משתתף/פת יקר/ה שלום רב,

אנו שמחים לשלוח אליך את חוברת התקצירים של הכנס:

רץ לי בראש

ADHD הדור החדש של תובנות, גישות טיפוליות ושיח

בהנחיית אסתר גולדברג

שהשתתפת בו ב - 8 בפברואר, 2017, יג' בשבט, התשע"ז, בבית סוראסקי, תל השומר
              

שמחנו לארח אותך, ומקווים לראותך גם בכנסים הבאים

אנחנו מבקשים להודות:

למנחה, אסתר גולדברג
ולצוות המרצים (לפי סדר הופעתם בכנס):
אסתר גולדברג, גלית יצפאן, קרן זגורי כהן, וד"ר שרית טגנסקי
על שלקחתם חלק בכנס המרתק והעשרתם אותנו בידע  שלכם.  היה לנו לעונג!

לכל המצגות מהכנס - לחצו כאן
לקובצי תקצירים מכנסים קודמים - לחצו כאן

 

לשרותך,
צוות אמציה Family-Care

 

*כל החומרים המופיעים בחוברת זו, התקצירים והמצגות, הם לשימושך האישי בלבד
ולא לצרכי הוראה או הכשרה

רץ לי בראש

ADHD הדור החדש של תובנות, גישות טיפוליות ושיח

בהנחיית אסתר גולדברג


 חוברת תקצירים

משתתף/פת יקר/ה שלום רב,

ההרצאות שבחרנו להציג בפניך ובפני יתר באי הכנס נועדו לשקף את המגוון הרחב והעשיר של העשייה שמתבצעת בשטח בתחום זה, בארץ וגם בעולם, ולאפשר חשיפה ונגישות אל ההיבטים השונים שלה והתכנים המרתקים. הכנסים שלנו בנויים באוריינטציה מעשית, יישומית ופרקטית.

הכנסים המקצועיים שלנו מקיפים כלים ממשיים לעבודה ולפרקטיקה, עם דגש על היצע של כלים חדשים כגון שיטות שהוכחו מחקרית, ספרים טיפוליים ו/או מקצועיים חדשים שיוצאים לאור בארץ ובעולם, סיפורי מקרים, מסקנות ותוצאות של מהלכים שקורים בשטח בזמן אמיתי, ועוד.

אנו תקווה שהצלחנו לתת לך טעימה ממגוון גישות, שיטות ודעות, ושבכל אחת מהן הצלחת למצוא את המעט או ההרבה, לאמץ, לקחת ולהפוך לשלך, במטרה להעשיר את ארגז הכלים ולפתוח אפיקים חדשים ונוספים.

הכנסים של Family-care, מבית אמציה הוצאה לאור, מיועדים לכל מגוון המומחים והמטפלים בתחום בריאות הנפש, העצמה רגשית, אימון אישי לצמיחה והצלחה, התמודדות עם הפרעות כגון הפרעת קשב וריכוז, התמודדות עם תסמונות שונות ומצבי חיים מאתגרים, הדרכה וליווי של הורים ועוד, כל זאת ברמת הפרט, המשפחה והקבוצה, בילדים, מתבגרים ומבוגרים, כולל בין היתר: פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רופאים, קלינאי תקשורת, עו"סים, מאמנים משפחתיים, מאמנים בהפרעות קשב, מרפאים בעיסוק, מטפלים באומנויות, יועצים חינוכיים, הורים ומתעניינים.

אם שכחנו מישהו, אנא אל תעלבו אלא הודיעו לנו. נשמח לעדכן את הרשימה, כולם חשובים וכולם עוסקים בעבודת קודש!

****

אם חוברת זו התגלגלה לידיך אף כי אינך מנוי/ה על רשימת הדיוור שלנו, נשמח לצרפך.  מרגע העדכון תוכל/י לקבל מאיתנו מידע שוטף על הפעילויות הבאות שלנו.  ניתן להסיר את השם מרשימת הדיוור בכל עת, בלחיצת כפתור.

להרשמה לרשימת הדיוור לחצו כאן:

כן, אשמח לקבל מכם דיוור על כנסים, סדנאות, ספרות מקצועית ופעילויות נוספות

 

פתחנו עמוד פייסבוק חדש!
תנו לייק ותקבלו
מאמרים מקצועיים מאת אנשי מקצוע מובילים בתחומם בארץ
והודעות על פעילויות מקצועיות ישר לעמוד הפייסבוק שלכם!!!

כן, חברו אותי לעמוד הפייסבוק!

Family-Care מבית אמציה הוצאה לאור הוא ארגון שהוקם במטרה להעניק לך חוויה של ידע.
הפעילויות ותחומי העיסוק - כנסים, סדנאות והוצאה לאור של ספרות מקצועית - מיועדים בראש ובראשונה לאנשי מקצוע מתחומי הטיפול השונים, אך גם למתעניינים שההתפתחות וההעשרה בתחומים הטיפוליים חרותה על דגלם. הפעילויות נועדו להגיש, להנגיש ולהפיץ ידע מקצועי מתקדם, חדשני ויישומי, בתחומי הטיפול והמשפחה - מלפני לידה ועד זיקנה - שפותח ויושם על ידי אנשי מקצוע מהמובילים בתחומם בארץ ובעולם.
כתבת ספר? רוצה להעשיר את ארגז הכלים והידע הטיפולי? מתעניין/ת בספרות מקצועית מובילה מהארץ ומהעולם? נשמח לשמוע ממך!

לכל שאלה או בירור אנחנו עומדים לשרותך

אמציה כהן,        מייל -  amazia@netvision.net.il    טל' 052-8087052
אפרת אביסרור,  מייל -  ephrat@family-care.co.il   טל'050-7504210

Family-Care
חוויה של ידע

רץ לי בראש

ADHD הדור החדש של תובנות, גישות טיפוליות ושיח

בהנחיית אסתר גולדברג

 

מחקרים בארצות הברית הראו שמשנת 2011 עד 2016 חלה עלייה של 43% במקרי ADHD. המשמעות היא ש - 12% מהילדים חיים עם הפרעת קשב בדרגה כזו או אחרת, ואנו מדברים רק על אלה שאובחנו.

הנתונים המדאיגים האלה מצריכים היערכות רצינית מאוד של כל הצדדים, בעיקר שלושת הצדדים האחראיים על הגידול, החינוך וההשכלה של הילדים: ההורים, המורים, וכמובן אנו, המטפלים, לאור היכולת האדירה שלנו לחולל שינוי ולקדם שינוי גם אצל ההורים וגם אצל הדרג החינוכי.

