבר.

המצב הדינאמי (הלא קווי) הזה מקשה לעתים להגיע לאבחנה יציבה ומחייב את כולנו, המאבחנים, לתאר את התנודות האפשריות, ולהבהיר עבור בתי-הספר והמטפלים מהם התנאים שזוהו תוך כדי אבחון כמיטיבים.

אוסף המימדים הרגשיים, הקוגניטיביים והמנטאליים שמאפיין סגנון תגובה מסויים מכונה במסורת הפסיכואנליטית פוזיציה. זו דרך להגיד כי סגנון תגובה כולל מימדים רבים, ויכול להשתנות ולהתחלף לסגנון אחר בתנאים נתונים. כפי שאופי התגובה יכול להשתנות, כך גם מידת הבשלות שלה משתנה והנבדק מבטא פעמים אחדות תגובות בשלות, ופעמים אחרות התגובות רגרסיביות ביותר. אמרנו מורכבות? – ובכן, בהתבוננות על ההתנהגות אנו מוצאים תנועה דינאמית בין מימדים, ותנועה דינאמית בין שלבים.

תאורית ההיקשרות מתמקדת בהתפתחות של יחסי הגומלין בין הולד לאמו ובהשלכות לטווח ארוך של יחסי גומלין אלה. כאשר האם קשובה לצרכים של התינוק ולומדת להתאים עצמה אליהם, מסכימה לאמץ את דרכי התגובה שמרגיעים ומיטיבים עמו, והתינוק מצדו מצליח להענות לכך, יש סיכוי גדול שהתינוק יפתח סגנון היקשרות בטוחה.

הסתכלויות מתמשכות מראות שתינוקות שההיקשרות שלהם בטוחה, מפתחים מוקדם יותר יכולת וויסות רגשי יעילה ומיומנויות קוגניטיביות מתאימות. אלו כוללים ראייה מורכבת של ההתרחשויות והסכמה לשאת אמביוולנטיות, יכולת לשקול דרכי ראיה ודרכי תגובה אלטרנטיביות, וכן אבחנה מהימנה בין מציאות לבין דימיון. כך נכללת האפשרות להיווכח, למשל, שחשבתי שראיתי משהו, אך זה לא היה כך. במסגרת המסורת של המחקרים על היקשרות ושל ההתבוננות הפסיכואנליטית על ההתפתחות המוקדמת, התפתח המושג של מנטאליזציה (שנקרא בתחילה theory of mind). במסגרת ההיקשרות הבטוחה מתפתחת מוקדם יותר ההכרה שיש פער בין המחשבות שלנו לבין ההתנהגות; שאנחנו וגם אחרים רואים את ההתנהגות אך אינם יכולים לראות את תכן החשיבה ואת הרגשות. בהדרגה מתבססת ההכרה שלנו שגם לאחרים ישmind , ובו רגשות ומחשבות אותם אנו מסיקים, אך איננו יכולים לראות. במקביל, יתכן שהתנהגויות שלנו ירגיעו אחרים או יפגעו בהם, בלי שנדע בבירור למה. כתבתי באנגלית mind כי לא נמצא עד כה תרגום מתאים למושג mind בעברית, והמילים שאנו משתמשים, כגון נפש ונשמה, אינן מדייקות דיין.

נבדקים עם ליקויי בלמידה מראים יותר מאחרים קשיים בפיתוח תהליכי מנטליזציה. ככל שתהליכי המנטלזציה פחות מפותחים, כך הטיפול בליקויי הלמידה קשה יותר. שיעורי הוראה מתקנת מהווים הזדמנות לסייע לתלמיד לפתח מיומנויות שיש להן השלכות על הדרך בה הוא מבין את העולם סביבו ואת עצמו.

לדוגמא, אנו רואים את דרגת ההתפתחות של תהליך המנטאליזציה בנכונות והיכולת של נבדק (גם ילד, גם מבוגר) להפיק מתהליך הקריאה השערות לגבי המסרים הסמויים בטכסט.

כבר בתחילת הדרך שיער החוקר Bowlby שבמהלך התפתחות ההיקשרות התינוק מפיק מעצם יחסי הגומלין עם סביבתו תמונה/מפה מנטאלית, ובלשונו של - Bowlby working model, לגבי איך העולם מסביבו מתנהל. האם אני חי בעולם מתחשב? אמין? נכון לסייע? מרבה לבקר ולשפוט לרעה? ועוד. לפי זה, מאמץ התינוק התנהגויות המתאימות לכללי הסביבה כפי שהוא מבין ומארגן אותם במסגרת ה"מפה" שלו (working model).

אפשר לראות דימיון בין תהליך הפקת מידע כללי על העולם, כפי שבא לידי ביטוי במודל זה, לבין תהליך התפתחות השפה כפי שמתאר אותה חומסקי. לפי חומסקי, תינוקות ופעוטות מפיקים, מעצם החשיפה לשפה הדבורה בסביבתם, כללי "עבודה" מתאימים, כלומר כללי דקדוק ותחביר, באמצעותם הם בונים משפטים שנכונים על פי כללי הסביבה.

