אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

שלום לכולן/ם,
אני מקווה שהניוזלטר הזה מוצא אתכם/ן בטוב.

אתמול, יום רביעי, יצא לי לקריין בטקס "גרנות", טקס הפרסים השנתי של עולם הפרסום. טל מנקס, איש קריאייטיב מצויין ומצחיק הנחה אותו וסיכם את השנה הקשה שעברנו בטקסט בנוסח "היה השבעה באוקטובר, שהיה מזעזע, ואז באו השמיני, התשיעי, והעשירי באוקטובר שהיו זוועה, המשך החודש היה נורא, נובמבר-דצמבר-ינואר היו מגעילים, בפברואר-מרץ הרגשנו שאולי הולך להשתפר אבל גם הם היו איומים, מאפריל עד עכשיו המצב חרא ואל תשלו את עצמכם - גם החודשים הקרובים יהיו איכס".

יאפ.

אז מה אני אגיד לכם?

סאונד.
סאונד הוא חתיכת תופעה. הוא מעביר אינפורמציה ורגש והוא מניע לפעולה והוא מניע לאי פעולה ואיך שלא מסתכלים עליו הוא מלא עניין.
לפניכם/ן "מעניין לי ת'אוזן" #21, הניוזלטר הדו-שבועי של מכללת און אייר לקריינות רדיו ופודקאסטים, שעוסק בכל מה שסאונד, ואם אתם/ן נהנים/ות ממנו, פרגנו גם לאחרים/ות ושילחו אותו למישהו/י שאתן/ם אוהבות/ים ושאתם/ן חושבות/ים שיפיקו ממנו תועלת. אפשר לראות את כל המהדורות הקודמות שלו ולהרשם אליו בלינק הזה.

כרגיל, תודה לכל מי שמגיב/ה, מציע/ה תכנים ומתקנ/ת טעויות קטנות כאלה ואחרות, בלעדיכן/ם זה לא היה זה.

יאללה, נתחיל:

מצעדים ותחרויות מוסיקה

"כאן ג'" ו YNET ערכו את "מצעד אגן הים התיכון" שהתיימר לדרג את להיטי המוסיקה המזרחית/הזמר הים תיכוני לדורותיו. אלו עשרת המקומות הראשונים במצעד ואת הרשימה המלאה תמצאו כאן.

למקום הראשון הגיע "הפרח בגני" של זוהר ארגוב (אביהו מדינה/אביהו מדינה ובן מוש), לשני "נשבע" של חיים משה (שמואל קלוסקי ויאיר קלינגר) ולשלישי "צלצולי פעמונים" של אהובה עוזרי (אהובה עוזרי ויאיר מדינה). במקום הרביעי "פרי גנך" של אביבה אבידן ואלי לוזון, בחמישי "בדד" / זוהר ארגוב, בשישי "טיפת מזל" של זהבה בן ובשביעי "ים של דמעות" / זוהר ארגוב. בִּשמונֶה "שבחי ירושלים" של אביהו מדינה, בתשע "ניצחת איתי הכל" של עמיר בניון ובמקום העשירי "אלוהים נתן לך במתנה" של איתן מסורי. שאר הרשימה כאמור, כאן.

* בפרסי המוסיקה והסאונד בטקס חלוקת פרסי האקדמיה לטלוויזיה זכו אסף אמדורסקי על המוסיקה שהוא כתב ל "אבירם כץ", מני אסקינד על "הקלטה ועיצוב פס קול בסדרה תיעודית" עבור "האחת" ורן צרויה ואביב אלדמע - הקלטה ועיצוב פס קול בסדרה עלילתית, על "חאנשי".

* היתה עוד תחרות מאז שנפגשנו בניוזלטר הזה, האירוויזיון, אבל עליו אתן/ם יודעות/ים הכל.  

זהר מבצע את "הפרח בגני" בפסטיבל הזמר המזרחי 1982 וקוטף את המקום הראשון. רשות השידור

סרטי מוסיקה וסאונד

"Becoming Led Zeppelin", הדוקו הראשון שנעשה על הלהקה המיתולוגית ושהוקרן בפסטיבל ונציה ב 2021, נרכש על ידי תאגיד סוני והוא יגיע לבתי הקולנוע במועד שטרם נמסר ופסטיבל דוקאביב מתרגש ובא. הסרטים הנוגעים לסאונד, אודיו, קריינות ורדיו ,תחומי העניין של הניוזלטר הזה, הם:"הסטונס ובריאן ג'ונס", "אם העולם הזה הוא ים: נתן יונתן", ו"אות רוטטת", על ההגיות השונות של האות ר' במקומות שונים בעולם.

