אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

חברות וחברים יקרים,

אנו מתכבדים לצרף את בטאון המסים לחודש אוגוסט 2023 בשיתוף משרדי עורכי דין קליפי, כהן ושות'.

בגיליון מסה הנוכחי תמצאו פסקי דין של מס הכנסה בעניין ניכוי כספים לא חוקיים שחולטו כהוצאה בספרים, ניכוי תשלומי אש"ל לספורטאי חוץ ללא קבלות, וכן פסקי דין של מיסוי מקרקעין בעניין טענה כנגד שומה עצמית ללא תיקון השומה, מס רכישה בגין דירה שנרכשה ומייד נהרסה ושלילת סיווג מרתף כ"דירת מגורים מזכה" לצרכי מס שבח כאשר השימוש בו כמגורים נוגד לייעודו התכנוני.

כן תמצאו בגיליון במדור טיפים ומחשבות פרקטיות בנוגע לאפשרות לפתוח תיק עוסק ייעודי ולמנוע תקלת מס בקשר לרכישת קרקע על ידי מי שאינו עוסק, וכן בנוגע לשינויי מבנה אפשריים לסגירת יתרות חו"ז בין חברות אחיות.

 אנחנו לרשותכם בכל שאלה או עניין.

מס הכנסה - חקיקה

ביום 31.7.2023 פורסם החוק לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה), התשפ"ג – 2023 (להלן- "החוק"). החוק הינו הוראת שעה עד לתום שנת 2026. החוק הוא המשכו של חוק דומה, במתכונת מצומצמת יותר, אשר כונה בז'רגון המקצועי חוק האנג'לים, ואשר תוקפו פג בתום שנת 2019. במסגרת החוק מוענקות הטבות שונות בגין השקעות בחברות מחקר ופיתוח (מו"פ) כדלקמן.

זיכוי מס בשל השקעה במניות חברת מו"פ

בהתאם לחוק, יינתן זיכוי מס למשקיע בחברת מו"פ בגין ההשקעה שהשקיע בחברה, כאשר הזיכוי יהיה גובה ההשקעה מוכפל בשיעור מס רווח ההון החל על המשקיע אילו היה מוכר את המניות.

חברת מו"פ מוגדרת בתנאים שונים. באופן כללי המטרה היא לעודד השקעות בחברות סטארט אפ (הזנק) הפועלות בישראל שטרם הגיעו להכנסות ניכרות או טרם השקיעו בהן השקעות ניכרות והוצאותיה הן בעיקרן הוצאות לפיתוח קניין רוחני בבעלותה, ועל כן נקבעו תנאים שונים בעניינים אלה.

על החברה הוטלה אחריות לדיווח לפקיד השומה על אי עמידה בתנאים.

משקיע יכול להיות יחיד, חברת מעטים, שותפויות של יחידים או חברות מעטים.

ההטבה מוגבלת בתקרה של השקעה של 4 מיליון ש"ח לכל ההשקעות של המשקיע וקרובו באותה חברה שבשלהן ניתן זיכוי כאמור.

המשקיע צריך להחזיק בהשקעה למשך עד תום שלוש שנות מס ממועד ההשקעה, או עד מועד המכירה, אם מדובר במכירה שלא מרצון או מכירה שהמנהל אישר.

אם המשקיע לא יכול לנצל את זיכוי המס כאמור באותה שנה, הוא יהיה רשאי לנצלו בשנים הבאות.

בחישוב רווח ההון במכירת המניה, יופחת מהעלות המקורית סכום ההשקעה שניתן בשלו זיכוי.

פטור ממס בחילוף מניות (שחלוף)

בהתאם לחוק, יחיד יכול לקבל פטור ממס על רווח הון בגין מכירה של מניות של חברה מועדפת שהיא בעלת מפעל טכנולוגי מועדף אם ביצע השקעה בחברה או חברות מו"פ בתוך תקופה של שנים עשר חודשים לאחר יום החתימה או של ארבעה חודשים לפניו.

הפטור יינתן על ידי ניכוי ההשקעה מסך התמורה שקיבל במכירה.

הסכום המירבי להשקעה בחברה אחת יהיה עד תקרה של 5.5 מיליון ש"ח.

לא יינתן כפל הטבה של זיכוי ושל שחלוף כאמור, והמשקיע יוכל לבחור בין שתי ההטבות.

