אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

בסיעתא דשמיא

קוראת/מאזינה יקרה. קבלת מגזין השמיעיני קולך מידי שבוע והיותך חלק מהמשפחה המיוחדת שלנו מחייב אותך להיות אישה/נערה, לשמור על צניעותנו וטוהר מחננו ולא להעביר לאף גבר את המגזין ותכניו. להצטרפות ולצירוף חברות, לחצי כאן.

כתובת האתר שלנו הוא: Hashminikolech.co.il
הסיסמא היא: רק השמיעיני

קוראות ומאזינות יקרות!

אני כל כך רוצה לראות תמונה של רחל אמנו. אותה עצמה, גם כן, ברור. אבל אני הגיונית לגמרי. איך אוכל לראות אותה? בתחיית המתים בע"ה. מתי יהיה תחיית המתים? בחיי היום יום שלי וטרדות החיים אני לא באמת חושבת על המשיח שעוד שניה מגיע ועל איזה שמלה אלבש לרגל המעמד ואת מי מהמתים אפגוש... מידי פעם זה קורה לי ואז אני חושבת על אברהם אבינו, שמעניין איך הוא היה נראה, ועל דוד המלך הנדיר ואהוד בן גרא האמיץ ודבורה הנביאה שאני ממש רוצה להיות קרובה אליה וגם אנשים מהדורות שלנו ומהמשפחה. ורחל אמנו. איזו אמא מושלמת, נדירה. אישיות שכל עצם ועצם שלה עוצמתית. אני כל כך רוצה לראות תמונה שלה. ציור שלה.

אבל אין לי.

אין.

השבוע ראיינה ציבי פרל את האמנית הודיה בושארי. ראיון נפלא עם נשים מופלאות (איך, איך השם שולח לי צוות כזה מיוחד ומרואיינות שכל אחת יהלום. איך?). הודיה שלחה לנו ציורים שלה. הציור הראשון הוא של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה. אתן מאמינות שזה ציור? אני פערתי פה. ובקול גדול (שלי) בחרתי בתמונת הצדיק לתמונת השבוע.

אם לא אמא רחל, לפחות בן שלה שהלך בדרכיה.

***
ובסימן רחל אמנו שממש עוד מעט יחול יום פטירתה, אני מזמינה אתכן לערב שירת המונים אצלי בדירתי השכורה והנעימה. ההשתתפות חינם לגמרי (ניתן לתרום לנו תמיד כאן ובאירוע), אבל היות שהמספר המקומות מוגבל בשל גודל הסלון, חובה להירשם במייל חוזר.

למי זה מיועד?

קודם כל לכן. אתן הקוראות והמאזינות האהובות שלנו.

גיל: נשים, כמובן ובנות החל מכיתה י"ב ומעלה.

מה אתן צריכות לכתוב לנו במייל?

אני מעוניינת להשתתף בערב שירת המונים של אבישג זוהר והשמיעיני קולך.

שם פרטי ומשפחה.

מספר טלפון.

כמה נשים אתן.

מחכה לכן בהתרגשות.

***

יש לי חברה יקרה (אני חושבת שאני יכולה לקרוא לה חברה, למרות שטרם יצא לנו להתראות פנים מול פנים) שהיא בעלת אולפן ועורכת וידאו מקצועית ועוסקת בהפקות במה והפקות מוסיקה והיא שחקנית ותסריטאית ובקיצור אשת אשכולות אמיתית מתל ציון. חיה לאה שמה, ולעסק שלה קוראים 'קול הבמה'. חיה לאה, אגב, ערכה לנו את הוידאו של השיר שהפקתי עם כ-15 זמרות 'אילן אילן', זוכרות?

חיה לאה, כמו הרבה נשים מבריקות, החליטה לחשוב שוב על הכיוון שלה בחיים וקיבלה החלטה להיכנס גם לתחום של ניהול אמניות. תחום חשוב לגמרי. עכשיו היא רוצה להפיק לכן מופע (גם השמיעיני, בשיתוף שלכן, אבל את הפרטים נספר לכן במגזין אחר) ולשם כך היא מבקשת לדעת:

מה הייתן רוצות לראות במופע:

* הצגה/מחזמר/שילוב מסך

* דרמה/סטנדאפ/מוסיקה

* רעיון אחר

פרטי לנו את מי הייתן שמחות לראות מופיעה על הבמה.

את התשובות שלחנה לנו במייל חוזר. כתובנה: עבור המופע של חיה לאה.

***

ולסיום השבוע אנו מנסות לשלוח לחסומות שלנו את הקבצים בדרך אחרת. תודה שקוראת והמאזינה הנאמינה שלנו; חנה קרויזר, שהציעה לנו לפנות לזמרת יהודית בלוך שהפנתה אותנו לבעלה שהסביר בבהירות איך עושים את זה. מקווה שסוף סוף תהננה ללא בעיות.

***

איזה חורף יפה. חורף של יצירה ושל מימוש המתנות שקיבלנו. תודה אבא.

תפילה במקרר/בקי אסטרייכר

מה נספר ומה נגיד?

סיפורי מקררים המשמעים את קולם הגוססים בזמנים קריטיים זה לא חדש.

כבר יותר מכמה שנים שהמקרר שלי חולה. השכל הדיגיטלי שלו השתבש חורף אחד מרוב הפסקות חשמל לא יזומות מחברת חשמל למרות שמחובר לכבל המזרים אליו חיות מבורכת מפסק נגד ברקים ומנוחות כפויות מעת לעת.

המאוורר שלו לא מספק את שינועת האוויר הגם שעל הלוח שלו מופיעות רק פעימות ליבו ללא יכולת לכוון את דרגת הקור בבטנו כי כבר כתבתי כרטיס הפיקוד שלו יצאה לפנסיה מוקדמת ועובד על הילוכים אטיים מ א ו ד

אך עוב-ד-ד-ד!

כעקרת בית יחידה -מאז שהבורא שפך את טובו עלינו והסגנית שלי בתי ממלאת מקומי ברוב הזמנים, מה שיצר ברקים וקולות בהחלטות קבינט בנושאי תפריט קולינרי או סידורי ארונות או וגם התנהלות חינוכית עם שאר בני הבית, סוף סוף התחתנה - אני נוהגת במקרר שלי בכפפות משי.

על מנת לא לעייף את הפלסטיק, התאים הרובוטיים ואת הכנפיים הפנימיות המאפשרות כל רגע החייה של העגבניות והמלפפונים המעולפים במגירה שלהם המשעווים לכל טיפת "חמצן" יש צורך לפתוח את הקרביים שלו כמה שפחות, ואם לא, האוויר החם המתגנב פנימה כל פעם שפותחים את דלתו יהפוך אותם לעיסה בלטי מזוהה מכוסת צמר גפן לבן שיכול היה להיות חמוד רק לא בשעת לחץ גבוה של ארוחת ערב עם דרישה לסלט "ירקות עגבניות-מלפפונים-ביצת-חביטה-גבינה הנצחית שמוסיף עלייה משמעותית במהירות הריצה של דמי בעורקי גופי.

כבר שנתיים שאני מתנהלת איתו בעדינות. כמו עם חולה. מתכנתת את כניסות אוויר שלו .מוציאה במהירות שיא ,אחרי חשיבה מעמיקה מה אצטרך עבור הבישולים ועוד. וכשאני מסיימת את עבודתי הקודש להכנה פת לחם לדיירי הבית שחוץ מלפתוח את המקרר לשתייה לא חשודים ברצון עז להשתתף במטבח איתי להכנת סעודה פשוטה וקל וחומר לסעודת גורמה, אני מכניסה בו את כל מה שבחוץ בבת אחת.

וכך חודש אחרי חודש המקרר ממלא את ייעודו בקיץ כחורף כי אין אפשרות לבקר את רמת חום גופו.

.בעייתו מתגלה במלוא חומרתה כשמגיעים זוגות נשואים החפצים לשבות אצלנו בשבתות או בחגים כולל מועדים.

הם מוזמנים בשמחה והבית לרשותם.. כולל המקרר. אבל הם ואינם מוכנים לשמוע שהגולם האפור עם דלת תחתון כמקפיא ודלת עליון כמקרר שאף על פי שנראה בריא לחלוטין ח-ו-ל-ה.

מכיוון שאוכלוסיית ביתנו משלשת את עצמה ברגלים, ואנחנו עומדים צפופים (לעומת יום רגיל ) וישנים רווחים כי ב"ה יש סוכה גדולה כך גם גדלה המצוקה הנשימתית של המקרר שלי על תחולתו.

