נשים, נערות ו - ADHD
הפן הנשי של הפרעות קשב וריכוז: אבחון, טיפול, הדרכה



בית סוראסקי, המרכז הרפואי שיבא תל השומר
יום ד' 11-7-2012, כא בתמוז תשע"ב

 תקצירים

 

תחנות במעגלי חייה של האישה בחברה המודרנית
נעורים, דימוי גוף, רגשות, קשרים, זוגיות ואמהות

מרצה – ד"ר רבקה נרדי,
מנהלת ומקימת מכון "דיאלוג" (1990), סופרת, מרצה,
מנחה ופסיכותרפיסטית אישית וזוגית; מהמובילות בארץ בתחומי העצמת נשים, זוגיות, וסוגיות התפתחותיות של נשים וגברים במעגלי החיים.

האישה המודרנית חווה את נשיותה המכילה ערכים ישנים וחדשים כאחד. היא רוצה גם וגם. מכול העולמות. התמהיל הזה מייצר לחץ, אשמה, שאפתנות, בלבול והרבה תהייה – מה נכון. היא אולי היתה רוצה להסתכל קדימה ולקבל החלטות מעודכנות – של אישה חופשייה, אך היא מונעת גם מכוחן של הרבה דעות קדומות והרגלים מושרשים. שהרי חווית ה"נשיות" כמו גם ה "גבריות" מעוצבות מכוחן והשפעותיהם של חינוך, תרבות ולחץ חברתי. מכונת הסוציאליזציה, הממשיכה לעבוד במלוא עוזה, משפיעה על חוויות יסוד שלנו, נשים, מדימוי גוף, דרך חלומות ושאיפות, התנהגויות רצויות, וסדרי עדיפויות בחיינו.

בהרצאה זו אתייחס לביטויים המרכזיים של החוויה הנשית בזיקתם לשלב החיים – ל"תחנה" – לגיל הכרונולוגי. אדגים בעזרת סיפורים מחייהן של נשים בשלבים השונים של חייהן.

 1. דימוי גוף – המודל הנשי האידיאלי הוא יופי ונעורים

מודל היופי אומנם השתנה במהלך השנים, אך חשיבות היופי וכוח משיכתו והיותו לנכס עיקרי בחייה של אישה לא השתנה. ומאחר ומודל היופי בכול הדורות היה קשור לנעורים (וגם לפיריון, באופן הרבה יותר מאיים בעולם הישן) הוא פועל על נשים כסוג של טרור סמוי (לעתים גלוי מאוד). מדובר לא רק במראה "יפה", אלא גם במשקל ובגיל. ולפיכך לדימוי גוף יש השפעה מתמשכת, שלמעשה לא נעלמת עם השנים כל חייה של אישה. אם היא גם לא יפה, גם בעלת משקל עודף וגם מבוגרת – היא חשה שערכה הולך ופוחת.

2. קשר/אהבה/שייכות

חשיבות הקשר בחיי ילדות/נערות/נשים בכל הגילאים ידועה. האם זה המוח? האם זה הקשר הסימביוטי אם-בת? האם זו "החברה"? "התפקידים הנשיים"? אולי הכול ביחד. קשר טוב נתפס כמעלה את ערכה של אישה בעיני עצמה. קשר רע לעתים עדיף לאישה על פני חוסר קשר. הצורך, לעתים הנואש, לקשר מייצר תופעות רעות שאחת מהן היא תופעת ההתמכרות לקשר.

