וכמו שטום קומפטון היקר אמר, תשומת הלב ל"שלילי" הוא אקט חיובי ביותר.
אנחנו מאירים את המחשבות ואת התגובות אליהן באור ההתבוננות החומלת וע"י כך מאפשרים לשינוי של מה שקיים לקרות מעצמו.
אז כיצד לעשות את העבודה כמדיטציה, כהתבוננות חומלת?
היו בתשומת לב מלאה למחשבות שעולות, זהו אותן. כיתבו אותן. אחר כך, היו עם כל אחת מהן כאילו הייתה ילדכם האהוב. הפכו כל פעם מחשבה אחת למושא ההתבוננות שלכם ותגלו כיצד היא משפיעה עליכם. לאחר מכן צפו בעצמכם בסקרנות ללא המחשבה וגלו עולם חדש.
העבודה היא התבוננות. שהייה. למידה. חיבור.
העמותה מציעה מפגשי לימוד ותרגול, במקומות שונים בארץ אשר ימשיכו ל-5 מפגשים נוספים להעמקה ב"עבודה" כך שתוכלו ליישם את התרגול עם עצמכם או עם אחרים בביטחון וביעילות.
"אנחנו לא יכולים להסביר שום דבר מהותי בחיינו. אבל מדוע שנרצה להסביר? האם זה יעשה אותנו יותר מאושרים? אני הרבה פעמים אומרת – "האם אתם רוצים להיות צודקים או חופשיים?" אין לי הסברים, ולא הייתה לי בעיה כבר 31 שנים.
התפקיד שלי הוא להוציא את המסתורין מהכל. זה מאוד פשוט, כי למעשה אין שום דבר. יש רק את הסיפור שמופיע כעת: הסיפור של בודהה ושל אלו שאינם בודהה, הסיפור שיש אנשים מוארים וכאלו שאינם, הסיפור שאתם זקוקים למשהו נוסף מעבר למה שיש לכם, הסיפור שעליכם להגיע לאיזו דרגה רוחנית גבוהה לפני שתוכלו להרגיש שלמים. אתם פשוט יכולים להבחין בהופעתם ובהיעלמותם של הסיפורים ולהיות מודעים לכך שברגע הזה, כל מה שיש זה רק סיפורים.
כל אחד מאתנו הוא השתקפות של המקור. זה כל מה שאני: אישה יושבת על הספה, אישה מקשיבה לגבר קוראת את סוטרת היהלום. וכאשר אני חוקרת את ההצהרה הזו – האם זו האמת? לא. אני יכולה לראות שאני קודמת להשתקפות הזו. אני המודעות הקודמת לכך. אני מישהו ואף אחד, אני משהו ולא כלום, אני ההתחלה (תודעה שאינה משתקפת) והסוף (תודעה שאינה משתקפת). ואני כל כך מלאה בעצמי שאני רוצה לראות את השתקפותי במראה. אישה מקשיבה לגבר. אישה עונה על שאלות.
סבוהטי מבין שלא רק שאין כזה דבר הארה, גם אין לימוד. לא יכול להיות לימוד שמוצע ע"י הבודהה בגלל שכל הלימוד מתמוסס, בדיוק כמו מבני החשיבה שבתודעתכם, בזמן שהנכם קוראים שורות אלו עכשיו. הכל מדומיין. אין מה ללמד. לאן נעלמת הרוח ביום שקט? והנשימה שלקחתם כעת – האם היא איננה מצויה כעת רק בדמיון? אתם מבחינים באוויר שנכנס דרך נחיריכם, וכאשר אין לכם שום רעיון של עבר, זוהי הנשימה הראשונה שאי פעם ננשמה, ועכשיו היא נעלמה. כיצד אתם יודעים שהיא בכלל קרתה?"