משתתפ/ת יקר/ה שלום רב,

אנו שמחים לשלוח אליך את חוברת התקצירים של
הכנס: לקות תקשורת חברתית,
שהשתתפת בו ב - 13 באוקטובר, או ב - 10 בנובמבר 2013.

בשל כובד המסמכים,
חוברת התקצירים תישלח בשני חלקים -
זהו חלק א'

למצגות ומאמרים מהכנס לחצו כאן

נשמח לראותך בכנסים הבאים,

ושנה טובה ופורייה לכולם

צוות אמציה הוצאה לאור Family-Care

 

 לקות תקשורת חברתית - פשר החידה:
SCD - האם זה אוטיזם? לקות למידה?  גישות וחידושים

בית סוראסקי, המרכז הרפואי שיבא תל השומר
יום א' 13-10-2013, ט בחשוון התשע"ג, ויום א 10-11-2013, ז בכסלו, התשע"ד

חוברת תקצירים חלק א'

משתתפ/ת יקר/ה שלום רב,

ההרצאות שבחרנו להציג בפניך ובפני יתר באי הכנס "לקות תקשורת חברתית - פשר החידה" נועדו לשקף את המגוון הרחב והעשיר של העשייה שמתבצעת בשטח בתחום, ולחשוף אתכם אל ההיבטים השונים שלה. 

חלק מהדברים שהובאו בפניכם בכנס מתבססים ונשענים על ידע מעמיק וחקר יסודי, מושכל ומואר של ספרות קיימת, חלק אחר נבנה ופותח על בסיס תובנות אישיות של העוסקים במלאכה זה שנים רבות.  אלה וגם אלה הם תוצאה של אין ספור שעות ניסיון ומגע אישי, ישיר ואמפטי עם אוכלוסייה שקשה לה, אלה וגם אלה מעוגנים בתיעודי מקרים וניתוחי הצלחות. המשותף לכולם הוא העיסוק במלאכה שהיא כמעט קודש, האכפתיות הכנה, והרצון שמגיע לרמת שליחות - לעזור, להקל, להניע שינוי ולאפשר לכל אחד ואחת לפרוח בתוך ה'אני', מורכב ככל שיהיה.

אנו תקווה שהצלחנו לתת לך טעימה ממגוון גישות, שיטות ודעות, ושבכל אחת מהן הצלחת למצוא את המעט או ההרבה לאמץ, לקחת ולהפוך לשלך, במטרה להעשיר את ארגז הכלים ולפתוח אפיקים חדשים ונוספים.

הכנסים של Family-care, מבית אמציה הוצאה לאור, מיועדים לכל מגוון המומחים והמטפלים בתחום בריאות הנפש של הילד וליווי הורים, כולל בין היתר: פסיכולוגים, פסיכיאטרים, קלינאי תקשורת, עו"סים, מאמנים משפחתיים, מרפאים בעיסוק, יועצים חינוכיים, הורים ומתעניינים.

נשמח לראותך גם בכנסים הבאים !

אם חוברת זו התגלגלה לידיך אף כי אינך מנוי/ה על רשימת הדיוור שלנו, נשמח לצרפך.  יש לשלוח כתובת מייל עדכנית, מספר טלפון ושם מלא.  מרגע העדכון תוכל/י לקבל מאיתנו מידע שוטף על הפעילויות הבאות שלנו.

לכל שאלה או בירור אנחנו עומדים לשרותך

אמציה 052-8087052 Amazia@netvision.net.il
אפרת 050-7504210 Ephrat@family-care.co.il

לקות תקשורת חברתית - פשר החידה
SCD - האם זה אוטיזם? לקות למידה?  גישות וחידושים

איך זה שהיא כל כך חכמה ויחד עם זאת כל כך חסרת אונים חברתית? איך זה שהוא כל כך אנוכי בעוד הוא מצפה מאחרים להגינות יתרה? מה פשר המוזרות הזאת שלהם, ו...האם הם באמת חצופים או שהם פשוט לא מבינים?

ייתכן ששאלות מעין אלה נשאלו על ידכם בעת שצפיתם בהתנהגות של ילדים עם לקות תקשורת חברתית, או בשמה הלועזי החדש:  Social Communication Disorder - SCD

מטפלים והורים רבים נאבקים כדי להבין את חוסר האיזון בין היכולות הגבוהות בתחומים מסוימים, לעומת העדר בולט של יכולות ולקויות ניכרות בכישורי התקשורת החברתית.

