| הם עמדו שם במאותיהם, ממלאים את הסמטה של רחוב שמגר, הלב מסרב להאמין, לעכל, להכיל. זושא הייזלר האהוב איננו. לא היה אחד ממכריו הרבים שלא אהב אותו. לא היה אחד שלא נעזר בו, וכולם ידעו ששאיפת חייו הייתה להתחתן, להקים בית נאמן של תורה, להביא ילדים כמו שהחברים שלו זכו אבל זושא לעולם כבר לא יתחתן.הוא איננו, כי לקח אותו האלוקים בפתע. זושא תמיד למד, בכל מצב ובכל זמן, וכעת הספר תורה שאנחנו נכתוב יהיה לעילוי נשמתו הדבר היחיד שנותר לנו לעשות כדי שישאר ממנו זכר הוא להיות שותף בכתיבת ספר התורה לעילוי נשמתו, והוא בוודאי כמו תמיד יכיר לנו טובה על כך |
