התמרה- הובלת תהליכים ארגוניים

התמרה- "לחשוב כמו יהודי"

דצמבר 2013

שלום רב,

לאורך הזמן אנו מעלים תכנים- לעיתים משולחנה של גלית ולעיתים משולחנו של צדוק. חלקכם יודע שאנו זוג נשוי המנהל במשותף את התמרה- הובלת תהליכים ארגוניים.  מעתה, כדי לפשט, נציג מי כותב את התוכן שמתפרסם בניוזלטר שאתם קוראים...

והפעם , משולחנו של צדוק....

ברוב חסד וגאון קראה אותי המורה לספרות והודיעה לי חגיגית כמי שחסה על חיי, שברוב טובה נחה עליה דעתה לתת לי ציון עובר, היינו "מספיק". עמדתי מולה מלא סיפוק עצמי וכל הרגשתי אמרה הכרת תודה. כל פשעי נבע מכך שהייתי ילד סקרן ששאלות בראשו;

התעוזה שהפגנתי כאשר ביקשתי לברר מדוע לא אוכל לפרש טקסט מסוים באופן שונה ממה שלמדנו באחד משעורי הספרות- הרי היא לא באמת שאלה את ביאליק אם הוא באמת התכוון לכך... אולי דווקא הפירוש שאני מציע הוא הנכון? כנראה גזרה את גורלי בו במקום. לחשוב שונה לפני 30 שנה כנראה התפרש לא טוב. היום אני יודע שאותה חדות מחשבה, אותו חוסר קיבעון, אותה יכולת לחשוב שונה מאחרים מהווים את הנכס החשוב ביותר שיש לי להציע.

כמה מחשבות

רב יהודי היה עושה צעדיו כמידי ערב לעבר בית הכנסת לקיים את מצוותו ולהתפלל תפילת ערבית. פגש הרב בדרכו בידידו זה ימים ימימה את הכומר הנוצרי. לאחר שיח רעים של ערב טוב פנה אליו הכומר: אמור לי, זה שנים הרבה חברים אנו, הכל מדברים בכך שאתם היהודים חשיבה שונה לכם; ספר לי על היהדות מהי? מדוע שונים אתם?

פנה אליו הרב ברוב צניעות ואמר: ראה חברי הטוב, הבא נניח לכך, נכון הוא שדרך חשיבה שונה לנו, ברם אינני רוצה לפגוע ברעות רבת השנים שלנו, שהרי יכול אתה לפרש דבריי ולהיפגע ויחסנו לא יחזרו להיות כתמול שלשום. הביט בו הכומר, הרי זה הדבר הפוגע מכל, מדוע לך לחשוב כך, מכבד אני אותך הרבה, בשום אופן לא יעמוד טריז בינינו, כל רצוני להכיר מעט יותר; בדברו כך והרי חברים הם, בא הרב על שכנועו של ידידו ואמר: אספר לך סיפור, הבטח לי שלא יתערערו יחסנו הטובים

ונמשיך לברך זה את זה בברכת שלום כמימים ימימה, אמר ופתח: "שני חברים עלו על גג בניין ובאין רואין נפלו אל תוך הארובה, באשר נפלו, יצאו אחד לבן אחד שחור, עומדים על רגליהם- מי צריך להתקלח"? הפנה השאלה לכומר. הביט הכומר, הרי זה ברור, ילך השחור להתקלח פסק.

הרי לא אמרתי לך שנרוב נריב, אמר הרב, נוצרי אתה וחשיבת נוצרים עימך, אנוכי יהודי וחשיבה שונה לנו, ילך הלבן ויתקלח תיכף ומיד. כמשתאה, לפני שפתח פיו הכומר, אמר הרב: הרי יביטו אחד בשני- בעוד השחור מביט בחברו הלבן, יחשוב לעצמו "שנינו יצאנו מאותה הארובה, אם לבן חברי, הרי גם אנוכי לבן"; יביט הלבן בחברו ויאמר:"חברי שחור משחור ועיניו בולטות, אבוי לי, ארוץ מיד להתקלח להסיר מעלי האפר.