עד היום חלק מהמומחים אבחנו ילדים כאלה כשייכים לקשת האוטיסטית ואילו אחרים אבחנו את ההפרעה כ- NVLD, סוג של לקות למידה. אך בכל האבחנות נתגלו "חורים" ופערים.

ואז הגיע ה –5 DSM וטרף את הקלפים. דיאגנוזות ישנות בוטלו, וחדשות הוצגו תחתיהן. כך באה לעולם האבחונים, המורכב והמסובך ממילא, הלקות SCD .

המחלוקות בין אנשי המקצוע רבות, הקשיים לא תמיד ניתנים לאבחון מובהק, וטרם הובהר אם מדובר בלקות למידה או לקות על הקשת, ועוד לא נגענו בקצה קצהו של הקרחון הזה.

כדי לשפוך אור על הקטגוריה החדשה ומאפייניה בהיבט יישומי טיפולי, הזמנו לכנס מובילי דעה בולטים בארץ, שיעזרו לנו להבין את הקשיים והאתגרים, על מה הקונפליקטים, ואילו שיטות טיפול יצירתיות וחדשניות הוצגו בעת האחרונה.

את הפן האישי הגשנו לכם באמצעות סיפורה המרתק של אם לילד אוטיסט בתפקוד גבוה שתספר לנו בגילוי לב על ההתמודדות ברמה האישית, המשפחתית והמערכתית.


שימו לב, בכנס הראשון נאלצנו לערוך שינוי לא צפוי במצבת המרצים, כך שבכל מקרה חוברת התקצירים שלפניכם מכילה תקציר של הרצאה אחת שאותה לא שמעתם. אנו מקווים שתיתרמו ממנו גם אם לא שמעתם את ההרצאה.

כמובטח, אנחנו מזמינים אתכם ליהנות מחוברת תקצירים ומצגות כפולה זאת, שימו לב שקיבלתם גם את חלק א' וגם את חלק ב'.

דברי פתיחה מאת מנחת הכנס
ד"ר אורלי בך, פסיכולוגית קלינית, מדריכה ומטפלת משפחתית וזוגית


ברוכים הבאים לכנס !

אנחנו נפגשים כאן היום כדי לדבר על קבוצה גדולה באוכלוסיה של ילדים ובוגרים,שסובלים ממצוקה גדולה – מצוקה חברתית ותקשורתית, שקשה מאוד לאבחן אותה, ולכן גם קשה לדעת מתי ואיך לטפל בה.  

הבעיה שלהם היא מורכבת ומאתגרת : מחד, יש להם כישורי שפה, לחלקם יש אפילו יכולת ורבאלית ברמה גבוהה ביותר, ובמבט ראשון לא תמיד רואים שיש להם איזו בעיה מיוחדת. מאידך- הם סובלים מלקויות בולטות, הן בתחום המיומנויות המוטוריות והויזואליות- מרחביות, והן, ובמיוחד בתחום הכישורים החברתיים.  הם מתקשים להבין קודים חברתיים, לקרוא הבעות פנים, לקלוט אינטונאציות, לדעת איך להתנהג בסיטואציות חברתיות, ומוצאים את עצמם מבודדים חברתית, ולעתים קרובות מושפלים ודחויים.

הקשיים שלהם, שניכרים כבר בגיל הרך, לא תמיד ניתנים לאבחון ברור, ויש מחלוקת גדולה בין אנשי המקצוע כיצד לאבחן, ומכאן- כיצד לטפל. רבות הגישות והשאלות - האם מדובר בסוג של לקות למידה או בלקות על הקשת האוטיסטית ?

הקשיים באבחון מתבטאים גם בריבוי המונחים שמשתמשים בהם, ושמתחלפים חדשות לבקרים. עד לאחרונה אנשי מקצוע רבים בארץ נהגו להשתמש במונח הלא רשמי, שלא הופיע בהגדרות של ה- DSM - המונח
Non Verbal Learning Disability) = NLD, NVLD),  או "הלקות של ההמיספרה הימנית", ואילו אחרים השתמשו באבחנה של "אספרגר" או "אוטיזם בתפקוד גבוה" או  "PDD NOS " .   

ב 5-DSM החדש, שיצא לאור ממש לאחרונה, השתנו הקטגוריות האבחוניות, בוטלה ההבחנה בין אוטיזם
ואספרגר, שנכללים מעכשיו באותה קטגוריה שנקראת "הקשת האוטיסטית", והופיע המונח החדש - 
 Communication Disorder  = SCD  Social .    