באבחונים שלנו אנו מרבים למצוא ילדים (גם מבוגרים) שהמודעות הדקדוקית והתחבירית שלהם אינן בשלות כמצופה. ההבעה בעל פה ובכתב בנויה לרוב ממשפטים קצרים, שהם מובנים אך אינם בנויים כהלכה. המעבר ממשפטים קצרים למשפטים מורכבים מעוכבת, וכך גם מתקשים להבין התרחשויות מורכבות, כפי שמתוארות, למשל, בלימודי הספרות וההסטוריה. ליד הלקויות השפתיות נמצא גם קשיים להבין את הקשר בין התרחשות פנימית סמויה והתנהגות גלויה, ולעתים גם קושי לראות שאנו וגם אחרים לעתים חשים דברים שונים בו-זמנית. רוצה, אבל לא רוצה; עושה מאמץ להקשיב, אך הכעס לא מאפשר לי להתפנות למה שקורה מסביבי. לא תמיד ברור מה קודם למה, ההתפתחות השפתית או זו הרגשית, אך עבודה בהוראה מתקנת עם ראיה טיפולית מגלה שלטיפול השפעה מיטיבה על יחסי הגומלין ביניהם.

חוקרי ההיקשרות זיהו, בנוסף להיקשרות הבטוחה, שלושה דפוסי היקשרות לא בטוחה:

  • הדפוס הנסגני - המאופיין על ידי ביטוי מצומצם של מצבים רגשיים. לרוב הביטוי הרגשי של המבוגרים בסביבה קשה לזיהוי. ההתבוננות בהורה איננה מבהירה מה הוא מרגיש. התינוק מצדו נמנע עד כמה שאפשר מביטויים רגשייים בולטים, והם זוכים לתגובה מבטלת. מחקרים מראים שעל אף שקיימים שינויים פיסיולוגיים בגוף, קשה לראות הבעות רגשיות במצבי פרדה, עזיבה, חרדה, פחד ועוד.
  • הדפוס האמביוולנטי - מתפתח בסביבה בה התנודות בין קבלת התינוק והיענות לצרכיו לבין התעלמות ממנו, או כעס עליו, חריפות, ולכן קשה לנבא את התגובות של המבוגרים. תחושת הקבלה ותחושת הדחיה מתחלפות, וקשה להבין את משמעותן. פעוטות בעלי דפוס אמביוולנטי, או כשדפוס זה פעיל, מגלים, למשל בתנאי תסכול, גם כעס, גם בכי, גם אלימות כלפי אחרים, וגם צער, התרגשות, ותחושת פגיעות.
  • אחוז קטן מכלל האוכלוסיה מבטא את ההיקשרות הלא בטוחה על ידי התנהגויות לא עקביות – disorganized . הדפוס הזה שכיח יותר בסביבה בה קשה להפיק מידע מובן מההתנהגות והשיח של המבוגרים. מקרה קלאסי בו נאמרים דברים והיפוכם מאפיין משפחות אלימות בהן המבוגרים "כועסים על הילדים כי הם מכריחים אותם להרביץ להם". תהליכי המנטליזציה משתבשים כאשר האחריות למעשים ולהתנהגויות מושלכת על האחרים, ונראה כאילו המבוגרים מתנהגים כפי שמתנהגים מחוסר ברירה ומחוסר יכולת לשקול אלטרנטיבות

הרבה מן הקשיים להפיק מידע מקריאה ולהבין טקסטים תוך כדי קריאה מבטאים את הקושי לראות מצבים מורכבים מבחינה רגשית; את הקושי להגיע לאבחנה בין המסר הגלוי לבין המסר הסמוי, ו/או קושי לשאת חרדה ואי ודאות, וקושי לחשוב במילים במצבים מעוררי פחד וחרדה. הטיפול הרגשי וסיוע באמצעות הוראה מתקנת יכולים לסייע בו זמנית להיבטים הקוגניטיביים של הבנת הנקרא, ולהיבטים הרגשיים של אי ההבנה. קשיים בהבנה דומים גם לקשיים לתת ביטוי מילולי, בעל פה ובכתב, למידע שנקלט מקריאה או משיעור. גם ההסכמה להיעזר על ידי אחרים, והנכונות להביע דעה בנושא רגיש, מבטאים בו זמנית הוויה רגשית והבנה קוגניטיבית.

דרך שונה במקצת להסתכל על ההתפתחות הרגשית תחילתה בחשיבה של מלני קליין, והשלמתה ע"י תומס אוגדן. קליין זהתה שתי פוזיציות עיקריות בהתפתחות הרגשית, הפוזיציה המכונה סכיזו-פראנואידית, וזו המכונה הדפרסיבית.