אני צופה מהצד ואינה מבינה "מה כבר הוא מחפש במקרר? לפני דקה הוא פתח אותו ולא מצא מה שחיפש!"

ולא שהצופה בו עושה את זה מהר ..הוא פותח את הדלת כשער בכביש גיאת... מסתכל ומתבונן בכל פרט המאוכסן בפנים .נשמתי נתקעת.. "אווה כבר עברו עשרים שניות?! "ורק כשאני שומעת את נקישת הדלת בשלד המקרר אני חוזרת לנשום ..

והצנה הזאת חוזרת על עצמה כפול מספר בני הבית בלי עין הרע. אני משוכנעת שהם לא באמת מחפשים משהו.. סוג של דפוס בחגים.. שעמום .

אגלה לכם את הכל ..הלחץ שלי מוצדק כי וכאשר המקרר מאבד את הצפון והכנפיים עפות בלי אוויר המקרר מתחיל לעשות קרח ומקפיא את הזרועות. כבר אין אפשרות לסמוך עליהן. ובמאמצים עילאיים הן בכל זאת מנסים לגרש את החום המאיים עליהן ומפעילות באופן פרדוקסלי את הקירור המהיר בתוך השמעת רעשים גדולים ומפחידים שאינם מביישים מטוס בהמראה.. מדי פעם המנוע שובת ויש לנו שקט עד להמראה הבאה ..

"חול המועד גם בשבילי " אני מכריזה ברחבי הבית ."לא לפתוח את המקרר " אני שוב חוזרת " לא לפתוח את המקרר. הוא חולה וצריך לנהוג בו כדין מקרר חולה שיש בו סכנה " אני מרגישה כשליח הצועק כרוז במדבר.. ולא במטבח.

לא עזר .כל אחד חשב שרק הוא פותח בסתר את המקרר.

ויום אחד והסגנית הראשית שהגיעה לביקור של כמה ימים מגובה בסגנית משנית שוב מחליטות להשתלט על מבצרי...

יש לציין שבעל הבית בסיפור, אף פעם לא הגיש עזרה ראשונה למקרר או טיפול נמרץ שאורך שעות.

"אני לא אטפל במקרר אתה תטפל בו או הם .בסוף תמיד אני שמשלמת את המחיר של האי ציוץ להוראות שלי .מה זה רק בשבילי שאני מבקשת את זה? לא תהיה שתייה קרה והאוכל יתקלקל .מה קשה להסביר להם?" אני פונה אליו ממורמרת

אבא דוגל שמה שהם לא ישמעו לא כדאי לומר.

"תמיד אני אנקה ואני אעשה ,בלי התחשבות מצדם?" אני מקשה

"אני אנקה אותו " עונה לי המלך בביתו ואני עומדת דום מולו.

באותה לילה נמו הגברים בסוכה כשבתוך הבית נשמע שיר הברבור של המקרר, שעשה רעש נוראי שבמפתיע לא הצליח לעורר את המלפפונים לחיים, ובינתיים החלב העלה תרבית פטריות ביו טבעיות שמי שצריך מצע בריא למעיים יכול היה לקבל חינם אין כסף.

בבוקר הדור בטליתו לולבו ופרי הדרו בידיו יצא ראש המשפחה לעבוד את קונו..

כל הלילה התייסרתי על מה שאמרתי לו שהוא יעשה את המקרר.

"האם גם הכרטיס פיקוד שלי יצא לכלל שימוש ?!" שאלתי את עצמי

ב"ה יש פתרון. ב"ה יש ילדים שפותחים מקרר. ב"ה שי אוכל .ב"ה יש לי שתי ידיים ואני בריאה.

ברדך כלל כבר בשעה הזאת הייתי אוחזת במחזור בתוך הסוכה המסוככת עלינו. מתרפקת על המילים .משתחווה איפה שצריך ...נושמת אוויר מבושם של בוקר צלול עם ריח סכרך. שרה את ההלל. מתמוגגת על הסוכה היפה. מחכה להגיש ארוחת בוקר לשב מבית התפילה. עובדת את קוני מכל הלב.

אבל היום במטבח יוצא "קול קורא" ממערכת העיכול של המקרר כל כמה דקות בתזמון נודניק.

אחרי לילה כזאת וקריאות רמות נשנות ,כרטיס הפעלה שלי עשה "היתחול".

נגשתי למקרר והתחלתי בתפילה . מנתקת אותו . מעבירה את מה שניתן ועדיין היה ראוי לשם אוכל .עומדת שמונה עשרה מול הקב"ה שנמצא כל כך קרוב אלי.. מכוונת ברכות ראשונות על האימהות הקדושות שהיו עזר כנגד בעליהן .הלב שלי נוסק לשמיים . נכנסת עמוק בכפיפות .מוציאה ..ממיינת... מחליפה קופסאות ..ב"ה יש עוד מקרר בחוץ ...מסדרת.. שותפת את המדפים... זורקת ...שוב מתכופפת ..פוסעת אחורה ... שוב קדימה ...מרוצה ...כל זה לקח בערך שעתיים וחצי... נענעתי בכרפס שאיים להפוך למחית כרפס .מה שיכולתי להציל הצלתי.. הלימונים נבחנו שארבעת עניים שמה מתחילים להתכסות פניצילין.. המיונז עלתה ספק בטריותה.. גם המקרר השני היה צריך תשומת לבי כי אינו היה במצב של קליטת פליטים בלי ראורגניזציה, מה שחייב אותי הקפות סביב שני מקררים. וכל הקפה מורידה קליפה מהלב שמתמלא אושר.

כשהחצי שלי חוזר מהתפילה אני קורנת ...

"איך היה התפילה בבית הכנסת אבא?" שואלת אותו

"מצוין" עונה לי ועוד מוסיף "איך היה אצלך?"

"שלי הייתה מצוינת .הבוקר עשיתי תפילה במקרר.." עניתי בקריצת עיין המספרת את עובדת היותי

עזר כנגדו בשמחה.

צרי קשר עם בקי: sabbanrebek@gmail.com

התוכניות שלנו לשבוע זה

השבוע קוראות שלנו ביקשו שירים בנושאים מעניינים. עידית מגדים, כמו בכל שבוע, נענתה להן ושיתפה אותנו. אם גם אתן רוצות לבחור נושא ולקבל שיר מהיר מעיר לעיר, בחרי נושא, שלחי לנו או לעידית וקבלי שיר מיוחד עבורך.

הקוראת שלנו שרה ביקשה שיר על הריון:

עצבים הריון ילדים מטלות
לפעמים בא לי
לתלות
ולא כביסה
כולי כעוסה
מרגישה מאוסה
מעושה
חיים פועמים בי
טו בי
אור
נוט טו בי?
אני מנהרת זמן
משלמת במזומן
תן לי סימן
שאתה תמיד
כאן

אנונימית ביקשה שיר על אמא:

אמא זה
אמא זה 144
אמא זה 613
אמא זה יצור פלאי
אמא זה שם ארמי אובד אבי
אמא הות
זה מהות
אמא זה כואב לי הוא הרביץ לי
אמא זה ליטוף עיטוף נישוק חיבוק עידוד ביגוד בידוד חידוד קידוד שידוד
אמא זה גידייך בתוכי
אמא הגדייך
נכחי
אמא את שומעת אני אמא וגם בת וגם נכדה וגם נינה ובת נינה
ואת אמא החוט המקשר שלי
אלי
לילדיי
לאלוקי
לחיי

 נעמי ב. ביקשה שיר על פרק ב':

אישה גמישה
רצה לפגישה
אמנם קצת חששה
אך בוערת באשה
לפני היות קשישה
להתרפק בחיק אשה 

צרי קשר עם עידית:

 iditlicht@gmail.com

050-8587654

שלום לכן קוראות אהובות!