אן ווילסון סקאף, מחברת הספר "בריחה מאינטימיות" (Escape fropm Entimacy 1990) מדברת על שני סוגי התמכרות: הסוג הראשון - התמכרות לאהבה כרעיון אבסטרקטי. "אני חייבת שתהיה לי אהבה בחיים. שאם לא - אני מתה..." הסוג השני - התמכרות לאהבה, לקשר עם אדם ספציפי. "אני חייבת לשמור על הקשר הזה. אם הוא יעזוב אותי אני מתה...". הבעיה איינה ברצון בקשר, אלא באובססיה המתלווה אם אין לנו קשר.  בין שמדובר ברעיון, ובין שהוא קשר לאדם מסוים, האובססיה משפיעה על חיינו באופן מזיק והרסני, ממש כמו כל התמכרות אחרת. כמה דוגמאות:

  1. כל החיים שלנו מרוכזים סביב העניין הזה. מצבי הרוח שלנו עולים ויורדים בהתאם. ניקח לדוגמא את הסוג השני של ההתמכרות - לאדם שאיתו יש לנו קשר. אם הוא נחמד אלינו, היום שלנו נפלא. אם הוא לא - אנחנו בדיכאון נוראי. טון הדיבור שלו, כמות תשומת הלב שלו, האם טלפן אלינו, מה הוא אמר לנו ועוד מיני פרטים קטנים ישפיעו לטוב ולרע על מצב רוחנו. אנו נעלה ונרד מהגבהים של מצב רוח נפלא לעמקים של דיכאון נוראי.

  2. יחולו שינויים קיצוניים בהרגלים שלנו. החל מירידה קיצונית במשקל, דרך טיפוח מוגזם של הופעתנו החיצונית ועד וויתור על חברים ומשפחה, והכול - למענו. במילים אחרות ביטול טוטאלי של האני שלנו למען האהבה.

  3. היאחזות נואשת ב"קשר". אנחנו לא ניתן לקשר לחמוק מאיתנו. נעשה הכל שיישאר איתנו. נעקוב אחריו, נביא לו עוד מתנות, נבטיח לו הבטחות, ניתן לו את כל הרכוש שלנו, נוותר עוד ועוד - רק שיישאר. ראיתי נשים שהביאו את עצמן לדרגת השפלה מוחלטת. אבל גם אז זה לא עבד.

למותר לציין כי תלות כה גבוהה בקשר תשפיע בבוא היום על הדימניקה הזוגית בקשר הנישואים, בעיקר אם תפיסתו של בן זוגה ביחס לשותפות, אינטימיות, "לחוד" ו"ביחד", מין וסדר העדיפויות בחיים הזוגיים מונעים מהצורך שלו למרחב ופרטיות.

3. אימהות

מיתוס האימהות הרואה ב"אמא" – "גדולה מהחיים" מהווה את אחד המלכודים הפסיכולוגיים הנשיים המייצרים אשמה קבועה. וגם כעס, ופחד, ודיכאון, והסתתרות ממציאות כואבת.

הרגשות הסוערים הקונפליקטואליים והאמביוולנטיים שיש לנשים בתפקידן האימהי – בשלבים השונים של גידול ילדיהן היה טאבו חברתי עד לאחרונה. נשים למדו להצהיר על אושרן האימהי ללא סייג. נשים למדו להצהיר על דיכאון בעקבות עזיבת ילדיהן את הבית (בשנים האחרונות הן למדו לנשום לרווחה...)

נשים למדו לשנות את סדר העדיפויות שלהן ולוותר על קריירות לטובת גידול ילדיהן.

נשים למדו לעתים, לצפות למעט מאוד מילדיהן הבוגרים ולהסתפק ביחסים טקסיים ומעט מאוד רגש מושקע.

נתבונן בפער המכאיב בין מיתוס למציאות. וגם בתגמול הרגשי הגורם לכה הרבה נשים להיאבק להגשמת חלומן האימהי.

 4. גיל/בלות/זקנה/רלבנטיות

נשים מסתירות את גילן מ"גיל מסוים". חמישים? ששים? שבעים? – הס מלהזכיר. גילה המבוגר של אישה, וחלילה לומר "זקנתה" מאיים עליה ואולי אף יותר על סביבתה. מה תעשה אישה מבוגרת עם מיניותה? מה יקרה אם תסרב להתמסר לתפקידה החדש כ"סבתא" ולבטל את צרכיה האישיים? למה "העולם שייך לצעירים?" ומדוע נשים מבוגרות סובלות מהדרה, זלזול והתנשאות?

