אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

שוב ושוב עולה השאלה, למה בכלל צריך הסמכה?

ישנם מטפלי EMDR רבים, חלקם אפילו בין המנוסים ביותר בישראל, שעדיין אינם מוסמכים. לא כי חסר להם ידע או ניסיון, אלא משום שבדרך להסמכה עומדים כמה חסמים מוכרים: החשש מצילום, התחושה שצריך להיות "מושלמים", או פשוט דחיינות של משימה שאפשר לעשות מחר.

אבל לפני שנדבר על החסמים, כדאי לשאול: מה בעצם הערך של ההסמכה, ולמה היא חשובה הרבה מעבר לתעודה על הקיר?

אם אתם משתמשים ב-EMDR כבר שנים ועדיין לא מוסמכים חשוב לנו שתדעו שאתם ממש לא לבד.

לפני מספר שבועות הוצגו בכנס EMDR Europe באוסלו נתונים מעניינים: גם במדינות שבהן EMDR מבוסס היטב ומלמד אלפי מטפלים מדי שנה, רק חלק קטן מהם ממשיכים עד להסמכה מלאה. ישראל אינה חריגה. למעשה, התופעה קיימת כמעט בכל העולם.

המשמעות היא שהשאלה אינה "למה דווקא אני לא מוסמכ.ת?", אלא שאלה רחבה יותר:

מה גורם לכל כך הרבה מטפלים טובים, מנוסים ומחויבים לעצור רגע לפני קו הסיום?

אוליבייה פיידפורט-מרין, נשיא EMDR אירופה, בהרצאה לטריינרים בכנס EMDR Europe באוסלו.

בשקופית, מספר המטפלים המוסמכים לכל מליון איש לפי מדינות. בסוגרים השינוי משנה שעברה.

מה עוצר אותנו בדרך להסמכה?

בשיחה שהתפתחה לאחרונה בקהילת ה-EMDR בפייסבוק עלתה תמונה מעניינת. כמעט אף אחת לא ציינה חוסר ידע או חוסר ניסיון כסיבה לכך שלא השלימה את תהליך ההסמכה.

במקום זאת חזרו שוב ושוב סיבות אחרות:

• אי נוחות מצילום טיפולים.
• חשש מחשיפה מקצועית או מביקורת.
• התחושה שצריך להציג טיפול "מושלם".
• קושי למצוא מקרה מתאים לצילום.
• תחושה שהדרישות מורכבות או מחמירות מדי.
• ופשוט החיים עצמם – משימה שדוחים שוב ושוב למועד נוח יותר.

אם חלק מהסיבות האלה מוכרות לכם, אתם בחברה טובה. הן משותפות למטפלים רבים, בארץ ובעולם.

לאורך השנים כמדריכות למדנו שרוב המטפלים מעריכים בחסר את המוכנות שלהם להסמכה. פעמים רבות הפער בין "אני עדיין לא מוכנה" לבין המוכנות בפועל קטן הרבה יותר מכפי שנדמה.

וועדת הסמכה אינה מחפשת שלמות. היא אינה מחפשת רובוטים שעובדים רק לפי הספר. מטרת ההסמכה היא לבחון שליטה בפרוטוקול, חשיבה קלינית ויכולת להשתמש ב-EMDR באופן מושכל ומותאם למטופל.

כדי להבין מדוע בכלל נוצר תהליך ההסמכה, כדאי לחזור לראשית דרכה של השיטה. כבר מהימים הראשונים פרנסין שפירו הבינה שאם EMDR רוצה לזכות בהכרה מקצועית רחבה, עליה להישען על מחקר איכותי. אך מחקר איכותי מחייב סטנדרטיזציה: כאשר חוקרים בודקים את יעילות השיטה, הם צריכים לדעת שהמטפלים אכן עובדים על פי אותם עקרונות בסיסיים ובאותה רמת מיומנות.

מתוך הצורך הזה נולד תהליך ההסמכה. מטרתו אינה ליצור אחידות מלאכותית או להגביל את שיקול הדעת הקליני, אלא להבטיח שלמטפלים המשתמשים ב-EMDR יש בסיס מקצועי משותף ושפה טיפולית משותפת. דווקא מתוך הבסיס המשותף הזה יכולה לצמוח הגמישות הקלינית שכל כך חשובה בעבודה היומיומית.

אז למה בכלל להסמיך את עצמנו?

חשוב לנו לגעת בנקודה חשובה שלעתים מתפספסת. הסמכה אינה פרס על היותנו מטפלים טובים, והיא גם אינה אומרת שמי שאינו מוסמך הוא מטפל פחות טוב. הערך האמיתי שלה נמצא במקום אחר. היא מזמינה אותנו לעצור לרגע את העבודה השוטפת, להתבונן בעצמנו כמטפלים, לקבל משוב מקצועי, לדייק את השימוש בפרוטוקול ולהעמיק את ההבנה שלנו ב-EMDR.

מטפלים רבים שעברו את התהליך מספרים שהערך המשמעותי ביותר לא היה התעודה שקיבלו בסוף, אלא הלמידה שהתרחשה בדרך: הצפייה בעצמם, השיחות בהדרכה, וההזדמנות לבחון מחדש הרגלים קליניים שנבנו לאורך השנים.

במילים אחרות, ההסמכה אינה רק יעד מקצועי. היא חלק מתהליך ההתפתחות המקצועית שלנו כמטפלי EMDR.

