{{preheader}}

אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

חדשות פירעון

ידיעון הסוקר את ההתפתחויות בדיני חדלות פירעון
עם כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון החדש

עורכי דין, לקוחות וידידים יקרים,

אנו שמחים לשתף עמכם ידיעון משפטי הסוקר את התמורות הצפויות בעקבות חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018 אשר צפוי להיכנס לתוקף ביום 15 בספטמבר 2019. החוק החדש מסדיר באופן מקיף את דיני חדלות הפירעון הן ביחס לתאגידים והן ביחס ליחידים, ומחליף את ההוראות הנוגעות לדיני חדלות פירעון המפורטות בפקודת החברות, חוק החברות, ופקודת פשיטת הרגל. במסגרת הידיעון יוצגו סוגיות שונות אשר צפויות לעבור שינויים עם כניסתו לתוקף של החוק החדש.

בברכה,
מחלקת חדלות פירעון
כהן, וילצ'יק ושות' עורכי דין

 

הרשמה לקבלת הידיעון

גיליון מס' 2, 16.5.19

תקרת החלוקה של 75% לנושה המובטח בשעבוד צף - כיצד מחשבים?

 

אחד השינויים המשמעותיים שנעשו במסגרת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן: "החוק החדש")[1] בכל הקשור לחלוקה תמורת הנכסים על פי סדרי הנשיה, נוגע להפחתה בשיעור של 25% מהחלוקה לבעל שעבוד צף מתמורת הנכסים המובטחים, וזאת לטובת חלוקה לנושים אחרים. בהתאם להוראת סעיף 244 לחוק החדש, זכאי הנושה המובטח בשעבוד צף לקבל לכל היותר 75% משווי השעבוד הצף, דהיינו מהסכום שהתקבל לאחר מימוש הנכסים המובטחים בשעבוד צף בניכוי כל הוצאות המימוש, קרי 75% מהתמורה נטו[2].

חוק חדלות פירעון החדש טרם נכנס לתוקפו, אולם דומה כי כבר עתה קיימת מחלוקת פרשנית בעניין אופן חישוב ההפחתה של 25% משוויו של השעבוד.

השאלה שבמחלוקת היא האם הנושה המובטח זכאי לקבל 75% מהתמורה נטו שנתקבלה ממימוש השעבוד הצף לאחר ניכוי החובות בדין קדימה, או שמא הנושה המובטח מקבל עד 75% מהתמורה נטו ללא הפחתה של דין הקדימה. לשון אחר, האם יש הכרח להגיע לתוצאה לפיה כל הפחתה מהנושה המובטח תיועד לנושים הבלתי מובטחים בלבד.

לשם המחשת הסוגיה נציג את המקרה הבא: התמורה נטו ממימוש הנכסים המובטחים בשעבוד הצף (לאחר ניכוי הוצאות מימוש) - 80 ₪, החוב בדין קדימה - 32 ₪, החוב לנושה המובטח - 100 ₪, החוב לנושים הבלתי מובטחים - 50 ₪.

 

אפשרות א' - אם לא מנכים את החוב בדין קדימה, תחולק התמורה באופן הבא:

הנושים בדין קדימה, להם עדיפות על פני הנושה המובטח, יקבלו את מלוא חובם - 32 ₪ (100% מהחוב בדין קדימה), המהווים 40% מהתמורה נטו ואילו הנושה המובטח יקבל 60% מהתמורה נטו - 48 ₪ (48% מהחוב המובטח). לפי אפשרות זו הנושים הבלתי מובטחים לא ייהנו כלל ממימוש הנכסים המובטחים בשעבוד צף.