 רבים עדיין הויכוחים-

האם אוטיזם, אספרגר, PDD, NLD, SCD הם פנים שונות של אותה תסמונת, שנמצאות על רצף אחד, רק בעוצמות או דרגות קושי שונות, או שמדובר בתופעות נוירולוגיות לגמרי שונות ונבדלות, שאפשר ממש לזהות אותן ולהבחין ביניהן במחקרי מוח ובמחקרי התנהגות? האם בחלק מהאבחנות מדובר בלקויות שנובעות מאיחור התפתחותי/ נוירולוגי, שניתן לצפות שיקטן או ייעלם עם ההתפתחות, ואילו באבחנות אחרות מדובר בקושי שילווה את האדם אל תוך הבגרות?  ועוד שאלה :האם ואיך ניתן לעזור לאנשים מבוגרים, שעדיין מתמודדים עם קשיים כאלה בחייהם הבוגרים ? יש אומרים ש -"כל עוד הנר דולק – עדיין אפשר לתקן !" אז מה עושים ? לאן פונים ? 

ככל שקראתי והעמקתי בסבך ההגדרות והאבחנות, מצאתי את עצמי יותר נבוכה ועם יותר סימני שאלה, אז חיפשתי את המומחים המובילים בתחום, שיש להם גם את הידע העדכני והחדשני ביותר, וגם את תבונת הלב, כדי שיעזרו לי להבין מה קורה פה, ויסדרו לי את הראש.

הבנתי, שאם אנחנו, אנשי המקצוע, שכולנו גדולים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מתלבטים ומסתבכים עם ההגדרות - קל וחומר ההורים, שנעים בתוך בלבול ואי וודאות, תועים ונבוכים בין המערכות הטיפוליות והקטגוריות הדיאגנוסטיות השונות, ומיטלטלים בין חרדה גדולה לבין רגשי אשם, בין כעס על ילדיהם, לבין חמלה גדולה וכאב עצום , ותמיד מתייסרים עם התחושה שכל מה שהם יעשו או לא יעשו, הם אינם הורים טובים מספיק - כולם מחפשים איזה "מורה נבוכים", שיעזור להם לפזר את הערפל ולהפיג את העמימות - לעשות איזה סדר, to make sense בתוך העולם המסובך הזה.  ואם זה קשה ומטריף עבור הורים שהם בעלי אמצעים ויכולות- זה בוודאי נורא שבעתיים עבור הורים שאין להם אמצעים כלכליים ו/או כוחות נפשיים לרוץ לאבחונים ולהתמודד עם כל זה ! 

שאלתי את עצמי גם : האם הויכוח בין המומחים הוא רק ויכוח על שמות - על איזה שם נותנים לבעיה?  האם ייתכן שהויכוח משקף בעצם רק הבדלים בגישות של אנשי מקצוע שונים - אלה שבאים מתחום הנוירולוגיה וחקר המוח, לעומת אלה שבאים מהכיוון הפסיכיאטרי, הפסיכולוגי, או אלה שעוסקים בהפרעות קשב וריכוז, או קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, מורים ומחנכים- האם זה ויכוח על שמות או על מהויות ?  מהי המשמעות או מהו הכוח של מתן שם? (זוהי שאלה פילוסופית חשובה בפני עצמה) - וב"תכל'ס": מה טוב לילדים ומשפחותיהם? מה זה עושה להם כשנותנים להם דיאגנוזה כזו או אחרת?

למשל : מהן ההשלכות הטיפוליות שנגזרות מהאבחנות השונות? האם יש שיטות טיפול שונות שמתאימות לעזור באופן שונה להתמודדות עם כישורים חברתיים של ילדים שמאובחנים כלוקים באוטיזם (כלומר בקושי מולד, ראשוני, ביכולות התקשורתיות שלהם) לעומת ילדים שההפרעה שלהם בתקשורת החברתית מאובחנת כהפרעה משנית לליקויים אחרים כמו קשב וריכוז? ומה קורה במקרה ששתי ההפרעות מתקיימות במקביל ? ומה קורה כשלא מאבחנים נכון, או כשלא מאבחנים בזמן? האם ילד שלא אובחן בזמן עלול להיכנס למעגל קסמים, שבו הפגיעות שהוא יחווה בגן ובבית הספר יחמירו את מצבו? ולעומת זאת - האם זיהוי ואיתור מוקדם יכולים למנוע חלק מהקשיים, ולשפר את איכות החיים של הילד ומשפחתו?