נדמה שתחנה זו בחיי אישה מכילה את כל רגשות הפגיעות שאספה בדרך. ועם זאת ניסיון חייה יכול לשמש לה מצפן דרכים למרוד בסדר הקיים של הדברים. למעשה היא נדרשת למרוד בכול תחנה בחייה, בדעות הקדומות הפנימיות והחיצוניות, אך בשלב זה בחייה מרידתה היא סמלית משהו, יותר מצורכי הישרדות, היא סמל לאומץ לבה להכריז לעולם – אני אישה, אני אדם.



מילדות לנשיות עם ADHD
עולמן הרגשי והנפשי של נשים עם הפרעות קשב וריכוז

מרצה – ד"ר איריס מנור,
פסיכיאטרית, מומחית בטיפול בנשים עם ADHD, מנהלת מכון "אניגמה", אחראית תחום רפואה בעמותת קווים ומחשבות, מנהלת היחידה להפרעות קשב וריכוז במרכז לבריאות הנפש גהה

איפיון מגדרי של ממצאי הפרעות הקשב באוכלוסייה לפי גילאים

הפרעת קשב היא הפרעה שכיחה מאד יחסית. לפי ההערכה כ - 7-10% מאוכלוסיית הילדים והמתבגרים סובלים מהפרעה זו. אך כיצד מתחלק אחוז זה בין הבנים והבנות? האם החלוקה עקבית לאורך כל הגילאים?

היחס בין המגדרים

מתברר שהספרות אכן מתארת הבדל בין המינים מבחינת השכיחות, אך ההבדל אינו כה ברור. הסיבה: ההבדל מושפע מאופן הבדיקה. למשל, בבדיקה מדגמית של מרפאות נוירולוגיות ומרפאות להתפתחות הילד היחס הוא 9:1 (על כל תשעה בנים בת אחת). לעומת זאת, כאשר בודקים מסגרות נרחבות וכלליות יותר, כמו מדגם של שכבה בביה"ס, היחס הופך להיות 4:1 (על כל ארבעה בנים בת אחת). כאשר עוברים לגיל מבוגר יותר, במרפאות המבוגרים, מקבלים יחס של 1:1. כלומר, לכאורה עם חלוף השנים, "נולדות" בנות עם הפרעת קשב. מאפיין זה עצמו של חוסר בהירות הוא חלק מהתמונה הכוללת של הפרעת הקשב והנשיות, כפי שיתואר להלן.

כפי שנאמר כבר, הפרעת קשב היא הפרעה חווייתית המתבטאת בכמה אופנים וביניהם:

• הצפה מתמדת של גירויים

• קושי להבדיל בין עיקר לטפל

• קושי להתנהל תוך שמירה על סדר וארגון

• הפרעות בויסותים של ריתמוסים ביולוגיים שונים, כגון שינה, תאבון, תחושה ואף מצב רוח.

תמונת החלוקה בין המינים משתנה עם הגיל

מרכיב נוסף חשוב ביותר בהפרעת הקשב הוא היותה התפתחותית. דהיינו, התמונה המתקבלת בגילאים הצעירים שונה מהתמונה המתקבלת בגילאים המבוגרים יותר, וגם נובעת ממנה.

ילדים שאינם מטופלים בגיל צעיר הולכים ומפתחים תסמינים נוספים במהלך התבגרותם. חלק מהתסמינים הם רגשיים, חלקם חברתיים, וחלקם תפקודיים. בסופו של דבר נוצר נזק מצטבר שהשפעתו על היקף התמונה הקלינית וצורתה עלולה להיות מאוד משמעותית.

הבנה זו של ההתפתחות היא המניע העיקרי להמלצה לאבחון ולטיפול מהגיל הצעיר. אי אפשר להגזים בערכו ובחשיבותו של מרכיב המניעה בטיפול.

כדי למקד את הדיון בביטוייה של ההפרעה אצל המין הנשי, אמפה את המאפיינים החשובים לפי שלושה פרמטרים: קבוצות גיל שונות, דרכי ביטוי ומאפיינים שונים בהתאם לגיל, וההבדל המובהק שקיים בין בנים לבנות.