תובנות מכנס "מהו רדיו ב 2024?"

בכנס המעניין "מהו רדיו ב 2024?", Will.i.am, שמגיש ב Sirious XM תכנית רדיו לצד דמות וירטואלית (סיפרתי על זה בניוזלטר קודם), דיבר על חשיבותו של הרדיו כמאחד קהילות ועל כזה שמאפשר, בנוסף למוסיקה, שידור גם ראינות עומק.
במילים אחרות, רדיו הוא קונספט (אפשר למצוא אותו בטכנולוגיית AMWAM, אינטרנט, כבלים, ולוויין) שמזרים מוסיקה שבחרו בני אדם במקום ובזמן שבו נמצאות/ים גם המאזינות/ים שלהם ותוכן איכותי המופק ומוגש בידי אנשי מקצוע. תמלול השיחה כאן, ואגב, למי ששאל/ה את עצמו/ה, יש כסף ברדיו, ואני מדבר על עשרות מליוני דולרים בשנה, בארה"ב. תחנות החדשות, ה Talk (אלה המוקדשות בעיקר לדיבורים, כמו 103 FM למשל) והספורט, הן בעלות הפורמטים הרווחיים ביותר. הפרטים כאן.

Will.i.am ב "What is radio in 2024" של DMN

מה נשים רוצות (מהרדיו שלהן)?

במסגרת סקר רחב היקף ורב נושאי שעסק בשאלה "מה נשים רוצות?" עלה כי 46% מהנשים אומרות שהן "מאוהבות" ברדיו שלהן (קצת פחות מאלה שמאוהבות בטלפון שלהן, יותר מאלה שמאוהבות באמאזון ובנטפליקס). 44% מהן אומרות שרדיו הוא המדיום האהוב עליהן בשעות הבוקר (מול 28% לטלוויזיה ו 27% לרשתות החברתיות (!)). והתכנים האהובים הם תכניות בוקר, חדשות מקומויות, הומור, שיחות מעוררות השראה וסיפורים מעוררי עניין. מעניין שבנסקרות גם בנות GEN Z בגילאי 15 ומעלה.  

סקר הרגלי האזנה לפודקאסטים

"אדיסון ריסרץ'" פירסמו את סקר הרגלי ההאזנה לפודקאסטים השנתי שלהם, זה שנחשב לאמין מכולם ושהתעשייה מתיישרת מולו. במגמות הבולטות: אחוזי ההאזנה לפודקאסטים ממשיכים לעלות (2/3 מהאמיקאים/ות מקשיבות/ים לפודקאסטים), 62% מאזינות/ים לפודקאסטים שלוש שעות או יותר בשבוע (41% חמש שעות ומעלה), צעירים/ות (12-34, חתיכת פילוח רחב) מאזינים/ות יותר מהמבוגרים/ות מהם/ן, 52% מהילדות/ים בגילאי 6-12 מאזינות/ים באופן קבוע, המאזין/ה הממוצע שומע בשבוע 8 פודקאסטים או יותר, מפרסמים מרוצים מהפרסום בפודקאסטים ומאזינות/ים אוהבות/ים ומושפעותי/ם מהפרסמות המשובצות בהם. אחוזי ההאזנה בקרב אוכלוסיות שאינן גברים לבנים עולה בהתמדה, נשים מאזינות לפודקאסטים בטווח נושאים רחב יותר מאשר גברים והז'אנר האהוב עליהן הוא פשע אמיתי.
רגע, למה פשע אמיתי?

1. בגלל המשיכה לתחושת הפחד. סיטואציית ההאזנה מאפשרת להן קירבה לפחדים הגדולים ביותר שלהן ויכולת לעמוד מולם ולהבין אותם בסביבה שאינה מסכנת אותן.

2. תחושת החמלה כלפי הקורבנות.

3. ההיקסמות מהמניעים לפשעים.

4. תחושת ה"בלש", ההנאה בעמידה מול תעלומה המבקשת פתרון.

5. האסקפיזם.

תודה ל BBC4 שהקדישו מקום לנושא.

ideogram

פודקאסטים, מוסיקה ו AI -> זהו. אנחנו שם.

