שנות ה-40: חקלאים במושבה כפר סבא חוגגים את חג השבועות.
"כובע טמבל": שבועון לענייני נוסטלגיה, היסטוריה ומורשת עם ישראל בארצו
גייזי שלום,
באתר נוסטלגיה אונליין קיימים למעלה מ-300 (!) אזכורים שונים בנוגע לחלב ומוצריו.
אין ספק שהחלב בסיפור חיינו כאן בארץ אינו קשור רק במשקה, אלא מהווה חלק בלתי נפרד מהאתוס הציוני בחיי עם ישראל המתחדש בארצו.
אי לכך ולקראת חג השבועות אני מבקש לעניין אותך הפעם גייזי בתקציר מתחקיר מקיף שערכנו ב"מועצה לקידום המורשת הישראלית" והמצורף למגזין זה על ההיסטוריה של החלב בארץ ובמדינת ישראל לדורותיה.
בברכת חג שבועות שמח, דייויד סלע יו"ר המועצה לקידום המורשת הישראלית (ע"ר)
מגזין "כובע טמבל" נשלח ל210,739 מנויים ומוקדש הפעם ל חג השבועות
ההיסטוריה והנוסטלגיה של החלב - בארץ ישראל
ההתחלה הטמפלרית
הראשוניות לתעשיית חלב מאורגנת בארץ ישראל שייכת למתיישבים הטמפלרים, שהקימו החל מ-1868 מושבות חקלאיות במספר מקומות בארץ, מושבות שהיו קרובות בחלקן לאזורי ישוב יהודיים, להם מכרו הטמפלרים את תוצרת החלב.
קרוב לוודאי שמשק החלב המודרני הראשון בארץ ישראל במונחים של הזמנים ההם שכן ב"שרונה", על פי הערכות באחד המבנים ששימש עד לפני שנה את "רשות השידור" בקריה בתל אביב.
אולם הפריסה של המושבות הטמפלריות בארץ הייתה מוגבלת, והאזורים אליהם לא הגיע מערכת שיווק החלב הטמפלרית של שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים - קיבלו את אספקת החלב שלהם מיצרנים ערבים. היו אלה בעלי עדרי צאן ששכנו בעיקר בקרבת הערים, שהיו פושטים עם בוקר לנקודות הישוב הסמוכות יחד עם עדרי העזים, איתם היו מגיעים ישירות לפתחי הבתים בערים. עקרת הבית הייתה שומעת את פעמוני העדר, יוצאת לפתח ביתה והחלבן הערבי היה חולב בו במקום את העז ומוכר חלב כתוצרת טרייה, משהו בסגנון "חנות המפעל" המגיעה לפתח ביתך.
הנוהג הזה של עדרי עזים משוטטות בנקודות הישוב פסק בהוראת המנדט הבריטי החל מ-1921. בשנים לאחר מכן היו מגדלי הצאן הערבים מגיעים עם חמורים עמוסים בכדי חלב למספר נקודות ריכוז ביישוב, ומשם היו אצים רצים עם כדים, לחלוקה בבתים
משק החלב בשנות העשרים
בשנות העשרים של המאה ה-20 מתפתחת ההתיישבות החקלאית בישראל, המתבססת בין השאר על משק החי: המושבות סג'רה ויבנאל, מנחמיה, (שנוסדו למעשה כבר בתחילת המאה העשרים), הישובים החקלאיים בעמק יזרעאל שהוקמו בשנות ה-20 של המאה הקודמת, כגון נהלל (1921) כפר ברוך (1926) כפר יהושע (1927) ועוד.
ישובים אלה החלו לנסות ולשווק את תוצרתם בערים הסמוכות למיקום הישוב, אך בעלי הרפתות היהודים נתקלו במערכת שיווק משומנת של הטמפלרים, שבשנים המדוברות עסקו כבר מעל ל-40 שנה בשיווק חלב בארץ ישראל.