מאפייני התנהגות ילדות עם ADHD בגיל הצעיר

אחד המאפיינים של בנות בגיל החביון (גיל טרום התבגרות) הוא הבשלה חברתית מהירה יותר. הבשלה זו מתוארת בכל ספר או טקסט העוסק בהתפתחות הילד. משמעותה היא שהילדה מודעת לדרישות ולציוויים החברתיים הרבה יותר מהילד ה"רגיל" בן גילה.

לכן, בנות בגיל הצעיר קשות מאוד לאבחון וזיהוי

כתוצאה מההבשלה החברתית המוקדמת תהיה התנהגותה של הילדה עם הפרעת הקשב הפוכה מזו של הילד. בעוד שהילד עם הפרעת הקשב וההיפראקטיביות יהיה פעיל מאד בכיתה, יפריע וירעיש ללא הרף, הילדה הסובלת מאותה הפרעה "תתאפק" לכאורה.

רשמתי: תתאפק "לכאורה", מכיוון שמדובר בהפרעה גופנית, לגביה יכולת האיפוק נמוכה ודורשת משאבים נפשיים רבים. למעשה, הילדה "תפריע בשקט". היא תצייר במחברתה, תמולל פיסת נייר או תניע את ידיה ואת רגליה תחת השולחן כך שהמורה לא תראה ולא תכעס עליה. התוצאה היא, כמובן, שהמורה אינה רואה את ההתנהגויות שמהוות ביטוי להפרעה. במצבים אחרים אותה ילדה אכן "תחזיק את עצמה" בכיתה, אבל כאשר היא תגיע הביתה היא תהיה נסערת, עצבנית, בוכה בקלות, ותבטא מתח ומצוקה שלא יהיו מובנים לסובבים אותה, בעיקר אם ציוניה טובים.

האינסטינקט הראשוני במקרים אלו הוא לייחס את המצוקה לבעיה רגשית כלשהי, ולא להפרעת קשב. כתוצאה מכך, התייחסותם של ההורים או הגורמים בבית הספר אל הילדה תהיה התייחסות שלא לוקחת בחשבון הפרעה אורגנית, ותתבטא ככעס או כדאגה, תלוי בנסיבות.

כאשר ילדה כזו מראה קשיי למידה או מצוקה נפשית, קשה מאוד לזהות כי מדובר בהפרעת קשב "שהרי הילדה שקטה כל כך". לא יעלה על דעתו של הצוות החינוכי להפנות את הילדה לאבחון הפרעת קשב וריכוז, כפי שהם עשויים לעשות במהירות לגבי ילד זכר בן גילה שהתנהגותו מוחצנת יותר. במקום זאת, היא מוחשדת בליקויי למידה, במצוקה רגשית, או שנאמר עליה כי "היא פחות נבונה", והיא מופנית למסגרות האבחון ו/או הטיפול הלא תואמות.

ההשלכות של אי-אבחון מוקדם עלולות להיות קשות ביותר

יודגש שוב, כי אבחון דידקטי או פסיכודידקטי אינו מתאים לאבחון הפרעת קשב ויעילותו נמוכה מאד, כך שהסיכון לא לאתר את ההפרעה, ולפיכך לא לטפל בה, גבוה. וכך, הבנות בגיל בית הספר, גם אם הן היפראקטיביות, אינן נתפשות ככאלה ואינן מזוהות על ידי הצוות החינוכי כפי שהבנים מזוהים. מכיוון שהבנות אינן מבטאות את מצוקתן על ידי דפוסים אופייניים הן עלולות להתחיל בדרך ארוכה של אי הבנה, של הערכה נמוכה יותר ליכולותיהן, של דימוי עצמי הולך ויורד בהתאמה ושל טיפולים לא תואמים אשר גורמים להחמרה של מצבן במקום לתיקונו ושיפורו.