התרת השקעה במניות חברה מזכה כהוצאה

בהתאם לחוק, חברה מועדפת בעלת מפעל טכנולוגי יכולה בתנאים מסוימים לדרוש בניכוי למשך 5 שנים (20% לשנה) את עלות רכישת שליטה בחברה אחרת.

פטור ממס לריבית לגוף פיננסי זר

בהתאם לחוק יהיו גופים פיננסיים זרים פטורים ממס בישראל על הכנסות ריבית בגין הלוואות לחברות מועדפות בעלות מפעל טכנולוגי.

הארכת תחולת סעיף 92א לפקודת מס הכנסה – הכרה בהפסד הון בשל השקעה בחברת מו"פ במסגרת הנפקה לציבור

בהתאם לחוק הוארכה תחולת סעיף 92א עד לתום שנת 2028. סעיף 92א לפקודה מאפשר למשקיע שהשקיע בחברת מו"פ במסגרת הנפקה לציבור להכיר בסכום ההשקעה כהפסד הון באותה שנה או עד תום שלוש שנות מס אחריה. סכום ההטבה מוגבל עד להשקעה של 5 מיליון ש"ח.

מיסוי מקרקעין - חקיקה

ביום 11.7.2023 אושר תיקון לחוק מיסוי מקרקעין, לפיו ילד קטין יתום מאחד או משני הוריו יוחרג מהתא המשפחתי הקיים בין הורה לילד, כפי שהוחרג "ילד נשוי", כך למשל שברכישת דירת מגורים יחידה על שם ילד קטין יתום, יהיה הילד זכאי לפטור ממס רכישה בגין דירת מגורים יחידה גם אם יש לאחד מהוריו דירת מגורים. החרגת הקטין היתום מהתא המשפחתי תקפה גם לעניין מס השבח בעת מכירת דירת המגורים על ידי הקטין היתום.

מיסוי בינלאומי - תזכיר חקיקה

רשות המסים פרסמה במהלך חודש יולי תזכיר חקיקה להערות הציבור בעניין הגדרת תושבות של יחיד לצרכי מס.

כידוע, נכון להיום הגדרת "תושב ישראל" לצרכי מס לגבי יחיד הינה מי ש"מרכז חייו" הינו בישראל. בהמשך לכך נקבעו שתי חזקות מספריות, הניתנות לסתירה, לפיהן מי שנמצא בישראל 183 ימים או יותר בשנת המס או 425 ימים בשלוש שנים רצופות ו-30 ימים בשנת המס ייחשב "תושב ישראל", אלא אם יוכיח כי מרכז חייו אינו בישראל. כיוון שהחזקות המספריות כאמור ניתנות לסתירה, במסגרת התזכיר מבקשת רשות המסים לקבוע חזקות חלוטות כדי למנוע מחלוקות בעניין.

חזקות חלוטות להגדרת תושב ישראל

(1) יחיד ששהה בישראל בשתי שנות מס רצופות 183 ימים או יותר בכל שנת מס, ייחשב תושב ישראל בכל אחת משנות המס.

(2) יחיד ששהה בישראל בשנת מס מסוימת 100 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 450 ימים או יותר, ייחשב תושב ישראל בשנת המס המסוימת. חזקה זו לא תתקיים אם היחיד שהה במדינה שיש לישראל אמנה עימה ובכל אחת מהשנים שהה בה 183 ימים.

(3) יחיד ששהה בישראל בשנת המס 100 ימים או יותר ויש לו בן זוג שהינו תושב ישראל.

חזקות חלוטות להגדרת תושב חוץ

(1) יחיד ששהה בישראל פחות מ-30 ימים בכל שנת מס במשך ארבע שנים רצופות ייחשב לתושב חוץ החל משנת המס הראשונה.

(2) יחיד ששהה בישראל פחות מ-30 ימים בכל שנת מס במשך שלוש שנים רצופות ייחשב לתושב חוץ החל משנת המס השנייה.

(3) יחיד ובן זוגו ששהו בישראל פחות מ-60 ימים בכל שנת מס במשך ארבע שנים רצופות ייחשב לתושב חוץ החל משנת המס הראשונה.

(4) יחיד ובן זוגו ששהו בישראל פחות מ-60 ימים בכל שנת מס במשך שלוש שנים רצופות ייחשב לתושב חוץ החל משנת המס השנייה.

(5) יחיד ובן זוגו ששהו בישראל פחות מ-100 ימים בכל שנת מס במשך ארבע שנים רצופות, ייחשב לתושב חוץ החל משנת המס הראשונה אם שהו במדינת אמנה 183 ימים או יותר בכל אחת מאותן שנים.

