שלום חברים, 

 היום אספר לכם על ילדה שלמדה אצלי, הייתה אז בכיתה ג'. נקרא לה דנה. בשיחה המקדימה המורה שלה אמרה לי עליה כך:

  "יכולות קוגניטיביות נמוכות מאוד. כשהיא קוראת - היא פשוט לא מבינה כלום-כלום-כלום! הבנת הנקרא - אפס!"

  אם כך, אמרתי, ייתכן שדנה לא קוראת היטב. שהרי - אם הקריאה לא מדויקת או דורשת מאמץ רב, הדבר פוגם בהבנת הנקרא. כתבתי על כך בהרחבה במסר הראשון.

  "בכלל לא. היא דווקא קוראת מ-עו-לה! כבר בכיתה א' היא הייתה הראשונה בקריאה. לא תאמין כמה מהר וטוב היא קוראת."

  "זה מפתיע," אמרתי. 

  "מפתיע? אני מתפלאת עליך. זה כל כך פשוט, אני יכולה להסביר לך את זה בשתי שניות: תבין, קריאה זה טכני. לזכור את האותיות וסימני הניקוד אין לה בעיה, כי בללמוד כמו תוכי - בזה היא אלופה. ככה זה בכל דבר, לא רק בלימודים, אני יודעת מההורים שלה. אז כל מה שטכני ורק לזכור היא יודעת מצוין, ומה שצריך קצת להפעיל את המוח - כלום!"

  השיחה הזאת בכלל לא הייתה נעימה לי (חשוב לי להדגיש שאותה מורה לא מייצגת את רוב המורים/ות שאני משוחח איתם/ן), וממילא כבר קיבלתי את המידע שהיה דרוש לי, אז סיימתי את השיחה, והמתנתי בסבלנות למפגש הראשון שלי עם דנה, שהיא, כזכור לכם -

אפס מוחלט ב"להפעיל את המוח",

אַ-לּוּ-פָה בקריאה, ובכל מה ש"רק טכני". 

  במפגש עם הילדה נפתרה התעלומה, אמנם לא תוך שתי שניות אלא במשך מספר דקות. דנה ניגשה לקריאה בחיוך ובביטחון עצמי מופגן, ובאמת קראה מאוד מהר, אפילו "בלעה מילים" מפעם לפעם. היה עליי להקשיב במלוא תשומת הלב על מנת לגלות שהיו לה כמה שגיאות קטנות פה-ושם. בעצם, לא הייתי בטוח שאלה באמת שגיאות - למשל, כשדנה הגיעה למילה "שולט" היא ביטאה משהו שנשמע לי כמו "שולה". או אולי זה היה "שולש" או "שולס"? ואולי היא כן אמרה "שולט" ובגלל הדיבור המהיר לא שמעתי היטב? בלבלה אותי לגמרי, הילדה הזאת. אז ביקשתי ממנה לקרוא לאט. 

"לא צריך, אני יכולה לקרוא מהר. אני קוראת הכי מהר בכיתה, כבר מכיתה א'."

את המשפט הזה דנה לא אמרה בדיבור מהיר, לפחות לא כמו בקריאה. 

בכל זאת, עמדתי על כך שתקרא לאט, ושתקרא מילים מסוימות ללא הקשר משפט. ואז התברר לי ש...

דנה לא זוכרת את כל האותיות. כלומר - זוכרת, אך לא בשליפה. היא זקוקה לשניה או לשתי שניות על מנת להיזכר בצליל של האות ט', למשל. כאשר המילה נתונה בהקשר, דנה יכולה לסרוק במהירות את המשפט ולנחש את המילה הנכונה מתוך ההקשר. הניחוש של דנה בדרך כלל נכון - כנראה מדובר בילדה בעלת מחשבה חדה וחריפה במיוחד. אבל לא תמיד הניחוש נכון, וקורה גם שלא עולה בדעתה מילה מתאימה, ואז... כשדנה מגיעה לאות שהיא לא זוכרת, היא פשוט לא קוראת אותה, או שהיא מבטאת עיצור לא ברור. כדי להסוות זאת, היא קוראת מראש הכול במהירות. אין ספק שבדרך זו היא לא יכולה להבין מה שהיא קוראת. 

כלומר, מרמה?

גם אם כן - היא מספקת לנו בדיוק את מה שאנו רוצים. 

אני מתאר לעצמי שרבים מכם תוהים למה אני מתכוון כאן, ואיך המשפט האחרון קשור בכלל למשהו, ואני גם בטוח ש...