מאפייני התנהגות ילדות עם ADHD בגיל ההתבגרות

בגיל ההתבגרות מתחילים להופיע מאפיינים נוספים הטיפוסיים לבנות. המתבגרות הסובלות מהפרעת קשב, עם או בלי היפראקטיביות, מתקשות יותר ויותר להתמודד עם הקושי הבסיסי הנובע מההפרעה, דהיינו הקושי בקשב, ברצף, בסדר ובארגון. ציוניהן עלולים ללכת ולרדת והן מתחילות להראות את הסימנים, שמראים גם הבנים הסובלים מההפרעה של משיכה לריגושים ולסיכונים.

העדר אבחון וטיפול עלול להוביל למצוקות קשות בגיל ההתבגרות

השילוב של דימוי עצמי שהלך והידרדר (כפי שצוין, מדובר בהפרעת התפתחותית בה הטיפול או היעדרו משפיעים על הביטויים העתידיים של ההפרעה), של חוסר הבנה של הילדה עצמה ושל סביבתה את קשייה, ושל הדחפים והדרישות של גיל ההתבגרות, מובילים במקרים רבים לתמונה של מתבגרת מרדנית, המעשנת כבר מגיל צעיר (מאפיין טיפוסי להפרעת קשב לא מטופלת), הנמצאת בהידרדרות לימודית, הנמשכת לריגושים ולסיכונים רבים.

לא פעם, כחלק מהמצוקה הנפשית המתפתחת בנות אלו מבטאות דחפים הרסניים לגבי עצמן, פוצעות את עצמן ואף עלולות לבצע אקטים אובדניים. במידה והאבחנה אינה נעשית, מתבגרות אלו מאובחנות פעמים רבות כמי שסובלות מהפרעת אישיות גבולית borderline personality disorder והטיפול בהן הולך ומתרחק מההפרעה המקורית אל מחוזות הטיפול בהפרעות האישיות, שהוא שונה לחלוטין מבחינת ההבנה והתפיסה.

קיימים כיום דיווחים רבים בספרות על הבלבול ועל נטיית היתר לאבחן הפרעת אישיות גבולית בבנות הסובלות מהפרעת קשב. יש לציין, שחלקן אכן מפתחות מרכיבים אישיותיים המוגדרים גבוליים, אך תחת טיפול בהפרעת הקשב יש סיכוי רב לצמצם ולעתים אף להעלים תסמינים אלו.

ADHD והריונות לא רצויים

מרכיב נוסף, האופייני לבנות בלבד, וקשור גם לאימפולסיביות וגם למרכיב האישיותי המתפתח הוא הסיכון של הריון לא רצוי. קיימים דיווחים רבים בספרות כי מתבגרות הסובלות מהפרעת קשב נכנסות להריון לא רצוי ו/או להריון של גיל ההתבגרות בשכיחות גבוהה בהרבה מנערות שאינן סובלות מההפרעה. בנוסף לנזק הרגשי והחברתי שהדבר יוצר, יש לזכור כי הריונות אלו מוגדרים כהריונות בסיכון גבוה בפני עצמם, כולל סיכון רב יותר ללידות מוקדמות, למשקל לידה נמוך ועוד, שהם גורמי סיכון סביבתיים להתפתחות הפרעת קשב אצל התינוק.

הפרעה בהסוואה – הרגלי סדר וארגון כפייתיים כפיצוי על הפרעת קשב

הפרעה נוספת שכיחה בגיל ההתבגרות ובעיקר בבנות היא דווקא התמונה ההפוכה. בנות שאינן אימפולסיביות והיפראקטיביות, אלא להפך, ממשיכות "להסתיר את אי השקט מתחת לשולחן" הולכות ומפתחות מנגנונים נוקשים יותר ויותר להתמודדות עם ההפרעה. אמנם תמונה זו קיימת גם בבנים, אך היא שכיחה יותר בבנות. תמונה זו מתעצמת בגיל הבגרות, אז ניתן לראות מעין "פרופיל" של האישה עם הפרעת הקשב, שהיא אישה מסודרת ביותר, מאורגנת באופן כמעט קיצוני, אך כתוצאה נמצאת במתח ובלחץ בלתי פוסקים.