הנושא של הטור הפעם, נוגע בי בנקודה אישית, אך אני מאמינה שאני לא היחידה, בעליל מה שנקרא...
מופרעי הקשב.
יצורים מאתגרים במיוחד ויחד עם זאת טומנים בחובם עולמות ייחודיים, צבעוניים ומרהיבים, שעתידים בהרבה מקרים לשנות ולסלול דרך עבור כל העולם כולו...
יחד עם זאת, תחילת דרכם כילדים, יכולה להזכר לא פעם כתקופה קשה, מלאה במכשולים ואכזבות שהסביבה משדרת להם, או שהם חשים בעצמם.
ואתן כבר יודעות, שאני הכי אוהבת להיכנס לנעליים של דמויות אחרות ולנסות, (רק לנסות) להבין את המקום שלהם.
חשוב לי לציין, שאין בסיפור שאתן עומדות לקרוא, לקיחת צד חד משמעית לגביי טיפול תרופתי, הדמות הנ"ל מייצגת ילד שלא מסתדר עם התרופה, יחד עם זאת אני יכולה להעיד על ילדים שמסתדרים איתה נהדר והיא הצילה להם לא פחות, את החיים.
זה רק נסיון לתמלל את הרגשתם של הילדים שלא מסתדרים, לאחר ששמעתי את קולם לאורך השנים.
חדר המפקח 11:07
אני יושב פה מיובש כבר 15 דקות, זה מרגיש לי כמו נצח, הרגליים שלי זזות ללא הרף וציפורני נקצצות על ידי שיניי הנאמנות.
מנסה לשחזר איך הכל התחיל בכלל ולמה אני שוב למען השם, מוצא את עצמי יושב כאן, מחכה שהמפקח יחזור עם המנהל שיחליט מה לעשות איתי .
פחחח, אני מצחקק לעצמי במרירות, מה לעשות איתי... אני חוזר על המשפט בראשי,כאילו שאני איזה מקק, או שקית עם טיטול מלוכלך, שפשוט חייב לעשות איתו משהו דרסטי, כמו לדרוך עליו או להשליך אותו לפח בסלידה, אני ממשיך להתמרמר.
הכל בגלל יוני המעצבן הזה, תמיד הוא חייב להעיר הערות !
אז מה אם הרגליים שלי קיפצו מתחת לשולחן בלי הפסקה? מה זה בכלל מפריע לו? לי זה עוזר להבין מה הרבה אומר ומספיקות לי כמה דקות להבין את כל הסוגיה, מה שלוקח ליוני שלושה שעורים רצופים... הוא טוען שהרגל פוגעת לו בכיסא ,אבל אני בכלל לא בטוח שחוקי הפיזיקה מאפשרים את זה...
הוא היה חייב להלשין לרב'ה שאני לא מפסיק לזוז ואז כל הכיתה הסתכלה עלי, מיד הפסקתי ונהייתי אדום כמו סלק, אני שונא כשמסתכלים עלי כאילו אני איזה יצור, אתם לא הייתם מתעצבנים?
אז קמתי בבת אחת מהבושה, התכוונתי לומר ליוני בדיוק מה אני חושב עליו, אבל עם המזל שלי קמתי כל כך בכח שהשולחן קם איתי ונפל קדימה על גדי הבכיין הזה, שכל דבר קטן הוא מתבכיין.
מיותר להסביר שהמבטים ההמומים של כל הכיתה ננעצו בי כעת כמחטים לוהטים וגרמו לי לחוש מבוייש ומרוקן ואלמלא הצעקה, לא סליחה,השאגה של הרב'ה, בטח הייתי עושה עוד איזו שטות מרב בושה... אבל כל כך נבהלתי, שאיכשהו מצאתי את עצמי ממלמל למפקח מילים חסרי פשר על רגליים שולחנות ומה שביניהם, מה שהוביל אותי בסופו של דבר לכאן, מרותק לכיסא הזה ומחכה לגזר דיני...
אני כל כך מתוסכל וכועס ויותר מהכל אני לראשונה מבין מזה אומר לב שבור, כי אני מרגיש אותו בתוך הגוף שלי, לא שלם...
זאת לא אשמתי! בכלל לא רציתי שכל זה יקרה אבל זה תמיד איכשהו קורה. ואני בכלל לא מתכוון להתחצף לרב'ה, המילים נשמעות באוזני רק אחרי שהן כבר יוצאות, ואני מיד מתחרט, אבל כבר אי אפשר לקחת אותן בחזרה... מה יהיה איתי, מה?
עכשיו עוד פעם יתקשרו לאמא שלי הטובה הזאת, שאני כל הזמן מאכזב אותה, אפילו שהיא אף פעם לא אומרת לי כלום, רק כמה אני ילד נהדר וחכם ומוצלח, אבל לפעמים אני שומע אותה נאנחת ואני יודע שהיא מקפלת לתוך האנחה הזו הרבה צער. ויגידו לה "גברת לוי, מה נעשה עם פנחס? זה לא יכול להמשך כך..." למה שלא תנסו סוג אחר של כדור? הם ישאלו, אולי להעלות לו את המינון של הכדור הישן? הוא דווקא מאד עזר"
זה קל להם לדבר,הם לא הרגישו אף פעם מזה נקרא לקחת כדור .
אז נכון שלכמה שעות הרגליים שלי לא זזות, ואני מצליח לא להסתבך עם אפ'חד, אבל זאת לא חכמה,כי זה בכלל לא אני!
זה רק ילד שנראה כמוני, יושב יפה על הכיסא, אבל בפנים משתוללת לה סערה מפחידה שאף אחד לא מודע לה חוץ ממני וכל חתול שקופץ ליידי נראה בעיני רוחי כנמר אימתני והלב שלי דופק חזק, כאילו שהרגליים שלא מפסיקות לזוז לי בדרך כלל, עברו עכשיו לתוך הלב שלי, וכל זה, בלי שאף אחד ישים לב, כי בחוץ אני כמו טטלה, יושב, לא מפריע ...
ואז מגיעה ארוחת הצהריים, הבטן התחתונה שלי מקרקרת ,אבל בבטן העליונה, זה כאילו העמידו שוטר תנועה עם מקל של עצור בקצהו, שלא נותן לשום אוכל להכנס, המח שלי רעב ! והוא שולח אותות שאני רעב, אבל השוטר כבר תלה בינתיים שלט אין כניסה! וככה,אני נאלץ לוותר על ארוחת הצהריים שלי ומחזיר לאמא את החמגשיות כמעט מלאות לגמרי...
וכשאני מגיע הביתה בשעה חמש ואני מתחיל לחזור להיות שוב אני, אני כל כך מבולבל מהשינוי ומכל ההרגשות הרעות שהיו איתי עד עכשיו, שאני פשוט לא מצליח לעשות כלום חוץ מלבכות, כמו תינוק ואני כל כך מתבייש ולא מבין את עצמי, אבל לא מצליח להפסיק ... וככה אמא הטובה מקבלת אותי כל יום, אז מה הפלא שהיא לא מוכנה לתת לי יותר כדורים?
אבל, הם לא אוהבים את זה שם בחיידר, האמת? אני מבין אותם! מה זה אשמתם שאני מופרע קשב?
ומה זה אשמת החברים לכיתה?
אבל צריך גם לשאול, מה זאת אשמתי?
כל המבוגרים סביבי תמיד משבחים אותי שאני כזה חכם ויש לי רעיונות טובים ומקוריים וכשאבא לומד איתי אחד על אחד אני קוצר מאיות בקצב מסחרר וכשהכדור עף לנו מהמשחק, כולם מסתכלים עלי, כי יודעים שרק אני יכול לטפס ובגמישות ונחישות להוציא אותו מבין צמרת העץ...
אז אם אני כזה טוב ומוצלח, למה אני אף פעם לא באמת מצליח?
למה בבוקר אפילו שהתעוררתי ראשון, אני יוצא אחרון ותמיד חסר לי משהו?
ולמה אני תמיד מסתבך, ומוצא את עצמי שוב בחדרו של המפקח כמו עכשיו?
בינתיים, אני נאחז במה שאמא הבטיחה לי, שיום יבוא וכל הדברים הקשים שאני מתמודד איתם עכשיו, יהפכו לברכה ולהצלחה, אתה שומע לב שבור שלי?
היא הבטיחה.
ואני מאמין לה.

אהבתן? לא אהבתן?
רוצות לשתף אותי במחשבות?
כיתבו לי. אשמח לשמוע מכן
Kerenmosh@gmail.com
להתראות.

לקריאת כל הפינות של קרן, לחצי כאן.

