ילדי האנטנות - תקצירים
היכרות פנימית והתמודדות מעשית עם ילדים בעלי תחושתיות יתר
בית סוראסקי, המרכז הרפואי שיבא תל השומר, יום ג' 31-1-2012, ז' בשבט תשע"ב

לכל המשתתפים בכנס, שלום רב

תודה על השתתפותכם בכנס חשוב זה, שפתח פתח לעולמם של ילדים בעלי תחושתיות יתר. 

בכנס נכחו מאות אנשים, אולם קטן נפתח בנוסף לאולם הגדול, ובו הוקרן הכנס בזמן אמיתי על גבי מסך ענקי.

להלן מעט מן התגובות שקיבלנו על הכנס:

"ברצוני להודות לכם על כנס מקצועי ואיכותי במיוחד"

"היתה לי לזכות גדולה לקחת בו חלק ולהנות ממרצים מקצועיים ומאירוח למופת.
...יישר כוח ובהצלחה בהמשך דרככם וכבר ממתינה להזמנה לכנס הבא..."

"יום העיון היה מעולה"

"תודה על יום עיון מעניין ביותר! מצפה לימי עיון נוספים בנושא החשוב של ויסות חושי."

"היה מרתק ומעשיר. נהניתי במיוחד מההרצאה של לאורה, שנתנה הרבה כלים מעשים. גם ההרצאה על "לוחמי האור" הציגה פרויקט חדשני ומעורר התפעלות. תיאטרון הפלייבק בסיום היה מהנה וממחיש."

תודה לכל המגיבים, אנו עושים כמיטב יכולתינו להביא לכם את המרצים הטובים ביותר בנושאים מרחיבי דעת כדי שתוכלו לפגוש, לחוות, להתרשם ולהשכיל, וגם להכיר את הדמויות שמאחורי הספרים.

כמובטח, אנו שמחים לספק לכם, את תקצירי ההרצאות לפי סדר הגשתן בכנס.  נשמח לראותכם בכנס הבא.

בברכה,

אמציה כהן

אפרת אביסרור


הרצאה מס' 1: 
קשה כל-כך לווסת אותך - וויסות במסגרת המשפחה
מרצה: לימור רייז , פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית מומחית, בעלת קליניקה פרטית - רעננה, מכון שמיים - ראש העין, מכון האביב - קירית-אונו, מנהלת קהילת קשב וריכוז, פורטל אביליקו.


האם אתם מכירים ילד בעל רגישות-יתר, מסורבל, חסר מנוחה, ובלתי מתואם? ילד זה עשוי להיות בעל הפרעה בעיבוד החושי (SPD).

המושג SPD, בעברית - לקות באינטגרציה חושית, הוא מושג שפותח על ידי ג'ין איירס (מרפאה בעיסוק), ומתייחס להפרעות בויסות העיבוד, להפרעות ביכולת ההבחנה החושית ולקיומה של הפרעה מוטורית שמקורה בחושים.

היכולת לעיבוד חושי- מתבטאת ביכולת להעביר, לקדד ולפרש
מידע המגיע מגירויים בסביבה החיצונית והפנימית
של הגוף (Purves et al, 2001).

האדם חשוף לגירויים חושיים בסביבתו בכל רגע נתון. מערכות החוש מספקות למוח מידע, בעוד שהמוח אחראי לתת משמעות למידע זה לצורך תכנון וביצוע של תגובות המתאימות לדרישות הסביבה
(Dunn, 2001). כאשר עיבוד המידע החושי במערכת העצבים נעשה בצורה מווסתת, האדם מגיב באופן מותאם לדרישות הסביבה.

כאשר קיים קושי בעיבוד חושי (Sensory Processing Disorder-SPD), האדם מתקשה לעבד,
לווסת ולארגן את העוצמה והאופי של התגובה התנהגותית בעקבות גירוי חושי, באופן מדורג
ומסתגל (Lane , Miller & Hanft, 2000).

כאשר ילד או בוגר לא מצליחים לערוך מיון בין הגירויים סביבם ומתייחסים לכל גירוי באותה עוצמה, אזי יש להם קושי בוויסות חושי. ילדים בעלי פעילות-יתר שהתגובה שלהם לגירויים אינה בשליטתם, מתקשים בוויסות ומגיבים לכל גירוי, מיד - לפני שהם עורכים מיון, ולפני שהם מספיקים לברור ולהתייחס לגירוי הרלבנטי.