כתוצאה מהמצב והצורך העולה, הנושא של 'הפרעת קשב וריכוז' (ADHD) פופולרי היום יותר מאי פעם. אך עם זאת, המושג הכללי הזה נותר פעמים רבות לא נהיר במלואו ולא מובן כהלכה. התופעה הזאת היא יותר מאוסף של סימפטומים ומאפיינים – היא למעשה דרך של הוויה בעולם. לכן חשוב להתבונן בה גם דרך הרגש והחוויה ולא רק מהזווית הרפואית או החינוכית. צורך זה מתחדד במיוחד כאשר מדובר בילדים ונוער ובקשר שלהם עם המבוגרים בחייהם.

תמורות רבות חלו בהבנת הנושא בשנים האחרונות, ובכנס זה הצגנו בפניכם את ה - ADHD כפי שלא היכרתם אותו עדיין. הזמנו אתכם להכיר מקרוב פרקטיקות חדשות בעבודה עם הילדים, ההורים והמחנכים, גישות הסתכלות חדשות, רעננות ומתקדמות, תובנות מזוויות שונות וכלים לעבודה ותקשורת בלי ביקורת.

המטרה היא לקדם שינוי משמעותי, באמצעות גישות עדכניות בטיפול, בהדרכת הורים ובהדרכת מורים - באופן שבו אנחנו מביטים על הילדים הללו, כדי שהם יוכלו לשנות את האופן שבו הם מביטים על עצמם – משלילי לחיובי, ולפתח תחושה של SELF בריא.

לידיעתכם:

ההרצאות בכנסים מבית אמציה Family-Care לא נועדו להיות הרצאות אקדמיות אלא הרצאות העשרה בלבד. בכנסים אנו פותחים לכם צוהר למה שקורה בארץ ובעולם בתחום הידע של הכנס, בעזרת מרצים שעשייתם ושמם הולכים לפניהם. מטרתנו ושליחותנו הם לאפשר לכם לקבל ידע, מידע, כלים - וביניהם גם ספרות מקצועית - וחשיפה ראשונית לתחומי עניין עדכניים. ההרצאות מוגשות באוריינטציה יישומית - חווייתית ומלוות בהדגמות והמחשות. 

גם הכנס הזה, כמו רוב הכנסים שמוגשים לכם על ידי אמציה Family-Care, היה מיועד לכל המומחים והמטפלים בילדים ומשפחות כולל: פסיכולוגים קליניים, פסיכולוגים חינוכיים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, מטפלים בעזרת בעלי חיים, מטפלים ביצירה ואומנויות, קלינאי תקשורת, מטפלים משפחתיים, מרפאים בעיסוק, יועצים חינוכיים, רופאי ילדים, נוירולוגים העובדים עם ילדים, מאבחנים וגורמים המפנים לאבחון, צוותים חינוכיים בבתי ספר, מנתחי התנהגות, הורים ומתעניינים.

***כל החומרים המופיעים באתר זה הם לשימושכם האישי בלבד ולא לצורכי הוראה או הכשרה או לשימוש מסחרי כלשהו.

מילה אישית מהמערכת - על משהו מרגש שקרה מאחורי הקלעים

איננו נוהגים להוסיף על דברי המרצים, אולם במקרה זה נחרוג ממנהגנו בשל משהו מרגש שקרה מאחורי הקלעים, שאנו רוצים לחלוק עמכם.

במהלך אחת ההרצאות, כשכולכם הייתם באולם והועשרתם על ידי המרצים שהבאנו בשבילכם, הציצו כמה חבר'ה צעירים מבעד לדלת הזכוכית הכבדה של בית סוראסקי, ואחד מהם, עם מבט שובב בעיניים, ביקש לדעת על מה הכנס.

ישבנו כמה אנשים בדוכן הרישום, חלקנו היינו מצוות העובדים, וחלקנו אורחים בכנס. בישראל כמו בישראל, ענינו לו במקהלה - "זה כנס על גישות טיפוליות והבנות חדשות על תופעת עודף הקשב והמרץ, מה שבדרך כלל מוכר בשם - ADHD, או הפרעת קשב וריכוז."

הבחור חייך חיוך ארוך, ואמר, "אני חייב להגיד לכם משהו. אני יודע באופן אישי בדיוק על מה הכנס. הכנס שלכם הוא עלי! הייתי תלמיד נוראי, בבית הספר איבדו תקווה לגבי. ההורים שלי כמעט גרו בחדר המנהל. לא למדתי, לא עשיתי בגרות. פשוט הרגשתי שכל העניין הזה של הלימודים - לא בשבילי. לא הצלחתי להתרכז, לא הצלחתי להבין שום דבר, לא הייתי מסוגל לשבת רגע אחד בשקט. הייתי מקרה אבוד. כשהשתחררתי מהצבא הודעתי לאבי שהדבר היחידי שאוכל לעשות בחיים הוא למכור בקיוסק. אז הוא הלך וקנה לי קיוסק! אמיתי!"

בשלב הזה כולנו כבר חייכנו מאוזן לאוזן, ואני באופן אישי התפעמתי מהאב המקסים - והחכם, תיכף תדעו מדוע - שזרם עם גחמותיו ודאגותיו של בנו, ועשה כל שביכולתו לתת לו את מבוקשו, עד שהבן יגלה את עצמו לבדו, בכוחות עצמו, יבין למה הוא זקוק באמת, ויפנים את העובדה שיש לו יכולות, למרות חוויית בית הספר הנוראית שעבר.

הבחור המשיך לספר:

"שנתיים ניהלתי את הקיוסק הזה, למדתי המון אבל בתום השנתיים האלה החלטתי שעם כל הכבוד, שם לא העתיד שלי. מכרתי את הקיוסק והלכתי להשלים בגרויות."

"ומה אתה עושה עכשיו?" שאלנו אותו כולנו...

"היום אני סטז'ר לרפואה!" הוא אמר בגאווה. "סיימתי ללמוד רפואה ועכשיו אני סטז'ר!"

כשהוא אמר את המשפט הזה, בגאווה מתפרצת ובאמונה בעצמו, בראש מורם, כמו ילד קטן שהצליח לקפוץ מהמדרגה הרביעית בלי לשבור את הראש, כולנו התרגשנו איתו יחד.

הוא המשיך וסיפר,

"אני רוצה להגיד רק עוד משהו קצר ואני הולך. לא מזמן פגש אותי חבר מבית הספר. זכרתי אותו כתלמיד טוב דווקא. הוא בא, לגמרי במקרה, לעשות לי שיפוץ בבית. הוא ראה אותי מסתובב עם החלוק הלבן מהעבודה, ושאל אותי מה אני עושה. אמרתי לו שאני רופא. הוא צחק לרגע, ואמר, 'עכשיו ספר באמת מה אתה עושה'. הוא חשב שאני עובד עליו, וסירב להאמין לי.  רק מוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון!"