קוראות יקרות שלי

 בלי שום ספק

בלי שום ספק

ירדנו לארץ

לעבוד אותה

ולשמוט

לנוח בשלום

על משכבי

בלי שום ספק

רוצה להמשיך

לעוף בשמיים

באורות גבוהים

ונשגבים

בלי שום ספק

שואלת פשוטה

איך ועוד איך

חיים בעולם הזה

הגשמי והמקורקע

מחובר לשמיים

בלי שום ספק

שואלת

איך אפשר להסכים

להיות מבוהלת

מנוהלת מטועלת

בחיים של הבל

יצרים ופיתויים

ולהסכים לרגע לטעות

לעשות גם מעשה שטות

ולהאמין ולהעצים

את הכוח

לחות בנוח

בהתנסות

***

פיסת אדמה

פיסת אדמה

קרקע יציבה

חושפת ומרשפת

לה

הילדה

וכי רוצה שלום

ויגיע בו זמנית

וכי כוספת לשלווה

בלתי פוסקת

בין הקרשים

וכי מביטה

לשמיים

בין הקרניים

ומוצאת שם

פיסת ארץ קטנטנה

הלואי

את שני הקטעים הראשונים כתבתי עכשיו בימים של אחרי החג שמאד קשה לי לרדת לשיגרה. מתגעגעת לימים הגבוהים של ימים הנוראים...

***

שקדתי, ואהיה כציפור בודד על גג

שקדתי בפשטות

בפשיטת הרגעים ישנים

של חיים ורוצה

צריכה וחייבת

ונשארת בודדה

על גג העולם

בלי משפחה

שייכות וקירבה

אבל קרבת אלוקים לי טוב

בתנועה מתמדת לקראת הגאולה,

                                                 גיטי פורגס

מחול פורץ גבולות

לשאלות בקשות או כל דבר אחר
מוזמנות לכתוב לי
gittyporgesz4@gmail.com

נפתחת ההרשמה לתוכנית השנתית של שיטת InsightOut מבית 'גיטי פורגס - מחול פורץ גבולות'. לאמניות/יוצרות סמויות שבינינו שרוצות לקבל כלים מקצועיים ליצירה בתנועה רב תחומי לצד חווייה אישית מעמיקה.

לפרטים והרשמה: 05271-60983 gittyporgesz4@gmail.com

אָסִיף\אוֹדֶלְיָה אָהֳלִי

מַחְשְׁבוֹתַי נוֹשְׁפוֹת בְּעוֹרְפִי
בּוֹלְעוֹת אֶת הַתְּמוּנוֹת
שֶׁבָּחַרְתִּי לִגְנֹז

בִּידֵיהֶן הָעֲנֻגּוֹת
בּוֹצְרוֹת לַהַט
רַגְלֵי רוֹקְדִים
מְעַפְעֲפוֹת קוּרֵי שֵׁנָה
מִקָּמִים עִם שַׁחַר

שִׂפְתוֹתֵיהֶן מְלַחֲשׁוֹת
צֵידָה לַדֶּרֶךְ
לְיָמִים שֶׁעוֹד נָכוֹנוּ לָךְ

צרי קשר עם אודליה אהלי:

odleya@gmail.com

בסיעתא דשמיא

פֶּרֶק 10

"אַתָּה בָּטוּחַ"?, נַפְתִּי יָשַׁב עַל הַכֻּורְסָא הַיְּשָׁנָה בַּסָּלוֹן, מִתְנַדְנֵד בְּהִשְׁתָּאוּת. "לָכֵן לוֹצָ'ה הָיְתָה עַצְבָּנִית כָּל כָּךְ?"

"אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתְךָ", אָמְרָה לוֹצָ'ה הַזְּקֵנָה. הִיא שִׁכְבָה בַּכֻּורְסָא הַכְּתוּמָה, עֲדַיִין מֻותֶּשֶׁת מִמְּאוֹרְעוֹת הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים.

לֵגּ'וֹ הַגִּישָׁה כּוֹסוֹת קָפֶה מַהְבִּיל בְּיַחַד עִם אִיסְטִי, אִשְׁתּוֹ שֶׁל נַפְתִּי. אֲבָל לָאִישׁ לֹא הָיָה חֵשֶׁק לִשְׁתּוֹת. זוֹ הָיְתָה אֲסֵיפָה חֲשָׁאִית. מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁלֵּג'וֹ וְגּ'וֹלֶי שָׁמְעוּ אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל קַוָואי, הֵם הֵחֵלּוּ לִפְעוֹל. גּ'וֹלֶי הִתְקַשֵּׁר לְנַפְתִּי וְהוֹרָה לוֹ לְהַשְׁאִיר אֶת יְלָדָיו אֵצֶל הוֹרֵי אִשְׁתּוֹ וְלָבוֹא בִּדְחִיפוּת. מִטְּעָמִים מוּבָנִים הוּא לֹא פֵּירֵט מַדּוּעַ. אַחַר כָּךְ הוּא יָצָא לִקְנוֹת כַּמָּה דְּבָרִים וְלֵג'וֹ נִשְׁאֲרָה לְטַפֵּל בְּלוֹצָ'ה הַזְּקֵנָה אוֹתָהּ הֵבִיאוּ מִמַּחְסַן בֵּיתָהּ שֶׁל אִמָּא שֶׁל מִיָה.

לְמָחֳרָת נִשְׁמְעוּ נְקִישׁוֹת עַל הַדֶּלֶת.

"הֵם בָּאוּ", אָמְרָה לֵגּ'וֹ בְּשֶׁקֶט.

גּ'וֹלֶי פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת.

קַוָואי הַזַּקֵּן עָמַד שָׁם וּלְצִידּוֹ אִיקִי, אַבָּא שֶׁל מִיָה.

"קַוָואי שִׁכְנֵעַ אוֹתִי שֶׁאַתָּה בְּסֵדֶר", אָמַר לוֹ גּ'וֹלֶי. "אֲנִי מְקַוֶּוה שֶׁהוּא אֵינוֹ טוֹעֶה".

"אֲנִי מַבְטִיחַ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בִּשְׁבִיל שֶׁתַּאֲמִין לִי", אָמַר אִיקִי.

גּ'וֹלֶי נֶאֱנַח וְהוֹרָה לָאוֹרְחִים לְהִכָּנֵס.

בָּעֶרֶב הִגִּיעוּ נַפְתִּי וְאִיסְטִי. קַוָואי הָיָה עָסוּק בְּלִרְקוֹחַ שִׁיקּוּיֵי קְסָמִים. אִיקִי שׂוֹחֵחַ עִם לוֹצָ'ה. וְלֵג'וֹ וְגּ'וֹלֶי יָשְׁבוּ בַּמִּטְבָּח מִבְּלִי לַעֲשׂוֹת מֵאֻום. הַחֲבוּרָה הִתְיַישְּׁבָה בַּסָּלוֹן וְהֵחֵלָּה לְתַכְנֵן בִּזְהִירוּת אֶת צַעֲדֵיהֶם הַבָּאִים.

"הַשִּׁיקּוּי שֶׁלִּי כִּמְעַט מוּכָן", אָמַר קַוָואי. "בְּעֶזְרָתוֹ שֶׁל אִיקִי אֲסַיֵּים אוֹתוֹ עוֹד הַלַּיְלָה".

לֵגּ'וֹ וְגּ'וֹלֶי הִגְנִיבוּ מַבָּטִים זְהִירִים אַךְ לֹא אָמְרוּ מִילָּה.

"מָה הַסִּיפּוּר?", לָחַשׁ נַפְתִּי שֶׁקָּלַט אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ.

"שְׁשׁשׁשׁשׁשׁ אֲסַפֵּר לְךָ אַחָר כָּךְ".

"אֵין צוֹרֶךְ לְהִתְלַחֵשׁ", אָמַר עַכְשָׁיו אִיקִי. "הֵם לֹא סוֹמְכִים עָלַי וְיֵשׁ לָהֶם סִיבָּה טוֹבָה. אֲבָל בֶּאֱמֶת שֶׁהֵם לֹא צְרִיכִים לִדְאוֹג".

אִיקִי סִיפֵּר אֵיךְ שָׁמַע מָה קָרָה מִקַּוָואי וְלֵגּ'וֹ וְגּ'וֹלֶי סִפְרוֹ מָה עָבַר עֲלֵיהֶם בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. נַפְתִּי וְאִיסְטִי הִקְשִׁיבוּ בְּהִשְׁתָּאוּת.

"זֶה לֹא יְאֻומַּן", לָחֲשָׁה אִיסְטִי בְּקוֹל. "מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי עַל הָאֲפֵלִים. זֶה אֲמִיתִּי?"

הַחֲבוּרָה הַנֶּהֱנֶה בְּעֶצֶב. כֻּולָּם הִשְׁתַּתְּקוּ.