ובמישור אחר:  מה הן ההשלכות הפוליטיות והכלכליות של מתן אבחנה כזאת או אחרת? כך למשל, ילד שמאובחן על הקשת האוטיסטית יהיה זכאי לסל שלם של הטבות, ומשפחתו תזכה לסיוע רב מטעם המדינה, ומצד שני הילד ומשפחתו יצטרכו להתמודד עם הסטיגמות של החותם הזה, דבר שיהיה להם קשה במיוחד אם הילד נופל ב"איזור האפור" , בתחום הביניים הלא ברור שעל הרצף. זהו סוג של חרב פיפיות -  אז איך מחליטים בכל זאת ?!?

ובהנחה שהשינויים ב- DSM משקפים שינויים בהלך הרוחות ובתפיסות ובחידושים המדעיים וגם בתהליכים פוליטיים וכלכליים- נשאלת השאלה מה השתנה בעולם, שהביא לשינוי בהגדרות?   17 שנים חלפו מאז 4 DSM (שיצא לאור בשנת 1996). מה הזמנים האלה מביאים איתם, שיוצרים את רוח השינוי? על אילו צרכים השינוי הזה עונה, ו- השאלה שתמיד אנחנו שואלים במקצועות שלנו - Why Now?  למה עכשיו?

אני שולחת את השאלות הלא פשוטות האלה אל קבוצת המרצים מהשורה הראשונה שבאו לדבר כאן היום. מאחר שהילדים והאנשים שאנחנו מדברים עליהם זקוקים להתערבות שלמה וכוללנית, שדורשת מעורבות של צוות רב-תחומי, ומאחר שהגדרה של SCD היא עדיין חדשה ושנויה במחלוקת, ומעוררת סימני שאלה רבים, החלטנו להביא בפניכם אנשי מקצוע ממגוון התחומים הטיפוליים, שיביאו קשת רחבה של גישות וכיוונים, הן לגבי האבחון והשלכותיו, והן לגבי הטיפול. אנחנו מקווים שבכך נסייע לשפוך אור על הנושא, ולהבהיר, עד כמה שאפשר, את התמונה.

ועוד מילה אחרונה: אני רוצה להזמין את כולנו להקשיב - עם הראש ועם הלב - לא רק מהמקום של אנשי המקצוע שבנו, ולא רק מהמקום של ההורה שבנו, אלא גם שנראה לנגד עינינו במהלך היום ילד אחד : אולי ילד ששמענו עליו, אולי ראינו אותו או צפינו בו, אולי טיפלנו בו - ילד שנמצא במעגלי חיינו הרחוקים או אולי הקרובים ביותר, ואולי אפילו ילד קרוב כל כך, עד שלעתים אנחנו עלולים לפספס אותו - הילד שבתוכנו.  

אני מתארת לעצמי שרובנו חווינו במהלך החיים, ברמה זו או אחרת  חוויות של "אאוט-סיידריות", של ניכור ובדידות, של חוסר שייכות, או של קושי להבין סיטואציות חברתיות שבהן היינו נתונים. המצוקה הזאת, שאנחנו לא מבינים מה רוצים מאיתנו, או התחושה שלא מבינים או לא רואים או לא מקבלים אותנו, ושאנחנו אבודים בלי מפה ומצפן, בטח מוכרת לרבים מאיתנו, ומהבחינה הזאת כולנו נמצאים איפה שהוא על הרצף... .               

אני מזמינה את כולנו להתחבר לרגע אל תחושת חוסר האונים והבהלה הזאת של "מאיין יבוא עזרי", אל ההרגשה שפתאום אין כלים איך לפענח את המצב, איך להתנהג ואיך להגיב.

אילו רק היה שם באותו רגע מישהו שיבין אותנו, שירגיש את המצוקה והבלבול שלנו, ושידע לכוון אותנו - - - כמה הכל היה נראה ומרגיש אחרת - - - ואם נוכל כאן, היום, לתרום במשהו להגברת המודעות וההבנה, ובכך לסייע לילדים להרגיש אחרת - הרי שזכינו זכות גדולה !

אנחנו מקוים שהכנס הזה יהיה / היה עבורכם מלמד, מחדש, חשוב וחווייתי.

 

הקדמה
מעט רקע בהיבט ישראלי, וסיפור טיפולי עם תקווה רבה בלב

מאת חיים ביטרמן,
מאמן ילדים עם לקויות למידה ולקות תקשורת חברתית, מנהל משותף של מרכז "קנגורו" - למידה יעילה וכישורי חיים


שלום לכולם.

אני שמח שניתנה לי הזכות לפתוח את הכנס הזה. וסלחו לי אם אני מתרגש קצת. כבר זמן רב אני "רודף" אחרי אמציה ומעלה לפניו את כמיהתי לכנס בנושא: "לקות תקשורת חברתית".