אנחנו נשארנו בלי מילים ועם עיניים נוצצות. ואם אתה, סטז'ר יקר, במקרה לגמרי, נתקל בסיפור שלך כאן בחוברת התקצירים, דע שאנחנו מאוד גאים בך. מילאת אותנו תקווה וריגשת אותנו עד דמעות. אנו מאחלים לך הצלחה בכל דרכיך. תמיד תשכיל לזכור גם מאין באת, ואז תהיה גם מורה נפלא ומעורר השראה לכל אדם.

קשה להתאושש מהמחשבה שאילו לא היה לו גיבוי כל כך מסור וחכם מהוריו, יכול להיות שהעולם היה מפסיד רופא נהדר, ובמובן הפרטי יותר, עלול להיות שהוא היה מפסיד עתיד של נתינה והצלת חיים. זאת בדיוק הסיבה שבגללה הכנס הזה הוקם. על מטפלים מוטלת אחריות עצומה: לעזור לילדים לראות את עתידם האמיתי, את יכולותיהם האמיתיות, את האופק, למרות שהם לא מתאימים למערכת, למרות שהם שונים. תפקידנו ושליחותנו לפתוח לכם צוהר לכלים הנפלאים שיש בעולם הזה, שיעזרו לכם בתפקיד ובשליחות שלכם.

בשביל ה'סיפתח' של חוברת התקצירים, חשבנו שמתאים לחלוק איתכם את סיפור הגבורה הזה, שכל כך מתאים לכנס שלנו. מי אם לא אתם יכול להבין, להזדהות ולהעריך את המסע הלא ייאמן שעבר הבחור הזה בחייו.

ועכשיו לתקצירים ולמצגות!

'הפרעת קשב וריכוז' או 'עודף קשב ומרץ'?

גישה טיפולית-דינאמית, חדשנית, מקורית ויצירתית, פורצת דרך ומתוחכמת בפשטותה, המבוססת על שפת דימויים מובנית הכוללת סמלים, מטפורות, קודים וססמאות מחיי היומיום כדרך חדשה להתחבר לחוויה של ילדים, לפתח עמם תקשורת חיובית ובונה, ולעזור להם לגבש תחושה של SELF בריא.

מרצה - אסתר גולדברג - פסיכולוגית קלינית וחינוכית עם מעל 35 שנות ניסיון, מפתחת גישה טיפולית ייחודית ופורצת דרך שהביאה למהפך בטיפול בילדים עם ADHD והדרכת הוריהם, נחשבת 'מוסד' בתחום הטיפול ב - ADHD, ומחברת שותפה של הספר: רץ לי בראש, שירים שהם שפה, בהוצאת אמציה


מה אומרים המומחים על הגישה הטיפולית שפיתחה אסתר גולדברג?

  • "תרומה חשובה לנושא ה - ADHD", פרופ' דב אלכסנדרוביץ, מומחה בינלאומי ל ADHD
  • "מתנה נדירה למי שמתמודד עם ADHD ועוסק בתחום", ד"ר ערד קודש, פסיכיאטר בכיר
  • "הגישה היחודית משלבת יצירתיות וגישה מובנית", ד"ר קרן חיימוביץ, פסיכיאטרית
  • "אור חדש, יצירתי ואבסטרקטי ויחד עם זאת פרקטי מאוד", ד"ר גבי ויינשטיין, נוירולוג
  • "מהפך נדיר בחשיבה המקצועית ובעשייה הטיפולית", איריס כרמל, פסיכולוגית קלינית
  • "אסתר גולדברג היא מוסד, כותל ומשענת לילדים ולהורים", ד"ר יורם זנדהאוס, נוירולוג
לחצו כאן למצגת ההרצאה
   

"המסע מאיבוד לעיבוד" - הסתכלות חדשה ויישומית על החוויה הסובייקטיבית של חיים עם הפרעת קשב

הרצאה חווייתית אשר בוחנת את הדרמה הפנימית של מטופלים עם הפרעת קשב דרך שני מושגי מפתח: 'אבידות' ו'מציאות', המאפשרים ממד חדש להבנה הטיפולית, ומסייעים בדרכים שונות לאפקטיביות הטיפול. מבוסס על דרמה תרפיה ו - CBT

מרצה - גלית יצפאן, MA בטיפול בדרמה, מטפלת קוגניטיבית התנהגותית בשילוב אומנויות, בעלת ניסיון של למעלה מ - 20 שנה בתחום החינוך, מטפלת, מרצה, מדריכת הורים, ראש תחום קרייטיב בעמותת 'קווים ומחשבות', העמותה הישראלית להפרעת קשב. משלבת הומור, משחק, כתיבה וחשיפה אישית בעבודתה הטיפולית.  


לא התקבל חומר

                                        

הורות 'לפני' והורות 'אחרי': חוויית ההורות לילדי ADHD מנקודת מבטו של ההורה המודרך/מושכל

הרצאה חווייתית, אישית ואינטימית, ובה תגולל המרצה את דרכה ההורית, והמעבר מהמקום היודע כי הוא זקוק לשינוי - למקום של ההורה המושכל שיודע ליצור את השינוי בעצמו. בין היתר יסופר ויודגם כיצד השתנו הגישה והתפקוד ההוריים, כמו גם חוויית הקשר עם הילדים והאווירה המשפחתית בכלל, בעקבות ההדרכה המקצועית.

מרצה - קרן זגורי-כהן, עובדת סוצאילית, שחקנית תיאטרון פלייבק, סופרת, אמא גאה לילדות שאחת מהן מאובחנת כילדה עם עודף קשב ומרץ, עברה הדרכת הורים אצל אסתר גולדברג, ומחברת שותפה של הספר: רץ לי בראש, שירים שהם שפה, בהוצאת אמציה.


לחצו כאן למצגת ההרצאה

 

מי מפחדת מ ADHD ? על בנות עם הפרעת קשב וריכוז

בהרצאה הוצג המחקר העדכני והמרתק שערכה המרצה על בנות עם הפרעת קשב וריכוז, שמענו את סיפורן האישי של שתי רקדניות עם הפרעת קשב, על התפנית שחלה בחייהן בעקבות הטיפול שקיבלו אצל ד"ר טגנסקי, והוצגו קטעי ריקוד קצרים.

מרצה – ד"ר שרית טגנסקי, ד"ר לחינוךמתמחה בהפרעת קשב וריכוז שהגיעה אל שדה הטיפול מעולם המחול, מטפלת בתפקודים מוטוריים בילדים עם ADHD, מנחה רקדנים ורקדניות עם הפרעת קשב וריכוז ותומכת בהם. מחברת הספרים: מי מפחד מ-ADHD? וגם מי מפחדת מ-ADHD? בהוצאת אמציה, שהפכו לרבי מכר מומלצים ע"י אנשי מקצוע. בהרצאה השתתפו הרקדניות: שיר לנגרמן ודניאל דוליצקי.


