| כוונות בסימנים בסעודת החג
מתוך הספר "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם" אפשר לחיות יותר פנימה
הסימנים בהם עסקנו לעיל מפגישים את האדם עם תכונות נפש המאתגרות אותו לתקן את נפשו. תמר - רוביא - כרתי - סילקא - קרא
במהלך הסדר פוגשים את בחינת הצדיק (תמר)שבנו, המכוון לעניין הכלל בסוד ה״רוביא״. כדי שלא ניפול לרצונות כוזבים, כורתים מנפשנו את הרצונות השגויים בבחינת ה״כרתי״, וכדי שלא להכנס לייאוש מאותם רצונות אליהם אנו נדרשים (אך לפי שעה נבצר מאיתנו לתקנם), אנו לומדים לייצר קדימות וסדר בעבודה ומשאירים את העבודה בבחינת ה״סילקא״ לזמן ראוי יותר. ב״קרא״ מכוונים שישנם רצונות שלמרות שהיו בבחינת זדונות, אנו מקבלים על עצמנו להפכם לזכויות. רימון ודבש
ה״רימון״ וה״תפוח בדבש״ הם מרכז הסימנים, בהם מכוונים אנו ליראה ואהבה. הרימון בבחינת היראה והדבש בבחינת האהבה. הדבש, בהיותו גימטריה אש״ה, מבטא את האהבה האפשרית רק כאשר ישנו צד הנקבה, כפי שאומר הזוהר הקדוש: ״לזאת ייקרא אשה״, ומסביר ״בעל הסולם״ שרק בעזרתה אפשר להגיע לאהבה.
אולם ישנו תנאי חמור, והוא שצריך להמתיק את הדבש בתפוח, להמתיק את הלב באמונה. בלא אמון, האהבה הנה חיצונית, גופנית ומביאה נזק עד כדי מוות.
הכניסה לעבודה הנה דרך יראת הרוממות, בבחינת המלכת הבורא יתברך על רצוננו. העבודה על הרצון הנה האמון שנתנו לו על ידי התפוח. דג וראש כבס
מובן שעבודה נשגבה זו אינה יכולה להיות במקום רדוד. צריכה היא להיעשות במעמקי הנפש. איננו פוחדים מהדג - מהדאגה, הופכים אנו אותה לפריה ורבייה בתעצומות נפש. הדאגות מאתגרות ולא מייאשות אותנו. מתוך רפיון, עלול האדם לבקש אמצעים חיצוניים שיעשו עבורו את העבודה. היות ועלול הוא ליפול להאשמה, מדגישים אנו שתפקידו להיות ראש ולא זנב. כל אדם יקבל בתוכו פנימה, שהוא ורק הוא אחראי לשינוי הפנימי לקראת שלום ואהבה. כוונה כללית
יש לצאת מהסדר עם הרגשה שהשנה תהיה טובה, שאנו באמת הולכים לעשות עבודה ושנכתב בע״ה לחיים טובים ולשלום. סעודה
לאחר הסימנים, יאכל סעודתו בשמחה, כמתחיל דרך חדשה, עוצמתית, מנצחת ושלמה. לאחר סעודתו יודה לה׳ יתברך על המזון, על הארץ הטובה והשלמות המקווה, במהרה בימינו אמן ואמן. מתוך הספר "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"
לרכישת הספר - 050-314-3417
באתר: http://moadim.co בברכת
שנה טובה
כתיבה וחתימה טובה
לכל עם ישראל באשר הם.
הרב אדם סיני
(פוסט הרב משנים קודמות) | 