* NotebookLM הוא כלי חדש של גוגל המאפשר ליצור אינטגרציה ממגוון מקורות, לסכם אותם, לסדר ולבאר אותם והכל בעזרת ג'מיני, יציר ה AI של החברה. בפרזנטציה המטורפת הזאת מכנס Google I/O 2024 אפשר לראות איך הנוטבוק מסכם תוכן שהוכנס אליו בנקודות ויוצר ממנו פודקאסט עם מראיין ומרואיינת שנשמעים אמיתי לגמרי והשוס - אפשר לעצור אותם באמצע שטף הדיבור ולשאול אותם שאלות; הם עונים לעניין ובהתאם לרמה של השואל/ת. תודה לרן לוי מ"עושים הסטוריה" שחשף אותי לפרזנטציה.
אגב, אם אתן/ם פודקאסטריות/ים פעילות/ים, מצב שתרצו לבדוק את הפוסט החדש בבלוג שלי - חמישה דרכים בהם פודקאסטרים/ות יכולים/ות להעזר בבינה מלאכותית".

* ומוסיקה: נגיד שהייתי משמיע לכם את "השיר החדש של דפש מוד", מה הייתן/ם חושבות/ים עליו?
כן, כמו שניחשתן/ם, לא מדובר בשיר חדש של הלהקה הוותיקה אלא בתוצר של פרומפט בנוסח "כתבי שיר בסטייל של דפש מוד" שהוזן ל Suno. מטורף.

* כמה ימים אחרי שפורסם השיר, ובלי קשר אליו, תאגיד סוני שלח מיילים ל 700 חברות המפתחות כלי AI מוסיקליים בדרישה שלא להשתמש ביצירות של התאגיד בלא קבלת רשותו.
להקת דפש מוד חתומה ב"סוני". איך אומר השיר של קרול קינג? איטס טו לייט בייבי.  

* גוגל השיקה את AI Music Sandbox בסרטון שמככבים בו וייקלף ז'אן, ג'סטין טרנטנר (שכתב לליידי גאגא, בריטני ספירס, גוון סטפני ועוד ועוד) והיוטיובר/מוסיקאי מארק רבילט. בסרטון הם מדגימים איך הם עובדים עם הכלי וכמה כיף להם איתו.  

Music ally

בקצרה...

* דידי הררי, בראיון ראשון אחרי מינוי לתפקיד מנכ"ל רדיו תל אביב, סיפר ל "ישראל היום" איך התכנית שלו עוזרת לרווחתם/ן של החטופים/ות בעזה.

* השבוע שודר ב"כאן תרבות" אחד הרגעים המושלמים, הדרמטיים, הציניים, הדיסטופיים ושלא יאומנו בתולדות הרדיו הישראלי. הנה הוא, מתוך דף הפייסבוק של יובל אביבי, מגיש מגזין הספרות של הערוץ, "מה שכרוך".

* ישראל היא מדינה רועשת. מאד רועשת. דוגמא לרעש הזה תמצאו בסרטון הזה של הקריין אייל גלברג שממחיש את ההבדל בין עוצמת הרעש ברכבת הקלה שלנו מול זו שברכבת התחתית ביפן. אם נושא הרעש בארץ נוגע ופוגע בכן/ם, יש מצב שתרצו לשמוע את פרק הפודקאסט הזה שהפקתי עם בוגרות/ים שלי בנושא הרעש בישראל.

* פול מקרטני הוא האומן הבריטי המיליארדר הראשון. מזל טוב.

* האם מוסיקה יכולה לשפר זיכון מילולי? ובכן, כן. איך? התשובה במאמר הזה, שסוקר את המחקר המעניין של פרופ' רוני יגר-גרנות, ותודה לאפרתי.

פינת העברית - למה אנחנו לא מקשיבים לאקדמיה ללשון העברית?

פינת העברית הפעם היא גם המלצת האזנה. את הפרק הלפני-אחרון ב"התשובה", דורון פישלר הקדיש לשאלה "למה אני לא מקשיב לאקדמיה ללשון העברית" ואת התשובות המנומקות, המשעשעות-עד-מצחיקות ויש האומרות/ים המקוממות, תוכלו לשמוע בעמוד הפרק, כאן.