(6) יחיד ובן זוגו ששהו בישראל פחות מ-100 ימים בכל שנת מס במשך שלוש שנים רצופות, ייחשב לתושב חוץ החל משנת המס השנייה, אם שהו במדינת אמנה 183 ימים או יותר בכל אחת מאותן שנים.

יצוין כי התזכיר קובע, כי אין בו כדי לפגוע באמנות למניעת כפל מס, ובכל מקרה ההוראות באמנות גוברות על החזקות כאמור.

יודגש, כי מדובר לעת עתה בתזכיר חקיקה בלבד, ואין כל וודאות כי הנוסח המוצע בו יתקבל, אם בכלל.

מיסוי מקרקעין

השאלה העיקרית סביבה סבה החלטת ועדת הערר היא האם החברה שנרכשה על ידי העוררת הינה "איגוד מקרקעין" במועד הרכישה, וכפועל יוצא מכך האם רכישת המניות חייבת במס רכישה.

החברה הנרכשת חכרה מקרקעין באילת עליהם הקימה את "מלון הנסיכה". בית המלון נפתח בשנת 1992 ונוהל על ידי החברה עד שנת 2011, ולאחר מכן נוהל על ידי חברת ישרוטל למשך כ-5 שנים.

החברה נקלעה לקשיים ובעקבותיהם מכר כונס הנכסים את מניות החברה לעוררת. בסמוך לאחר הרכישה סיימה ישרוטל את הפעלת המלון ולאחר מכן נסגר המלון לשם שיפוץ. במועד זה רכשה החברה מישרוטל את הציוד המתכלה על מנת שישמש בעתיד בהפעלת בית המלון. בהמשך חתמה החברה על הסכם ניהול עם חברה אחרת, והמלון היה עתיד להיפתח בשנת 2020, ואולם בשל שריפה במקום המלון לא נפתח עד היום.

ועדת הערר דחתה את הערר וקבעה כי מדובר באיגוד מקרקעין, מהטעמים הבאים.

ועדת הערר עמדה על לשון החקיקה וההלכה בעניין, ובכלל זה כי איגוד מקרקעין מהווה איגוד שכל נכסיו הם זכויות במקרקעין. נכסים אחרים שיש לאיגוד לא יוציאו אותו מגדר איגוד מקרקעין אם מדובר ב"נכסים ניטרליים" כגון מזומנים וניירות ערך וכן מיטלטלין שאינם משמשים את האיגוד לצרכי ייצור ההכנסה או טפלים למטרות העיקריות של האיגוד. ועדת הערר עומדת על כך ש"הזכות במקרקעין" מתייחסת גם לזכויות אחרות שנטמעו במקרקעין כגון זכויות בניה, הסכמי שכירות, מיקום וכו'.

בהתאם להלכה, המבחן לסיווגו של איגוד מקרקעין הוא אפוא מבחן "נכסי" ולא בהתאם לסיווג הכנסותיו מעסק או אחרת או אופן החזקת המקרקעין.

בקשר לשאלה האם פעילות עסקית מהווה "נכס נפרד" נקבע, כי ניתן להכיר בפעילות עסקית כ"נכס נפרד" רק אם אינה קשורה למקרקעין.

ועדת הערר מתייחסת לעניין גזית גלוב בו נקבע, כי חברה המחזיקה במרכז מסחרי מהווה איגוד מקרקעין, שכן הפעילות העסקית והמוניטין טבועים במקרקעין.

בנסיבות העניין קבעה הועדה, כי לחברה הנרכשת לא היו נכסים נוספים מעבר לזכויות במקרקעין שניתן לסווגם כנכס עצמאי שאינו נבלע בזכויות במקרקעין, ובכל מקרה מדובר בנכסים שהשווי שלהם זניח. הנכסים שבהם מדובר הם ריהוט וציוד לחדרים, שמשיות ומיטות שיזוף, ציוד למסעדה ולמטבח, וילונות, שטיחים וכו'.

בעניין טענת החברה לקיומה של פעילות עסקית, קיים ספק אם זו לא טבועה בזכויות במקרקעין, כאמור בעניין גזית גלוב, ואולם בעניין הנדון רכישת המניות נעשתה ימים ספורים לפני סיום תקופת הפעלת המלון, ופעילות זו הייתה בשלבי סגירה. באותו מועד גם מצב בית המלון היה רעוע, דבר אשר חייב את סגירת המלון, ובאותו עניין לא המשיכה החברה את התקשרותה עם ספקים ועובדים.