וְאָז אָמַר נַפְתִּי בְּקוֹל: "הֵי גּ'וֹלֶי, זוֹכֵר אֶת הַסִּיפּוּר אוֹדוֹת הַיֶּלֶד שֶׁהָפַךְ לְמֶלֶךְ שֶׁאִמָּא סִיפְּרָה לָנוּ בְּכָל עֶרֶב לִפְנֵי הַשֵּׁינָה?"

גּ'וֹלֶי הִבִּיט בְּאָחִיו מְנַסֶּה לְהִיזָּכֵר. וְאָז קָפַץ מְרַקֵּד בְּהִתְרַגְּשׁוּת: "אַתָּה גָּאוֹן, נַפְתִּי, אֶת גָּאוֹן! אֲנִי יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהָבִיס אֶת הָאֲפֵלִים!"

פרק עשרים

יעלי לוחשת פרקי תהילים. עוד פרק ועוד. בחורה בת 40, אישה בת 40… היא לא בטוחה מה היא נקראת אבל היא מרגישה קטנה קטנה ואבודה בלי יכולת להחליט מה נכון לעשות. אז היא מתפללת. וזה עושה לה טוב.

'תודה לך דוד המלך על פרקי התהילים היפים והמרגיעים האלה. תודה לך השם, אתה שומע, אני בטוחה בזה. מרגישה את זה. אוי, גברת זרחונוביץ' מתקרבת. אמאלה, למה פקחתי עיניים? לעצום. לעצום חזק. שלא תראה אותי… מוזרה שכמותי'...

גברת זרחונוביץ' מתקרבת ליעלי ויעלי רואה כיצד פיה נפתח בתדהמה ועיניה מביעות בהלה גדולה.

'תנשמי', מצווה על עצמה גברת זרחונוביץ', 'זו טעות, השכנה הזו לא יודעת כלום'.

הגברת נושמת עמוק עמוק, מותחת את פיה לכדי חיוך ומתקרבת ליעלי הקפואה.

"בוקר טוב לך, גם את טסה לניו יורק?"

יעלי מהנהנת בראשה ולא מוציאה הגה.

'היא מבוהלת משום מה', מהרהרת גברת זרחונוביץ', 'אולי היא כן מנחשת משהו'.

'היזהרי', מצווה יעלי על עצמה. 'היזהרי והתעשתי. עכשיו!'

אבל מאוחר מידי.

דלת חדר השירותים נפתחת וטליה יוצאת משם אדומת עיניים. יעלי מחווירה, גם הגברת. עיניה של טליה מתרוצצות בבהלה.

***

דובי ווייס עלה לאמא שלו. איזה יום עמוס היה היום והוא עוד טרם נגמר; טליה נעלמה, בתלמוד תורה התפללו למצוא אותה; יעלי טסה לניו יורק וזהבי לחוצה ודואגת; לוי יצחק התחיל לזחול, הקטנצ'יק הזה זז פתאום והוא מגיע לכל מקום. ממש עכשיו הוא גילה את המגירה של יוסי ומהציורים היפים שלו לא נשאר הרבה. איזה בכיות היו שם, אוי…; מבית החולים הודיעו שאבא שלו מרגיש יותר טוב והוא ישתחרר לטיפול בבית. לזה, האמת היא שזהבי דאגה לזה, היא שכרה עבורו אח צמוד שיטפל בו. אבא יגיע כבר לשבת בע"ה. דובי עולה לספר לאמא את החדשות הרבות, אולי אמא תתרגש סוף סוף.

***

זהבי שכטר מספרת:

לוי יצחק זוחל. התינוק היפה הזה זוחל ואמא שלו לא רואה את זה. וגם אבא שלו לא פה לחוות את הרגע המרגש הזה. גם לא יעלי. כל כך התרגשתי לראות אותו זוחל ומאושר. הילדים היו בעננים. גלי רקדה ושרה, יוסי צחק כפי שלא צחק מאז שאני מכירה אותו והעיניים של דובי נצצו. מאוד מהר גילה לוי את החפצים של יוסי ואת הנעליים של גלי והילדים גילו שצריך לשמור על הזוחל החדש יותר מהרגיל. בסך הכל זה אושר גדול. הבטחתי לילדים ארוחת ערב חגיגית לרגל המאורע ודובי עלה לספר לאמא שלו ולהזמין אותה לראות. אולי זה יעזור. הלוואי…

***

"אני הולכת עם יעלי", מתעשתת טליה ראשונה.

גברת זרחונוביץ' מהנהנת.

'היא חוששת', מבינה יעלי פתאום. 'היא הרי עשתה מעשה אסור'.

"ההורים שלי יודעים שאני פה?", שואלת טליה בהבעה בלתי ברורה.

גברת זרחונוביץ' מנידה ראשה לאות לאו.

"ואני חשבתי שסוף סוף אכפת למישהו ממני". טליה נראית פתאום קטנה, עצובה ועייפה מאוד.

יעלי מחבקת אותה חזק. "לי אכפת ממך מאוד", היא לוחשת לה. "וגם לאמא שלך. אני מבטיחה לך".

"לאמא שלי לא אכפת ממני וגם לא לשיינדי".

יעלי מרחיקה את הילדה מגברת זרחונוביץ'. היא צריכה ליצור קשר עם ישראל ברגע שינחתו. לילדה אין מסמכים להיכנס לניו יורק. אולי פשוט יותר לשוב לישראל מיד. חבל שמטוס זה לא כמו אוטובוס….

***

גברת זרחונוביץ' ממהרת לבעלה.

"אנחנו חייבים לברוח. השכנה של טליה כאן".

אדון זרחונוביץ' מחוויר.

"חייבים לברוח גם מהבוס. הוא יהרוג אותנו!"

***

יש יתרונות לקורונה. הדיילים מושיבים נוסע אחד בלבד בכל שורת כסאות צמודים. נהדר. טליה ויעלי מתרווחות על המושבים. יעלי מיישירה מבט לתוך עיניה של טליה ולוחשת לה בחיבה ובתקיפות.

"אמא שלך אוהבת אותך!"

"היא לא".

"היא כן. הקשיבי לי טליה. בבקשה".

טליה משתתקת.

יש הורים שמסיבות שונות שעיקרן הוא בשל העבר שלהם, לא יכולים לאהוב בדרך בריאה ונכונה. אבל הם חושבים שהם אוהבים. הם אוהבים בדרך אחרת. לא תמיד בריאה ונכונה, אבל כן. אתן לך דוגמאות; יש הורים שבטוחים שאם הם יקנו לילדים שלהם את הנעליים הכי יקרות זה אומר שהם אוהבים אותם. יש הורים שמאמינים שאם הם יתנו לילד את כל מה שהוא רוצה זה סימן שהם אוהבים אותו. יש הורים שלא יודעים לחבק ולומר מילות חיבה, אז הם קונים אופניים יקרות. יש הורים שמאמינים בכל לבם שאם הם יגידו מילים טובות לילד הוא לא יהיה מוכן לעולם והוא יגדל חלש ועצל ולכן הם צריכים לבקר אותו, כדי שיהיה חזק ומצליח. יש הורים שמעולם לא חיבקו אותם או אמרו להם מילה טובה ולכן הם לא יודעים ולא יכולים להעביר את זה הלאה, לילדים שלהם. את מבינה מה שאני מנסה לומר? אני לא מכירה היטב את הורייך, טליה היקרה, אבל הם אוהבים אותך בדרך שלהם ו…."

טליה מתמרדת, "את סתם אומרת, כדי שאחזור הביתה".

"בכלל בכלל לא. חשוב לי שתביני אותם כדי שתביני שאת מושלמת כמות שאת".

"אני? מושלמת?", טליה מתחילה לצחוק. "את מוזרה יעל. מוזרה מאוד".

גם יעלי מחייכת.

"להורים שלך, טליה, יש דרך שאינה מוצאת חן בעינייך ולא מספקת אותך - וזה מובן לגמרי, אבל זו הדרך שלהם! ואכפת להם ממך בדרך שלהם. ולך, טליה, יש את הדרך שלך. ואת הדרך שלך את יכולה לעצב".

טליה מפסיקה לצחוק ותולה ביעלי זוג עיניים שואלות.