קשה להאמין, אבל הבלט הקלאסי, עולמן של בלרינות ענוגות, נוצר בתחילת דרכו לרקדנים גברים. בגלל השרירים והכוח הפיזי, משום שהם לא לובשים שמלות כבדות ומחוכים מסורבלים, כי לגברים מותר להחצין יצרים ורגשות. מנשים ציפו להיות מאופקות. נדרש מהן להצניע את רגשותיהן ובטח שלא להפגין אותם לעיני קהל. במאה השבע-עשרה, כשקם הבלט המקצועי הראשון בחצרו של לואי ה-14, הותאמה הכוריאוגרפיה לגברים. עבר זמן רב עד שנשים החלו לקבל תפקידים קטנים, וכמעט 200 שנה, עד שהרקדניות עברו לקדמת הבמה. היום, כששיעורי הבלט הפכו לחלק כמעט בלתי נפרד מהתבגרותן של בנות בכל העולם, מי זוכר שפעם טענו בלהט שבלט הוא מקצוע לבנים...

להפרעת קשב וריכוז יש היסטוריה דומה. במשך שנים רבות היא אובחנה כזירה לטיפול בבנים. אלה שמרעישים בכיתה, לא יושבים דקה בשקט, ופועלים בלי לחשוב. הציפייה החברתית שבנות ישמרו על איפוק ולא יחצינו את רגשותיהן הייתה תקפה לא רק בארמונו של לואי ה-14, אלא גם במכוני האבחון במאה ה-20. הפרעת קשב וריכוז נודעה בעיקר כבעייתם של בנים היפראקטיביים ואימפולסיביים, ונדרש להם פתרון דחוף יותר כדי שיפסיקו להפריע בכיתה.

מה מייחד את ההפרעה בקרב בנות?

בנות עם הפרעת קשב וריכוז פחות בלטו לעין. רבות מהן אינן היפראקטיביות ופחות תוקפניות, אם בכלל. הן מתקשות בארגון ובתכנון, לא מצליחות להתמקד במשימות לאורך זמן. אלו הן הילדות המפוזרות והשכחניות, שחרדות ממבחנים וחיות במתח. הן משתדלות לרוב לעמוד בציפיות החברתיות, להיות תלמידות טובות ו"להתנהג יפה". לעתים קרובות הן בעלות יכולת מילולית גבוהה שעוזרת לפצות על ההפרעה ולהסוות את הבעיה. אבל למרות זאת, מצוקת הקשב והריכוז שלהן אינה קטנה מזו של הבנים.

רבות מהן מתמודדות עם מצוקתן בעצמן. הבעיות שלהן אינן מתגלות בגיל צעיר, או שלא תופסים בעיות אלה כקריטיות ודחופות לטיפול. המורים יגידו שהילדה בסך הכל טובה, "ממוצעת", לא חכמה במיוחד, אולי מתעצלת ולא משתדלת מספיק בשיעורים מסוימים. הורים יניחו אולי שהבעיה קטנה, פרטית, ועדיף שהשכנים לא יראו ושהסביבה לא תתייג את ילדתן כבעלת מגבלה. בנות רבות מבינות שהמקור לבעיה הוא הפרעת קשב וריכוז רק בבגרותן. "אם רק אימא הייתה שמה לב שיצאתי מהבית בלי תיק בית ספר", אומרות נשים אלה שלא אובחנו בזמן, ומשלמות על כך מחיר יקר במהלך חייהן כבוגרות.

מאחר שילדים היפראקטיביים הופנו ראשונים לאבחון ולטיפול, התבסס מרבית הידע על הדפוסים שלהם. וכך, בנות הופנו רק במקרים חמורים במיוחד. אלה היו לרוב בנות עם מנת משכל נמוכה או לקויות למידה קשות, בנות שנשרו מבית הספר או התמכרו לסמים בגיל צעיר, או פשוט בנות היפראקטיביות ואימפולסיביות "שהתנהגו כמו בנים".

גם הבנות האימפולסיביות לא זכו למענה. מחקרים ראשונים שנעשו אצלן לא הביאו בחשבון שהתנהגות אימפולסיבית בקרב בנות משפיעה עליהן אחרת מאשר על בנים. בנות נוטות יותר להאשים את עצמן ולהתבייש כתוצאה מהתנהגות אימפולסיבית שלהן משום שהיא אינה עומדת בציפיות חברתיות. גם החברה נוטה להיות ביקורתית אליהן יותר ולהתייחס יותר בסלחנות ובהומור לבנים "שובבים". בנוסף, אצל בנות רבות ההיפראקטיביות אינה מוטורית והיא מתבטאת בדברנות יתר. אך פטפטנות לא מדליקה נורה אדומה אצל המורים. עם פטפטנות אפשר לחיות.

עם השנים עלתה המודעות לכך שבנות רבות מתמודדות עם ההפרעה והן אינן מאובחנות. ב-1980 דיווח ארגון הפסיכיאטרים האמריקני על כך שההפרעה נפוצה פי עשרה בקרב בנים מאשר בנות. נתון זה התבסס על מספר הבנות שהופנו לאבחון בלבד. בשנת 2013 מצייר הארגון תמונה אמינה יותר. כעת עולה יחס של בת אחת לכל שני בניםבאוכלוסייה הכללית בקרב ילדים, ויחס של 1.6:1 בין בנים לבנות בקרב מבוגרים. עוד הודגש, שבנות יתאפיינו בראש ובראשונה בסימפטומים של קשב וריכוז ולא באימפולסיביות והיפראקטיביות. וכך, ככל שעולה המודעות לקיומה ולהיקפה של הבעיה בקרב בנות, מתבססת ההנחה שנדרשים כלים שונים לאבחון בנות ולטיפול בהן.

מתי פורצת לרוב ההפרעה?

ד"ר אניטה גוריאן, פרופ' לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ניו יורק, מצאה שבנים מאובחנים בדרך כלל בגיל שבע, בערך עם כניסתם לכיתה א', ואילו בקרב בנות מתעוררת הבעיה בסביבות גיל 12. הן לא מקבלות סיוע בזמן, ובינתיים בעייתן הולכת ומחמירה. רבות פונות לבקש עזרה כשהן כבר נשים בוגרות, אחרי שנים של תסכול, בושה והאשמה עצמית. לעתים, לאחר שהן נתקלות בבעיה אצל ילדיהן.