כאשר השפה העממית מדברת על "ללמוד להסתדר" עם ההפרעה, הביטוי שלה בפועל הוא הנטייה הכפייתית לפיתוח הרגלי סדר קיצוניים. מכיוון שמדובר בקושי אמיתי ופיסי, ומכיוון שהפרעת הקשב כשלעצמה שקופה, והאישה הסובלת ממנה אינה יודעת על קיומה, היא מפתחת מנגנוני הישרדות שבאים לידי ביטוי בסדר נוקשה ביותר. דפוסי ההתנהגות הללו יכולים לנוע מעריכת רשימות מפורטות לכל דבר ועניין, דרך ארגון קיצוני של הבית עם לוח זמנים נוקשה, ועד סדר יום שלא ניתן לחרוג ממנו, ואלה רק מעטות מהדוגמאות.

מכיוון שמדובר במנגנון הישרדותי שאינו יעיל במיוחד (כמו רוב המנגנונים מסוג זה), האישה משלמת מחיר במתח נפשי גבוה, בתחושת לחץ מתמדת ובתחושה של מרדף בלתי פוסק אחר המטלות. התחושה היא, שמטלות חייבות להיעשות מיידית או לפי הסדר הקבוע מראש, פן תישכחנה, והפחד הנסתר הוא שהכאוס הפנימי יתפרץ. או אז, אי הסדר יהיה מוחלט, היות שלא תהיה אפשרות לשלוט בו, וחוסר הערך האישי המוסתר בקפידה ייחשף לכולם.

נשים אלו מבטאות מצוקה נפשית. תופעות פיזיות כמו כאבי ראש, דיכאון, חרדה ועוד הן שכיחות ביותר. לנוכח תופעות אלו, מופנות הנשים לטיפול במהירות רבה, אך הטיפול מוגדר כטיפול בדיכאון ו/או בחרדה. כתוצאה מכך רבות מהן מטופלות בתרופות נוגדות דיכאון שאינן בהכרח התרופות המתאימות למצבן. יודגש, כי גם גברים יכולים להראות מאפיינים אלו, אך שכיחותם אצל משים גדולה יותר.

סיכום

הפרעת הקשב קיימת בכל הגילאים ובשני המינים. מכיוון שמינים שונים זה מזה, כפי שידוע לכול, הרי שגם בביטויי הפרעת הקשב הם שונים זה מזה. הנשים מבשילות מוקדם יותר מבחינת ההבנה החברתית. הנשים נחשפות לציפיות חברתיות וסביבתיות השונות מאילו שמופנות כלפי בנים זכרים. הנשים הן בעלות המאפיינים גופניים ורגשיים השונים מאלו המאפיינות גברים. על כן, הנשים גם מראות תמונה שונה מהגברים, אשר עלולה להטעות ולבלבל אותנו אנשי המקצוע ולגרום לנו לטפל בהפרעה ה"לא נכונה", או במסכה שמתחתיה יושבת הפרעת הקשב.

 


לעשות סדר בבלגן
עבודה טיפולית, רגשית עם נערות המתמודדות עם ADHD בגיל ההתבגרות

מרצה – נעמי רביד
פסיכותרפיסטית, מאמנת ומדריכה, מתמחה בהפרעות קשב וריכוז, טראומות והפרעות אכילה

בנות רבות עם ADHD נשארות לא מאובחנות, כי אצלן הסימפטומים נראים אחרת מאשר אצל בנים. בנות מרדנית פחות, מתריסות פחות, ובאופן כללי פחות "קשות" מאשר בנים. בנות עם ADHD מנסות יותר להתאים את עצמן.

אצל בנות, ההיפראקטיביות מתבטאת בדרכים שונות. נערות עם ADHD יכולות להיות היפר-מגיבות והיפר פטפטניות ולא היפראקטיביות מוטורית. הן פחות יציבות מבחינה רגשית ומגיבות בהתפרצויות זעם, טריקת דלתות, וכו '.