אולי אתם כבר קרובים יותר ממה שנדמה לכם

אם סיימתם שלב 2 לפני לפחות שנה, אתם עובדים עם EMDR באופן קבוע, מקבלים הדרכה וצברתם ניסיון קליני משמעותי, ייתכן שאתם קרובים הרבה יותר להסמכה ממה שאתם חושבים.

לקריטריונים המלאים להסמכה לחצו כאן

ואם הדבר היחיד שעומד ביניכם לבין ההסמכה הוא הסרטון...

כמטפלות EMDR, אנחנו יודעות שהימנעות היא לעיתים קרובות סימן לכך שמשהו חשוב מתרחש מתחת לפני השטח.

אם נלך לפי Logie & De Jongh (2014), ה-Flashforward לא עוסק ב"מה יקרה אם אכשל?", אלא בזיהוי תסריט האסון הספציפי והגרוע ביותר שהמוח מייצר ושמניע את ההימנעות בהווה. מדובר ב"תרחיש יום הדין" התמונה הקטסטרופלית שהאדם מנסה לא לחוות.

לכן, בהקשר של ההסמכה, השאלה אינה:

"מה הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות אם אשלח סרטון?"

אלא:

"אם אשלח את הסרטון, מהו הרגע הכי גרוע שאני מדמיין שיקרה?"

עכשיו נלך עם זה עד הסוף.

למשל:

• "יראו שאני לא באמת יודעת לעבוד."
• "המדריכים יחשבו שאני מטפלת גרועה."
• "אקבל הערות וזה יהיה משפיל."
• "יגלו שאני מתחזה."
• "אכשל ולא אנסה שוב."

במונחים של Flashforward, לא נעבוד על עצם שליחת הסרטון, אלא על התמונה הקטסטרופלית הסופית שמחזיקה את ההימנעות. Logie ו-De Jongh מדגישים שעלינו לחפש את "התרחיש הגרוע ביותר" ואת "רגע האבדון" כפי שהאדם מדמיין אותו.

ומצד שני, נוכל להשתמש ב RDI לפי Korn ו-Leeds, שנועד לחזק רשתות זיכרון אדפטיביות ומשאבים קיימים לפני התמודדות עם אתגר. המשאבים יכולים להיות חוויות הצלחה, דמויות תומכות, חלקים חזקים של העצמי, סמלים או מטאפורות של כוח, ביטחון, מסוגלות ותקווה.

אז אם אתם מוצאים את עצמכם דוחים שוב ושוב את צילום הסרטון, אולי שווה לעצור לרגע ולשאול שתי שאלות:

1. מהו ה-Flashforward שלי?

מהי התמונה הקטסטרופלית שהמוח שלי מייצר כאשר אני חושב על שליחת הסרטון?

מהו הרגע הגרוע ביותר שאני מדמיין?

לעיתים דווקא זיהוי התמונה הזאת מאפשר להבין שהמכשול אינו הסרטון עצמו, אלא פחד עמוק יותר מחשיפה, מביקורת או מכישלון.

2. אילו משאבים כבר עומדים לרשותי?

אם הייתם משתמשים ב-RDI עבור מטופל, אילו משאבים הייתם מחפשים?

אולי זו חוויה מקצועית מוצלחת שאתם זוכרים היטב.
אולי מדריך, קולגה או מורה שהאמין בכם.
אולי מטופל שהזכיר לכם את הערך של עבודתכם.
ואולי חלק בעצמכם שכבר יודע לעבוד היטב עם EMDR, גם אם לפעמים קשה לו להאמין בכך.

במקום להתמקד במה שעלול להשתבש, אפשר לעצור לרגע ולחזק את החיבור למה שכבר קיים.

אחרי הכול, כמטפלות EMDR אנחנו מזמינות את המטופלים שלנו שוב ושוב להתקרב בעדינות למה שמפחיד אותם, תוך חיבור למשאבים שכבר קיימים בתוכם. אולי ההסמכה היא הזדמנות לעשות בדיוק את אותו הדבר גם עבור עצמנו.

לבסוף, אנחנו מבקשות גם להזכיר שלהסמכה יש גם משמעות רחבה יותר. לאורך השנים מעמדה של EMDR התחזק בזכות אלפי מטפלים שהקפידו ללמוד את השיטה לעומק, לעבוד לפיה ולהציג סטנדרט מקצועי גבוה. בכל פעם שמטפל או מטפלת בוחרים להשלים את תהליך ההסמכה, הם אינם משקיעים רק בהתפתחות האישית שלהם – הם גם תורמים לחיזוק האמינות והמעמד המקצועי של EMDR כגישה מבוססת ראיות.

במובן זה, ההסמכה היא גם הצהרה מקצועית. היא מבטאת מחויבות לאיכות, ללמידה מתמשכת ולשיטה שאנו מאמינים בכוחה לחולל שינוי משמעותי בחייהם של מטופלים. ככל שיותר מטפלים בוחרים להשלים את התהליך, כך מתחזק המסר המקצועי והציבורי ש-EMDR אינה רק טכניקה טיפולית נוספת, אלא פסיכותרפיה מבוססת, מעמיקה ורבת עוצמה.

פינה חדשה - סקר

בניוזלטרים הבאים נפרסם בכל פעם שאלה אחת שמעסיקה אותנו, בהמשך נפרסם את התוצאות והמחשבות שלנו בנושא. הסקר הראשון יעסוק איך לא, בנושא ההסמכה. כדי לענות על הסקר (באנונימיות, ברור!) יש ללחוץ כאן

ואם אף תשובה לא מתאימה לך, נשמח לשמוע על כך במייל חוזר.

הניוזלטרים הקודמים ועוד הפתעות בספריית הניוזלטרים שלנו.