חלק מכם שואלים את עצמכם - כפי שהמורה שאלה אותי, וגם ההורים - מה, יכול להיות שזאת ילדה כזאת סוּפּר-מתוחכמת? 

אז בטח שיכול להיות. הינה ההסבר שלי, בבקשה:

נניח שאני ילד שמתקשה בכל מיני דברים - למשל, בלהבין מה שאומרים לי, או בלהביע את עצמי באופן מובן. הקשיים שלי יכולים לנבוע מכל מיני סיבות שאינן קשורות כלל בחשיבה/אינטיליגנציה (אז במה כן? מי מכּם שסקרן לגבי זה, מוזמן לפנות אליי)נניח שאני מרגיש רע עם זה, בטוח שאני לא מסוגל... הסביבה לא מבינה אותי... מתייגים אותי כ"טיפש"...

אבל יש דברים מסוימים, קטנים, חסרי חשיבות, שאני כן מצליח בהם - אז ודאי שאטיל את כל יהבי, את כל האנרגיות וההשקעה שלי - רק בדברים האלה; עד שהסביבה רואה אותי, וגם אני רואה את עצמי, כאחד ש"מעולה רק ב...". ומרוצים ממני. יש לי משבצת משלי, ואני מתנהל כך שאשאר תמיד בתוך גבולות המשבצת הזאת. מה, אני טיפש, שאסתכן בלחזור להיות ה"טיפש"?

אבל מה אם גם באחד מהדברים האלה אני מגלה שאני לא ממש מצליח? נחזור לדנה - דנה הגיעה לכיתה א', קיבלה מהסביבה מסר שלקרוא זה אחד הדברים שאמורים להיות קלים עבורה, וגילתה שגם בזה היא מתקשה. אז לא נורא - הרי המבוגרים כל כך בטוחים שהיא מצליחה ב"רק טכני", שקל מאוד לשטות בהם. 

גם אם כל האמור לעיל נשמע הגיוני ו"מסתדר", אין, כמובן, להסתפק בכך - שהרי מדובר בהשערות, ויש לאמתן ולבססן. במקרה הזה - הדברים באמת תאמו את מצבה של דנה.

 המפגשים הבאים הוקדשו להקניית קריאה בד בבד עם הבנת הנקרא. חלק חשוב מהעבודה כלל מפגשים לא עם דנה עצמה, אלא עם הוריה ועם המורה. 

איך אנו ההורים יכולים לזהות דבר-מה בעייתי או אף מחליש ומנמיך ביחסינו עם ילדינו?

איך אנו כאנשי מקצוע יכולים (וחייבים!) לשקף זאת להורים של תלמידינו?

וכמובן - איך מחוללים שינוי, ועוברים ליחסים בונים ומעצימים עם היקרים לנו?

אם גם אתכם השאלות הללו מטרידות, 

אתם מוזמנים לפנות אליי.

 

שתף בפייסבוק

 

 

למידע נוסף, 

להרצאות, לסדנאות ובכלל -  

אני מזמין אתכם ליצור אתי קשר

 ב"השב" או דרך האתר שלי

 ואשוב אליכם בהקדם ובשמחה.

 

שיהיה לנו טוב ושנעשה רק טוב,

ליאור

 

המסרים הקודמים בסדרה:

רבדים 17: כולנו רוצים לתרום לביטחון העצמי של ילדינו, אבל...

רבדים 16: אבא וילד יוצאים מהבית...

רבדים 15: והפעם קצת בידור, וסיפור, ושיטת הוראה ללקויי קריאה

רבדים 14: מינוס ומינוס זה פלוס? לא נכון!

רבדים 13: כל כך פשוט, כל כך ברור, אבל... לא נכון!

רבדים 12: איך נמנע מילד לבחור באלימות או בהצטמצמות?

רבדים 11: בניית ביטחון עצמי - מה לעשות ומה אסור לעשות

רבדים 10: בניית ביטחון עצמי

רבדים 9: "לאחרים מגיע, לי לא מגיע..." אפשר לצאת מזה!!

רבדים 8: למה התלמיד והמורה מקפצים באמצע שיעור לשון?

רבדים 7: ואולי הם פשוט... טיפשים? 

רבדים 6: "לקויי למידה, הם לא מסוגלים..." באמת??

רבדים 5: בשביל מה בכלל לומדים??? ובשביל מי?

רבדים 4: מבוסס, מדעי, שיטתי, רגיש

רבדים 3: למה אנחנו חייבים לצפות ממי שעובד עם הילד שלנו?

רבדים 2: איך זה שהילד החכם הזה מתקשה להדליק את הבוילר???

רבדים 1: בואו ננסה להיות לקויי קריאה לכמה דקות