אבחון וטיפול מוקדם בבעיה יכולים לחזק את הדימוי העצמי, לחסוך חוויות של כישלונות ותסכול לאורך החיים. דימוי עצמי חיובי הוא המפתח להצלחה בקרב בעלי הפרעת קשב וריכוז. בנות ADHD רבות שלא אובחנו, ויתרו על חלומותיהן ועל המימוש העצמי שלהן כי חשבו שהן לא מסוגלות. רבות מהן התחתנו בגיל צעיר כדי להבטיח לעצמן ביטחון כלכלי, משום שהן לא האמינו ביכולתן לתפקד באופן עצמאי. אבחון מוקדם יכול להדריך אותן ואת משפחתן ובית הספר לגלות יותר הבנה והתחשבות.

רבים מבעלי ההפרעה מתמודדים עם הפרעות נלוות. בקרב בנות מאובחן שיעור גבוה יותר של חרדה ודיכאון, ויתכן שהפרעות אלה הן תוצאה של ADHD לא מאובחן. לעתים קרובות מאובחנת רק הפרעת החרדה ואנשי המקצוע לא מגלים שהבעיה נובעת מהפרעת קשב וריכוז. אבחון שגוי כזה עלול להחמיר את שתי ההפרעות.

ב-2013 חלה פריצת דרך. עד אז, הגדירה הפסיכיאטריה את בעיית הקשב וריכוז כהפרעה שמתגלה בגיל הילדות. מדריך ארגון הפסיכיאטרים האמריקני (DSM) המקובל בשדה הטיפול המקצועי, קבע שההפרעה אמורה להתגלות עד גיל שבע לכל היותר. קביעה כזו אינה רלוונטית בקרב בנות. קשיים התנהגותיים מתגלים אצלן לרוב לראשונה בגיל קבלת המחזור, כשמתעוררים שינויים במצב הרוח, אימפולסיביות ורגשנות יתר. רמת החרדה והדיכאון בקרב בנות המתמודדות עם הבעיה צצה אף היא לרוב רק לקראת סוף גיל ההתבגרות, בדיוק בשלב ההתפתחות שבו מתמתנת ההיפראקטיביות וחל שיפור משמעותי בבעיה בקרב בנים. ב-2013 יצאה לאור המהדורה החמישית של ה-DSM, ובה נקבע שההפרעה יכולה להופיע לראשונה עד גיל 12. אלה חדשות טובות לבנות, והזמנה לפתח כלים טיפוליים מותאמים לצורכי מתבגרים, ובעיקר מתבגרות.

מהי הפרעת קשב?

במהדורת DSM החמישית נעשו שתי פריצות דרך חשובות נוספות. האחת היא ההכרה שזוהי אינה הפרעה חולפת ושהיא ממשיכה להשפיע לאורך החיים. ההכרה שגם אם הבעיות מתמתנות עם הגיל, הן לא נעלמות. שההפרעה תאובחן גם כשהיא מתמתנת ומשתנה, כל עוד היא מפריעה ומגבילה את יכולת התפקוד התעסוקתי, המשפחתי, הלימודי והחברתי. עבור בנות שמגלות את בעייתן מאוחר יותר מדובר בהכרה חשובה.

פריצת דרך חשובה נוספת היא ההבנה שהפרעת הקשב והריכוז היא נוירולוגית ולא התנהגותית, כפי שהיה מקובל לחשוב עד העבר הלא רחוק. אחת התופעות הנפוצות במוחם של המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז היא מחסור במוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים). אלה הם החומרים הכימיים שמעבירים מידע למוח. המוליך העצבי המרכזי שמעביר מידע בין אזורי המוח השונים הוא הדופמין. כשהמוח אינו מצליח להעביר חלק מהמסרים, נראה האדם מנותק, מבולבל ושכחן. סיבה שנייה להפרעה היא מחסור בגלוקוז, מקור חשוב של אנרגיה ושל פעילות המוח. מחסור זה נוצר כשתהליך פירוק הגלוקוז במוח הוא איטי ולא תקין.

הסיבה להיווצרות מחסור זה היא נוירולוגית ומקורה באונה הקדמית של המוח, ולכן תרופות ופעילות גופנית מסייעות לאיזון כמות המוליכים העצביים במוח, לקשב ולריכוז. הפרעת קשב וריכוז עוברת במקרים רבים בתורשה, והתופעה מופיעה אצל אחד או יותר מבני המשפחה מדרגה ראשונה. אבל תהיה הסיבה שלא תהיה, ידוע שבבסיס ADHD אינה הפרעה התנהגותית, שהיא לא נוצרת בגלל חינוך לקוי ולא בגלל השפעות חברתיות.

הפרעה בקשב או נטייה למוסחות כרוכות בקושי להתרכז ולהתמקד בגורם אחד מתוך מגוון של גירויים המופעלים בו בזמן, וכן בחוסר היכולת להתמיד בפעולה או בקו מחשבה באופן המותאם לסיטואציה. בספרי "מי מפחד מ-ADHD" אני מתארת את הרעש המתחולל בראשם של הילדים המתמודדים עם ההפרעה. הם קולטים את כל סוגי הגירויים סביבם בעוצמה גבוהה, את הריחות, את הרעשים ואת המראות; הם יקלטו את המתרחש בשורה האחרונה בכתה מאחורי גבם באותה עוצמה שיקלטו את דברי המורה. רגישות זו למכלול גירויים מהווה יתרון במצבי סיכון, אבל מכבידה מאוד על ההתנהלות בחיי היום-יום בבית הספר ובבית.

אפשר לתאר את העומס שמופעל על בעלת הפרעת קשב כמו עומס שמופעל על מנהלת חברה, שנדרשת לנתח, לארגן, להחליט ולבצע, לתזמן ולהשלים משימות במועד. דמיינו את הסיטואציה הבאה: נערה עם הפרעת קשב וריכוז המתמודדת עם קושי בתפקודים ניהוליים תתקשה להתרכז בהוראות המורה, בייחוד אם היא יושבת הרחק מאחור. המורה נותנת תאריך יעד להגשת עבודה. על התלמידה לוודא שהספיקה להעתיק את כל השאלות שנכתבו בכתב יד מהיר על הלוח. תוך כדי ההעתקה תנסה להקשיב למטר של הסברים ולהנחיות לגבי תאריך ההגשה של העבודה. אך זה לא הכול. עליה להחליט מהיכן היא תשיג את החומר להכנת העבודה, כמה זמן ייקח לה לעשות זאת כדי לעמוד בלוח הזמנים. עליה לזכור האם היא קיבלה בעבר דף הוראות לכתיבת עבודה מהסוג הזה, ואם כן, היכן שמרה אותו. כשתיגש להכנת העבודה בבית, היא לא תזכור היכן הניחה את הדפים, של מי מספר הטלפון שרשמה ביומן כדי להשיג את החומר, ומתי עליה להגיש את העבודה. בסופו של דבר, רוב הסיכויים שהעבודה לא תוגש בזמן.

