לילדי ישראל באהבה

לילדי ישראל היושבים במקלטים ובממדי"ם

התקשרו עוד היום ל 2331*

וקבלו שבוע מתנה לכניסה לאתר ערוץ מאיר לילדים 

אתר האינטרנט של ערוץ מאיר לילדים הינו פארק שעשועים 
הצופן בחובו ערכים כמו חברות, אחריות, ידע, יהדות, כבוד לזולת, ועוד. 
הערוץ מצחיק, מגוון, מפתיע, ומעורר למחשבה.

 לגדול באהבה - ערוץ מאיר לילדים 

לצפיה בגירסה הצבעונית של העלון לחצו

ערך הנקמה בתנ"ך וכיצד דווקא היא יכולה למנוע שפיכות דמים

 שיעורו השבועי של הרב שמואל אליהו 'בין אדם לחברו'

כל התורם למכון מאיר - מחזק ומעודד את עם ישראל . היו גם אתם שותפים בהפצת התורה . לתרומות לחצו כאן

"בניין האומה והתגלות רוחה הוא עניין אחד, וכולו הוא מאוחד עם בניין העולם, המתפורר ומצפה לכוח מלא אחדות ועליונות, וכל זה נמצא בנשמת כנסת ישראל"

אורות המלחמה פסקה ט'

נכון לעכשיו

הרב דב ביגון

מלחמת בני אור בבני חושך

משחר ההיסטוריה האנושית ועד לאחרית הימים – האנושות רצופה במאבקים ובמלחמות. מקין שקם על הבל אחיו והרגו, דרך מלחמות ומאבקים בימי האבות, מלחמת אברהם אבינו נגד ארבעת המלכים, ושמעון ולוי בשכם. וכשעם ישראל הופיע על במת ההיסטוריה ביציאת מצרים, מיד התנפל עליו עמלק. וכן מלחמות יהושע ורצף המלחמות כל בית ראשון, ומלחמות החשמונאים בבית שני. גם בדורנו, דור התחיה וקיבוץ הגלויות, אנו בשרשרת מלחמות - ממלחמת העצמאות ועד מלחמת עזה העכשווית, כדברי חז"ל, "בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא" (סנהדרין צז א).

לכל מלחמה יש לכאורה סיבה משלה, אבל מעבר לסיבות החיצוניות שהן מתחלפות ממלחמה למלחמה, ישנה מגמה פנימית לכל המאבקים והמלחמות מראשיתן עד אחריתן, מקין והבל ועד מלחמת גוג ומגוג - והיא גילוי אור השי"ת בעולם, שיתגלה בסופן של כל המלחמות כחזון אחרית הימים שבו נאמר "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב ד). בשביל לגלות את אור השי"ת בעולם יש הכרח לבטל את הרשעה והרוע מהעולם אשר מטרתם לכבות את אורם של ישראל ההולך ואור בארץ ישראל.

נכון לעכשיו אם במלחמות העבר היו כאלו שניסו לתרץ את המלחמות בינינו לבין הערבים על רקע של ניגודי אינטרסים טריטוריאליים ותו לא, הרי היום ברור לכולם שהמלחמה היא לא רק על טריטוריה אלא בעיקר על קיומה של מדינת ישראל. אויבינו הערבים מדמים לעצמם שעל ידי חורבן מדינת ישראל ח"ו יצליחו למנוע את תהליך התחייה של עם ישראל אשר משמעותו הפנימית וגם החיצונית היא הגשמת חזון נביאי ישראל לעיני כל האנושות, דהיינו, הופעת אורם של ישראל שהוא אור ה' בעולם, בגדול.

עלינו לקרוא למלחמות ישראל ולמלחמה בעזה בשם האמתי שלהן – מלחמת בני אור בבני חושך. ארה"ב כינתה בעבר את אותן מדינות שחברו יחד כנגד ישראל וכנגד העולם החופשי "ציר הרשע". גם אויבינו שייכים לאותו ציר רשע שמטרתו להחשיך את העולם ח"ו, אבל אנו עם ישראל עם הנצח ככתוב "נצח ישראל לא ישקר" - עם שמגלה את הנצח בעולם, עם שקיים לנצח, ועם מנצח. גם במלחמה זו ננצח בע"ה, ומתוך שננצח את אויבינו נזכה אנו והאנושות כולה לשלום אמת ככתוב "ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום".

