תקיעות בטיפול: התנגדות או אנאקטמנט? תגובה שלילית של המטופל או כשל של המטפל? לאורך השנים תקיעויות בטיפול הומשגו באופנים שונים ושויכו לגורמים שונים.
הפסיכואנליזה הקלאסית הדגישה את תפקידם של דחף המוות ושל התגובה הטיפולית השלילית, כפי שמתואר במאמרו של קרנברג דחף המוות- פרספקטיבה קלינית.

עם השנים התברר התפקיד המורכב יותר של קשיי המטופל להשתנות: Grabel מציגה במאמרה כאשר האנליזה מחמירה את מצב המטופל: על התגובה הטיפולית השלילית התבוננות מקיפה בגורמים שונים העומדים בבסיס מצבי תקיעות בטיפול. ברומברג מתייחס בספרו Standing in the Spaces לתנועה בין רצון לשינוי לבין שמירה על המשכיות העצמי כאלמנט מרכזי בתהליך הטיפולי.

גישה עכשווית מציעה כי לא ניתן להבין מצבי תקיעות בטיפול במנותק מההקשר הבין אישי בו הם מתרחשים. גישה זו עמדה בלב הכנס תקיעויות בטיפול ממבט התייחסותי- היבטים קליניים ותיאורטיים אשר את סקירתו אנו שמחים להביא באדיבות אוניברסיטת ת"א.

לצד הגישה המדגישה את חשיבות חקירת התקיעויות בטיפול כחלק מהתהליך הטיפולי, מספר כותבים מציעים במאמריהם תזכורת לכך שהגישה הקלאסית להבנת מצבי תקיעות בטיפול לא איבדה מחשיבותה. במאמר העברה כהתנגדות Chiesa מתאר כיצד פירוש ההעברה כשחזור והתעלמות מתפקידה המתנגד הביאו לתקיעות בטיפול. בדומה, Piselli et al  מתארים במאמרם מחשבות של מטפלים על סיומי טיפול טרם זמנם את התוצאות ההרסניות של התייחסות לחוסר שביעות רצון של המטופל כאל חלק מהתהליך הטיפולי בלבד.

מעוניינים לפרסם מאמר או מאמר תגובה? פנו ל- contact@betipulnet.co.il