ברמה היומיומית, מושג הויסות מתייחס ליכולות הבאות:

  1. היכולת להיענות להוראה או לבקשה
  2. היכולת ליזום התנהגות ו/או לחדול ממנה בהתאם לנסיבות
  3. היכולת להתאים את התדירות, העוצמה ומשך הזמן של פעולות מילוליות ומוטוריות בסביבה לימודית לדרישות הסביבה
  4. היכולת לדחות סיפוקים
  5. היכולת לנקוט התנהגות חברתית נאותה ומקובלת בהעדר ניטור חיצוני, ולווסת תגובות רגשיות

הגדרה רחבה יותר של המושג מוסיפה את היכולת לנטר ולווסת קוגניציה, רגשות והתנהגות,
ולפעול להשגת מטרה רצויה. בנוסף, היכולת להסתגל לנסיבות הרגשיות והקוגניטיביות של
מעברים (Fonagy & target 2002).

השלכותיה של ההפרעה:

לילדים עם הפרעות בעיבוד חושי יש לעיתים קרובות קשיים במיומנויות מוטוריות, וביכולות אחרות הנדרשות להצלחה בביה"ס. כתוצאה מכך, הם הופכים להיות מבודדים חברתית, וסובלים מהערכה עצמית נמוכה וקשיים רגשיים נוספים.

קשיים אלה גורמים להם להיות בסיכון גבוה לקשיים חינוכיים, חברתיים ורגשיים, כולל היכולת להתחבר, כישלונות בלימודים, סרבול תנועתי, קושי בשיתוף פעולה ובהתנהגות, חרדה, דיכאון, תוקפנות.

אף ההורים, עלולים להיות מואשמים על ידי הסביבה, היות שההפרעה נסתרת מהעין.

תפקידי הסביבה:

לסביבה תפקיד חשוב בויסות על מרכיביו השונים. סביבה המיטבית לעידוד התפתחות של ויסות עצמי רגשי והתנהגותי היא זו בעלת המאפיינים הבאים,   (Bronson 2000):

  • עקבית, סדירה, בטוחה ומגרה במידה מספקת
  • קשובה, נענית ורגישה לצורכי הילד ולנקודות המבט שלו
  • משרה ביטחון ועידוד
  • מציבה גבולות וסטנדרטים ברורים ואוכפת אותם בתקיפות
  • מהווה מודל ודגם לחיקוי
  • מספקת הזדמנויות לפעילויות, המאפשרות פיתוח של ויסות עצמי אוטונומי

כיצד ההורה יכול להשפיע על התפתחות יכולת הויסות הרגשי?

אפשר להצביע על 4 דרכי פעולה שבאמצעותן ההורה יכול להשפיע בחיי היום-יום על התפתחות הויסות הרגשי היעיל של הילד: תיאום, הרגעה, תיקוף רגשות וטיפוח התנהגויות עצמאיות של ויסות רגשי:

תיאום: ההורה צריך לספק גרייה מותאמת לתינוק כדי לערב אותו באינטראקציה אך בלי להציף אותו ולגרום לעוררות יתר שהוא אינו מסוגל להתמודד איתה. כאשר הגרייה לא מותאמת לתינוק, ההורה עלול להיות חודרני מדי באינטראקציה (למשל, לחבק בעוצמה רבה מדי את הילד, ולנשקו ללא הפסק), או להשתמש באובייקטים רבים מדי (למשל, החדר מלא צעצועים, ההורה מעביר את הילד מפעילות לפעילות ללא מנוחה), או שהוא עלול לנסות לשתף את התינוק בכל מחיר באינטראקציה (למשל, במקרה שהילד עייף וההורה מכריחו להחזיק מעמד כדי שלא יירדם מהר מדי). מצד שני, ההורה עלול לפעול גם בצורה הפוכה, להפגין אדישות כלפי הילד, להתעלם ממנו, להזניח אותו, ולא לספק לו גרייה רגשית מספקת וכדומה.

הרגעה: ההורה מהווה לילדו גורם חיצוני לויסות רגשי. תינוקות צעירים שואבים ניחומים מהוריהם: הורה שומע את תינוקו בוכה, אוסף אותו בזרועותיו, מחזיק ומנדנד אותו עד שהוא נרגע. כשהילד גדל ורע לו, ההורה יעודדו לבוא אליו ולבקש חיבוק ונשיקה, וגם יוסיף מילים מרגיעות כמו "זה יעבור", "זה לא נעים, אבל אני אשטוף את זה" וכיוצא באלה. כשהוא מרגיע אותו, ההורה למעשה עוזר לילד לווסת את רגשותיו השליליים. התינוק שלומד איך להגיע לרגיעה באמצעות אינספור אפיזודות של הרגעה מצד ההורה, יצליח בהמשך להרגיע עצמו, בין שהוא יעשה זאת בעזרת חפץ מעבר שיהיה לצידו, ובין שבעזרת אמירות פנימיות שיאמר לעצמו.