בציפייה לישועה שלמה

ולניצחון מוחץ על אויבינו

הרב שלמה אבינר

כינור הנשמה

ידידים וקוראים יקרים, הטו אוזנכם ואספר לכם סיפור, שקרה לפני שנים רבות. זהו סיפור מופלא, סיפור לא ייאמן, לכן אם לא תאמינו, אסלח לכם, ולא אבוא בטענות אליכם. אל תדרשו ממני הסברים ופירושים, אני מוסר לכם את הדברים האלה כמו שהיו. קחו הכול או לא כלום, כטוב בעיניכם ותנעם נפשכם.

אם כן, לפני שנים רבות, נולד תינוק חמוד, ככל התינוקות, ושמו נקרא דויד. דויד למשפחת רדקליף. אך ככל שגדל התינוק, התגלתה בו מוזרות. הוא היה מקשיב, מקשיב בלי הרף – לעשב שגדל, לסדין שהתקמט, לכיסא, לסיר, לשמש, לאדמה.

הוריו שמו לב לכך אך לא ייחסו לזה חשיבות. כאשר גדל התינוק והפך ילד, הם שאלוהו לפשר התנהגותו המוזרה. אך הסבריו נתקלו כמובן בחוסר אמון. הם ניסו להניא אותו ממנהגו המשונה, אך לשווא, ולבסוף ויתרו והניחוהו לנפשו.

הילד, כמובן, למד מוזיקה בבית ספר וגילה כישרון נפלא. כנער, כבר היה וירטואוז בכינור, הכלי האהוב עליו. הוא ניגן בערבים אצל נסיכים, דוכסים ושאר עשירים מכובדים, וכך התפרנס בכבוד על אף גילו הצעיר.

אולם כל זה היה עבורו עיסוק משני. כל מעייניו היו נתונים להקשבה אל הניגונים שאוזנו העדינה קלטה – מתוך חפצים ועוד יותר מתוך צמחים, במידה גדולה יותר מבעלי חיים, וביותר אצל בני האדם. הוא קלט את המוזיקה הייחודית שזורמת מכל אדם וידע לחקות אותה בכינורו. אנשים הסתכלו עליו כעל משוגע, אך לא התערבו כיוון שהנעים להם באופן מופלא בכינורו.

האמת היא שלא פעם הוא עצמו החל לפקפק שמא אינו שפוי, ושקל לחדול מעיסוקו המוזר, אך כל פעם חזר אליו, כי לא יכול לגבור בשום אופן על תשוקה זו לשמוע נגינתו של כל יצור, ובמיוחד של כל אדם, וקול פנימי היה מבשר לו שאין זו הזיה אלא אמת לאמתה. הוא חיפש בספריות ספרים על ההסטוריה של המוזיקה, על מהות המוזיקה, וקרא כתבים של מוסיקאים מפורסמים כדי למצוא בדל של מידע, שיסייע לו בחיפושו. והנה יום אחד הוא קורא שפיתגורס הפילוסוף והמדען היווני הגדול, כותב שכל העולם הוא סימפוניה מוזיקלית אחת, שכל כוכב משמיע צליל בגובה מסוים וכל הכוכבים יחד מנגנים מנגינה נפלאה, אך כל אלה אין האוזן האנושית מסוגלת לקלוט. אבל תלמידי פיתגורס ציינו שרבם הגדול כן היה מסוגל לשמוע את מנגינת היקום.

מאז, התחזקה הכרתו הפנימית שאין הוא הוזה אלא אוחז באמת גדולה, ולאיטה גמלה בו החלטה נועזת: לחבר מוזיקה אוניברסאלית המורכבת מכל הניגונים של בני האדם. למה בני אדם רבים ביניהם, מכים והורגים, משמיצים ונאבקים, חשב דויד, הרי זה מפני שלכל אחד יש מנגינה משלו, וכאשר הן נפגשות, נוצרת קקופוניה נוראה הצורמת באוזני כל הנוכחים. כל אחד, באופן לא מודע נלחם על ניגונו, ואם אצליח ליצור מנגינה אוניברסלית הכוללת את כל המנגינות, בלי ספק אביא שלום לעולם, אותו שלום כה נכסף על ידי כל אדם ישר וטוב. הוא כיתת רגליו הרחק לגדולי המוסיקאים שבמדינתו, סיפר להם על תוכניתו, אבל כולם דחו אותו על הסף. נתנו לו להבין שהוא עוסק בהבלים ועדיף שיקדיש זמנו לדברים מועילים.