בנוסף, בנות מתמודדות עם חוסר ארגון, ושכיחות גדולה יותר של דיכאון וחרדה, שנגרמים כנראה בשל בעיות בקשב, אימפולסיביות, היפראקטיביות וקשיים לימודיים שגורמים לייאוש, עצבות ותסכול.

בגילאי ההתבגרות, אותה נערה שכל כך רוצה להיות כמו כולם ולהרגיש "מתאימה" מבחינה חברתית נתקלת בקשיים: התהליכים ההורמונאליים שהיא עוברת מחמירים את הסימפטומים של הפרעת הקשב וריכוז וגורמים לסערה של מצבי רוח, עצבנות יתר ותגובות רגשיות מוגזמות.

נערות עם הפרעות קשב וריכוז חוות תחושה חזקה של "שונות", וסובלות יותר מבעיות חברתיות מאשר בנים עם ההפרעה, כיוון שהרגישות הגבוהה שלהן בדרך כלל הופכת למכשול. נערות עם ADD ירגישו נוח יותר להיות עם חברה קרובה אחת מאשר עם קבוצת חברות.

בנים מקבלים יותר הבנה מהסביבה ובעיקר מחבריהם להתנהגות מוחצנת ואימפולסיבית שבדרך כלל כוללת מרדנות נגד מסגרות, שימוש באלכוהול, נהיגה פרועה ודחף מיני מוגבר. ואילו נערות שיראו התנהגות דומה יקבלו לרוב ביקורת שלילית מההורים, מצוות בית הספר ובעיקר מנערות אחרות בסביבתן. מסיבה זאת הן מתמודדות גם עם בושה.

האתגרים העומדים בפני נערות עם ADHD הם: לחצים חברתיים, הערכה עצמית נמוכה, חוסר יכולת לעמוד בציפיות חברתיות, תגובתיות רגשית/תנודתיות הורמונאלית, לחץ להפגין בגרות, חוסר התאמה בין בית הספר וADHD, דיכאון, והתנהגויות בסיכון.

מבחינה טיפולית

חשוב בטיפול להתייחס הן למרכיבים הקשורים לADHD עצמו כניהול סדר יום מאוזן, והן לתוצאות שלו כמרכיבים רגשיים, יחסים לא טובים עם ההורים, חברים, מורים וכו'.

שילוב של חלק קונקרטי, פרקטי בטיפול הוא הכרחי בצד עבודה רגשית, משום שהוא מקדם את החלק התפקודי שמופרע בגלל השכחנות, דחיינות, קושי בניהול זמן. הקשיים התפקודיים לא מפריעים רק בלמידה אלא גם ביחסים.

בטיפול הפרטני חשוב לשלב אמפטיה, מתן ידע, ולימוד דרכים יעילות להתמודדות.

  • ניהול סדר יום מאוזן , שינוי הרגלים, לקיחת אחריות על הADHD ושימוש באסטרטגיות מפצות
  • בדיקת מצבים רגשיים שיכולים להפריע: חרדות, מצבי רוח משתנים, עצבנות
  • התמודדות עם ביקורת, תסריטים פנימיים, ויחסים הרסניים, אתגור מחשבות שליליות
  • עבודה על קומורבידיות: חרדות, פרפקציוניזם, דכאון, הפרעות אכילה, לחץ, טראומות
  • הקנייה של מיומנויות חברתיות מותאמות
  • עבודה על אסרטיביות וניהול עצמי
  • לימוד מיומנויות תקשורת יעילה עם הורים/מורים/חברים

ככל הניתן, יש לעבוד בתאום והדרכה עם ההורים, הרופא המטפל, בית הספר, מחנכת, מורים מקצועיים, יועצת. כל שיתוף פעולה מקדם ומקצר את הטיפול.

 

נעמי רביד
מנהלת מכון רביד
פסיכותרפיסטית, עו"ס קלינית ומאמנת, מתמחה ב-EMDR


אנו מודים למרצים המרתקים שתרמו לנו תובנות והארות, ומאחלים לכולכם שנה טובה

נשמח לראותכם בכנסים הבאים,

בתודה