תיקוף רגשות: זיהוי ואישור המצבים הרגשיים של התינוק על ידי ההורה כך שיבין שרגשותיו אינן יוצאים דופן ושגם אחרים מרגישים אותם. הורה בלתי מתקף עלול להתעלם מהמצוקה הרגשית שילדו מפגין ("אז מה אם לא הזמינו אותך למסיבה? זאת לא סיבה לבכות").

טיפוח התנהגויות עצמאיות של ויסות רגשי: חשוב שהורים ילמדו לזהות נכונה התנהגויות יעילות של ויסות רגשי אצל ילדיהם, ויטפחו אותן, גם אם הן לא תמיד נעימות להם או מתאימות לטעמם.
בהרצאה נסקרו גם העקרונות של בניית תכנית התנהגות משפחתית, וחשיבותה בלמידת דרכי וויסות עצמי של הילד.

ליצירת קשר   ramir@nonstop.net.il

 


הרצאה מס' 2:  ילדי האנטנות
מפגש עם עולמם הפנימי של "ילדי האנטנות"
והצגת דרכי התערבות יצירתיות וחדשניות הכוללות שימוש בדרמה וביבליותרפיה
מרצה:   לאורה וולמר, מ.א. פסיכולוגית קלינית, אוסישקין 79 רמת-השרון 47204 טל: 054-4440662

ילדי האנטנות מסתובבים בינינו. הם חולפים על פנינו בקיץ לבושים בחולצה ארוכה, ומסתובבים בחורף במכנס קצר ובסנדלים.

אולי ראיתם אותם בחנות הבגדים זעופים כי הם צריכים למדוד את כל הבגדים האלה עם האטיקטים והתפרים שמגרדים בגוף, ממש עוקצים. ולידם עומדת לה אימא מובכת שמנסה לסיים את הסיוט כמה שיותר מהר ולזכור את הנשימות שלמדה בשיעור היוגה.

אולי פגשתם את ילד האנטנות בגן השעשועים מתנדנד מהר מהר ורץ לחבק את אחיו התינוק כל כך חזק עד שגורם לו לבכי. ייתכן ופגשתם אותו בכיתה נושך את העפרונות שלו או בשעת הטקס יושב לו מכווץ ומכסה את אוזניו בידיו.

להיות ילד עם אנטנות זה בכלל לא פיקניק, ולעיתים זה גורם לסבל רב. יש סבל הקשור ישירות לחושים המעבירים מידע חזק מידי או חלש מידי, ולעיתים כדי לבלבל אותנו לגמרי - חזק וחלש גם יחד. כמו בילד המפגין תחושתיות-יתר במגע השטחי ומצטמרר מלטיפה או מדגדוג, ומאידך ניהנה ואף זקוק למגע עמוק כמו חיבוק דוב.

אבל ילדי האנטנות לא רק סובלים דרך החושים שלהם אלא גם סובלים מחוסר הבנה של הסביבה. אומרים להם שהם מגזימים, שהם עושים מכל שטות דרמה. ומה השיגעונות האלה עם הגרביים ועם האוכל? הם נתפסים כמשביתי שמחות כי כשכולם נהנים, הם מחמיצים פנים, יושבים בצד או לחילופין מסתלקים.
ד"ר ג'יין איירס המנוחה, מרפאה בעיסוק אמריקנית, הייתה החלוצה אשר תיארה לראשונה את הבעיה כבר בשנות החמישים של המאה הקודמת. היא ניסחה תיאוריה הנוגעת לליקוי באינטגרציה החושית וחידשה בפיתוח אבחון ואסטרטגיות התערבות.

כיום, ששים שנה מאוחר יותר, לכולנו ברור שילד הסובל מהפרעה בעיבוד חושי מומלץ שיגיע מהר ככל האפשר, ובגיל צעיר ככל שניתן, לטיפול של ריפוי בעיסוק. העבודה הנפלאה של המרפאות בעיסוק וההדרכה החשובה שהן מעניקות להורים מחוללות שינוי משמעותי בחיים של הילדים ומשפחותיהם.

