"וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ׃ וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו. כו וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם" (כה, כד–כו). מי נתן את השמות המיוחדים הללו? רש"י מסביר: "ויקראו שמו עשו. הַכֹּל קָרְאוּ לוֹ כֵן, לְפִי שֶׁהָיָה נַעֲשֶׂה וְנִגְמָר בִּשְׂעָרוֹ כְבֶן שָׁנִים הַרְבֵּה". קריאת השם עשָו הייתה מובנת וטבעית לכל מי שראה את עשו. הוא כבר עשוי, משום שמבחינה חיצונית הוא נראה כאדם מבוגר בשל שערו הרב. לכן נאמר "ויקראו שמו" –רבים הם שקראו לו כך. לעומת זאת, אומרת התורה: "ויקרא שמו יעקב" ביחד. שם זה אינו ניתן בידי אנשים רבים. יתרה מזאת, אנחנו כבר רגילים לשם זה ולכן הוא נראה לנו שם רגיל, אולם לאמִתו של דבר, האם האחיזה בעקב של תינוק שנולד רק עכשיו מעידה על מהותו של התינוק? האם מהותו של יעקב אבינו היא לאחוז תמיד בעקבו של עשו, לעקוב אחריו תמיד ולהפריע לו, כמו שאומר עשו עצמו לאחר לקיחת הברכות בידי יעקב "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם?" (כז, לו) רש"י מסביר: "הַקָּדוש ברוך הוא; דָּבר אַחר: אָבִיו קָרָא לוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם אֲחִיזַת הֶעָקֵב." אף שבאופן פשוט נראה שיצחק הוא זה שקורא לו יעקב, מעדיף רש"י להביא קודם את דברי חז"ל (תנחומא שמות ד) על הקב"ה, כי הסיבה הפשוטה מתאימה יותר בהסתכלות הנקודתית של הסיפור, אבל איננה מספקת בראיה עמוקה ומהותית. כפי שהסביר רש"י גם בתחילת הפסוק: "ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו. שָׁמַעְתִּי מִדְרַשׁ אַגָּדָה הַדּוֹרְשׁוֹ לְפִי פְּשׁוּטוֹ, בְּדִין הָיָה אוֹחֵז בּוֹ לְעַכְּבוֹ, יַעֲקֹב נוֹצַר מִטִּפָּה רִאשׁוֹנָה וְעֵשָׂו מִן הַשְּׁנִיָּה; צֵא וּלְמַד מִשְּׁפוֹפֶרֶת שֶׁפִּיהָ קְצָרָה, תֵּן לָהּ שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ אַחַר זוֹ – הַנִּכְנֶסֶת רִאשׁוֹנָה תֵּצֵא אַחֲרוֹנָה וְהַנִּכְנֶסֶת אַחֲרוֹנָה תֵּצֵא רִאשׁוֹנָה; נִמְצָא עֵשָׂו הַנּוֹצָר בָּאַחֲרוֹנָה יָצָא רִאשׁוֹן וְיַעֲקֹב שֶׁנּוֹצַר רִאשׁוֹנָה יָצָא אַחֲרוֹן, וְיַעֲקֹב בָּא לְעַכְּבוֹ, שֶׁיְּהֵא רִאשׁוֹן לְלֵדָה כְּרִאשׁוֹן לִיצִירָה, וְיִפְטֹר אֶת רַחְמָהּ וְיִטֹּל אֶת הַבְּכוֹרָה מִן הַדִּין." רש"י פותח את דבריו באמירה מיוחדת על "מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו". האם אפשר לומר שהסבר זה הוא לפי פשוטו של מקרא? האם יעקב, בעודו במעי אמו, יודע לעשות חשבונות כאלו ולעקוב את עשו כי זה מגיע לו? האם באמת כך הם הדברים מבחינה פיזיולוגית? אם באמת הוא הראשון, מדוע מבחינה הלכתית מה שקובע הוא מי נולד ראשון? שני השמות מבטאים את השוני המהותי בין האחים. עשו מקדש את העולם החומרי, את הכאן ואת העכשיו,כפי שהוא אומר ליעקב: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה" (כה, לב). אני חי את העולם הגשמי העכשווי, ואין לי כל עניין בעולמות הרוחניים העליונים ולכן נאמר "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" לעומתו, יעקב חי את העולמות הפנימיים של המציאות. הוא מאמין שהעיקר הוא התהליך הרוחני הפנימי ולא המבט החיצוני. לכן עשו הוא "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה", כי הוא חי העולם המעשי העשוי, ויעקב הוא "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (כה, כז), כי נקודת המבט שלו על העולם היא פנימית־רוחנית. על פי רעיון זה נבין את דברי המדרש ביחס לשאלה מדוע יעקב אוחז בעקב עשו ומדוע הקב"ה רואה במעשה זה, הנראה במבט פשוט מקרי, רעיון עמוק ומהותי בהסתכלות על החיים כולם. מבחינה הלכתית מעשית מה שקובע הוא המבט החיצוני, אולם מבחינה פנימית יעקב הוא זה שצריך להוביל. התורה מכוונת לכך שתהיה התאמה בין התהליך הפנימי לתהליך החיצוני, אולם הדברים אינם תמיד כך. הדבר בא לידי ביטוי בצורה בולטת בסיפור מכירת הבכורה, כאשר עשו איננו מבין כלל מדוע הוא צריך להיות בכור, מעמד בעל משמעות רוחנית, והוא אומר "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה" (עיינו ברש"י על הפסוק), עד כדי כך שהתורה אומרת ""וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה". באמת, יעקב מקבל את הבכורה מעשו ללא כל התניה, ונתינת נזיד העדשים איננה באה בתמורה לבכורה, כי הבכורה איננה חשובה בעיניו של עשו כלל. רק לאחר שיעקב לוקח את הברכות נזכר עשו שהבכורה חשובה גם לו (עיינו בזוהר כאן). בעולם הזה בני אדם נמשכים אחרי המראה החיצוני, אחרי הכוח והעושר הגשמי, ולכן יעקב יאחז תמיד "בעקב עשו". רק לאחר מכן, כאשר יתווסף לו השם "ישראל" וכפוף להתפתחותו הרוחנית של העולם, יגיעו ימים שבהם "רַב יַעֲבֹד צָעִיר", כי הצעיר באמת "נוצר מטיפה ראשונה", "סוף מעשה במחשבה תחילה", והכוחות הרוחניים הם אלו שצריכים להוביל את עם ישראל ואת האנושות כולה. |