צריך לזכור שבזמנו טכנולוגיית הפסטור עדיין לא הייתה בנמצא, מה שנחלב בלילה היה צריך להיות משווק למחרת היום. הנה למשל קטע מיומנו של חלבן יהודי ירושלמי משנת 1922 - הכותב:
"....לאחר מפח הנפש אותו היינו סופגים בשעות הבוקר בשל סירובן של משפחות יהודיות רבות לרכוש מאיתנו בשל נאמנותן לחלבן הגוי, היינו מכלים את שעות אחר הצהריים בשוטטות בשכונות העבריות של ירושלים, מבקרים בבתים ומתחננים על נפשנו למשפחות היהודיות, שיקנו ויצרכו את חלב תוצרתנו..."
מנהיגי הישוב העברי התגייסו לסיוע החלבנים היהודים, והתמקדו בהסברה בקרב הישוב שאמרה ש" צריכת חלב יהודי הינה תמיכה ישירה במפעל הציוני".
ידוע הסיפור על אחד ממנהיגי הישוב בחיפה, שנכנס פעם לביתה של גב' ויצמן בחיפה, (האימא של עזר ויצמן) וניסה לשכנעה שתקנה חלב מיהודים במקום החלב שהיא קונה מהמחלק הגרמני. גב' ויצמן ענתה לו באידיש עסיסית:
" אדם צעיר, זה זמן רב שאני מנהלת רומן עם מחלק החלב. אנא, אל תדחוק עצמך ביני לבינו...".
הקמת ארגונים לשיווק החלב ומוצריו
בעקבות מצוקת שיווק החלב היהודי בשנות העשרים של המאה הקודמת החליטו ב"משביר המרכזי" (שהוקם כבר ב-1916) להירתם לעזרת משקי החלב וב-1921 הוקמה "המחלקה לתוצרת חקלאית שליד המשביר", ולאחר מכן ב-1926 הוקמה "תנובה", שהייתה למעשה התארגנות של 13 משקים חקלאיים, שחברו יחדיו למכירה מרוכזת של משק החלב.
למעשה בתחילה הוקמו שלוש "תנובות", שכל אחת מהן פעלה באופן עצמאי: ה"תנובה" החשובה והגדולה הייתה בחיפה כיוון שכושר הייצור של ישובי עמק יזרעאל הסמוך לחיפה היה גדול משמעותית מהישובים באזור תל אביב וירושלים. בחיפה ישבה ההנהלה הארצית של "תנובה", שם גם פותחו מוצרי החלב הראשונים כמו למשל המצאת הלבנייה, סיפור מופלא בפני עצמו, שיסופר כאן בהמשך.
שינוע החלב בשנות העשרים והשלושים משלב החליבה ברפת ועד שכדי החלב הגיעו ל"תנובה" בחיפה למשל, לווה בתלאות רבות בתקופה בה רוב הדרכים, במיוחד אלה שחיברו הישובים המרוחקים היו משובשים, בחורף הפכה הדרך לעיסת בוץ, כלי הרכב היו מיושנים וללא כל אמצעי קירור.
השיר הידוע "האוטו שלנו גדול וירוק " של המשוררת פניה ברנשטיין הוא מהתקופה ההיא, בה משקי עמק יזרעאל שרכשו משאית בריטית שנצבעה על ידם בירוק, היו ממתינים בדריכות מדי בוקר למשאית, מעמיסים עליה את כדי החלב, משלחים אותה להמשך הסבב במושבי העמק שהייתה מסתיימת בסופו של דבר בתנובה בחיפה, כאשר הילדים בינתיים היו שרים:
" האוטו שלנו גדול וירוק / האוטו שלנו נוסע רחוק /בבוקר נוסע בערב הוא שב מביא הוא לתנובה ביצים וחלב ".
אפרופו כדי החלב - הכדים היו עשויים ברזל קשיח בציפוי נגד חלודה. בהתחלה היה מגיע כלי הרכב ל"תנובה" עם כדים חצי ריקים בשל טלטולי הדרך. "הראש היהודי" המציא פטנט לסגירה הרמטית לכדי החלב, שהיה כה יעיל עד שבשנים לאחר מכן השתמשו בכדים אלה כ"סליקים" כדי להטמין בהם כלי נשק עמוק באדמה, מבלי לחשוש שתחדור אליהם רטיבות.
התפתחות משק החלב בשנות השלושים – העלייה "הייקית
בתחילת שנות השלושים "תנובה" עדיין רק בתחילת הדרך. אמצעי אכסון החלב במחלבות "תנובה" היו מוגבלים, קירור לא היה, אף אחד עדיין לא שמע על מערכת בקרת איכות.