לסובלים מקושי בתפקידים ניהוליים יש בעיה לשחזר היכן שמרו מה ששמרו, שכן הדרך שבה קטלגו את החומרים בפועל ובזיכרון, שונה מזו של מי שאינו מתמודד עם ההפרעה. במרבית המקרים לא יתייקו כלל מה שנדרש, וברור שלדחוף דפים לתיק לא נחשבת דרך מוצלחת לתיוק.

מה מאפיין בנות ADHD מופנמות?

בנות עם הפרעת קשב וריכוז יעדיפו לרוב לעבור לספסל האחורי בכיתה ולשורה האחרונה בסטודיו למחול, רחוק ככל האפשר מעיני המורה. לרוב אין להן בעיית התנהגות והן נענות לסמכות. הן ייראו ביישניות וחולמניות יותר מהרגיל. ככל שהן יתקשו יותר, כך הן ישקיעו מאמץ רב יותר לעמוד בדרישות. הן יוותרו על חיי חברה ושעות שינה כדי ללמוד ולהתכונן למבחנים. הן לא יבינו מדוע הן מתקשות כל כך במה שנראה קל לחבריהן לכיתה, ומדוע הן נכשלות אף שהן מבינות את החומר לא פחות טוב מאחרים. הן יחששו לגלות שיש להן בעיה, לא ימהרו לשאוף ולחלום מה יעשו כשיהיו גדולות.סביר, למשל, שילדה עם בעיית קשב לא תתלהב ללכת ללונה פארק כמו ילדים אחרים, ולכל מקום אחר שבו תרגיש מנותקת והמומה מההמולה הרוחשת סביבה.

לבנות רבות עם הפרעת קשב וריכוז אינטליגנציה גבוהה ופוטנציאל רב להצליח בלימודים ולהגיע להישגים אקדמיים. הבעיה היא שככל שהן חכמות יותר, כך יצליחו להסוות את הבעיה, להסתיר את שונותן ולפצות עליה. אבל זהו יתרון מפוקפק. ללא קשיי למידה או לקות שכלית, קשה יותר לזהות ולאבחן את ההפרעה, והלחץ הנפשי לא מתגלה. בזכות "יתרון" זה, בנות אלה יאובחנו מאוחר, אם בכלל. הן יעשו ניסיונות מתישים ומאמצים גדולים לעמוד בדרישות הלימודים, החיים והעבודה, להסתיר את השונות ואת הלחץ הנפשי הנלווה, ומאמצים אלה יגבו מהן מחיר כבד.

האנרגיה הנפשית תתועל להסתרת השונות. הן ילמדו עד השעות הקטנות של הלילה במקום להיפגש עם חברים. בעולם שבו הציפיות מנשים להצליח ולבסס את מקומן בתחומים האקדמיים הוא גבוה מאוד, הן ימשיכו לשמוע שוב ושוב עד כמה הן לא ממצות את הפוטנציאל שלהן. ככל שעובר הזמן הן ימצאו דרכים נוספות ויצירתיות לפצות על קשייהן או לתרץ אותם. כשיתקשו להתארגן ולתכנן יתנצלו ששכחו, או יסתבכו בסבך של שקרים כדי לגבות "פשלה" כזו או אחרת.

ככל שהן מבריקות יותר, כך תגבר בושתן ואכזבתן מעצמן. הן יתקשו להשלים עם הפער ההולך וגדל בין מה שהן יודעות ומבינות, ובין הציונים בסוף השנה או תוצאות עבודתן; בין השם שיצא להן כחולמניות ומרחפות, ובין היעדר הכרה ביכולתן הגבוהה. בנות שיצליחו בלימודים למרות הקשיים, ישאלו עצמן שוב ושוב איך זה שיש להן תואר באוניברסיטה, אך הן אינן מצליחות להחליט מה לבשל בערב ומה לקנות בסופר.

לבנות מופנמות רבות עם הפרעת קשב וריכוז קשה לומר לא. הן יתקשו לסרב כשיבקשו מהן תוספת עבודה שתתבע מהן זמן וכוחות נפשיים. בנות עם הפרעת קשב וריכוז רוצות מאוד לעזור, להשתייך ולהיות חלק מארגון או מטרה. הן צריכות לכבד את התכונה הזאת שלהן, אך גם להיות מודעות לקושי לסרב.

מאמצים עילאיים לשמור על "עניינים כרגיל", על ציונים טובים ועל רושם חיצוני מאורגן, יום אחרי יום, שנה אחר שנה, גובים מחיר נפשי יקר. לחץ נפשי המאפיין בנות רבות עם הפרעת קשב וריכוז עלול לגרום במשך הזמן להתפתחות של דפוסי חרדה ודיכאון נוסף על ה- ADHD. הפרעת הקשב, במיוחד זו הסודית, הפנימית, של הבנות המופנמות, קשה להתמודדות גם ללא תופעות של חרדה, ולבטח שהיא קשה איתן יותר. וכך, אם הילדה מבטאת חרדה או דיכאון, חשוב להבין שאין מדובר בתגובות מוגזמות שמטרתן למשוך תשומת לב.

חשוב לציין שטיפול בחרדה או בדיכאון לא מסייעים לפתור את בעיית הקשב והריכוז. אם הפרעת ה- ADHD היא המרכזית, יש לטפל בה קודם כדי שהדפוסים שלה ושל תופעות החרדה והדיכאון לא יחמירו. עם זאת, בעבר סייעו תסמיני חרדה ודיכאון לגלות את קיומה של הפרעת קשב וריכוז, במיוחד בקרב בנות מופנמות שהסתירו את הבעיה. תסמיני חרדה ודיכאון הובילו במקרים רבים בנות לבקש עזרה. משפטים כמו "אני שונאת את החיים שלי", "אני אפס", הן למעשה דרכים לאותת לעזרה. בנות אלה הופנו לטיפול בשל מתח נפשי ותסמיני דיכאון, ואז אובחנה לראשונה אצלן הפרעת קשב וריכוז.

מה מאפיין בנות ADHD היפראקטיביות?

מספרן של בנות ADHD שמתאפיינות בדפוסים מוחצנים, היפראקטיביים ואימפולסיביים, הוא נמוך ממספר הבנות המופנמות. יש להן מאפיינים משותפים רבים עם בנים המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז. קל לזהות אצלן את הבעיה כמו בקרב בנים עוד בגילאי הגן, וסביר שהן יופנו לטיפול בשלב מוקדם בהרבה מאשר חברותיהן המופנמות. מאידך, הן לא מתמסרות בקלות לטיפול ונדרשת סבלנות גדולה יותר כדי להגיע אליהן.

