| השנה ליל הסדר ייראה אחרת. ימים סוערים עוברים עלינו כאומה, יוצאים החוצה לרחובות וביד- דגלי המדינה האהובה שלנו. מחנות שונים, עם אותו הדגל, ועם אותן מילים - אין לנו ארץ אחרת. ימים גדולים עוברים עלינו. ימים בהם צפה ועולה שאלת היעד שלנו - מיהי 'מדינת ישראל' שהגיעה לגיל ההתבגרות בו שאלת הזהות הולכת מתבררת ומעמיקה. ימים חשובים ומשמעותיים אלו שאנו נמצאים בעיצומם וחוגגים את חג חירותו של עם ישראל, חירות בת אלפי שנים, קוראים ומזמינים אותנו לעשות 'תיאום כוונות' כמידי שנה, והשנה - שבעתיים. לצאת לחירות מתקשורת רעילה של שנאת חינם ולשונות רעות על אוכלוסיות וציבורים שלמים, לקרוא יחד את אותה ההגדה בליל הסדר, המזמינה את כל הבנים לאותו שולחן, לקרוא את אותה ההגדה המספרת לנו לשם מה יצאנו ממצרים. להתמלא בחופש ולבחור לראות את הערבות ההדדית, את אהבת החינם שממלאת את הרחובות, את העזרה והנתינה ללא גבולות שיש בין אנשים שונים, חרף כל המחלוקות. כמילות השיר (החדש) של ישי ריבו- 'אני שייך לעם' אני שייך לעם הכי עתיק בארכיון אני שייך לעם שלא הבין כל היסטוריון אני שייך לעם שאפילו הטבע מתחתיו אני שייך לעם שים גדול נקרע בפניו אני שייך לעם שעוד יזכה לראות את הסוף אני שייך לעם שעליו פילסף כל פילוסוף אני שייך לעם שהיגיון בו לא תופס אני שייך לעם שבשבילו נברא הנס בברכת חג חירות שמח! | 