בתחילת שנות השלושים עולה לארץ מהולנד מומחה חלב, יהודי בשם קניגספלד הנה מה שכתב בדוח הראשון שלו על מחלבת תנובה ירושלים, בשנת 1931 :
"....מצאתי מחלבה שלא הייתה ראויה לשם זה. קיבלו חלב בכדים וקבעו בעזרת מקל את הכמויות. את הכדים היו רוחצים ביד, וקשה לומר שהיו נקיים. בדיקת האיכות נעשתה כך: מישהו טעם את החלב. אם היה מתוק לחיכו - העבירו למחלקים; כשנראה לו חמוץ - החזירו למשקים..."
מי שנתן, באמצע שנות השלושים, תנופה גדולה לאיכות תוצרת החלב בישראל היו בני העלייה החמישית, הידועה בשם "עליית הייקים". הידע המקצועי הרב יחד עם המשאבים הכספיים איתם הגיעו הייקים לארץ פיתחו את רמת תעשיית החלב הארץ ישראלית במהירות, וזאת מיהרה להתאים עצמה לדרישה של הלקוחות ה"יקיים", שהכירו בגרמניה תעשיית חלב ומוצריו ברמה גבוהה בהרבה ממה שהיה בזמנו בפלשתינה.
בזכות העלייה הייקית, וסיבות נוספות, שנות השלושים התאפיינו בישראל בהתפתחות כלכלית שלא פסחה על משק החלב, גם באיכות הייצור וגם באמצעי השיווק .
השיווק של "תנובה" בשנים ההן התבסס לא רק על מערכת רחבה ויעילה של חלבנים שהיו מגיעים לפתחי הבתים, אלא גם על שיווק מוסדי רחב היקף: בשנות השלושים החלה "תנובה" להקים "מזנוני תנובה" בערים הגדולות שהופעלו בשיטת זכיינות שבה החנוונים מחזיקים את המזנון על חשבונם, ו"תנובה" מספקת להם את התוצרת. המזנונים האלה נקראו במספר שמות כגון "חנויות תנובה", "חלביות", "תנובתנו" וכו' – אבל הם היו למעשה בתי ממכר בסיסיים לשיווק תוצרת חלב של "תנובה". חלק מהם הוסיפו מספר שולחנות והציעו ארוחות פשוטות של מוצרי חלב בתוספת סלט, חביתה, גבינות ועוד מאכלים פשוטים שכאלה, נתן אלתרמן מזכיר את מזנוני תנובה בשירו "זמר מפוחית" שם הוא כותב -
"אבל אני, על אף כל אלה, חי שמיים, אני קשור לאיזו תנובה מרופטת".
בשנות ה-40 בעקבות הפיתוח המקצועי של תעשיית החלב בשנים שלפני כן, עולה משמעותית יכולת ייצור החלב של המשקים, ו"תנובה" נדרשה לפתח מוצרים נלווים נוספים, כדי לעשות שימוש בכמויות החלב הגדולות המגיעות מהמשקים מדי בוקר. פותחו מוצרים רבים חדשים אולם נדמה שההמצאה הגדולה ביותר של "תנובה" בשנים ההם הייתה הלבנייה, המצאה שסיפור מעניין בצידה:
המצאת ה"לבנייה"
בשנת 1942 הטילו שלטונות המנדט על "תנובה" איסור לייצור שמנת. באותו זמן מתקבל לעבודה בתנובה חיפה עולה הונגרי, ווטרינר בשם ד"ר בניאס, שההתמחות שלו בהונגריה הייתה תוצרת חלב של משק החי. הנה קטע מעיתון משנות הארבעים בו מספר ד"ר בניאס לעיתונאי המראיין:
"...נתקבלתי בתנובה בחיפה בלי שום פרוטקציה, כעובד חוקי. בחוץ לארץ ניהלתי משקי חלב ובתי חרושת גדולים לגבינה, וכנראה שניסיוני הרב עמד לזכותי והתקבלתי לעבודה בתור שוטף בקבוקים. לאחר שעשיתי את עבודתי לשביעות רצונו המלאה של המנהל, נמסר לי התפקיד להמציא תחליף לשמנת, הידוע כעת בשמו כ"לבניה". הלבנייה שהמצאתי טעמה לחיכה של הנהלה, וגם הקהל אהב את הטעם עד מאוד. "
"הקהל אהב את הטעם", כדברי הממציא: הלבנייה הפכה מייד עם הוצאתה לשוק, ללהיט גדול. באמצע שנות הארבעים נמכרו בארץ מדי יום לא פחות מ-150 אלף צנצנות לבניה, בשנים בהם הישוב מנה לא יותר מחצי מיליון תושבים. "תנובה" עשתה מן הסתם הון גדול מהמצאת הלבנייה, אך היא לא שכחה את הד"ר המדופלם שוטף הבקבוקים, וזיכתה אותו בפרס נדיב של לא פחות מ....3 לירות ארץ ישראליות...