אלא שדויד בשלו. יום וליל מקשיב למנגינה הפנימית של אנשים שנקרו בדרכו כדי למצוא את המנגינה הגדולה הכוללת.

עברו שנים, ודויד דורך במקום, מתעקש בכל כוחות נפשו לתור אחרי שאיפתו הגדולה. כל כולו שקע בה והזניח את יתר עיסוקיו. חדל להופיע וחדל ללמד, ומחוסר פרנסה סולק כמובן מביתו השכור. הוא מצא לו מחסה תחת עץ עבות ושם ישב על אבן וניגן בכינורו יומם ולילה עד שנפל מרוב עייפות. הוא לא הסתפר, שערו וזקנו גדלו פרא, לא התרחץ, לא החליף בגדיו, הדיף ריח לא נעים. והוא בשלו. הוריו ובני משפחתו, חברים ואנשי כמורה – ניסו לדבר על ליבו, אך הוא בשלו, וכל עולמו – הכינור, ובייחוד תשוקתו לניגון האוניברסאלי.

נסיך הפלך שמע על התופעה המצערת והמכאיבה, ריחם על הבחור, שלח חייליו להביאו בכוח לנגן לפניו בארמון, אך הוא עמד בסירובו. בלית ברירה עזבוהו והוא חזר למקומו.

כך חלפו שנים. כולם התייאשו ממנו, רק עוברים ושבים רחמנים היו זורקים לו שאריות מזון להחיות את נפשו – והוא בשלו.

והנה, נזדמן אליו ילד קטן שהוקסם ממנו, לא נבהל מהריח שהדיף ומהמראה הנבזה, הקשיב קשב רב לצלילי הכינור, התיישב לידו והטה אזנו. והתחיל לשאול אותו שאלות

-          מה אתה עושה, אדוני?

-          אתה רואה, אני מנגן בכינור.

-          ומדוע אינך מלמד אצלנו בבית ספר?

-          אין זה מעניין אותי. אני מחפש את מנגינת כל המנגינות.

-          מנגינת כל המנגינות? יש דבר כזה?

-          כן ילד, ודאי גם אתה תתפלא לשמוע...

ומה שלא הצליחו המשפחה, החברים החכמים והנסיכים – הצליח הילד הקטן שלא היווה עבורו איום. הילד ביקש ממנו ללמדו לנגן בכינור, ודויד הסכים בחפץ לב. כך לאט לאט שכנע אותו הילד שיחזור לצורת אנוש, שיסתפר, יתגלח, יתרחץ ויתלבש, שינגן אצל נסיכים, שיגור בבית. ואמנם חזר דויד לחיים נורמליים. אבל, רק למראית עין. כל מעייניו היו נתונים לחיפוש המנגינה האוניברסאלית.

וכאשר מחפשים במסירות, לבסוף מוצאים. ואכן, דוד מצא את הלא ייאמן, את המנגינה שחיפש. הוא חש אושר נשגב, חש שהוא שט בגן עדן.

וראה זה פלא, בעודו יושב בשביל מתחת לעץ שם נהג עדיין לשבת, עברו שני אנשים כשהם רבים ומתקוטטים, מקללים ומעליבים, ובשומעם את המנגינה, הפכו מיד לאנשים אחרים, התחבקו והתנשקו, והמשיכו לדרכם כחברים מאז ומעולם.

הפלא הזה חזר על עצמו שוב ושוב, עד שהשמועה עשתה לה כנפיים באותה מדינה והיו באים אליו אנשים: בני זוג מסוכסכים, הורים וילדים מנותקים, חברים כעוסים ועוד – באים קרועים וחוזרים מאוחים.

כך לאט לאט השתררו שקט ושלווה בממלכה, לא עוד מצה ומריבה, לא עוד בגידה ומלחמה אלא שלום עולמי. שרי צבא באו אליו, פקידי הנסיך, וכן אנשים קשים וקשוחים מטבעם, והיו שבים ממנו עדינים כמו טלאים.

רוח חדשה החלה לנשוב במדינה. שלום ואהבה פרושים על פני כל.

שונאים מושבעים הפכו אוהבים. חיוך לא סר משפתי האנשים. עוברים ושבים שלא הכירו זה את זה ונפגשו באקראי התחבקו והתנשקו. באופן טבעי אנשים ברחובות נתנו יד זה לזה ורקדו. חן וחסד נסוכים על פני כל.