את קולי ורגישותי היום לנושא זה אני מביא מתוך השטח עצמו כמטפל ומאמן שרואה וחווה את הילדים שסובלים מלקות תקשורת חברתית מידי יום ביומו. את דברי אביא דרך סיפורו של גל ואם תרצו אקרא לו סיפור הלמידה שלי.

לפני כשבע שנים, פנתה אלינו חנה וביקשה שנסייע לה עם התנהלותו של בנה, גל (שם בדוי).  חשוב לציין שלקראת הכנס ביקשתי ממנה רשות לספר על התהליך שעברנו עם בנה והיא נתנה את רשותה ואישורה ברצון, ולכן אני מרשה לעצמי לשתף אתכם באופן כל כך מעמיק בסיפורו האישי.

על פניו, ועל בסיס המידע שקיבלנו מחנה, נראה היה שגל, שהיה אז בכיתה ב', סובל מלקות קשב וריכוז מלווה באגרסיביות, עצבנות והיפראקטיביות.

גל עבר אבחון עוד לפני שהגיע אלינו ושרק לאחריו הביאה אותו אלינו אמו למטרות אימון. כמובן שההמלצה המקצועית הראשונית לגביו הייתה סיוע תרופתי.... כלומר, ריטלין. אך כמו בכל הסיפורים הקשים, ההורים היו אלה שהתנגדו לתת טיפול תרופתי לגל. התברר הפעם, שהם צדקו.

ככל שהעמקנו את היכרותנו עם גל התחלנו לזהות אצלו אגרסיביות רבה, תסכול קשה שלרוב מלווה בבכי, עקשנות וחוסר נכונות לשיתוף פעולה. לא הצלחנו לקרוא אותו ולא להבין מה מתחולל בתוך נפשו. לא נצפתה הלימה בין התנהגותו ובין האבחנה הראשונית שלנו.

במקביל הוזמנו על ידי בית הספר שבו למד לצורכי תצפית, דיון ותאום עמדות עם "מיטב המוחות" של מערכת החינוך המקומית. מהנתונים שזיהינו בשטח נתגלה לנו ילד בודד שאינו מצליח להתחבר עם אף ילד בגילו. לעומת זה נצפתה התחברות עם ילדים גדולים יותר או קטנים יותר (בדיעבד התברר לנו שרק איתם יכול היה גל לחוות אווירה של ביטחון ושליטה).

חמושים בנתוני התצפית פנינו לספרות המקצועית. זו הפגישה אותנו לראשונה עם המושג – לקות תקשורת בלתי מילולית, או כפי שמקובל לומר היום, לקות תקשורת חברתית.

אופרטיבית לא היה לנו לאן לפנות לקבלת ייעוץ ועזרה – אנשי מקצוע בתחום זה כמעט ולא נמצאו בארץ. בבית הספר שבו למד גל גם לא נמצא אף גורם בעל הכשרה מתאימה. היינו כולנו אובדי עצות.

אף על פי כן, כאנשי השטח שהופקדו על כשירותו החברתית של גל לא הרפינו והמשכנו לחפש כלים לסייע לו. במקביל, התוודענו לעבודותיו של פרופ' ראובן פויירשטיין. אני מאמין כי פויירשטיין היה החלוץ בתחום זה בארץ. הוא הקדים את זמנו והצליח לאתר ולהביא לכאן כלים לטיפול ואימון ילדים עם לקות תקשורת חברתית גם כאשר עדיין לא קראו ללקות זו בשמה.

בין הכלים שהוא אסף מצאנו אוצרות. הראשון שבהם היה ערכה של זיהוי רגשות על ידי תמונות. סוף סוף יכול היה גל לתקשר את רגשותיו לסביבה. ההתרגשות הייתה רבה, ופריצת דרך ראשונה נרשמה בסיפור שלו. בהמשך הוא קיבל הנחייה ליזום אינטראקציות חברתיות עם בני גילו. בהדרגה ובסיוע שלנו נזרעו הזרעים להתפתחותו והיפתחותו החברתית של גל, וניכר שיפור משמעותי במצבו.