גייזי, עד כאן, המאמר מעניין??? אם כן - באפשרותך לשמח גם את חברייך על ידי העברת המגזין אליהם. אם לא - נשמח לשמוע ממך, ב editor@nostal.co.il
ברצונך לאפשר תחקירים נוספים שכאלה מתולדות ארץ ומדינת ישראל? סיוע על ידי תרומה ( כאן ) יתקבל בתודה ובהערכה רבה!
שנות החמישים: עוברים לחלב מפוסטר בבקבוקי זכוכית
בתחילת שנות החמישים ישראל הייתה למדינת הגירה. "יוניצף" ( הקרן הבין לאומית של האו"ם לרווחת הילד) השקיעה רבות בהשבחת איכות החלב בישראל, מתוך מגמה לספק בבתי הספר כוס חלב מדי יום לכל תלמיד."יוניצף" סייע ל"תנובה" לפתח מערכות משוכללות לפסטור חלב ובדו"ח הביקורת של "יוניצף" בשנת 1954 נכתב:
"מחלבות תנובה בירושלים, חיפה ותל אביב הן כעת מהמפעלים היעילים ביותר, אשר עומדים ברמת הטכניקה החדישה שבמדעים"
שנה לאחר מכן, ב-1955, החלה "תנובה", במקביל למפעל הזנת החלב בבית הספר - לשווק לבתים חלב מפוסטר בבקבוקי זכוכית.
החלבן המיתולוגי
גולת הכותרת של מפעל החלב בישראל הוא ללא ספק החלבן המיתולוגי, מסמליה הנוסטלגיים של ישראל. בימים בהם עוד לא היו סופרמרקטים ובחנויות המכולת לא הותקנו עדיין מקררים - החלבן היה אחראי על אספקת חלב טרי מדי יום לפתח ביתה של עקרת הבית. החלבנים היו מגיעים ל"תנובה" בשעות הבוקר המוקדמות ומעבירים את החלב הטרי מכדי הברזל לכדי פח קטנים יותר. מכסה כד הפח של החלבן היה מעין מיכל, שלרוחבו היו פסי מדידה לנפחים שונים.
החלבנים היו מגיעים מ"תנובה" לשכונות רכובים על עגלה רתומה לסוס, אופניים ובהמשך גם אופנועים ש-4 כדי חלב היו תלויים בצידם – שניים מכל צד. הם היו מגיעים לפתח הבית, עקרת הבית הייתה פותחת את הדלת, מגישה לחלבן כלי, החלבן היה שופך מהמיכל שלו לכלי המדידה ומשם לכלי של עקרת הבית. את החלב הטרי שנקנה היו מרתיחים או מעבירים אחר כבוד לארגז הקרח הביתי, למי שהיה.
בשנות החמישים עברה כאמור "תנובה" משיווק חלב בכדים לחלב בבקבוקי זכוכית, שנאטמו בתחילה על ידי מכסה קרטון ובהמשך במכסה אלומיניום. זמן קצר לאחר מכן החלה תנובה להטביע אל כל מכסה אלומיניום שכזה את היום בו ייוצר החלב, לאבטחת חלב טרי.
