קול קורא למיזם חדש: העבודות האבודות לזכרו של רס"ן גל ויסברג ז"ל
כעורך דין, מאמן מתמחים ובעלים של משרד המתמחה בדיני המשפחה והמעמד האישי בישראל, אני מוצא עניין ותועלת רבה בחיפוש וגילוי של מחקרים אקדמאיים, ניתוח פסיקה ומשפט משווה. בתחום זה אין ספק שלעבודות סמינריון איכותיות יש המון מה לתרום לנו, קהילת דיני המשפחה בישראל.
עבודות מחקר רבות עברו במהלך שנותיי במשרד ותחושת החמצה מלווה אותי בידיעה שעבודות איכותיות ומופתיות נותרות בסופו של מסלול לימודים לא קל, לעיני מעטים בלבד.
לפיכך, מצאתי חשיבות רבה ביצירת מאגר שירכז את מיטב עבודות המחקר העוסקות בתחום זה, שייתן במה לעבודתם הקשה של סטודנטים למשפטים לתואר ראשון ושני בעבר ובהווה לצד ערך רב לקהיליית העוסקים בתחום דיני המשפחה.
אני מזמין אתכם ואתכן - עורכי דין, אנשי אקדמיה, מתמחים וסטודנטים, למשפטים לקחת חלק במיזם ולפרסם את עבודות הסמינריון והמחקר שכתבתם בנושאים הנוגעים לדיני משפחה ומעמד אישי.
במטרה להביא ערך משמעותי לעוסקים בדיני המשפחה שקדנו ליצירת מאגר דיגיטלי, מקצועי ואיכותי של עבודות סמינריון ומחקר, על מנת שאלו יסייעו, ילמדו ויקדמו את השיח בדיני המשפחה בישראל.
המטרה להביא לכך שעבודות שהושקעו בהן מאמצים מרובים ומהוות את אחת מאבני הדרך המשמעותיות בלימודי המשפטים, לא יישארו במגירתם של הכותב והמנחה, כאבן שאין לה הופכין.
עבודות אלו לא נועדו להעתקה או לשכתוב, ובו זמנית לא נועדו להיעלם כלעומת שבאו.
כל העבודות יפורסמו עם קרדיט מלא לכותב/ת העבודה, שעמל/ה והשקיע/ה והקדיש/ה עשרות ומאות שעות מאמץ.
מיזם העבודות האבודות מוקדש לרס"ן גל ויסברג ז"ל, אותו לא הכרתי אישית.
מזה 18 שנים, מאז ראש השנה 2002, אחרי שקראתי את צוואתו, כפי שזו הופיעה בעיתון "העיר", גל ז״ל לא יוצא לי מהראש. בחור מרשים, יפה תואר, שכתיבתו מעידה יותר מהכל שלבו היה במקום הנכון, ישר, כן, כזה שתלך אחריו. וכך גל כתב :
"אני לא יכול ולא מתכוון לדרוש ניסיונות לתקן את העולם, אבל את המדינה שלנו חובה לתקן. כדי לתקן את המדינה צריך להפסיק להיות אדישים. הייתי רוצה לראות את כל אלה שאני אוהב מפסיקים להתאונן על המצב הרע, על הכפייה הדתית, על הגזענות, ומתחילים לעשות. ולעשות פירושו לקום ולארגן פעילויות והפגנות ולצעירים אפילו מכות, ולא להתעצל, ולכתוב לעיתון, וללכת להסביר, ואם צריך להילחם על עקרון – להילחם עליו, ואז אולי דברים יזוזו... הכוח להשפיע שוכב אצל הפוליטיקאים. הם רעים, ציניים ומושחתים. הם יודעים שהם כאלה. הם אוהבים את כוחם. השיטה שלהם לשמור את הכוח אצלם היא על ידי הרתעת כוחות טובים מהתמודדות ומכניסה לזירה הפוליטית. את ההרתעה הם משיגים על ידי רוע, ציניות ושחיתות שמונהגים ב – MUST. זה איננו MUST. ברגע שיצליח להגיע מוצלח טהור אחד לעמדת כוח, שלטון הזבל יתמוטט והחברה תפרח...."
עכשיו, אחרי שלושה סבבי בחירות, על כל הרפש שבהן, על חוסר ניקיון הכפיים והציניות הרעה שבנציגי העם שנבחרו, שמשבר הקורונה פוסח עליהם, ועליהם בלבד, אי אפשר להשאיר עוד נחבאות את המילים החזקות והברורות שגל ציווה לכולנו.
אנשים (נשים וגברים כאחד) מסרו את נפשם למען המדינה, אנשים טובים, יפים, עם משפחות, כוונות ומחשבות לעתיד, שלא ייתכן שהוראותיהם הברורות ישתכחו, ייעלמו כלעומת שבאו.
שנדע ימים טובים יותר, שיקומו אנשים תמי לב, שצו מצפונם יורה להם להיות כמו גל וייסברג ז"ל, לתיקון ולחינוך, לערכים אחרים מאלו שאנחנו חווים מנבחרינו.
תארו לעצמכם מצב שאתם שבים מיום עבודה סטנדרטי לחלוטין לביתכם, בו אתם חיים יחד עם בת הזוג והבת המשותפת שלכם, ומגלים שכל חפציה של הבת נארזו ונלקחו, כלא היו, ומכאן והלאה – אתם מנהלים מלחמת חרמה על זכותכם להיות הורים... מה תעשו?