הסיפור של גל היה הראשון שהפגיש אותנו פנים אל פנים עם לקות תקשורת חברתית. לפני כשנה וחצי באחד הכנסים שבהם השתתפנו גיליתי פן טיפולי שטומן בחובו פוטנציאל רב. הוצג בפנינו איש יקר בשם חיים דותן, ראש החוג לספורט אתגרי במכון וינגייט. חיים מכשיר אנשי טיפול באמצעות הרפתקה ומסע בטבע. מתוך המידע שהוא סיפק לנו הבנתי כי ניתן להפוך את הספורט האתגרי לכלי טיפולי עוצמתי שיכול לפתוח עולם שלם לילדים בעלי לקות תקשורת חברתית. למידה ותרגול של מאפייני הספורט האתגרי, כמו תלות הדדית, סיוע שלא למטרת תגמול, עבודת צוות ותפקוד בתוך מבנה חברתי – הולמים להפליא את מטרות הטיפול בלקות. אף על פי כן, התחוור לי תוך כדי שיחות עם חיים דותן שהספורט האתגרי, ככלי טיפולי, עדיין רחוק מהישג יד, הן בהיבט הכלכלי והן בהיבט היישומי. בשל הערפול והטשטוש, והקושי באבחון, לא ניתן לכמת את מספר הלוקים בתקשורת חברתית בארץ, אף לא כאחוזים מהאוכלוסייה כשם שניתן לעשות, למשל עם בעלי הפרעות קשב. בשל כך המודעות ללקות נמוכה, רשויות אינן מביעות עניין, ומי שירים את הכפפה – אין. עדיין.

בחזון שעומד לנגד עינינו תגבר המודעות ועמה יבואו הפתרונות הטיפוליים בגילאים המוקדמים ביותר שאפשר. במציאות, עד שהילדים מגיעים לכיתות המתקדמות של בית הספר היסודי, ולגיל האבחון, הם כבר הספיקו לפתח תסמינים רבים נוספים כגון תפישת ערך עצמי ירוד, ביטחון עצמי ירוד, תפקוד חברתי ירוד, סף תסכול נמוך וייאוש, ואז הטיפול בהם הופך מורכב אף יותר. בשל העדר מודעות, מגוון הפתרונות לילדים אלה דל מדי, ולעתים קרובות הם נופלים על אנשי מקצוע בעלי כוונות נהדרות וטהורות אך ללא המודעות, הכשרה והידע הנדרשים לטיפול אפקטיבי. היום, כשמגיעים אלינו ילדים כמו גל, אני שמח לומר שיש בידינו כלים לעזור להם, אבל הם עדיין מעטים מדי, ואף גופים מומחים בלקות זו, כמונו, גם הם מעטים מדי.

כמו בכל לקות אחרת, גם כאן לשילוב המערכתי חשיבות עליונה: לשיתוף הפעולה בין ההורים, מערכת החינוך, והמטפלים ערך רב. לצערי אנו עדיין נתקלים בהתנגדויות מטעם אנשי מקצוע מטעם מערכת החינוך, ממחנכים, דרך יועצים ואף פסיכולוגים חינוכיים שהשכלתם בתחום זה מועטה מדי, ונטיתם הראשונית היא ללכת למקומות המוכרים יותר ולפסול את מה שאנו מזהים אצל הילדים.

לכן, ומתוך האמונה שלי בחזון שהזכרתי לעיל, אני ממש מברך את יוזמי הכנס הזה שהצליחו לגייס אנשי מקצוע מן השורה הראשונה שיודעים לסייע לנו המטפלים, המאמנים, ההורים ואנשי מערכת החינוך ולתת בידינו קצה חוט של ידע וכלים להתמודד על הלקות הזו. כולנו כאן נושאי שליחות, ואחריות רבה מוטלת על כתפנו לעורר מודעות ולהגביר את הידע בקרב אנשי הטיפול בארץ, הן ללקות והן לדרכי הטיפול בה.

אני תקווה שכולנו נצא מכאן עם ארגז טיפולים עשיר יותר. אמנם עוד דרך ארוכה לפנינו אך כל מסלול מתחיל בצעד אחד ראשון. הכנס הזה הוא אחד מהצעדים הראשונים החשובים הללו. מילה ממני למארגנים – Family-Care, אמציה כהן, אפרת אביסרור וד"ר אורלי בך, יישר כוח להמשך הדרך ... אנו זקוקים לכם ולכנסים שכאלה.

תודה על ההקשבה.