אך הנסיך, שתחילה ראה זאת בעין טובה ונהנה מאותה שלווה שהנגן המוזר השרה על המדינה, הפך מהר מאוד את יחסו המחויך לקנאה: מרכז הכובד של המדינה עבר ממנו אל אותו כנר משונה שאינו מתנהג כשאר האדם. הנסיך כינס את יועציו וחכמיו וכולם הגיעו למסקנה שיש כאן איום על חיי המדינה: אדם שאינו כשאר בני אדם נעשה מוקד משיכה, ושמא יהפוך למוקד שליטה. גרוע מזה, אם הכול ילך בדרכי  שלום, באהבה ואחווה ורעות בגלל מנגינתו הארורה, לא יהיה צורך בשוטרים ושופטים, בחיילים, סוהרים ושאר בעלי תפקידים שמתפרנסים מסכסוכם וריבים. חס וחלילה יקרסו אושיות המדינה בגלל כנר מוזר.

לכן הגיעו למסקנה, שיש לסלקו וכך יחזור סדר החיים על כנו. חיילי הנסיך נשלחו למשימה, כמובן עם אטמי אוזניים עבים, שלא ישמעו חלילה את ניגונו, וכך, בנצלם את חוסר תשומת לבו בהיותו מנגן בכינורו, השחילו עליו שק גדול, סגרו אותו היטב, והובילוהו אל הנהר. דויד לא נבהל והמשיך לנגן גם בתוך השק, כאילו דבר לא קרה. חיילי הנסיך הגיעו למעיין קסום, קשרו אבן כבדה לשק, וזרקוהו למעיין. השק צלל והכנר המשיך לנגן. לאט לאט גווע קול הנגינה עד שנדם.

בזה נסתיים הסיפור של הכנר המופלא שהיה בכוחו להביא שלום לעולם בנגינתו האוניברסלית.

אבל מספרים שמי שקרב למעיין הזה, שומע-לא שומע צליל עדין, וחוזר מפויס עם עצמו ועם סביבתו.

זהו הסיפור, קוראים יקרים, תאמינו או לא תאמינו, אל תבקשו ממני הסברים ופירושים.

אני רק סיפרתי לכם עובדות כפי ששמעתי מאנשי המדינה. גם את מקומו של המעיין איני יודע. אם יש את נפשכם חפשוהו בעצמכם.

ואתם עשו מן הסיפור הזה כטוב בעיניכם, וינעם לכם. 

הרב אייל ורד

איש אשר רוח בו

שלהי שנת הארבעים. משה כבר יודע שלא ייכנס לארץ. ריחה של הארץ ונחלתה כבר מכה בנחיריים, הנה, בנות צלפחד באו לתבוע אף הן את חלקן בארץ. הכניסה לארץ ישראל נראית קרובה  מתמיד. הגיע הזמן לבקש מנהיג. 

 וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהֹוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה: .

אומר לו הקדוש ברוך הוא למשה (שחשב כי אולי בניו ינהיגו אחריו, כפי רש"י במדרש): ראוי הוא יהושע ליטול שכר שימושו. מיד - וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:.

יהושע נבחר מפני שהוא איש אשר רוח בו. מה משמעותה של תכונה זו? מה כל כך מיוחד בה, ומדוע אחרי הכל, זו בחירה קצת מפתיעה?

את הצירוף הזה, איש אשר רוח בו, אנו מכירים מדמות קודמת – יוסף. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ:. וגם כאן השאלה בתוקפה - מדוע נקרא כאן יוסף איש שרוח אלהים בו. מה כל כך מיוחד בפיתרון שהציע יוסף, שכל כך הפעים את פרעה עד שיצא בהכרזה הזו?

דומה שהפתרון נעוץ במילה עצמה רוח. רוח במובן הכי פשוט שלה, היא תנועת אוויר ממקום למקום. רוח עומדת שוב איננה רוח. רק התנועה, הנישוב, התזוזה מבקע לרמה וחזור, היא זו המוגדרת רוח. למדנו לפי דברינו שאיש שיש בו רוח, זהו איש היודע להשיב את הרוח באחרים, לגרום לתנועתה של הרוח ולהתפשטותה על עוד מעגלים. הרבה פתרונות נאמרים לפרעה על יד החרטומים. כולם נכונים מבחינת 'מדעי החלום' בהם מתמחים החרטומים. שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר, שבע ארצות אתה כובש, שבע ארצות אתה מפסיד. כל הפתרונות מתאימים לחלום, אך הם דטרמיניסטיים, וממילא לא מולידים שום רוח אצל פרעה. אין לו חשק ורצון 'ללכת' עליהם. הפתרון של יוסף מדליק את פרעה. הרוח נושבת גם בו. יש כאן כיוון ומגמה, וגם יש מה לעשות. פרעה יוצא מגדרו. מישהו השיב בו רוח.