 

t

 

 

אפשרות ב' - אם מנכים את החוב בדין קדימה, התמורה תחולק באופן הבא:

הנושים בדין קדימה להם עדיפות על הנושה המובטח יקבלו את מלוא חובם - 32 ₪ (100% מהחוב בין קדימה) המהווים 40% מהתמורה נטו. מתוך היתרה לאחר ניכוי החוב בדין קדימה, קרי סך של 48 ₪, יהיה הנושה המובטח זכאי ל75% שהם 36 ₪ (המהווים 36% מהחוב המובטח) ואילו היתרה בסך של 12 ₪ תועבר לחלוקה לטובת הנושים הבלתי מובטחים (אשר במצב זה ייהנו מדיבידנד בשיעור 24%).

 k

 

   _________________________________________________________

 

ממה נובעת המחלוקת:

הבעיה אשר הוצגה לעיל נובעת מקיומן של שתי הוראות סותרות לכאורה בסעיף 244 לחוק החדש. מחד קיימת הוראה לפיה התקרה של השעבוד נגזרת מהתמורה שהתקבלה ממימוש הנכסים המובטחים בשעבוד צף לאחר ניכוי כל ההוצאות[3]. לפי הוראה זו, מנכים את כל הוצאות המימוש והנושה המבוטח זכאי לקבל לאחר תשלום הדין קדימה עד 75% מהתמורה נטו. מאידך, הוראה אחרת בסעיף זה קובעת כי "יתרת השווי של נכסי השעבוד הצף שמעבר לתקרת השעבוד, תשמש לפירעון החובות הכלליים"[4]. כלומר, ההפחתה מהנושה המובטח נועדה לטובת הנושים הבלתי המובטחים. כדי לקיים הוראה זו, ולאור קיומה של מדרגת נשייה בדין קדימה, יש לפרוע תחילה מתוך התמורה שנתקבלה ממימוש את כל הנשייה בדין קדימה ורק לאחר מכן לחלק לנושה המובטח 75% ולנושים הבלתי מובטחים את היתרה.

 _________________________________________________________

 

מהי הפרשנות הנכונה?

לעניות דעתנו הפרשנות הנכונה היא שאין לנכות מהתמורה נטו שנתקבלה ממימוש השעבוד הצף את דין הקדימה, כך שהנושה המבוטח זכאי לקבל עד 75% מתמורה נטו שנתקבלה (כפי שמודגם באפשרות א' לעיל). תוצאה זו מתחייבת הן מפרשנות החוק והן בשל כוונת המחוקק.

עמדה זו נובעת מכך שסעיף 244 לחוק החדש מגדיר מפורשות מהי התמורה ממימוש נכסי השעבוד הצף אשר ממנה זכאי הנושה המובטח לקבל עד 75% (המתייחסת רק להוצאות שמירה השבחה ומימוש הנכסים, ואינה מתייחסת לניכוי החובות בדין קדימה). במקרה מעין זה, ברי כי יש להעדיף את ההגדרה הלשונית המפורשת שבחוק על פני פרשנות של הוראה אחרת בסעיף זה. תוצאה זו עולה אף בקנה אחד עם הוראה אחרת בחוק[5], ממנה משתמע באופן חד משמעי כי הניכוי של 25% הוא מ"שווי הנכס" ואין בה כל אזכור להפחתה של חובות בדין קדימה.

יתרה מכך, אנו סבורים כי פרשנות של הוראת החוק "יתרת השווי של נכסי השעבוד הצף שמעבר לתקרת השעבוד, תשמש לפירעון החובות הכלליים", אינה מחייבת את המסקנה כי יש לנכות את החובות בדין קדימה מתוך התמורה שנתקבלה מהשעבוד הצף. הנחת המוצא של החוק החדש היא כי החוב בדין קדימה לא יפרע מתוך הנכסים המובטחים, וכי פירעון חוב בדין קדימה מתוך נכסים שעליהם חל שעבוד צף יעשה רק כאשר "אין די בנכסי קופת הנשייה שאינם משועבדים כדי לפרוע את החובות בדין קדימה"[6]. לפיכך, פרשנות המבוססת על הנחת מוצא שגויה לפיה חובות בדין קדימה משולמים מתוך הנכסים הנתפסים בשעבוד הצף- אינה נכונה.