  

הפרעה בתקשורת חברתית - חידוש אבחנתי ב - DSM5
אפיון האבחנה וכיוונים טיפוליים

מרצה – יעל ברוקנר,  פסיכולוגית שיקומית מדריכה, נוירופסיכולוגית, ראש היחידה לתקשורת חברתית ב"בית אחד" - מרכז בחסות העמותה לילדים בסיכון, דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר אילן, בעבר ראש היחידה לתקשורת חברתית במרכז לבריאות הנפש - גהה


הקשיים ההתפתחותיים בתחום התקשורתי חברתי מופיעים במהדורת ה 5 DSM תחת שתי אבחנות. האחת היא הפרעת הספקטרום האוטיסטי –ASD (Autism Spectrum Disorder) והשניה הפרעת התקשורת החברתית – SCD (Social Communication Disorder) המסווגת כמצויה מחוץ לספקטרום האוטיסטי. שתי האבחנות מאופיינות בקשיים בתקשורת החברתית וההבדל העיקרי ביניהן הוא בקיומה של התנהגות רפטטיבית סטריאוטיפית באבחנת הASD , ומיעוט או העדר התנהגות זו באבחנת ה SCD.

הקשיים התקשורתיים באבחנת הSCD מוגדרים כקשיים בפרגמטיקה שהיא "ידיעת הדובר מתי, מה, למי, איך וכמה לומר", הם כוללים מרכיבים מילוליים ולא מילוליים של השיח ונובעים מתשתית קוגניטיבית ספציפית. קשיים אלה מורכבים לאבחון ואינם עונים באופן מלא לאבחנות הרשמיות שהתקיימו עד כה. אי לכך, הקבוצה המזוהה כיום כעונה לאבחנת הSCD נטתה במהלך השנים "ליפול בין הכסאות" ולנוע בין אבחנות שונות בתחום התקשורת (אבחנות רשמיות כמו PDD NOS ולא רשמיות כמו הפרעה פרגמטית סמנטית, תסמונת המיספרלית ימנית), הפסיכיאטריה (כמו הפרעת אישיות מתנגדת), תיאורים של חוסר בשלות אישיותי ועוד. דבר זה יצר סבל מתמשך ותחושות תסכול אצל בעלי הקשיים עצמם ובני משפחותיהם. יצירתה של אבחנת ה SCD מדגישה מחד את קיומה של הקבוצה ה"שקופה" והסובלת הזו ומחדדת את העירנות כלפיה. מאידך היא מעוררת מחלוקת ואי הסכמה בקרב קהילת המטפלים והחוקרים בשל שיקולים מהותיים מקצועיים, ובקרב ההורים משום אי סיוע של הרשויות בשל ההוצאה מהספקטרום האוטיסטי.

בהרצאה תואר המהלך המחקרי שהיווה את התשתית ליצירת אבחנת ה SCD ויתוארו אפיוניה, ההתנהגותיים והקוגניטיביים, והשלכתם על החויה הרגשית. בנוסף הוסברה חשיבות הזיהוי האבחנתי לצורך בניית תוכנית טיפולית מותאמת. תוכנית השונה מזו הנדרשת במצבים של קשיים חברתיים הנובעים מסיבות אחרות (למשל הפרעת קשב ADHD /( ADD .

ההרצאה התבססה על סקירה מחקרית בתחום התקשורת החברתית ותיאור מקרה שהדגים את "המסע הארוך" לחיפוש האבחנה ואת התשובה האבחנתית והטיפולית שאפשרה אבחנת ה SCD.

  • מצורפת למייל זה - המצגת שלוותה את ההרצאה בכנס - לקות תקשורת חברתית, פשר החידה.

 פרטי התקשרות:

יעל ברוקנר טל' 052-3527927
yael@ecs.co.il

 

קווים מנחים לטיפול בקשיים בתפיסה חברתית ובתקשורת בין אישית
מתווה טיפולי המסייע בשיפור קריאת המפה החברתית, יצירת קשרים ותפקוד יעיל בקהילה: 
תאורי מקרים ותהליכי התערבות עד להצלחה

מרצה – ד"ר (סא"ל מיל') דבורה שני, פסיכולוגית חברתית-תעסוקתית, מייסדת המרכז ללקויי למידה למתבגרים ומבוגרים בכפר סבא, בעבר ראש אגף המיון בצה"ל


מאז פרישתי משירות קבע בתפקיד ראש ענף המיון עיקר עיסוקי הוא סיוע לבני נוער עם קשיים בשלב שלפני גיוס לצה"ל.

לקויי למידה, בעלי הפרעות קשב וריכוז וכן בעלי קשיים רגשיים וחברתיים זקוקים לסיוע של הכנה לצו ראשון, יעוץ לגבי סוגי התפקידים שמתאימים להם בשירות הצבאי וכן יעוץ לגבי עצם הגיוס במקרים בהם הקשיים הינם משמעותיים מאד ופוגעים בתפקוד השוטף וביכולת להסתגל לשירות צבאי.