כמו-כן, קיים ספק אם הפעילות העסקית היא נכס נפרד ועצמאי שכן הנכס נוהל על ידי חברה אחרת והכנסותיה של החברה היו דומות להכנסות שכירות.

הוראת הביצוע של רשות המסים בקשר לאי סיווג איגוד המפעיל מלון כ"איגוד מקרקעין" הינה הוראה כללית שלא ניתן ללמוד ממנה בנסיבות העניין, ובכל מקרה אינה מחייבת את בית המשפט.

המדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות המסים בטענה כי היא גובה מס שבח ביתר, שעה שהיא אינה מתירה למוכרי דירות שהשכירו את דירתם בפטור ממס הכנסה לנכות כנגד השבח את הוצאות הריבית הריאלית שהוציאו לשם רכישת הדירה.

בית המשפט המחוזי דחה את העמדה המשפטית של המבקשים, לפיה על פי ההלכה יש לנכות הוצאות שיצאו לצרכי ההשבחה אם מוכח כי לא נוכו.

בית המשפט קבע כי לשיטתו יש לראות את ההוצאות כהוצאות שכלולות במסגרת הסדר הפטור ממס.

בית המשפט גם עמד על כך שפסיקתו משתלבת עם העקרון שניצב בבסיס סעיף 18(ג) לפקודת מס הכנסה, לפיו יש לייחס הוצאות שיצאו לצורך הכנסה פטורה לאותה הכנסה.

מס ערך מוסף

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בו נדחה ערעור מס שהגיש המערער על חיובו בכפל מס בגין הוצאת חשבוניות מס שלא כדין מכוח סעיף 50(א) לחוק מע"מ.

הערעור נסוב על החלטת המשיבה שלא להפחית את כפל המס שהוטל על המערער, על אף הסמכות הקנויה למנהל מע"מ בסעיף 100 לחוק מע"מ להפחית את כפל המס.

בית המשפט קבע כי אין להתערב בהפעלת סמכות המנהל להפחית את כפל המס שכן התכלית העומדת ביסוד סעיף 100 לחוק מע"מ שמורה בעיקר למקרים שבהם הוצאת החשבוניות לא נועדה להונות את רשויות המס, מה שלא התקיים במקרה דנן.

המערער טען בבית המשפט העליון, כי היה נכון וראוי לוותר על גביית מס הכפל, בין אם בשל העונש שהוטל עליו בהליך הפלילי, בין אם בשל מקומו "השולי" בפרשיה העבריינית, ובין אם בשל היקפו הרחב של חילוט רכושו במסגרת ההליך הפלילי. עוד טען המערער כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא קבע כי מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים, המצדיקים הפחתה של כפל המס.

עוד טען המערער, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא ראה בו ובחברה שבבעלותו כישויות משפטיות נפרדות, ולמעשה הרים את מסך החברה מבלי שהתקיימו לכך התנאים הדרושים על פי הדין.

מנגד, המשיבה עומדת על ההלכה הפסוקה ולפיה הרשעתו וענישתו של נאשם בהליך הפלילי אינן גורעות מן האפשרות לחייבו בכפל מס גם לפי הדין האזרחי. באשר לאפשרות להפחית את כפל המס מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 100 לחוק מע"מ נטען, כי המערער לא הציג טעמים מיוחדים המתקיימים בעניינו המצדיקים הפחתה כאמור.

בית המשפט העליון דחה את הערעור בקבעו, כי הפסיקה הבהירה כי החיוב בכפל מס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ הוא בבחינת סנקציה אזרחית-מנהלית שנועדה לשרת שתי תכליות עיקריות: השבת מצב הקופה הציבורית לקדמותה והרתעת הרבים באמצעות התשלום הכפול.

לצד החיוב בכפל מס, מקנה סעיף 100 לחוק מע"מ סמכות למנהל לוותר על רכיב הכפל, או להפחיתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו. סמכות זו משמשת כחריג לכלל הקבוע בסעיף 50(א) לחוק, והיא מוגבלת אך לרכיב הכפל, לרכיב שערוך החיוב ולהוצאות האכיפה. כלומר, אין בסמכות המנהל לוותר או להפחית מסכום הקרן.