דורון פישלר. צילום: גיא בן נון, פייסבוק

קצת כיף לפני סיום

* חברת "לגו" הוציאה קיט לבניית רדיו בעיצוב רטרו. הוא משמיע מוסיקה שהוכנסה אליו מראש.

הרדיו של לגו. Yanko Design

* קבלו את אפונסו רודריגז, מכשיר האקו האנושי (שי.. שי.. שי..).

* אילתורי ג'אז יפהפיים על הסאונד של ווינדוס XP כאן.

* אם לחזור לרגע לעניין הרעש, הנה פיתרון מעולה לסקסופוניסטים/ות שרוצים/ות להתאמן בלי להפריע לשאר בני/ות הבית.

* והנה פסנתר מעוקל (לא מעוקל על ידי ההוצאה לפועל, מעוקל כמו עיקול בכביש).

 * אה, וזה ה "Blue line tower" של פיוניר. גררררר.

משפט ללכת איתו

משפט יפה ששמעתי השבוע וחשבתי שראוי לתרגם ולחלוק: "לכל יצור חי מוקצבות כשני מיליארד פעימות לב למהלך חייו. אפשר לפרוט אותן באיטיות, כמו שעושה צב, ולחיות עד גיל מאתיים, או לנצל אותם במהירות, כמו שעושה יונק דבש, ולמות בגיל שנתיים." (לקוח מתוך "Joyas Voladoras" מאת בריאן דוייל, הוקרא בפרק האחרון של Radiolab ותורגם על ידי). נצלו את פעימות הלב שלכן/ם היטב, הן מגיעות בכמות מוגבלת.

יונק דבש, Joyas Voladoras, כפי שהוא נקרא ע"י המתיישבים הראשונים באמריקה. צילום: יוני שטרן

ואצלנו במכללה

בשעה טובה השקתי מסלול חדש לקורס הקריינות, מסלול מקוצר וזול יותר, שנועד למי שרוצה להתמחות בקריינות פרסומות ובאודיובוקס. הוא יפתח ב 3.9 ואת הסילבוס המלא שלו תמצאו כאן, המסלול המלא של קורס הקריינות הבא שלי יפתח ב 1.7 וההרשמה אליו הסתיימה, זה שאחריו יפתח ב 1.8. אם אתן/ם מעוניינות/ים ללמוד אצלי, השאירו פרטים כאן ואחזור אליכם/ן.

כמו כן, מחזור אפריל של קורס הקריינות שלי זכה לכיתת אמן עם גל נדיבי, מבכירי הקריינים בישראל, אחד הבודדים שחי מהמקצוע ברווחה ובכבוד. גל סיפר על הקריירה שלו ונתן לקריינים/ות-שבדרך טיפים לקראת העתיד שלהן/ם במקצוע.

לפלייליסטים המתארכים של עבודות הבוגרות/ים שלי היכנסו לכאן (יוטיוב) ולכאן (סאונדקלאוד) ולפרטים נוספים על אודות הקורסים ולסילבוסים המלאים שלהם, היכנסו לאתר המכללה כאן.

גל נדיבי, אצלנו במכללה

זהו. כמו תמיד, אתם/ן מוזמנות/ים להעיר ולהאיר, להציע, לבקש ולשאול, להגיד שלום ולעקוב אחרינו בפייסבוק, באינסטגרם, בטיקטוק ובלינקדאין ואם יש לכן/ם ידיעות שאתן/ן חושבות שמתאימות לכאן - אשמח שתשלחו לי אותן. המייל שלי מופיע כאן למטה.

שימרו על עצמכן/ם וזיכרו: תמיד עדיף להקשיב מלשמוע.

רק טוב
שלכן/ם,

אמיר

-

הניוזלטר הזה מוקדש לעמליה רוזן (2024-1928), עורכת ויועצת מוסיקלית, אנציקלופדיה מהלכת, מקצוענית-על, שאהבת הרדיו ואהבת גלי צה"ל היו חלק בלתי נפרד מאישיותה; אישה שכאבה את מה שהזמן עשה לשידורי הרדיו ושלא היססה לבטא את הכאב הזה. אישה שהיה לה אכפת. שבאמת ובתמים היה לה אכפת. לוואי ויהיו עוד כמוה, בענף שלנו ובכלל.

עמליה רוזן ז"ל. מערכת וואלה/סיגל ראש

לניוזלטרים הקודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה הקליקו כאן