אבל, לאורך השנים ראינו שלקשיים בעיבוד ובוויסות החושי יש השלכות רגשיות, משפחתיות וחברתיות מרחיקות לכת. משפחות וילדים רבים זקוקים לטיפול ולהדרכה בנוסף לריפוי בעיסוק. הדבר נכון במיוחד כשמדובר בילדים בוגרים יותר, כשהבעיה האורגנית כבר מעצבת את תפיסת עולמם, את התנהגותם, את הדימוי העצמי שלהם, ואפילו את מצבי הרוח.

חשוב מאוד שנסביר לילד את הטבע שלו, ונתמלל בשבילו איך הוא מרגיש בעולם. ילד המכיר ומיודד עם הטבע שלו הוא ילד יותר מסופק ורגוע אשר יודע להסביר את עצמו לסביבה ולבקש ממנה את מה שהוא זקוק לו. בעתיד ילד כזה יוכל לבחור חברים, מקצוע ובני זוג המתאימים לו ולחיות חיים מלאי סיפוק.

כדי להסביר לילד האנטנות את אופיו המיוחד בצורה מהנה ולא שיפוטית, אני מזמינה אתכם לקרוא יחד עמו את השיר הבא ולשוחח עמו עליו באופן פתוח ומקבל. בהצלחה!

בראשית
מאת לאורה וולמר

בראשית היו החושים,
חושים חדים חדים
אנטנות זעירות
שקולטות הכל.

מה זה הריח הזה?
אני לא יכול לסבול אותו!
אם אתם אוכלים דג, אני לא יושב אתכם סביב השולחן
יש ירוק באורז שלי! אני לא רוצה אותו
זה חריף מידי. זה חמוווווווץ!!!

בראשית היו החושים
ועור דק דק שמרגיש את הכל.
אמא! נכנס לי חול בין האצבעות!
והאטיקט, התווית בחולצה החדשה משגעת אותי
יש למישהו מספריים?

אני רואה הכל, ולא יכול להפסיק
לפעמים הייתי רוצה לראות קצת פחות.
שמעתם את המשאית שם למטה?אני כן
וגם את הציפורים שמצייצות על העצים.

והרעש, אוי הרעש!
שלושים וחמישה ילדים בכיתה
שמדברים, לוחשים, צועקים, מתעטשים
די!!!

בראשית היו החושים
ובראש שלי היה תוהו ובוהו.


לאורה וולמר מחברת רבי המכר:

  • האיידיאייצ'די שלי, מסע לעולם הפרעת הקשב והריכוז דרך אגדה והדרכה מעשית, אמציה הוצאה לאור
לרכישה לחצו כאן
  • אני-אתה-אנחנו, סיפורים ופעילויות להעצמה רגשית של ילדים, אמציה הוצאה לאור

לרכישה לחצו כאן

אתרים:      MYADHD.CO.IL       SOCIALKIDS.CO.IL   

ליצירת קשר:  Laura.wolmer@gmail.com


הרצאה מס' 3
משחק האימון ההתפתחותי - אומנות הוויסות והשליטה

גישת הטיפול "שתי חרבות" (TSA: הנרטיב - דרך הלוחם הקדומה) לשכלול הפענוח והוויסות החושי
במטרה לפתח את המוטיבציה האישית אצל הילד המתמודד עם קשיי הוויסות

מרצים - עמית לבני ואמיר שרירא, מפתחי הגישה הטיפולית TSA Two Swords Approach,
ומקימי בית הספר העברי הראשון ללוחמי האור.


עמיתים יקרים ומכובדים!

נושא רגישות היתר/החסר החושית ידוע בקהל הרחב כבר זמן רב. כולנו, הורים לילדים הסובלים מכך, ומטפלים העוסקים בתחום ליקויי הלמידה והתפקוד, מכירים נושא זה מקרוב. כולנו גם מעניקים מן הסתם טיפול טכני דומה לבעיה המורכב מהתנסות סנסומוטורית בדרך הגרייה האקס-אופרנטית (מהסביבה פנימה) ומגרייה רה-אופרנטית (עצמית), לצד מתן לגיטימציה רגשית למטופל ונתינת שיקוף. כל אחד מאיתנו מלביש את הצד הטכני בכסות שונה, על פי הבנתנו ואופיינו. לפיכך, לא יעסוק תקציר זה בצד הטכני של שיפור הוויסות החושי על פי מערכות החישה השונות.

על פי תפיסתנו, לא די בתרגול הטכני של המערכות החושיות וביצירת המודעות אצל המטופל לבעייתו, או לאופן בו מערכת החישה שלו עובדת. עלינו ליצור מסגרות קליניות נוספות, המופעלות בין בני זוג למשחק ובקבוצה. עלינו לדחוף את הילד להתנסות בסוגים שונים של סיטואציות אישיות וחברתיות שמהן נמנע עד כה, המחייבות אותו לפעול בהתאם ל"אני" המשופר שלו, ומשלימות את תהליך ההגדרה העצמית המחודשת. על החניך להצליח בוויסות החדש באופן פומבי ולקבל את ההכרה החברתית בהצלחותיו מחניכים בקבוצת הגיל שלו.