 כאשר מדובר על האוכלוסיה הנכללת בקטגוריית SCD (הפרעת תקשורת חברתית)– ניתן לסייע להם ולקדם אותם עד הגיוס דרך תהליך טיפולי – לימודי של מספר חודשים.

מתוך עבודתי עם עשרות בני נוער ומבוגרים, אני מבחינה בתוך קטגוריית SCD ברצף של יכולות ורמת תפקוד. אם נשתמש במושגים שהיו מקובלים עד לאחרונה הרי שבקצה העליון של ההפרעה ניתן למצוא בעלי הפרעת NLD ובקצה התחתון ישנם בעלי הפרעת PDD NOS.

אלו שנמצאים בקצה התחתון של הרצף יתקשו בגיוס ולעתים קרובות יקבלו פטור משירות. אלו שנמצאים בקצה העליון יכולים לשרת שירות מלא ומשמעותי בתפקידים התואמים את יכולותיהם.

בהרצאה הודגמו המאפיינים של בעלי הפרעת SCD וההשלכות של מאפיינים אלה על התפקוד השוטף.

כמו כן הוצגו מספר גורמים העומדים בבסיס ההפרעה ואשר מביאים להתנהלות חברתית לקויה כגון חוסר התמצאות וידע לגבי ניהול שיחה תוך שימוש בשפה מילולית ובלתי מילולית, חוסר התמצאות וידע לגבי 'שפה רגשית' וכן חוסר הבנה של תהליכים בין-אישיים אשר יוצרים קירבה ויחסי חברות.

בשיטה הטיפולית שפותחה על ידי, מתוך עבודה עם בני נוער הסובלים מקשיי SCD מושם דגש רב על הצד העיוני-לימודי, הקניית הידע החסר, תוך שימוש בנקודת החוזק הקוגניטיבית של רובם, תירגול כל נושא חדש שנלמד דרך סימולציות המלוות בהסברים וכן שימוש בחונך לתירגול מצבי אמת בסביבה החיצונית.

המאמר והמצגת מצורפים למייל זה.

 

ד"ר דבורה שני, פסיכולוגית חברתית-תעסוקתית
המרכז ללקויי למידה מתבגרים ומבוגרים

שיבת ציון 14, כפר-סבא, טל' 09-7420303, 054-2020129

www.drdebby.co.il

 

ספריית מפגשים – ידע לאיכות חיים
יש לך ספר מקצועי במגירה? ספרות מקצועית בהוצאה עצמית - מבית אמציה הוצאה לאור

השדרוג המקצועי שמתחולל אצל איש המקצוע עקב הוצאתו לאור של ספר מקצועי איכותי פרי עטו - הוא שדרוג עצום. כאשר יש לספר בית, עם מוניטין של איכות, שמלווה אותו לאורך שנים – השדרוג משמעותי אף יותר.

אנשי מקצוע שרוצים להוציא לאור ספר מקצועי פרי עטם וניסיונם יודעים שדרוש להם לצורך כך בית הוצאה לאור טוב שיודע להגיע לקהל היעד הנכון.

אנחנו, באמציה הוצאה לאור, נותנים לכם את הבמה, הגג והבית, ומובילים אתכם צעד אחר צעד, בסבלנות ובמסירות, בשלבי הוצאתו לאור של ספרכם. בסופו של תהליך, ספרכם יצטרף לספריית מפגשים, הספרייה המקצועית של אמציה הוצאה לאור, וישווק באמצעים העומדים לרשותנו לקהל לקוחותינו הוותיק והנאמן שאספנו וטיפחנו במשך שנים רבות. ספרים רבים שיצאו לאור בהוצאתנו הפכו לרבי מכר ונמכרו לאלפי אנשים.

אם יש לכם כתב יד של ספר מקצועי איכותי ש"מתייבש" במגירה, הוציאו אותו משם ושלחו אלינו. יש קהל גדול וצמא-ידע של אנשי מקצוע והורים, שרק ממתין ליהנות מניסיונכם וממומחיותכם. אנחנו נעזור לכם להגיע אליו.

שלחו אלינו את כתב היד למייל Ephrat@family-care.co.il בהקדם. צוות העורכים שלנו יבדקו את התאמתו לקו המקצועי והאיכותי של ההוצאה, ובמידה שנמצא אותו מתאים, ניצור עמכם קשר.

לבירורים ושאלות התקשרו עוד היום, 052-7078052 או 050-7504210, ונשמח לעמוד לשירותכם!