רגרסיה המתרחשת בתהליך הטיפולי היא אחת הסוגיות הקליניות המרתקות ביותר, אליה נלוות שאלות רבות: האם רגרסיה המתרחשת במהלך טיפול היא תהליך חיובי או הרסני? לאן ומאיפה המטופל נסוג בעת רגרסיה וכמובן- באיזה אופן עלינו להתאים את הטכניקה הטיפולית שלנו למצבי רגרסיה?

קרנברג מציג במאמר הקלאסי רגרסיה בהעברה וטכניקה אנליטית תפיסה לפיה רגרסיה היא רגרסיה המתרחשת בקשר הטיפולי, ומציע כי במצבים אלו הטכניקה הפרשנית הסטנדרטית מאבדת מיעילותה. הסקירה רגרסיה על פי באלינט מציעה זווית הרואה ברגרסיה תהליך חיוני לטיפול באזורים נפשיים פרימיטיביים. Kilborne מציגה במאמר פרנצי, רגרסיה ובושה את הקשר בין טראומה, רגרסיה ובושה בהתאם לרעיונותיו של פרנצי.

זווית שונה ומעניינת מוצגת במאמרה של Goldberg שימוש באנליזה קבוצתית לפתרון רגרסיה פרימיטיבית הדן ברגרסיה לאזורים נפשיים נרקיסיסטיים ובאופן בו טיפול קבוצתי מסייע לצמיחה ממצבים אלו.

מעבר לתפיסות השונות של משמעות הרגרסיה, רבים מהכותבים העוסקים בנושא מניחים כי הרגרסיה היא רגרסיה אל אזורים נפשיים פרימיטיביים. על מצבים מנטליים אלו, מאפייניהם, הקשר שלהם לפסיכופתולוגיה וההתמודדות עמם בקליניקה ניתן לקרא במאמרו של Scott מצבים מנטליים פרימיטיביים בקליניקה הפסיכואנליטית ובמאמרו של Caper פסיכופתולוגיה ומצבים מנטליים פרימיטיביים.

מעוניינים לפרסם מאמר או מאמר תגובה? פנו ל- contact@betipulnet.co.il