"כן, טליה. את יכולה להחליט איך את רוצה לגדול ומה את רוצה להרגיש ואיך לגדל את הילדים שלך בעתיד. את יכולה להחליט אם לומר לעצמך 'עד כמה אני לא מסכנה ולא יוצלחת', או 'איזה הורים איומים יש לי', או 'אף אחד לא אוהב אותי'... או לומר לעצמך; 'מסכנים ההורים שלי שלא קיבלו אהבה מעולם ולכן הם לא יכולים לאהוב', 'אני ילדה נפלאה ומצליחה וצדיקה', 'ההורים שלי לא יודעים לומר לי מילים טובות, אבל הם קונים לא הרבה דברים יפים שאני אוהבת', יש לי אחים מקסימים וחברות מקסימות', 'אני נהדרת ואני אוהבת את עצמי', 'כשאגדל אחבק את הילדים שלי כל יום ואומר להם מילים טובות ויפות'"....

טליה שותקת.

"ועוד משפט את יכולה לומר לעצמך: "אני לא מרוצה מאיך שההורים שלי מתנהגים אלי, אבל אני מכבדת אותם ומקיימת את מצוות כיבוד הורים".

"אני רק בת עשר", היא לוחשת. "אני מבינה מה את מנסה לומר לי, אבל אני בסך הכל רוצה חיבוק של אמא ומילה טובה של אבא".

יעלי מחבקת את טליה חזק חזק.

"עוד דבר אחד טליה, את רק בת עשר ואני לא מצפה ממך לזכור את כל מה שאמרתי לך או להרגיש את זה, רק להקשיב ויום אחד תביני. בינתיים זכרי דבר אחד בלבד: את נהדרת! ואיך שהורייך נוהגים ומה שהם עושים קשור אליהם. לא אליך. את נהדרת טליה. ילדה טובה ומיוחדת. זכרי את זה. וההורים שלך? יום אחד תראי שהם מחבבים אותך בדרך שלהם".

"ועד אז?"

"עד אז אני כאן. בשביל לתת לך חיבוק גדול ולהזכיר לך את זה". 

יצירות האמנות של האמנית הודיה בושארי.

* תחרות השירים עם הזמר איתי עלתה שלב. השירים הנבחרים נשלחו לאיתי ואנו ממתינות במתח לראות ולשמוע איזה שיר ייבחר.

* תחרות הכתיבה הנשית הראשונה מסוגה מבית יוצרות אור יוצאת לדרך, השיר הזוכה יבוצע על ידי זמרת. הרשמה כאן.

* זה הזמן שלנו להגיד תודה לעובדי מערכת הבריאות! בעלי עסקים, אנו מזמינים אתכם להגיש הטבות בתחומי הפנאי, המסעדות והאטרקציות עבור עובדי מערכת הבריאות ומשפחותיהם וכך להגיד תודה.
לפרטים אודות הפעילות והגשת הטבה, הכנסו:
https://www.sba.org.il/hb/BizPlatform/Pages/health.aspx

* קול קורא ליוצרות קולנוע חרדיות. סדנה לכתיבת תסריט. רישום ושליחת חומרים לסדנת כתיבה עד יום ראשון ד' חשוון yozrot.c@gmail.com 052-3367666

מפגש פתיחה והיכרות עם התוכנית אי"ה ביום שלישי י"ג חשוון. משך התוכנית 10 חודשים. ימי שלישי.

* כללים עדכניים בנוגע לקיום פעילויות בתחום התרבות:

ניתן לקיים פעילות תרבות בנוכחות קהל בכפוף לכללי ה"תו הירוק", ובכפוף לתנאים הבאים:
חלה חובת עטיית מסכה במשך כל זמן הפעילות;
מפעיל של מקום שהכניסה אליו נעשית בדרך של תיאום או הזמנה מראש, יידע את הלקוחות בעת התיאום או ההזמנה, בדבר חובת הצגת אישור "תו ירוק", כתנאי לכניסה למקום;
המחזיק או המפעיל של המקום יציב שלט בכניסה אליו, במקום בולט לעין, בשפות עברית, ערבית ואנגלית, בדבר חובת הצגת אישור "תו ירוק" כתנאי לכניסה למקום;
המחזיק או המפעיל של המקום ימנה ממונה שיהיה אחראי על ביצוע הפעולות המפורטות בכללים אלה;
המחזיק או המפעיל של המקום לא יכניס למקום אדם שאינו עוטה מסכה והמחויב בעטיית מסכה, ולא ייתן שירות לאדם שאינו עוטה מסכה כאמור;
המחזיק או המפעיל של המקום יתלה שלט בדבר חובת עטיית מסכה במקומות בולטים לעין, בשפות עברית, ערבית ואנגלית, לרבות בכניסה אליו;
אם יש במקום מערכת כריזה – המחזיק או המפעיל של המקום יודיע באמצעותה, אחת לחצי שעה לפחות, על חובת עטיית מסכה;

ניתן להכניס קהל לפעילויות המפורטות בסעיף 1 למי שעונה על אחד התנאים הבאים:
א. אישור שמנפיק משרד הבריאות, לאדם, המעיד על כך שהוא זכאי לתעודת מחלים או מחוסן;
ב. תעודת מחלים או מחוסן;
ג. אישור שקיבל אדם ממשרד הבריאות על כך שהוא משתתף בניסוי קליני לחיסון נגד נגיף הקורונה
שמתנהל בישראל;
א. אישור שמנפיק משרד הבריאות על סמך דיווח ממעבדה רפואית שנרשמה לפי תקנה 2 או 2א לתקנות בריאות העם כי אדם שביצע בדיקת קורונה שבוצעה בשיטת PCR בתשלום וקיבל תוצאה שלילית בבדיקה, ואשר תקף ל-72 שעות ממועד ביצוע הבדיקה;
-קיבל תשובה שלילית לבדיקת קורונה מיידית;
-פעוט עד גיל שלוש או לילד שהציג תעודת נכה;
-מגבלות תפוסה לפעילות תרבות בבתי קולנוע, הצגות תיאטרון, קונצרטים, הופעות מחול או מוסיקה,
אירועים ספרותיים:
-פעולות תרבות המתקיימות בשטח פתוח – עד 5000 איש;
-פעולות תרבות המתקיימות במרחב סגור – עד 1000 איש;
פעולות שמתקיימות במקום שכולל שטח פתוח ומרחב סגור – עד 1000 איש;
-פעילת תרבות במקום הפועל ב"תו ירוק" ויש בו מקומות ישיבה מסומנים – ללא הגבלת תפוסה;
-מקום הפועל לפי "תו ירוק" בשטח פתוח ורק בחלקו יש מקומות ישיבה מסומנים - במקומות המסומנים
ללא הגבלה, ובחלק שאין בו מקומות ישיבה מסומנים – עד 5000 אנשים;
-מקומות שפועלים תחת "תו הסגול":
-חוגי אמנות או תרבות - חוגים לילדים ברשויות אדומות או כתומות, יתקיימו רק בשטח פתוח;
-אתרי מורשת, שמורות טבע וגנים לאומיים (שאין בהם אטרקציות נוספות)
-הגבלת התקהלות
אסורה התקהלות של מעל 50 אנשים במבנה ו-100 אנשים בשטח פתוח ) ובשטח הכולל גם מבנה וגם שטח
פתוח – 100 אנשים), למעט במקום הפועל בתו ירוק; חובת תו ירוק לעובדים במקומות פתוחים לציבור הפועלים בתו ירוק:
-עובד המקום לא ייכנס למקום העבודה אלא אם הציג אישור תו ירוק או אישור על תוצאה שלילית
לבדיקת קורונה מידית שביצע ב-84 השעות שקדמו לכניסתו;
-האמור לעיל לא יחול לעניין עובד שהמעסיק קבע לגביו שאינו בא במגע עם מקבלי השירות או קהל הלקוחות במקום.

* ארט קפסולה- תכירי את חממת האמניות של גלריית המקלט תוכנית האצה לאמניות אורתודוקסיות צעירות, הנוגעת בפן האמנותי והעסקי- התנהלותי שלך. בוגרות עד 3 שנים לסיום בי"ס מקצועי לאומנות? מוזמנת להגיש מועמדות. מס' המקומות מוגבל. תוכנית מסובסדת לשבע אמניות, 13 מפגשים אחת לשבוע, תוכנית היברידית בליווי אישי וקבוצתי.

לפרטים: info@artsheltergallery.com

* זומבה יהודית מחיר 10 ש"ח כניסה,  באולם ספורט ביה"ס "אהבת ישראל" בנים, רח' שירת הים/סולם יעקב, לפרטים: michal-stern.com

* קורס פיסול תכשיטים בחוטי מתכת, מסלול לימודי תעודה. לפרטים: 050-6373831.