הפוזיציה הסכיזו-פאראנואידית מאופיינת על ידי ראייה חד-מימדית של מקורות הטוב ומקורות הרע. מעבודה טיפולית עם ילדים ומבוגרים אפשר לדמיין, שתינוקות שהאמהות מספקות את צרכיהם בדרכים מתאימות להם, חווים את האמהות כטובות. ולהבדיל, אמהות מתסכלות הן אמהות רעות, גם כאשר מדובר על אותה אמא עצמה ברגעים ובמצבים שונים. ככל שההתפתחות הקוגניטיבית מאפשרת לזהות אובייקט לאורך זמן, מתברר לתינוק שמדובר באמא אחת, באותה אמא עצמה. עם ההכרה שמדובר באותה אמא ברגעים שונים, מתפתחת גם ההכרה שהיא לעתים רעה ולעתים טובה, ויחד עם זאת, שאני, הילד, בקשר עמה חווה כלפי אותה אמא רגשות שונים במצבים שונים: גם אהבה, גם כאב, גם אשמה. אוגדן חושב שבטרם יכולות להתפתח שתי הפוזיציות שתארנו, ישנו שלב ראשוני ובו עיקר החוויות ממוקדות בגוף. בשלב ראשוני זה עולם התינוק עשוי מתחושות גופניות. "מעל", או "מתוך" תחושות הגוף, מתפתחות בהדרגה רגשות ומחשבות.

במהלך הלמידה הבית-ספרית אנו פוגשים לעתים ילדים שאינם יודעים מה הם מרגישים; שיש להם תחושות אותן אינם יכולים לכנות במילים; וגם ילדים שמתקשים לשאת את המורכבות הנובעת מכך שבו זמנית מתרחשים אירועים שונים, ושבו זמנית הם (ואחרים) מרגישים רגשות שונים כלפי אותה התרחשות א אותו אדם.

לגיוון ההסתכלויות נוסיף עוד מימד אחד, הוויסות הרגשי. בתחילת החיים, תינוקות תלויים בהוריהם תלות כמעט מוחלטת כדי להרגיע את עצמם במצבי מצוקה, שמתבטאים בבכי נרגש מאוד. עם ההתפתחות הם לומדים בהדרגה להרגיע עצמם ולהתאושש במצבי מצוקה. יש הבדלים גדולים בין הילדים לגבי ההתפתחות של יכולת ההרגעה העצמית, במימד העוצמה ובמימד הזמן.

הקושי להפעיל ווסות עצמי רגשי יעיל שכיח בין ילדים שסובלים מליקויי למידה ומהפרעות קשב, ובמיוחד תנועתיות יתר. סף התיסכול הנמוך והקושי להירגע מתבטאים גם בצמצום היקף זיכרון העבודה, וזה מוביל לקשיים בלמידת החשבון ולמגבלות ביכולת להפיק מידע תוך כדי קריאה ותוך כדי שמיעת שיעור שאיננו מכוון ישירות אליהם. גם מרחב זה הוא צומת בו מיומנויות קוגניטיביות, יכולת עיבוד מנטאלי וחוויות רגשיות נפגשים כולם ומשתלבים, או נכנסים למאבק כואב.

סקרנו שלוש נקודות מבט על ההתפתחות הרגשית שמאירות את יחסי הגומלין בין המיומנויות הקוגניטיביות ובין החיים הרגשיים, והייתי רוצה לעודד אתכם להשתמש בהבנות האלה במשולב בעת עריכת מבחנים דידקטיים, בעת מתן פירוש למשמעות ממצאי האבחון, בעת מתן משוב לנבדק ולמשפחתו ובעת בניית תכנית טיפולית.

 

כן, לא, וגם אולי

שיקולים הוליסטיים קוגניטיביים ואחרים בתהליך קבלת החלטות במהלך אבחון וכתיבת הדו"ח, מודל פיתרון בעיות כחלק מתהליך החשיבה באבחון

מרצה - טובה כץ, MA, מאבחנת, מטפלת ומדריכה בנושא לקויות למידה וקשב, מנחת קבוצות מטעם מכון אדלר, מרצה בקורסי אבחון דידקטי במכללות לוינסקי וספיר


לחצו כאן למצגת ההרצאה

 

 

אבחון, התאמות ומה שביניהם - עוד מבט לעשור הבא

להכיר את הילד מעבר להיבט על המלצות האבחון, כבסיס להתקדמותו וכמנוף לשינוי התערבות של צוותי חינוך/טיפול/הורים

מרצה – לילי טלדן, ממונה על מערך האבחון וההתאמות - המנהל הפדגוגי - אגף א' שירות פסיכולוגי ייעוצי - אגף לקויי למידה והפרעות קשב. דוקטורנטית, מאבחנת דידקטית ומרצה באוניברסיטת בן גוריון.


לחצו כאן למצגת ההרצאה

 

תודה שהשתתפתם בכנס "סוגיות באבחון הדידקטי"

נשמח לראותכם גם בכנסים הבאים!