ובכל זאת, אל לנו להניח שהסתגלות ושיפור המערכת החושית במסגרת הקלינית תוביל בהכרח לשיפור במסגרת המשפחתית והבית-ספרית. קשה מאוד לפרוץ את גבולות ההגדרה החברתית, המעוגנת בדפוסי התנהגות ובתוויות שהתפתחו והושרשו במשך זמן, ובאופן עצמאי. לעיתים נדמה כי אפשר להדמות מצב זה למצבו של אסיר ששהה זמן רב בתחומי בית הכלא ולפתע משתחרר להיות חופשי בחברה... מצב ראשוני חדש כזה עשוי להחוות מצדו כ"הרעה בתנאים", ומפחיד. עלינו אם כך ליצור סימולציות מקדימות בעלות אופי טבעי ככל האפשר למצבים החברתיים בהם לוויסות החושי ישנו המשקל הרב ביותר, ולתרגל אותן שוב ושוב תוך מתן מקום לטעויות ותיקונן במסגרת טיפולית בטוחה ומוגנת.

הרצאתנו בכנס עסקה במציאת פיתרון לשאלת יצירת המוטיבציה הנדרשת מהמטופל כדי לתרגל את הוויסות החושי באופן טכני בטיפול, בבית ובבית הספר. כן הועלתה השאלה כיצד ניצור מוטיבציה לשנות הרגלי התנהגות בחברה וראיית עולם אישית אצל כל מטופל, תפישות שהן בין השאר נגזרת של בעיות הוויסות החושי.

שיטת "שתי חרבות" עושה שימוש בשתי אקסיומות נתונות ששילובן מביא להתקיימות מוטיבציה זאת:
רוב הילדים רוצים להדמות ללוחמים, ורוב האנשים אוהבים הצלחה וזקוקים לה.

אקסיומה א' - רוב ילדים רוצים להידמות ללוחמים

השימוש בדימוי ה"לוחם" העתיק, המייצג אדם עוצמתי שמנצח, נלחם בקשייו, מתמיד בדרכו, מתגבר ומוערך על ידי עצמו (דימוי עצמי) ועל ידי החברה (דימוי חברתי). הלוחם מגיע לדרגת שליטה בה הוא מפענח נכון ובמהירות את הקלט, ושולף נכון ובמהירות את הפלט.

הלוחם האגדתי מתאר אדם שחווה סבל בצעירותו - בוחר להיות ל"לוחם" ולא לוותר על אושרו וכבודו ובשל כך מקבל את העזרה ה"אלוהית", המגיעה לו בצדק כגמול על בחירתו האמיצה. ילדים מזדהים ביתר קלות עם דימוי זה מאשר מבוגרים כיוון שהם לרוב קיצוניים יותר בתפישת הטוב כנגד הרע, הצלחה כנגד כישלון, ו"צדק אלוהי" כנגד מרירות פנימית (ה - happy end מהאגדות).

דרך אמנויות הלחימה הקלאסית עוסקת בהכשרת הגוף והנפש ללחימה פיזית. נדרשות שנים ארוכות של תרגול סיזיפי עד שהמורה מעניק לתלמידו את התואר "לוחם". הכרה זו משפיעה על תפישתו העצמית של התלמיד ומעניקה לו תחושת שייכות לקבוצה איכותית.

בשונה מן הקצה אל הקצה, שיטת "שתי חרבות" מעניקה לילד הכרה משמעותית זו עוד בפגישת ההיכרות. זאת ועוד, המטפל בשיטה זו יודע כיצד לשלוף את יכולותיו הגבוהות הקיימות כבר, ולהוכיח לילד שהוא אכן ראוי להכרה זו.

הילד רואה בתרחיש פתיחה זה הגשמת "הצדק האלוהי", ומתמלא בתקווה מחודשת הודות ל"הצצה" אמיתית אל יכולותיו הפוטנציאליות. על פי רוב התוצאה היא שהילד אינו מהסס לבחור בדרך הנכונה. מעבר לכל, היא פשוט הגיונית בעיניו.

