"קונרס ישב במשרדו של אייזנברג בקומה השנייה באוניברסיטת הופקינס ושניהם דנו במטופלים הצעירים שלהם כשלפתע נשמעה דפיקה בדלת. בפתח הדלת עמד אדם בשנות ה-30 המוקדמות לחייו שנראה כמו איש מכירות. הוא לבש חליפה כהה, חולצה לבנה ועניבה. הוא הציג את עצמו כנציג של חברת התרופותCIBA Pharmaceuticals, שהכירה להם תודה על המחקר שעשו. האיש הוציא פיסת נייר מכיסו והניח אותה על שולחנו של אייזנברג. "הנה", הוא אמר. "זה בשביל מחקרים נוספים". היה זה צ'ק על סך 5,000 $. כשהאיש הלך, אייזנברג סגר את הדלת אחריו ופנה לקונרס. "היזהר מהאנשים האלה", אמר אייזנברג. הוא חזר אל שולחנו, הניח את הצ'ק במגירה ומעולם לא הזכיר זאת שוב."
מתוך: מדינת ריטלין, מאת אלן שוורץ בתרגום בתיה זיסו.
רוצים לדעת איך הסיפור מתגלגל? בעלילה קולחת נחשף הסיפור של מדינת ריטלין, דף אחרי דף. אלן שוורץ, עיתוני וסופר, חושף את הסיפור האמתי- סיפורים אישיים של ילדים ומבוגריםוסיפורים גדולים של מערכות גדולות. כולם נרקמים לכדי תמונה אחת כוללת המוצגת לעינינו הקוראים כדי שנתעורר מהשאננות של עידן הריטלין. התרגום לעברית כולל פרקים וחוות דעת של אנשי מקצוע ועיתונאים מישראל. הספר שקול והגון ואינו שולל טיפול תרופתי, אלא חושף ידע סמוי. ידע הוא כוח. כוח לבחירה מושכלת.
"למרבה ההפתעה ובאופן די וודאי, מספר הילדים עם אבחון שגוי עולה על מספר הילדים שיש להם בעיה קלינית. נתון זה מוכיח כי כל נושא הפרעת הקשב כל כך מבולבל ונגוע עד שאף אחד לא יודע בדיוק מה לעשות עם זה".