לשון ההוראה ופסיקת בית המשפט העליון מלמדים כי יש לעשות שימוש זהיר ומצמצם בסמכות לפי סעיף 100 לחוק מע"מ השמורה למקרים חריגים בלבד, בהם הוכח כי חשבונית המס לא הונפקה בכוונת מרמה או מתוך ניסיון להונות את רשויות המס, ולא כך עניינו של המערער. המערער יחד עם שותפיו, פעלו במרמה, עורמה ותחבולה, במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס ו/או לעזור לאחר להתחמק מתשלום מס.

בית המשפט העליון עמד בהחלטתו מפי כב' השופט כשר על כך שראוי היה שדבריו של בית המשפט שדן בהליך הפלילי יישקלו על ידי מנהל מע"מ בכובד ראש לעניין שימוש בסמכותו לוותר על כפל המס.

ואולם, לאור ההלכה לעניין השימוש בסמכות לוותר על כפל המס וההתערבות השיפוטית בהקשרה, אין לראות בנסיבות אלו כמצדיקות התערבות שיפוטית בהחלטת מנהל מע"מ.

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בו נדחה ערעור מס שהגיש המערער על חיובו בכפל מס בגין הוצאת חשבוניות מס שלא כדין מכוח סעיף 50(א) לחוק מע"מ.

הערעור נסוב על החלטת המשיבה שלא להפחית את כפל המס שהוטל על המערער, על אף הסמכות הקנויה למנהל מע"מ בסעיף 100 לחוק מע"מ להפחית את כפל המס.

בית המשפט קבע כי אין להתערב בהפעלת סמכות המנהל להפחית את כפל המס שכן התכלית העומדת ביסוד סעיף 100 לחוק מע"מ שמורה בעיקר למקרים שבהם הוצאת החשבוניות לא נועדה להונות את רשויות המס, מה שלא התקיים במקרה דנן.

המערער טען בבית המשפט העליון, כי היה נכון וראוי לוותר על גביית מס הכפל, בין אם בשל העונש שהוטל עליו בהליך הפלילי, בין אם בשל מקומו "השולי" בפרשיה העבריינית, ובין אם בשל היקפו הרחב של חילוט רכושו במסגרת ההליך הפלילי. עוד טען המערער כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא קבע כי מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים, המצדיקים הפחתה של כפל המס.

עוד טען המערער, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא ראה בו ובחברה שבבעלותו כישויות משפטיות נפרדות, ולמעשה הרים את מסך החברה מבלי שהתקיימו לכך התנאים הדרושים על פי הדין.

מנגד, המשיבה עומדת על ההלכה הפסוקה ולפיה הרשעתו וענישתו של נאשם בהליך הפלילי אינן גורעות מן האפשרות לחייבו בכפל מס גם לפי הדין האזרחי. באשר לאפשרות להפחית את כפל המס מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 100 לחוק מע"מ נטען, כי המערער לא הציג טעמים מיוחדים המתקיימים בעניינו המצדיקים הפחתה כאמור.

בית המשפט העליון דחה את הערעור בקבעו, כי הפסיקה הבהירה כי החיוב בכפל מס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ הוא בבחינת סנקציה אזרחית-מנהלית שנועדה לשרת שתי תכליות עיקריות: השבת מצב הקופה הציבורית לקדמותה והרתעת הרבים באמצעות התשלום הכפול.

לצד החיוב בכפל מס, מקנה סעיף 100 לחוק מע"מ סמכות למנהל לוותר על רכיב הכפל, או להפחיתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו. סמכות זו משמשת כחריג לכלל הקבוע בסעיף 50(א) לחוק, והיא מוגבלת אך לרכיב הכפל, לרכיב שערוך החיוב ולהוצאות האכיפה. כלומר, אין בסמכות המנהל לוותר או להפחית מסכום הקרן.

לשון ההוראה ופסיקת בית המשפט העליון מלמדים כי יש לעשות שימוש זהיר ומצמצם בסמכות לפי סעיף 100 לחוק מע"מ השמורה למקרים חריגים בלבד, בהם הוכח כי חשבונית המס לא הונפקה בכוונת מרמה או מתוך ניסיון להונות את רשויות המס, ולא כך עניינו של המערער. המערער יחד עם שותפיו, פעלו במרמה, עורמה ותחבולה, במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס ו/או לעזור לאחר להתחמק מתשלום מס.