אקסיומה ב' - רוב האנשים אוהבים הצלחה וזקוקים לה

האבולוציה ציידה אותנו במנגנון תומך למידה: ההצלחה. כאשר אנחנו מצליחים אנחנו מתוגמלים בתחושת הנאה וסיפוק, הגורמת למוטיבציה להתמודדות נוספת בהמשך. כישלונות רבים שנחשפים בתחומים מסוימים יוצרים הימנעות, ובצדק: ילד שעדיין נמצא בשלב ההגדרה העצמית אינו יכול להרשות לעצמו כישלונות בולטים וצורמים כאלה, ולכן הוא מוותר על ההתנסות החוזרת.

ככל שאדם נושא עימו כישלונות עבר רבים יותר, כך פשוטה יותר להשגה תחושת ההצלחה שלו בטיפול. תחושה זו מוחשית יותר ומשפיעה על הדימוי העצמי כאשר המטופל היה קרוב להיכשל אך ניצח "ברגע האחרון", ומחייבת שהאדם יתפוש את רמת הקושי שאיתו הוא מתמודד כרמת קושי משמעותית, אחרת ההצלחה מתקבלת אצל הילד כ"לא חוכמה".

הכלי העיקרי בשיטת "שתי חרבות", כשמו כן הוא. הוא מבוסס על הדרך העתיקה בה המורה מאבחן, מעניק משוב ומוכיח את כוונתו על ידי קריאת תיגר ידידותית לתלמידו הבכיר לצאת עימו לדו-קרב. מעמד זה גם הוא הגיוני בעיני הילד, מה גם שהוא נושא עימו תחושת הנאה, מסוגלות והצלחה. אנו מכנים מעמד זה בשם "משחק האימון".

אופי הדינאמיקה במשחק האימון מושתת על התנסות ספונטאנית במצב קרב לחץ הישרדותי (F.F.F), וכן על הפסקות קצרות למטרת למידה פורמאלית ותיקון. מי מכם, קוראי נייר זה, האמונים על רזי הטיפול ההתפתחותי יודעים כי האבחון ממשיך להתקיים על בסיס שבועי, דרך תצפית או הישגים כתובים במטלות חוזרות.

דרך משחק האימון בוחן המורה על עצמו את יכולותיו המשופרות של הילד, במעמד בן-הזוג למשחק. לשיפור הטכני של יכולות אלו מוקדש זמן ניכר, כמו בכל טיפול לוויסות חושי, אלא שאנו צובעים תרגול טכני זה באופן מגרה יותר, וכחלק מתהליך הכשרת הלוחם.

משחק האימון שלנו יוצר בכל שבוע את המוטיבציה, את תחושת ההצלחה ואת השייכות. מעין אישור חוזר ועקבי להתפתחותו של הילד, שכעת משתכללת בכיוון חיובי.

להמחשה אנו מצרפים ארבעה סרטונים מהחומר הוויזואלי הרב שהצטבר אצלנו. כולם עוסקים (בין השאר) בתרגול הוויסות החושי ובהשתתפות בפעילות הבודקת את התנהגותם בפעילות זוגית.

"נגיעה ואחיזה"

המגע בין המורה לתלמידו מתחיל דרך חרבות ארוכות ("שתי חרבות"), הולך והופך אינטימי בשימוש בסכין ספוג (קיצור המרחק). ברגע שהתלמיד מוכן הם מוותרים על כלי נשקם ופועלים במגע גופני ישיר. סרטון זה מתאר תחילתו של שלב זה. עדיין לא מתקיים מגע קרוב מאוד אלא רק משחק גישוש של נגיעה ואחיזה. המורה עדיין מאפשר לחניך לשמור על מרחק ולפחד. המורה שואף שהחניך יסתגל למגע ה"רחוק" ויעיז בשלב מאוחר יותר, להתקרב עוד.

אנו מכנים "ריקוד" זה: "החזרה המודעת לזרועותיה של החברה".

לצפייה בסרטון לחצו על הקישור  - http://www.youtube.com/watch?v=m5cw7SBKxr4

"מגע כמעט מגע"

בתרגיל זה נבחנת יכולת התזמון, העיתוי והסבלנות של הילד. הוא נדרש לדלג קדימה ואחורה בעיתוי הנכון. לילד זה תזמון מושלם, אך רגישות גבוהה למגע. כדי להשלים את המשימה הוא חייב לצמצם את המרחק ולהתקרב עד שמגע הכדור הקוצני יהיה כמעט מגע אמיתי (סנטימטרים ספורים). כולנו יודעים את הקושי בחוויית מגע רופף ולא ברור אצל הרגישים עורית.

זכרו: 1. דימוי הלוחם, 2. ההצלחה.