* נפתחה ההרשמה לחוג מקהלה של הזמרת שירה לינשה. להרשמה: 053-4957610.

* חוג מקהלה עם אבישג זוהר לבנות בית יעקב מידי יום שני בשעה 17:30 ברמות ב' ירושלים. להרשמה: 053-4843378.

* תכנית שיוצאת לדרך בשת"פ עיריית בני ברק. למידה. גיבוש והתנעה אמיתית ליוצרת בני ברקית!! 8 מפגשי למידה וחוויה, ממוחיות בתחומן בנושאים: זכויות יוצרים, שיווק ותמחור אמנות,העברת סדנאות ,קהל יעד ועוד. 50 ש"ח למפגש. במרכז נתיבים ר' בר אילן 2 בני ברק. להרשמה: 073-3476794.

* לפניו בשירה- כנס נשים ענק עם הזמרת ענבר טביב והרבנית חגית שירה. באר שבע יום רביעי ז' חשוון, באולם שבזי, לפרטים: 073-2221240 מחיר כניסה 25 ש"ח.

* נפתחה ההרשמה לשנת הלימודים תשפ"ב לבית הספר לאומנויות הבמה מבית עופר הלוי בניהולה של נועה גלאור, הלימודים הינם דו שנתייים. לפרטים והרשמה: Info@oferhalevi.co.il גברים- 052-9920099 נשים- 054-7926585.

* לימודי פסיכודרמה בביה"ס מלכות, ההרשמה בעיצומה. לתיאום הגעה ליום הפתוח 054-8443264 038-050012 מייל: malhut1@walla.com

* ביום שני, ה' בחשון 11.10.2021 יתקיים בירושלים בשכונת רמות, קורס עיצוב תכשיטי שיער לכלות ולארועים הקורס יהיה במפגש אחד. 4 שעות מלאות. לפרטים והרשמה: שלחי הודעה- נאוה גרינשטיין: 052-8396268

* ערב נשים לכבודה של רחל אמנו, יתקיים ביום ראשון י"א חשוון 17/10/21 באולם היכל שלמה בהשתתפות הרבנית ימימה מזרחי, דין דין אביב, רוחמה בן יוסף ושרה שפילמן. מחיר לכרטיס 30 ש"ח. לרכישת כרטיסים- אתר טיקצ'אק.

* את מוזמנת לבחור בקורסים המבוקשים: טכנאות אולפן, פיתוח קול מקצועי. הקורס מתקיים בירושלים צמוד לרחוב בר אילן לפרטים והרשמה: 052-7663060 hakolbakol1@gmail.com.

* ארנן פותח את שעריו לשנת תשפ"ב, החוג מיועד לגילאים 10-16 ומחולק לקבוצות לפי רמה וגיל, לבנות בית יעקב בלבד. לפרטים והרשמה: 052-7176604.

* הנדי שטרנברג מנחת שיטת 'אמנות לעבודה' בלעדית בארץ להכשרת אמניות ציור עם פרקטיקה אמיתי לעבודה, במסלול מקיף שיביא אותך למצויינות, בלי להתפשר! לפרטים: 02-6332230 hr632230@gmail.com.

* דרמה+ שיעורי משחק לנשים מגיל 50+ 16 מפגשים מקצועיים, יצירתיים ומשחררים. לפרטים- תאטרון אופק: 053-3132727 02-5860784. 

 * חולמת בהקיץ על מופע אישי? עידית ליכטנפלד פה בשבילך! משחק כתיבה ובימוי, edt1613@gmail.com 0508587654.

** נפתחת ההרשמה לתוכנית השנתית של שיטתInsightOutמבית'גיטי פורגס - מחול פורץ גבולות'. לאמניות/יוצרות סמויות שבינינו שרוצות לקבל כלים מקצועיים ליצירה בתנועה רב תחומי לצד חווייה אישית מעמיקה.

* ד"ר נורית סירקיס בנק התפללה בקבר רחל בחול המועד סוכות, בקברי האבות והאמהות לתפילה בהנץ החמה.

* ועוד ד"ר נורית סירקיס בנק. נורית נהנית לה בסוכה עם שייק ירוק מתרד ולימון וג'ינג'ר שהיא הכינה.

* ענבר טביב בהופעה מהסוכה.

*השחקנית והשדרנית ציבי פרל מבלה בחול המועד סוכות בעמק הצבאים.

* מזל טוב למשוררת שלנו אודליה אהלי שחגגה יום הולדת. איחולינו לעוד הרבה שנים יפות מלאות בעשיה ובאומנות.

* מזל טוב לאמנית אלישבע אבר להולדת הבן צוות המגזין מאחל שתזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים.

* מזל טוב לאמנית אסתי שאבו להולדת הבן אנו מאחלים לך רוב נחת ושמחה.

* מזל טוב לדודה השחקנית והשדרנית ציבי פרל לרגל בר המצווה של אחיינה.

* דרושה מורה שתלמד תאטרון בובות בי"ם ביום ד בערב. מ20:00עד22:00 נשים חרדיות במשך 20 מפגשים. השכר הוא 500ש"ח למפגש, ניתן ליצור קשר במייל malhut1@walla.com

* אולפנת הבקעה בחמרה מחפשת מורה למוסיקה להובלת ההרכב הקולי
וההרכב הכלי לאולפנה. תחילת עבודה מיידית. פרטים אצל שבות עמי
054-6603122.

* לצוות הפקה מקצועי דרושה סאונדמנית- בוגרת לימודי סאונד, ידע בסיסי בתיקלוט, זריזה ועירנית. לטווח ארוך, מאזור המרכז, ניידת. לפרטים: 052-2495499.

* דרושות מפעילות לשעות הצהרים בעיר לוד. אפשרות לתשלום בתלוש. שלחו ווטסאפ לטלפון : 058-3325026 העבודה להתחלה מיידית!!

* עירייתראשוןלציון מבקשת בזה הצעות לתפקיד : מנהל תחום קהילה הדתית לאומית במנהל קהילה

א. תאור התפקיד

1. אחריות לפיתוח הקהילה הדתית לאומית בעיר ,הכרת וגיבוש הקהילות השונות תוך יצירת קהילות חדשות מתושבי העיר ומתן מענה מותאם לצורכי הקהילות והיחידים במגזר.

2. בניית תוכנית פיתוח לקהילות הקיימות הדרכתן והכוונתם ועזרה בקליטה מיטבית של תושבים חדשים.

3. פיתוח המנהיגות הקהילתית והרבנית.

4. יצירת קשרי גומלין בין הקהילות שונות בעיר.

5. יצירת קשרי גומלין בין הקהילות לבין מערכת החינוך הממלכתי דתי.

6. הכוונה והדרכה פרטנית לתושבי העיר בתחומי הקהילה, החינוך, התרבות היהודית והדת .

7. הפקת וניהול אירועים קהילתיים .

8. בניית פלטפורמות מידע ייעודיות לציבור הדתי לאומי, ושיווק של פלטפורמות עירוניות קיימות.

9. סיוע בהפקת ובניהול אירועי המחלקה לתרבות יהודית.

ב. דרישות סף

המועמד נדרש לצרף תיעוד מפורט להוכחת עמידתו בדרישות התפקיד.

מועמד שלא יצרף תיעוד כאמור תיפסל מועמדותו על הסף.