עמדתנו האמורה עולה אף מהתחקות אחר כוונת המחוקק, כפי שעולה מתזכיר הצעת החוק ומהדיונים בוועדת חוקה חוק ומשפט. בהצעת החוק הראשונית בוטל דין הקדימה כמעט במלואו ובהתאם לכך הוצגה ההפחתה מהשעבוד הצף בתזכיר החוק באופן הבא: "מוצע לקבוע כי נושה מובטח בשעבוד צף יהיה זכאי לפרוע את חובו המובטח מהשעבוד הצף רק עד לסכום השווה ל-75% משווי הנכסים עליהם חל השעבוד הצף. יתרת הנכסים תעמוד לפירעון החובות הכלליים. יתרת הנכסים שתועמד לפירעון החובות הכלליים (25% מערך הנכסים עליהם חל השעבוד הצף) משקפת באופן עקרוני את הנתח שנוסף לנכסי קופת הנשייה כתוצאה מצמצום דין הקדימה".

בהמשך הדיונים, הוחלט להכיר בכל זאת בקיומם של חובות בדין קדימה, וכך למעשה נוצרה הסתירה הלכאורית בין הוראות החוק השונות. עם זאת, מנוסח הצעת החוק כמו גם מהדיונים בוועדת חוקה חוק ומשפט, עולה כי לא הייתה כוונה כי הנושים המובטחים יאלצו להפריש מהשעבוד הצף יותר מ25%. לפיכך לא היה בהחזרת רכיב דין הקדימה לתוך סדר הנשייה בנוסח של החוק הסופי, כדי לייצר הפחתה נוספת מחלקו של הנושה המובטח.

 

 _________________________________________________________

 

1] חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ח - 2018 (להלן: "החוק החדש").

2] בהקשר זה עולה השאלה האם הוצאות המימוש כוללות אף הפחתה של שכר הטרחה בגין המימוש. על כך נדון בפעם אחרת.

3]סעיף 244(א)(1) לחוק החדש קובע "נושה המובטח בשעבוד צף רשאי להיפרע את החוב המובטח מנכסי השעבוד הצף בסכום שלא יעלה על 75% מהתמורה שהתקבלה ממימוש נכסי השעבוד הצף" כאשר ההגדרה של התמורה שהתקבלה ממימוש נכסי השעבוד הצף היא : "התמורה שהתקבלה ממימוש נכסי השעבוד הצף בניכוי ההוצאות שהוצאו לשמירת ערכם, להשבחתם ולמימושם" (סעיף 244(ב) לחוק החדש.

4] סעיף 244(א)(2)(ב) לחוק החדש.

5] סעיף 87(3) קובע: "ואם הנכס משועבד לטובת הנושה בשעבוד צף בלבד – בניכוי נוסף של 25% משווי הנכס בהתאם להוראות סעיף 244".

 6] סעיף 234(ב) לחוק החדש.

  

מאת עורך הדין אלעד עפארי. לתגובות אנא שלחו מייל לכתובת: elad@cwlaw.co.il

לאתר האינטרנט שלנו לחצו כאן

לדף הפייסבוק שלנו לחצו כאן

הרשמה לקבלת הידיעון

        כהן וילצ'יק ושות', עורכי דין

דרך אבא הלל 14, בית עוז, רמת גן 5250607

טל. 03-6119000  אימייל: cw@cwlaw.co.il

© כל הזכויות שמורות

נשלח לכתובת ido@cwlaw.co.il מהכתובת cw@cwlaw.co.il
שולח: כהן, וילצ'יק ושות'
כתובת השולח: roee@cwlaw.co.il
הסרה מהרשימה | עדכון פרטים | דיווח דיוור לא מורשה

רב מסר מערכת דיוור ודפי נחיתה