לצפייה לחצו  - http://www.youtube.com/watch?v=rUEmEH6WzVk&feature=youtu.be

"איטיות מול זריזות"

זהו אחד ממבחני דרקון-הזהב : הוויסות העילאי והמאבק בהצפות התחושתיות. התלמיד מוכיח את על גופו של המורה את יכולת הוויסות החושי החדשה שלו:
• באיטיות עם נשק מסוכן (לא מושחז)
• במהירות עם חרב האימון הטיפולית

שימו לב להוכחה העצמית, להצלחה הנראית לעין, שהחניך פשוט אינו יכול להתכחש לה. חניך זה חסר כל רקע ממשי באמנות הלחימה ובתנועה. המורה הוא שיוצר את הדינאמיקה למעשה, ומבטיח את הקושי כמו את ההצלחה.

לצפייה לחצו  - http://www.youtube.com/watch?v=9tbMYvDF2Nk&feature=youtu.be

"הסתגלות"

המגע החד, הדוקר והנקודתי הוא אחד מסוגי המגע המהווים עינוי של ממש להחניך הסובל מרגישות עורית. כנראה שהדבר נובע מפענוח לא שלם של המגע וחוסר יכולת להתרגל אליו.

בטכניקה זו, המהווה חלק מ"משחק האימון" מנסה המורה להכניע את החניך על ידי הפעלת ה"עינוי" על החניך, ובהסכמתו.

בשלב מאוחר יותר יפעיל החניך מגע דומה על מורו, ויתקדם עוד יותר בתהליך ההסתגלות. אנו לא מצפים שחניך זה יוכל להשלים אי פעם עם המגע הנקודתי-חודרני, אולם אנו מצפים שימצא את האמצע וינסה מגעים שונים, פחות קיצוניים.

היות שאנו מאמינים שלכל טכניקה מופעלת חייבים להיות צידוק, סיבה ומטרה עליונה, אנו מסווים את העיקר כשאנו מלמדים את הילד "להמיר את ההצפה בנשימה" כדי לא להיכנע. כמובן שכל נושא ה"עינויים" מוצג לילד כמשחק הומוריסטי, והוא אכן כזה.

לצפייה לחצו  - http://www.youtube.com/watch?v=t2ba2jCZv64&feature=youtu.be

אנו מקווים שנהניתם מההרצאה, ותוכלו להפיק ממנה ערך מוסף משמעותי.

להתראות,

צוות "ביה"ס העברי הראשון ללוחמי-אור"
www.twoswords.co.il


הרצאה מס' 4

הצלחה במגע! במוטוריקה גסה ועדינה
לילדים עם הפרעה התפתחותית בקואורדינציה (DCD) וקשיים בויסות חושי

מרצה - ד"ר אורלי יזדי-עוגב, מנהלת ומנחה ראשית במרכז הישראלי לפסיכומוטוריקה
השתלמויות וקורסים להכשרת מאבחנים ומטפלים בתפקודי למידה, ויסות חושי ומוטוריקה

ליצירת קשר: 050-5382160; ugav@netvision.net.il אתר: www.yorly.com


תנועה ומשחק הם עיסוקים משמעותיים בחייהם של ילדים. יש להם השפעה רבה על התפתחותם בכל התחומים כולל בריאות פיזית ורגשית, מיומנויות חברתיות ותקשורתיות, מיומנויות גסות ועדינות ומוכנות ללמידה. בשנים האחרונות, קיימת תחרות בין פעילויות תנועה לבין פעילות פאסיבית ממול למסכי הטלוויזיה, הווידיאו, המחשב, משחקי המחשבים הניידים ועוד רשימה ארוכה של פיתויים אשר מרחיקים אותם ממשחקים בעלי אופי תנועתי.

ידוע, כי אחת מתוצאותיה של ההפחתה בעיסוקים תנועתיים פעלתניים היא עלייה דרמטית בשכיחות הילדים בעלי משקל עודף והשמנה . בקרב מדגם של ילדים בגילאי 7 עד 13 שנים, נימצא כי 33% מהבנים ו- 27%  מהבנות סובלים ממשקל עודף, בעוד ש - 10% מהבנים ו - 9% מהבנות הם שמנים. לתופעה זו השלכות שליליות הן בהיבטים בריאותיים והן בהיבטים רגשיים חברתיים.