ג. כישורים נוספים

1. היכרות מעמיקה עם הקבוצות המרכיבות את הקהילה הדתית לאומית בארץ ,והבנה טובה של האופי הייחודי וצרכי הקהילה2. עבודה בקהילה הדתית לאומית או גרעין תורני – יתרון.3. מיומנויות חברתיות גבוהות.4. יכולת עבודה בצוות.5. תודעת שירות גבוהה.6. כושר ביטוי בכתב ובעל פה בשפה העברית ברמה גבוהה.7. תואר ראשון המוכר ע"י המל"ג - יתרון8. אוריינטציה מיחשובית ,שליטה בתוכנות office כולל אקסל, היכרות טובה עם רשתות חברתיות והשימוש בהן.9. נכונות לעבוד בשעות לא שגרתיות. להגשת מועמדות:

 https://www.jobbing.co.il/jtest1/linkgen?OI=134&FC=4929&RF=5

* פורום מוסדות תרבות ואמנות בישראל (ע"ר)
דרוש/ה מנהל/ת הפורום (משרה חלקית)
עמותת פורום מוסדות תרבות ואמנות בישראל המייצגת למעלה מ-150 מוסדות תרבות ציבוריים
ונתמכים – תיאטרונים, תזמורות, מוזיאונים, להקות מחול, יוצרים עצמאיים ואיגודים בתחום התרבות והאמנות, הקימה ועדת לאיתור מנהל/ת לפורום.
הגדרות התפקיד:
- אחריות לניהולה השוטף של עמותת הפורום
- עבודה מול מוסדות הפורום – האסיפה הכללית, הוועד המנהל והוועדות המקצועיות
- עבודה מול יועצת הפורום לקשרי ממשל
- ייצוג הפורום מול גופים ציבוריים, משרדי ממשלה, ארגונים שותפים וגופים נוספים
- ניהול ואחריות לצד הכספי של העמותה בשיתוף וועדת הכספים של הפורום, כולל גיוס משאבים, טיפול בדמי
חבר ותמיכות ציבוריות, עבודה מול רואה החשבון ומבקר הפנים של הפורום ועוד.
- אחריות להפעלת התקשורת הדיגיטלית של הפורום: עדכונים שוטפים, ניהול אתר הפורום, רשתות חברתיות
וכד'.
- ייזום והפעלת פרויקטים מיוחדים לקידום מוסדות התרבות בישראל ומשימות נוספות כפי שייקבעו מעת לעת ע"י
הוועד המנהל.
כפיפות: לוועד המנהל של העמותה
דרישות התפקיד:
- היכרות, ידע וניסיון בניהול עמותה ובעמידה בכל החובות הרגולטוריים הנדרשים
- היכרות מעמיקה עם עולם התרבות בישראל – יתרון
- ניסיון ניהולי, רצוי בתחומי התרבות והאמנות
- יחסי אנוש מעולים
- יכולת עבודה עצמאית מהבית (לעמותה אין משרדים) כמו גם עבודה בצוותים שונים ומגוונים
- יכולת עבודה במחשב ושליטה בתוכנות office
- כושר ביטוי מעולה בעברית בכתב ובע"פ, שליטה בשפה האנגלית
תנאים ושכר: ייקבעו בהתאם לכישורי המועמד/ת והמקובל בענף.
הגשת מועמדות בצירוף קורות חיים ושמות ממליצים/ות למייל danny@mhc.org.il עד ליום 21.10.31 .
רק פניות מתאימות ייענו. הוועדה רשאית לפנות מיוזמתה למועמדים/ות ואינה מתחייבת לקבל הצעה כלשהי.

השבוע אנו מפנקות אתכן בארבעה קליפים. שלא כהרגלנו, לא ערכנו אותם למחרוזת אחת אלא כל שיר תוכלנה להוריד וליהנות ממנו בנפרד. מדוע? כי שלוש מהזמרות שלנו כתבו לנו טקסט אישי.

נתחיל בזמרת חיה ברנד והקליפ 'יש בך':

היי יקרות!
חורף בריא ומוצלח לכולנו
רוצה לתת לכן עוד הצצה קטנה על החיים שלי מכיוון אחר..
את האולפן שלי הקמתי לפני 17 שנה,
כשעוד הייתי בחורת סמינר צעירה,
ובערה בי אש של מוזיקה ועשייה,
מאד מהר התפרסמתי וגיליתי שאני עסוקה עד מעל הראש,
ולא נושמת מרוב עבודה
וביחד עם בחינות הבגרות זה היה אפילו מוגזם..
בתוך כל זה גם התחתנתי, וברוך ה' הגיעו גם 4 ילדים מתוקים בלי עין הרע..

אבל יום אחד גיליתי שאני ממש לא מאושרת,
ואפילו קצת רוויה ומותשת,
המוזיקה התחילה להמאס עלי ולא הבנתי למה,
עד שהבנתי באיזה שהוא שלב שאני ממש שחוקה,
ולא ממש עושה מה שאני אוהבת,
התעייפתי מלהיות שעות על גבי שעות מול מחשב ולעשות מיקסים למלאא לקוחות שמגשימים את עצמם והחלומות שלהם,
הגיע הזמן להגשים את החלום הענק שלי,
והוא לשירררר,
לשיר באולפן, לשיר בבמה, לא משנה איפה,
רק לשיר, ואם יש מלא נשים ובנות שירצו לשיר איתי - הרבה יותר טוב,

לאחרונה יצאתי לטיול קצר בוינה - אוסטריה, (ו-חזרתי משם עם קורונה)
וביקרתי במוזיאון של מדאם טוסו,
למי שלא מכירה, זה מוזיאון של בובות שעווה שהם חיקוי לאנשים מפורסמים, שהגיעו רחוק בחיים, ראשי ממשלה, גאונים, שחקנים וכו,
ושם כ''כ הרגשתי את המשמעות הזאת,
רוב הבובות היו דמויות של אנשים שהלכו עד הסוף עם החלום שלהם ולכן הם שם,
והשיר הזה בא לספר לכם דבר אחד - גם אני - בע''ה הולכת עד הסוף עם החלום שלי
ניפגש בהופעות! :)

נ.ב. בסיעתא דשמיא כמעט ולא היו אנשים במוזיאון, וכשהיה ריק ממש החלטתי לעשות את הסרטונים לקליפ, גם לא שרתי במקום - עשיתי רק תנועות שפתיים - לא לדאוג.

נמשיך עם חיה לאה מקול הבמה שהפיקה את השיר הלכת לצידי שמבצעת אסתי טרוזמן:

סיפור עממי מימי ההדרכה
תמיד עורר בי משהו על געגועים ומחילה;
היה היה ג'ון קטן שעשה להורים שלו בושות גדולות
נו, נער כזה מורד, חוצפן עם כל התסמינים ג'ון כזהמעצבן
שהעיז וגם ברח להם להוריו המסכנים.
לאחר שנים ג'ון שהספיק לעבור דבר או שניים בחייו וכנראה גם להיכשל בהם...
שלח מברק להוריו וביקש לחזור הביתה ואם יסכימו לקבלו ולסלוח לו,
אנא מהם, שיואילו לקשור על העץ שליד תחנת הרכבת
צעיף בצבע צהוב
וכשהרכבת תעבור הצעיף יהיה שם זהו סימן בשבילו- לרדת ואם לא ימשיך בדרכו אל הלא נודע.

הרכבת נכנסה לרציף
והעץ-
היה
מלא
בצעיפים.
בימים הללו-
הקב"ה מניח לנו כל כך הרבה הזדמנויות
וצעיפים על העץ-
רק שנחזור.
את השיר הזה כתבתי לפני הרבה יותר מעשור
לתסריט שהיה בעצם עיבוד לסיפור הצעיף הצהוב,
השיר הוקלט אבל התסריט לא יצא לפועל מסיבות שונות
אז החלטנו להיכנס זריז לאולפן
(לא הספקנו להתחדש עם פלייבק, תסלחו לנו, נכון?)
להקליט אותו וכמובן להוסיף לו קליפ מילים
ומה דחוף עכשיו לפני יו"כ ?
בשביל להזכיר לעצמינו
שנשתדל שוב השנה,
לעולם, לא ללכת...
ואלוקים, אבא שלנו,
אוהב ודואג כמו תמיד
ימשיך תמיד ללכת לצידינו...

ענבר טביב ואחינועם רז חידשו שיר מוכר ואהוב. ענבר כתבה לעוקבות (ובכללן אנוכי) שלה בחול המועד סוכות:

נשים אהובות ויקרות️

מועדים לשמחה

בחג הסוכות מצווה חשובה להיות בשמחה
למרות ועל אף הכל - זו זכות וברכה

העם שלנו עם מיוחד
עם שבחר השם אחד

למרות כל הנסיונות
האתגרים והמסעות

עם ישראל חי לעד לעולמים
באחדות מחובקים ומאוחדים

בשבח והודיה להשם יתברך
גאות להציג את הדואט המהמם
קאבר לשיר:
חי
מתוך מופע הבכורה
"את היהלום"

מאחלות לכן האזנה ערבה
העברנה בשמחה לחברות את השיר עם הכיתוב

אוהבות אתכןן
עינבר טביב
ואחינועם רז

קרן משה שלחה לנו את הקליפ הבא; אדרבה של להקת בראשית.

לתרומות למגזין

לתרומה בהעברה בנקאית:
שם הבנק: לאומי, מספר סניף: 904, מ.ח: 104021.

לתרומה בכרטיס אשראי:

משולם מערכת סליקת האשראי המובילה בישראל - (meshulam.co.il)

אפשר גם לחייג ל 054-2970028 ולהשאיר הודעה. תודה לכן.