ילדת ADHD מוחצנת היא לרוב חסרת מנוחה, דברנית ונוטה להתנהגות מסכנת. היא עוברת בקלות מפעילות אחת לפעילות אחרת בלי להשלים אף אחת מהן, תרוץ לדלת ותעזוב את החדר מבולגן. היא עלולה להיות אגרסיבית כלפי ילדים אחרים. בכיתה יעירו לה שוב ושוב להפסיק לסובב את הראש אחורנית, ויאמרו לה שאם רק תירגע ותשתדל יותר, היא תממש את הפוטנציאל שלה.

בנות עם הפרעת קשב וריכוז שהן היפראקטיביות יביכו את הוריהן יותר מאשר בנים עם אותה בעיה, משום שהן לא יעמדו בהתנהגות המצופה מבנות. ראסל ברקלי, מחלוצי חוקרי ה- ADHDבקרב בנות, מצא שבנות אלה מקבלות ביקורת חמורה יותר בבית ובכיתה על התנהגותן מאשר בנים, והן נתפסות כשונות או קשות כבר בגיל 4-3. רבות מהן מעידות על כך שהן רוצות ומתכוונות לשבת בכיתה בשקט ולהתנהג כמצופה, אך פשוט אינן יכולות. טעות לחשוב שהן אינן מחונכות ולא מתאימות למסלול אקדמי.

היפראקטיביות של בנות נמוכה לרוב מזו של הבנים. מחקרים מראים כי הן משתדלות להתאים עצמן לציפיות מגדריות. פעלתנות אצל בנות מתבטאת לרוב באמצעות דברנות יתר והיפראקטיביות רגשית, בעוד שהבנים מתאפיינים בעיקר בתנועתיות יתר, קופצנות ותזזיתיות. הן מדברות הרבה ובזמן הלא נכון, ומתקשות לווסת את תגובותיהן הרגשיות, ואלה תסמינים קשים יותר למדידה מאשר היפראקטיביות מוטורית.

בילדותן הן נתפסות כקשקשניות חמודות, אך הבעיה היא המידתיות. הן מתקשות להקשיב לסביבתן, מגיבות לפני שחושבות, קוטעות את דברי האחרים, ממשיכות לדבר על נושא מסוים בלי להפסיק, או קופצות מנושא לנושא. הן עשויות לפלוט דברים שעליהן יצטערו לאחר מכן, לא מצליחות לחכות לתורן, למלא אחר משימות, ואינן מסוגלות לחכות לתשובה לשאלותיהן. יקשה עליהן לשמור סודות, או לספר תוכן של ספר או סרט מההתחלה עד הסוף, וייתכן מאוד שמתוך אימפולסיביות הן יענו תשובה בלתי נכונות, או שלא יזכרו מה נאמר להן. הפטפטנות מתייגת את ילדת ה- ADHDכמטופשת. יש בנות שיאמצו את תדמית "הטיפשה" שנדבקת אליהן ויחזקו אותה כדי להסוות על חוסר ארגון, שכחנות ובלבול.

בנות ADHD מוחצנות נוטות להתרגש ולהיפגע במהירות, לבכות, להתווכח ולהתפרץ.ההתפרצות האימפולסיבית גורמת להן לא פעם לוותר על חברות יקרה בשל מריבה שהפכה לסערה ויצאה מכל פרופורציה. מאחר שהן דרמטיות ושתלטניות, בני גילן יתפסו אותן כמנהיגות חברתיות כריזמטיות ולחלופין, כשתלטניות ומפונקות. כנשים בוגרות הן יחפשו ריגושים. רבות מבעלות הפרעת קשב וריכוז אימפולסיביות העידו שנוסף על כך הן נהגו להחליף מהר בני זוג, להתחתן בפזיזות ולעזוב ברגע שעולות בעיות.

רבות מבין בנות ADHD המוחצנות הן נעריות. בנות המכונות "טום בוי" או "בת-בן". הן משתלבות טוב יותר בחברת בנים, מרגישות נוח בפעילות תחרותית, בלקיחת סיכונים, במשחקי מחשב שדורשים קואורדינציה מהירה בין היד והעין. בגילאי הגן אין להן בעיה להשתלב במשחקי הבנים, אך בבית הספר היסודי הבנים והבנות כבר לא משחקים יחד, ובת שהיא "טום בוי" תיתקל בבעיה. בגיל ההתבגרות מתמתנות בנות נעריות רבות כאשר הן מתחילות לגלות עניין בבנים וגופן מתחיל להשתנות. בגיל זה, גם החברה מקבלת אותן יותר. בשלב של חיפוש הזהות האינדיבידואלית, עולה הפתיחות לקבל את השונות. בגיל הזה חשוב לחזק את הדימוי העצמי, להפגין קבלה ולעודד את הייחודיות.

בנות ADHD היפראקטיביות מתאפיינות במקרים רבים בחוש תחרותי. גם בעולם המודרני שבו אימצו הנשים את הצורך להתחרות ולנצח כדי להתקדם בסולם החברתי, בנות עדיין נוטות לשים דגש על מערכות היחסים שסביבן, ומגלות אכפתיות ואמפתיה לאחרים. ואילו בנות שתופסות את החברה כהיררכית באופן דומה לזה של הבנים, נתפסות על ידי חברותיהן כבלתי נעימות, דורסניות, עצבניות ומעצבנות.

בנות עם הפרעת קשב וריכוז היפראקטיביות נתפסות כמרדניות אף מעבר למקובל בגיל ההתבגרות. נערת ה- ADHD המרדנית - בודקת את הגבולות: אי אפשר להגיד לה מה לעשות, היא חייבת להתנסות במה שאסור. היא לא פוחדת להתעמת עם המורים וההורים. היא תמרוד בערכים השמרניים של הוריה, היא דעתנית ומרבה להתווכח.

בנות מרדניות המחפשות ריגושים, מתחילות לעשן ולשתות בהיחבא. כדי למרוד בערכי ההורים השמרנים יצאו בכוונה עם בחורים שברור להן שההורים לא יאהבו, ויתווכחו על שעות החזרה הביתה. הן יחכו בקוצר רוח לרגע שיוכלו לעזוב את הבית אחרי התיכון, ולא כדי ללכת לאוניברסיטה. רבות מהן ממשיכות לחיות חיים לא מתוכננים. עוברות מעבודה לעבודה, ומבזבזות את המשכורת על בגדים ובילויים. חלקן מתחתנות אחרי היכרות קצרה, הלידות שלהן אינן מתוכננות, וכך יוצא שבאורח פרדוקסלי, דווקא נערות אלה עלולות למצוא עצמן נכנעות לאורח חיים משפחתי שאינו מתאים לאישיותן ומאפשר להן לערוך מעט מאוד שינויים בעתידן.

איך משפיע מעגל הפוריות על בנות ADHD?