גם יהושע, הנכד הוא כזה. יודע להשיב רוח באחרים. לתת לכל אחד את מקומו, לדאוג שכל אחד יבוא לידי ביטוי. יהושע הוא נער, לא ימוש מתוך האוהל. אך מה שהוא עושה שם לא קשור דווקא בלמדנות מיוחדת ומזהירה. יהושע עסוק בסידור הספסלים. בדאגה האמיתית שיהיה לכל אחד היכן לשבת, לפי כבודו ומעלתו, וכשרון הבנתו. יהושע יודע מה כל אחד צריך, ואיזה מקום הולם אותו.

לא קל להיות מנהיג מן הסוג הזה. מנהיג שמוליך רוח אל אלו שסביבו. פעמים רבות, המנהיג מקטין את עצמו, כדי להגדיל אחרים. ממעט את יכולתו האישית כדי לאפשר לעוד יכולות לצאת אל הפועל. "פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה". על לשוננו שגורה ההבחנה בין השמש המאירה אור עצמי, לבין הלבנה הניזונה מאור שאינו שלה ומהווה רק מקבל.  אך ישנו הבדל נוסף. כשהלבנה מאירה, יש מקום גם לאור הכוכבים. לעומתה השמש באורה העז מבטלת את אור הכוכבים הנבלע בתוכה - שרגא בטיהרא מאי מהני. יהושע הוא פני לבנה, המקטינה את עצמה, אך מאפשרת לאור הכוכבים להאיר. מנהיגים נוספים צצים, והנה מגיעה תקופת השופטים ובה מכל שבט יעמוד מנהיג. גם מהשבטים הכי אחרונים, גם מהם תעמוד הנהגה. מניין כוח זה? מי זרע את זרעי הרוח הזאת, רוח ההנהגה שכל כך התפשטה בישראל? - יהושע.  יהושע הוא המחולל של ספר שופטים.

דומה שגם שמו של יהושע רומז לכך. מתחילה היה שמו הושע. - פאסיביות הפונה אל הקדוש ברוך הוא ומבקשת ממנו להושיע. משה משנה את השם. השינוי המתבקש הוא מפסיביות לאקטיביות כלומר מהושע למושיע או ליושיע. אך משה בוחר להוסיף י' ובכך להפוך את שמו של יהושע לבעל משמעות כפולה, הוא יהושע. סביל פעיל, צינור של רוח המנשבת את עצמה באחרים.

זהירות. נקמה

הרב ערן טמיר

המילה 'נקמה' מעוררת פעמים רבות אי נוחות, שהרי הנקמה היא לכאורה תוצאה של התעוררות רגשית חזקה המטלטלת את נפש האדם, עד כדי איבוד שליטת השכל על רגשותיו, והתפרצות מעשית חסרת מעצורים שאת נזקיה והשלכותיה לטווח הקרוב והרחוק בממד הגלוי והסמוי מי ישער. וכדברי הכתב והקבלה (דברים לב לה) – "מילת נקם רגילים לתרגמו (להסבירו) – הסתערות הפנימי והתרגשות הלבבי להתרגש באף וחימה, והנה התפעלות כזו מגונה לבן אדם, כמו שהזהירה התורה 'לא תיקום'..."

אך הנה, לא פחות מכשמונים פעם מופיע שורש 'נקם' בהטיותיו השונות בתנ"ך, ושתיים מרכזיות מהן נאמרו בפסוק החותם את  שירת האזינו המתארת את ההסטוריה ומאורעותיה (שם לב מג) "הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו".

מה משמעותה האמיתית של נקמה אלוקית זו, נקמה שבלעדיה לא יגיע העולם לתיקונו ולגאולתו?