בתקופה זאת בנתה תנובה בפינות של רחובות הערים ברחבי הארץ את "ארגז הקרח של החלבן", ארגז עץ גדול עם דפנות מבודדות, לתוכו היו פורקות משאיות תנובה בלילות את בקבוקי החלב. הנה ציטוט מהספר "בשבוע הבא – אמריקה" המתאר את החיים בארץ בשנים ההם:
"...המשאית של תנובה. הייתה מגיעה עם שחר, הפועלים פירקו אל תוך ארגז הקרח שעמד בקרן הרחוב את בקבוקי החלב. שעה לאחר מכן היה החלבן כבר מהלך במהירות בין הבתים עם המתקן הידני מפח לתוכו היה מכניס 10 בקבוקי זכוכית, שהיו מקרקשים תוך כדי הליכתו...."
בקבוקי החלב המתינו לעקרת הבית על מפתן דירתה, מדי בוקר. כולנו זוכרים את הביטוי הקשור לחלבן שאמר ,"זה ילד מהחלבן?" , שבא לתאר ילד שאינו דומה כלל להוריו. למה הכוונה? לחלבן התפתחו מוניטין שאינם קשורים כלל למקצועו, כאחד שידע היטב לקשור שיחה נעימה עם עקרת הבית שהייתה לבדה בדירה בשעות הבוקר, ומי יודע למה זה הוביל עוד...
השמצה נוספת ממנה סבל החלבן הייתה זאת שטענה ש"הוא מוהל את החלב עם מים". היו הרבה סיפורים על חלבנים שהתעשרו ממהילת החלב במים, הנה למשל גזיר עיתון משנות החמישים, מישהו כותב על חוויותיו בשתיית קפה בבית קפה תל אביבי:
"... את בעיית משק החלב אני מכיר מהוויכוח התמידי המתרחש ביני לבין המלצר בגלל טעמו של הקפה ההפוך הדומה למים פושרים, שאינם מזכירים את הנוזל הקרוי בפי הבריות – חלב. המלצר מצטדק בפני שהחלבן שלהם אינו פרה. רק פרה נותנת חלב שאינו מהול במים, הוא אומר"...".
בשנות השישים הגיע לעולם המצאת הפלסטיק, ובמקביל הוכנסו מקררים לרוב המכולות בארץ, ו"תנובה" החלה לשווק חלב בשקיות פלסטיק. אמנם ההשמצות המרובות אודות החלבן השכונתי בנוגע לכישוריו ולא דווקא בתחום החלב, בנוסף להאשמות הקבועות כלפיו שהוא "מוהל את החלב במים" - כל אלה נעלמו, אך באותה מידה נעלם גם מחיינו מקצוע החלבן הזכור לטוב
סוף דבר
עוד הרבה אירע בשוק החלב בישראל, בעשרות השנים מאז שמקצוע החלבן הפך לנוסטלגיה, תקצר היריעה מלספר, אולי רק נזכיר את כד הפלסטיק לשקית החלב, את החלב בשפופרות אלומיניום, חלב מפוסטר בבקבוקי זכוכית, והייתה גם הגבינה שיוצרה בבית על יד הכנסת חלב וקצת לבניה לחיתול בד שנתלתה על הברז וטפטף לכיור כל הלילה, והיה גם ה"קפיר" הזכור לטוב שהוכן בתחילה בבית מרקחת ואחר כך עבר לסופרמרקטים – נעלם וחזר בשנים האחרונות ב"רטרו", והייתה ה"גולד בנד"– מרגרינה על חלב, והייתה גם לתקופה קצרה מחלבה קטנה בשם "חמש חמש" שיצרה חלב בטעמים כגון תפוז פטל למנטה.
שוק החלב בארץ ומדינת ישראל הוא בן כ-150 שנים, מהזמנים בהם החלבן היה מגיע עם עז לפתח הבית - ועד ימיינו אלה בהם אנו צורכים, לדברי המומחים, מוצרי חלב ב-7 מיליארד ש"ח מדי שנה, ו"תנובה" נמצאת בבעלות ממשלת סין....
גייזי, אהבת?
נשמח על העברת דוא"ל זה על ידך לחברים, וכמו כן - אם באפשרותך - כל תרומה ולו הצנועה ביותר מסייעת לנו במלאכת שימור המורשת הישראלית, ומתקבלת בתודה ובהערכה!