תנודות רגשיות מאפיינות בעלי הפרעת קשב וריכוז, בנים ובנות. אך בקרב בנות, משתנות רמות ההורמונים בגופן. תנודות אלה באות לידי ביטוי במהלך המחזור החודשי, ומופיעות בעוצמה גבוהה יותר בתחנות משמעותיות לאורך חייהן. החל בגיל ההתבגרות, בעת קבלת המחזור החודשי ותקופות קדם וסתיות, ובהמשך, בחודשי ההיריון וההנקה, בגיל המעבר ובשנים המקדימות את הפסקת הפוריות. השינויים ההורמונליים עשויים לגרום לתסמינים אחדים, כגון: בלבול רגשי, אובדן זיכרון וריכוז, עייפות, היעדר מוטיבציה, אימפולסיביות, חרדה ודיכאון, כאב או אכילת יתר. בימים מסוימים במהלך החודש עלולה עלייה או ירידה ברמת ההורמונים להחמיר את הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז, ובימים אחרים - אף להקל עליהם. בנוסף, תנודות ברמות ההורמונים בקרב בנות עלולות לשנות את יעילות התרופות להפרעת קשב וריכוז, או לנטרל את השפעתן.

העלאת גיל האבחון משבע לגיל 12 לא מביאה בחשבון את השפעת התנודות ההורמונליות בהמשך גיל ההתבגרות ובמהלך שנות הפוריות בחייהן, ואיך להתאים את הטיפול התרופתי לשינויים אלה. בעוד שבנים הסובלים מהרעה בסימפטומים מדווחים כי לאחר שלקחו תרופות ממריצות מצבם השתפר, הרי שיעילות התרופות הממריצות אצל נערות פוחתת בתקופות של תנודות הורמונאליות - בתחילת גיל ההתבגרות וקבלת הווסת, ובבגרותן - בתקופות ההיריון, ההנקה ובגיל המעבר.

טיפול בנשים אמור להביא בחשבון שהפרעת קשב וריכוז גורמת לנשים אי סדרים במערכות המוליכים העצביים, ומשבשת את תפקוד הסרטונים והדופמין, וכשהאסטרוגן נמוך נדרש טיפול מורכב יותר לשיפור התפקוד. מחקרים בקרב נערות מתבגרות ונשים בוגרות העלו שיש להגביר את מינון הממריצים בשלב הלוטאלי שלאחר הביוץ, לקראת הופעת הווסת. רמות האסטרוגן הגבוהות בתקופת ההיריון וההנקה והשיפור הניכר בסימפטומים בתקופות אלה, מאפשרים לוותר על הממריצים שאינם מומלצים באותה עת.

ככל שעולה המודעות, מתפתחים יותר ויותר כלים לאבחן ולטפל בדפוסים הייחודיים של ההפרעה בקרב בנות. החשוב בשלב הראשון הוא לזהות דפוסים המאפיינים את ההפרעה, ובמידת הצורך לפנות לרופא המשפחה לאבחון שאלת קיומה של ההפרעה ודרכי הטיפול וההתמודדות במקרה של הפרעות נלוות, ובהמשך, ליצור קשר עם בית הספר וליידע את המורים ולחשוב איתם יחד איך ניתן לסייע לבנותינו לחזק את הקשב והריכוז בכיתה ובלימודים, וליצור עבורן סביבה ידידותית יותר שתסייע להן להתמודד עם קשייהן בשיעורים ובחברה.

רבים מאיתנו מאמינים שהמטרה החינוכית העיקרית בעבודה עם בנותינו היא להכין אותן לחיים בוגרים עצמאיים. היום, יותר מתמיד, ידוע שבעיות שכחה, חוסר ארגון ומוסחות לא חולפות אחרי מבחני הבגרות, והן ימשיכו ללוות אותן לאורך החיים. הציפייה מהן להשיג יכולות עצמאיות מלאות בבגרותן יכולה להביא לתוצאה הפוכה ולהגביר את התסכול וחוסר התקווה.

יש להכין את בנותינו לקראת חיים בדו-קיום עם קשיי ה- ADHD. גיל התיכון הוא זמן טוב להתחיל להקנות את המיומנויות האלה. לבנות הנהדרות והמוכשרות האלה, המסתירות הפרעת קשב וריכוז, יש בדרך כלל ניצוץ או אור השייך רק להן. האור הזה מסתיר מאחוריו לא פעם אנרגיות בלתי נדלות.

עלינו לסייע להן לתרגם את הקשיים ליתרונות: השעמום יכול להוביל אותן לחפש מקורות עניין מלהיבים, המחשבות הנודדות יכולות לברוא הברקות יצירתיות, האימפולסיביות עוזרת לקבל החלטות מהירות ולומר הכול בפנים. התסכול, המאמץ, ההשקעה והעבודה קשה, שהיו מנת חלקן של בנותינו בבית הספר, יוצרים אצלן חוסן נפשי ומטפחים את האמביציה והמוטיבציה. הן מגלות שכאשר משהו מרתק ומלהיב, הן יכולות להתרכז ולהתמקד במשימה לאורך כל שלביה, ולפתח כלים ושיטות איך להתגבר על הקשיים. שנים של התמודדות עם הפרעת הקשב והריכוז מילדות, ציידו את בנות ה- ADHD בחוש הומור, אנרגיות, ספונטניות, נכונות לקחת סיכונים וביכולת לחשוב מחוץ לקופסה.

סוד ההצלחה בבואנו לסייע לילדתנו הוא ללמד אותה איך לחפש מקורות תמיכה וליווי שיסייעו לה ולחוסן החברתי שלה, איך לגלות את היכולות הייחודיות שטמונות בה ולטפח את שאיפותיה. לסיום, אל תיתנו לפקפוק האישי ולביטחון העצמי הנמוך של בנות הפרעת הקשב והריכוז להאפיל על האנרגיות הבלתי נלאות והתעוזה שלהן, ועל הניצוץ ששייך רק להן.

שלכם,

 

שרית טגנסקי

לאתר של ד"ר שרית טגנסקי לחצו כאן: www.function-s.co.il

                   

תודה שהשתתפתם בכנס "רץ לי בראש"

נשמח לראותכם גם בכנסים הבאים!

 

מטפל/ת, איש/אשת מקצוע*: יש לך ספר במגירה?
אמציה הוצאת ספרים - הוצאת בוטיק מובילה
לספרים טיפוליים: ספרי ילדים טיפוליים, ספרות עיונית
בתחומי הטיפול, עזרה עצמית, העצמה ועוד.

לחצו לפרטים

כל היתרונות של הוצאת ספרים מובילה עם מותג חזק, ושל הוצאה פרטית!

*באמציה הוצאת ספרים מוציאים לאור אך ורק ספרים שנכתבו
על ידי אנשי מקצוע מוסמכים מתחומי הטיפול השונים.


התקשרו  - אמציה, 052-7078052 או אפרת,  050-7504210         ונשמח לעמוד לשירותכם