מבאר הרש"ר הירש (במקומות רבים כגון במדבר לא ב), ששורש 'נקם' הוא משורש 'קום'  או 'קממ', דהיינו להקים ולקומם את מה שנפל, וכדבריו (שם) "עמדנו על קרבת 'נקם ' ל'קום'... הנקמה מקימה את המשפט שנרמס ברגלי זדים, או היא מקימה את האישיות שהושפלה עד עפר. הנוקם מזדהה עם הדבר שהוא מבקש להקימו". אם כן, אויבינו מנסים להפיל אצלנו אידיאלים וערכים, צרכים והכרחים, על מנת להחליש אותנו ולא לאפשר לנו כעם ישראל לחיות בממד הטבעי ולגלות את ערכינו המוסריים והאלוקיים, כשתפקידנו הוא להקים ולקומם את מה שהם רוצים להפיל, ועל כן עלינו לזהות את מטרותיהם וסיבותיהם, שעלינו לחזק ולהגדיל, לפתח ולרומם.

מובן הדבר ש'נקמה' אמתית, במובן הזה, חייבת להופיע מהשכל ולא מהבטן, מממנהיגותה של מדינת ישראל ולא מאדם פרטי זה או אחר, כשיסוד הכול הוא הנקמה האלקית הטהורה המדויקת והשלמה הגנוזה כתמצית בכוח הכלל ישראלי של האומה. על כן בעת הזאת: א. כשהאויב רוצה להפיל את כוח ההרתעה של מדינת ישראל יש להקים ולקומם, ואז לשקם, להחזיר ולהעצים את כוח ההרתעה הישראלי וזאת על ידי מכה תקיפה ביותר על אויבינו, שלא יעזו להרים ראש על ישראל.

ב. כשהאויב רוצה להפיל ולהחליש את אחיזתנו בארץ ישראל, יש להקים ולקומם את מפעל ההתיישבות בכל מרחבי ארצנו בהתפשטות כמותית ובחיזוק וביסוס איכותי בכל אתר ואתר. ג. כשהאויב רוצה להפיל את רוחנו וליצור סדקים בתוכנו, עלינו להקים ולקומם את חוסננו הנפשי, ולחשוף לעין כל את מה שהתעורר בשבועות האחרונים – אחדותנו וערבותנו איש לרעהו כפרטים וכאומה. ד. כשהאויב רוצה להפיל ולערער את אמונתו בצדקת דרכנו, יש להקים ולקומם, בעומק לימוד ובירור את תפקידנו האלקי, שלמען הגשמתו נבראנו...

על כן ארבעה ממדים מרכזיים לנקמתנו – ביטחון, התיישבות, חוסן נפשי, אחדות ואמונה בצדקת הדרך. ובע"ה נעשה ונצליח.

הרב דוד לנדאו

ממשנת הרציה

מלחמת מצוה

המצב שלנו עכשיו הוא ברור: מלחמותינו הן בגדר מלחמת מצוה כפי הגדרת הרמב"ם:  "אי זו היא מלחמת מצוה? ... עזרת ישראל מיד צר". הצבא שלנו נקרא "צבא הגנה לישראל". ברוך השם, זהו שם מוצלח מאד. הלוואי שלא היינו זקוקים לטיפולים צבאיים, אבל הדבר הכרחי.

הגדרה יסודית נוספת למלחמת מצוה נאמרה על ידי הרמב"ן. המובן העיקרי של מלחמת מצוה הוא כיבוש הארץ. עכשיו בימינו אלה, אנו נמצאים במצב של מלחמה, על פי סדר ההנהגה האלוהית של "איש מלחמה" "בעל מלחמות". אנו נמצאים במלחמה על ארץ ישראל. כמובן, כדי לעמוד במצב זה יש צורך באומץ ובגבורה. יש צורך באמונה ובביטחון, ויחד עם זה בגבורה צבאית ובשכל, כמו שנאמר בישעיהו: "רוח עצה וגבורה", ולא פחדנות והשתעבדות לגויים. יש צורך בגבורה מוסרית של תורה ומתוך כך גבורה של תוקף ועוז. יש להמשיך בעשיה החשובה של ירושת הארץ, לעסוק בהתיישבות, ולהרבות ישובים, כהגדרה היסודית של הרמב"ן שהארץ תהיה בשליטה שלנו ולא לשממה. יש להרבות בהתיישבות חדשה, וכמובן לשפר ולחזק את ההתיישבות הקיימת כבר. ההתיישבות היא המשך של הירושה והכיבוש ואין בה מקום לשום ויתור. לא אנחנו בעלי בית על הארץ הזאת, ואין לנו רשות לעשות מעשה טפשות של הסתפקות ב"מדינונת". הארץ שייכת לכל כלל ישראל, ואנו שליחים של כל המיליונים וכל "רבבות עמך בית ישראל". יש להתאזר בתוספת גבורת רוח וגבורת נפש.

ו[1].