בנוסף לכך, בקרב כ- 8% - 6% מאוכלוסיית ילדי הגן ובית הספר היסודי ישנם כאלה אשר סובלים מבעיות מוטוריות בדרגה חמורה ועוד כ- 12% אשר סובלים מבעיות מוטוריות בדרגה בינונית (יזדי-עוגב, 2000; 2001). במקרים רבים בעיות בקואורדינציה, לקויות למידה והפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) מופיעים בשילוב עם קשיים בויסות חושי (SMD).

חשוב לזכור כי מעבר לקשיים הקשורים בהפרעה עצמה, ילדים אלה חווים קשיים בתחום התפקודי היומיומי, הריגושי-חברתי, ההתנהגותי והלימודי. הנורות האדומות לזיהוי ילדים עם DCD, באות לידי ביטוי בעיכוב משמעותי בהשגת אבני הדרך המוטוריים (לדוגמא: הליכה, זחילה, ישיבה), הפלת חפצים, "סרבול", ביצועים חלשים בתחום הספורט, ובדרך כלל גם הכתיבה שלהם ברמה נמוכה ומלווה בקשיים.

בהרצאה, שהייתה מלווה בהדגמות מעשיות, ניתנה סקירה אודות התכנית המפורטת בספר 'הצלחה במגע' - במוטוריקה גסה ועדינה! התכנית פותחה למען הורים, גננות ואנשי מקצוע בגיל הרך אשר מעוניינים לקדם ולחזק את הדימוי העצמי והשליטה המוטורית אצל ילדים בגיל הגן ובית הספר היסודי בכלל ואצל לילדים עם בעיות מוטוריות (בעלי הפרעה התפתחותית בקואורדינציה ובויסות חושי) בפרט.

בהרצאה הודגש כי להורים תפקיד משמעותי בקידום הילד בתחום הרגשי ובתחום המוטורי.

בעזרת התכנית 'הצלחה במגע' ניתן להשיג מספר מטרות:

  1. טיפוח דימוי עצמי חיובי וחיזוק הביטחון העצמי של ילדים כשהתנועה מהווה אמצעי
  2. קידום השליטה המוטורית אצל ילדים, כמטרה בפני עצמה, בביצוע מטלות היום יום ובמיומנויות הנדרשות במשחקים ובפעילויות עם בני גילם
  3. הידוק הקשר האישי והרגשי בין ילדים להוריהם
  4. תכנית הנחייה לאנשי מקצוע המתמחים בילדים בגיל הרך.

בנוסף, ניתנו בהרצאה הסברים אודות ההיבט הארגוני של יישום התכנית, כמו גם דוגמאות לפעילויות חווייתיות ומאתגרות שבנויות בגישה האקולוגית, שמאפשרת את יישום התכנית בבית, בחצר הבית, בגן השעשועים, בחוף הים ועוד.

רשימה חלקית של פרסומי המרצה:

  • יזדי-עוגב, א. (1995). התפתחות ולמידה מוטורית תקינה מול לקוייה: היבטים תיאורטיים ויישומיים. מכון וינגייט: הוצאת גיל עמנואל. מס' עמודים: 197.
  • לידור, ר. ויזדי-עוגב, א. (1996). ניתוח איכותי של תנועות גופניות בסיסיות. מכון וינגייט: הוצאת גיל עמנואל. מס' עמודים: 159.
  • יזדי-עוגב, א. (2000). מודל לקידום ילדים עם קשיים מוטוריים בקהילה. דו"ח מחקר מס' 15. אוניברסיטת בר-אילן, ביה"ס לחינוך - המכון למחקר ולחינוך קהילתי.
  • יזדי-עוגב, א. (2001). הפרעה התפתחותית בקואורדינציה בקרב ילדים ישראלים בגיל בית-הספר היסודי. פרספקטיבה-ביטאון עמותת אורטון דיסלקסיה ישראל, 20, 62-80.
  • יזדי-עוגב א. וזאב, א. (2006). הפרעה התפתחותית בקואורדינציה (DCD): שכיחות ומאפייני הביצוע בקרב בנים ובנות משני בתי ספר בישראל. סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום, 21 (1), 5-20.

מחברת הספרים:

  • "אני לא קלוץ!-יש לי הפרעה התפתחותית בקואורדינציה,
    (DCD Developmental Coordination Disorder) 

לרכישה לחצו כאן

  • הצלחה ב'מגע'-במוטוריקה גסה ועדינה!, תכנית אימון להעשרת היכולות המוטוריות-תנועתיות אצל ילדים בגיל הרך ולקידום ילדים בעלי קשיים מוטוריים (DCD), 'גבריאל' הוצאה לאור.

לרכישת הספר אנא התקשרו להוצאה טל' 052-8087052

 


 תודה ונתראה בכנס הבא.