הגישה ההתייחסותית היא אחת הגישות המרכזיות בפסיכואנליזה ובפסיכותרפיה של ימינו. הגישה, המבוססת על עקרונות פסיכואנליטיים פוסט מודרניים ועל תיאוריות חברתיות-תרבותיות, מדגישה את מקומו הייחודי של הקשר הטיפולי ואת המפגש בין סובייקטיביות המטופל לזו של המטפל, ובגיליון זה נציע הצצה אל הפרקטיקה הקלינית אשר צמחה על רקע הרעיונות ההתייחסותיים.

מאמריהם של פיליפ ברומברג ושל ג'ודי דייוויס, מהכותבים הבולטים של הזרם ההתייחסותית העכשווי, מציעים טעימה חוויתית מרוח הטיפול בגישה. בסקירת הכנס תקיעויות בטיפול ממבט התייחסותי- היבטים קליניים ותיאורטיים‏ ובמאמרם של Safran& Muran  פסיכותרפיה התייחסותית קצרת מועד ופתרון משברים בברית הטיפולית‏ ניתן לקרא על השימוש הייחודי בקשר הטיפולי שמציעה הגישה ההתייחסותית במצבי תקיעות ומשבר.

לאורך השנים הגישה ההתייחסותית השפיעה לא רק על הפרקטיקה של הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה הפסיכואנליטית, אלא גם על טכניקות טיפוליות שונות. דר' ג'רמי ספרן‏ מציג יישום ספציפי של הגישה במאמר טיפול פסיכואנליטי התייחסותי קצר מועד. ד"ר אסף רולף בן-שחר מציג בפרקים מספרו אנטומיה של טיפול: פסיכותרפיה גופנית ‏עמדה התייחסותית המשולבת בטיפול הגופני (כמו כן ניתן לעיין בסקירתה של נוגה אריאל גלור את ערב העיון שנערך לרגל השקת הספר בלחיצה כאן). כמו כן, במאמרם של ד"ר אסף רולף בן-שחר, מיקי גרבר וכרמלה קיט  במרחב משותף- אימון בגישה התייחסותית‏ ובמאמרה של אביה עוזני הגוף האִמוני – אִמון בגישה התייחסותית ‏מוצג האופן בו הטכניקה האימונית הושפעה אף היא מהגישה ההתייחסותית.

מתעניינים בגישה ההתייחסותית? הגיליון הבא יעסוק בשימוש בחשיפה עצמית בטיפול.

מעוניינים לפרסם מאמר או מאמר תגובה? פנו ל- contact@betipulnet.co.il