בית המשפט העליון עמד בהחלטתו מפי כב' השופט כשר על כך שראוי היה שדבריו של בית המשפט שדן בהליך הפלילי יישקלו על ידי מנהל מע"מ בכובד ראש לעניין שימוש בסמכותו לוותר על כפל המס.

ואולם, לאור ההלכה לעניין השימוש בסמכות לוותר על כפל המס וההתערבות השיפוטית בהקשרה, אין לראות בנסיבות אלו כמצדיקות התערבות שיפוטית בהחלטת מנהל מע"מ.

מס הכנסה

המערערת התקשרה בעסקה לרכישת מניות החברה שמפעילה את רשת המרכולים "כמעט חינם" בסכום של 350 מיליון ש"ח.

לאחר העסקה המערערת רשמה בספריה נכס אשר כונה "זכות למענק ספקים" שלו ייחסה סכום של 110 מיליון ש"ח מתוך עלות הרכישה, והוא נרשם כנכס בלתי מוחשי המופחת לאורך 3.5 שנים.

המערערת טענה, כי עקרונות התקינה החשבונאית קובעים כי נכס בלתי מוחשי ניתן לרישום נפרד, וכי הזכות למענק ספקים מהווה נכס כזה, וזאת בתמיכת שתי חוות דעת של מומחים מתחום החשבונאות.

פקיד השומה חלק על הפחתת הנכס כאמור, והמחלוקת הגיעה לבית המשפט.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור במלואו, וקבע כי ההסכמים עם הספקים נחתמו רק לאחר ביצוע העסקה על ידה, ולפיכך אין מדובר בנכס שרכשה המערערת.

בנוסף, נקבע כי גם עובר לעסקה קיבלה המערערת מענקים כך שלא מדובר בנכס חדש, ואף נקבע כי לא מדובר ב"מענקים" אלא בהנחות ובהקטנת חיובים שוטפים כחלק מהתחשבנות בין החברה לספק. בנוסף, גובה סכום הרכישה היה זהה לשווי השוק של מניות "כמעט חינם", ונתמך בהערכות שווי בזמן אמת, וכן בדיווח לרשות לתחרות הובהר כי נרכשו מניות. כן נקבע כי מאחר וקיים דין ספציפי, אין מקום להידרש לכללי הרישום החשבונאי.

בית המשפט קבע כי המערערת תחויב בקנס גרעון בשיעור של 15% ובנוסף בהוצאות משפט בסכום של 250,000 ₪.

המערערת חזרה בה מעיקרי ערעורה בעליון, ונותרו לפיכך במחלוקת בין הצדדים רק סוגיות קנס הגרעון והוצאות המשפט.

בית המשפט העליון דחה את טענות המערערת לעניין קנס הגרעון והוצאות המשפט.

קנס גרעון יוטל ככל והנישום התרשל. כן נקבעה בהלכה הפסוקה, כי אין להטיל קנס גרעון כאשר הנישום פעל בתום לב וקיימת מחלוקת משפטית לגיטימית, ובעניין התרשלות יש לבחון באופן מצטבר את הפגמים ביסודות הדיווח של הנישום.

בקשר לכך בית המשפט העליון קובע, כי אכן הייתה התרשלות מצד המערערת שכן מדובר בדיווח עצמי שיסודו בעובדות שאינן נכונות אשר היו בידיעת המערערת, וזו עדות להתרשלות.

בעניין זה, כאמור, בית המשפט העליון חוזר על הממצאים שקבע בית המשפט המחוזי, לפיהם המערערת רכשה מניות ולא נכס אחר וכך גם דיווחה לרשות התחרות, ובמועד העסקה לא הייתה קיימת זכות לקבלת מענק ספקים מאחר והסכמיה עם הספקים נחתמו לאחר העסקה.

לעניין הוצאות המשפט שבהן חויבה המערערת נטען על ידה, כי אין מדובר בהוצאות ריאליות אלא עונשיות ויש להפחיתן. בית המשפט העליון קבע כי לצורך חוות הדעת הושקעו זמן ומשאבים ניכרים וכי מדובר בהליך מורכב שעניינו במחלוקת של עשרות מיליוני ש"ח, וכי בהתאם אין בית המשפט העליון מוצא להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה.

הגליון נערך על ידי משרד עו״ד קליפי, כהן ושות׳ www.BennyKalifi.com
האמור בגיליון זה הוא מידע כללי ואינו מהווה תחליף חוות דעת או ייעוץ פרטני הכרוך בבחינת כל מקרה לגופו ונסיבותיו.