פליאה נפלה על הכומר, אכן חשיבה שונה לכם היהודים, אנא ספר לי עוד, הב לי הזדמנות נוספת. בשום אופן אמר הרב, יודע אני כי נריב אנו באין אינך מרוצה ויחסנו יתערערו.

שכנע אותו הכומר בשנית והרבי פתח : "שני חברים עלו על גג בניין ובאין רואין נפלו אל תוך הארובה, באשר נפלו, יצאו אחד לבן אחד שחור, עומדים על רגליהם- מי צריך להתקלח"? הביט בו הכומר כאומר "העושה אתה צחוק ממני"? בסוגיה זו דנו זה עתה ופתרונה עמה- יביטו זה בזה וירוץ הלבן להתקלח. חשיבת נוצרי עימך ידידי הטוב, הרי אמרתי לך שנעזוב עניין זה פן יצוץ ריב ומדון בינינו. מדוע? מדוע? כאין מבין אמר הכומר, חשיבת יהודים חשבתי, מה עכשיו? ראה, אמר הרב ותנוח דעתך: יביטו החברים הנה והנה והינה אספקלריה ניצבת, יביטו בה ומיד יתברר, יקום השחור ויתקלח! נבוך כלא מבין התאונן הכומר, ומהיכן אספקלריה? לא אמרת בסיפורך.

אין צורך לומר הכל על קוצו של י'; לנו חשיבה יהודית המקיפה את כל האפשרויות, בעוד אתה נוצרי וחשיבה נוצרית מעם המוכן עימך. חברך אני ולמדתי זה הדבר, אכן חשיבה שונה לכם, אך פתח הכומר לבקש הזדמנות נוספת, פנה אליו הרב ואמר, התרציתי, אך הזדמנות אחרונה זו: "שני חברים עלו על גג בניין ובאין רואין נפלו אל תוך הארובה, באשר נפלו, יצאו אחד לבן אחד שחור, עומדים על רגליהם- מי צריך להתקלח"? נבוך הביט עליו הכומר ולא ידע מה לומר, אלא זאת: "יביטו החברים הנה והנה, באם אספקלריה ניצבת בסביבה יביטו בה ומיד יתברר, יקום השחור ויתקלח, באם אינה בסביבה יביטו זה בזה והלבן יסור להתקלח".

מרוצה מעצמו הביט הכומר ברב כמנצח. הביט בו הרב כמי שמתבונן בחסר ישע ואמר: בראשית דבריי הרי אמרתי לך שרצוני שנמשיך להיות חברים, אתה הינך נוצרי עם חשיבתך, אני יהודי וחשיבתי אחרת, האינך מבין?

כיצד זה אפשרי ששני חברים יפלו לתוך ארובה מפויחת ויצאו ממנה אחד לבן ואחד שחור?"

כולי תקווה שמערכת החינוך היום מאפשרת מעט יותר גמישות מחשבתית ותלמיד "המסתכן" בחשיבה שונה ויצירתית יתוגמל דווקא בציון גבוה ולא כמתחנן על גורלו. העולם שאנו חיים בו כיום אינו מאפשר אלא יצירתיות, האתגרים להמציא את העולם כל יום מחדש הופכים במובן מסוים להיות בלתי אפשריים; גם מצב זה למותר לציין לא כל כך בריא. תרבות ארגונית חייבת לעודד חשיבה שונה, למתוח את הרף, לגרום לסקרנות. 

המשאב הזה מסתבר נמצא בכולנו, החוכמה היא לדעת כיצד למנף משאב זה ולהגיע לתוצאות מרחיקות לכת.

 

 

האתר של התמרה  - WWW.HATMARA.ORG.IL

לשרותכם פתחתנו

דף הפייסבוק להתמרה 

אתם מוזמנים להיכנס ולהתעדכן. 


פתחנו עבורכם קבוצות בפייסבוק לפי תחומי עשייה בולטים :

ממוני אנרגיה

מגדר

יחסי עבודה  


אתם מוזמנים להצטרף ולהתעדכן.