2. הסיפור שלי עם אוכל, משקל ו"העבודה" - מאת אפרת סילברמן 3. אני זקוקה לכך שהחטופים יחזרו כדי לקדם את העסקים שלי. האם זו האמת?-מאת עידית וגנר
4. העבודה ובינה מלאכותית AI- מאת שלומית גל
5. מה המחשבה הבאה שאתה עומד לחשוב? - מאת ניצן דרור
6. ומה עלי לזכור היום? - רחלי ראובן
7. מדבריה של ביירון קייטי
מאפשרים משתפים
שמחה
מאת נחמה טייכטל
מנסיוני, בכל פעם שאנחנו משתמשים בפועל "צריך" באשר הוא
זה מעורר התנגדות.
או כפי שאומרת בתי החכמה, "הצריך" וה"רוצה" לא דרים באותו הבית.
מעניין שבאשר לרגש השמחה, רבים מאתנו (אני ביניהם) קיבלו מסר מילדותם, שמה שצריך זה דווקא להביע שמחה בכל מצב, והורים הפעילו שיטות שונות להפסקת כל בכי והבעה של אי רצון, או חלילה "אומללות". גם היום הורים משתדלים בכל כוחם לרצות את ילדיהם, ובלבד שיביעו שמחה ומרוצות. לאחרונה עשיתי עבודה עם אישה צעירה, נשואה באושר לדבריה, ואם לילדים, שפתאום נפלה עליה עננה שחורה, לדעתה ללא כל סיבה, והגרוע מכל שהיא מרגישה אשמה על כך, שבעצם יש לה הכל, וזה לא בסדר להרגיש כך (מוכר לי מעברי) בזמן שחקרנו את המחשבה שלעיל, בכל פעם שעלה רגש קשה התעכבנו עליו. עודדתי אותה להיכנס לשם, ואף לתת לרגש פה ולדבר מתוכו. היא סיפרה על זיכרון שלה בגיל שמונה, כשהיא מחמיצה פנים ומתחילה לבכות, ואמה מאשימה אותה "שמה יש לה לבכות", שהיא בעצם כפוית טובה. בשאלה מי תהיה ללא המחשבה, הרגישה לרגע רוגע, ויכלה לנשום ביתר קלות. כאילו איזה עול נפל מכתפיה. כשהגענו להיפוך "אני צריכה להיות עצובה", אז כן, פתאום התגנבה לשם שמחה. ליתר ביטחון אמרתי לה, שעד פגישתנו הבאה "שלא תשמח לה יותר מדי"
נחמה טייכטל, מאפשרת בשיטת העבודה.
054-4371715
"
הסיפור שלי עם אוכל, משקל ושיטת העבודה
מאת אפרת סילברמן
מאז שאני זוכרת את עצמי, האוכל והמשקל היו מרכזיים בחיי.
מילדות הייתי בעודף משקל, ניסיתי הרבה סוגי דיאטות, ירדתי ועליתי והייתי מתוסכלת מהנושא.
במשך שנים, כל פעם כשניסו לדבר איתי על המשקל שלי, על הנזק הבריאותי שאני גורמת לעצמי ועל שינוי תזונתי – הרגשתי איך כל נימי גופי מתנגדים. יכולתילהרגיש את העצבים פועלים בכל חלק מגופי.
הרגשתי שלא מבינים אותי, שרוצים לגזול ממני משהו.
חשבתי שהעולם לא הוגן, שדורשים ממני משהו בלתי אפשרי, שמונעים ממני את הנאות החיים.
נאחזתי בכל כוחי בדבר היחיד שנתן לי בטחון, שאף פעם לא אכזב אותי, תמיד קיבל אותי והיה שם עבורי – האוכל שתמיד היה זמין, מפתה, טעים ומנחם. מערכת יחסים לא מאכזבת, בה אני קובעת מתי, איך, כמה ומה. אני קובעת ואף אחד לא יחליט עבורי.
במשך שנים חקרתי מחשבות בשיטת העבודה בתחומים רבים בחיי, נמנעתי מלהכנס לעומק בנושאים הכאובים האלו ובעיקר רציתי לקבל תמיכה שגם אם אני ככה אני בסדר.
כשחליתי בסרטן הכבד (שהיה די ברור שאני מכוונת את עצמי לשם בדרך חיי), הבנתי שאני רוצה לחיות והייתי מוכנה לקחת אחריות על החיים שלי גם בתחום הזה.
רק כשהייתי מוכנה - יכולתי לבחון, לחקור ולהתמודד עם המחשבות, האמונות והתפיסות שלי לגבי תפקיד האוכל והמשקל בחיי, להבין למה אני נאחזת בהם ולמה אני מפחדת לוותר עליהם, רק כשהבנתי שאני הרבה יותר מהמשקל שלי – יכולתי לעשות את השינוי הרצוי.
את המחשבות שלי חקרתי בעזרת שיטת העבודה של ביירון קייטי. שיניתי את מערכת היחסים שלי עם אוכל ומשקל, הפסקתי להילחם במציאות והסכמתי לראות מי אני ללא האוכל והמשקל. הייתי מוכנה לוותר על הסיפורים שסיפרתי לעצמי ושלכתב אותם מחדש.
כתוצאה מהעבודה עשיתי שינויים רבים בחיי, העזתי להתנסות ולעשות דברים שעד אז לא עשיתי. בעקבות זאת, גם נפרדתי מ- 30 ק"ג (ללא התערבות רפואית ובתזונה מאוזנת), החלמתי מסוכרת והתמודדתי בהצלחה עם מחלת הסרטן.
כיום אני בריאה יותר ממה שהייתי כל חיי. אני בתנועה, ביצירה ובהתחדשות ובעיקר פועלת ולוקחת אחריות על חיי מתוך אהבה עצמית ורצון להיטיב עם עצמי.
אפרת סילברמן, מאפשרת
טל' 052-3863426
אני זקוקה לכך שהחטופים יחזרו כדי להזיז משהו בעסקים שלי. האם זאת האמת?
מאת עידית וגנר
שמונה חודשים ושבוע מאז ה 7.10, הצלחתי לגרור את עצמי לעבודה של ביירון קייטי. המלחמה שיתקה אותי. ידעתי שאני לא מוכנה לחקור "אמיתות" לגבי המלחמה בעזרת העבודה.
לא הגיעה הבשלות לכך. מה הקשר בין פרנסה, תהיות קיומיות, סתם מחשבות ושיווק, למלחמה?
לפני שפרצה המלחמה הרגשתי שאני על הגל, יחסית אלי לפחות. פרסמתי פודקאסט והקלטתי עוד כעשרה פרקים. היו לי מליון רעיונות והתחלות לפוסטים בבלוג. ואז 7.10 וממש ממש לא מתחשק לי לפרסם כלום. לא בדיוק לא מתחשק לי, אני לא רוצה לפרסם כלום, אני בהתנגדות לפרסם, ולעשות כל פעולה שקשורה לשיווק. הגיע הזמן לאפשר לחקירה של "העבודה" את המרחב. אין לי כוח לזה, אני חוששת מהתוצאה. אבל אני נאחזת במה שקייטי מציעה, להגיע לעבודה ללא אג'נדה. קוראים יקרים, לפניכם אני מביאה בתמצות את החקירה שעזרה לי לחזור לעשייה. סיטואציה: אתמול בערב, יושבת בסלון מול נטפליקס ומנסה לשכנע את עצמי לכתוב משהו לבלוג. העבודה, חקירת המחשבות. אני זקוקה לכך שהחטופים יחזרו כדי להזיז משהו בעסקים שלי. שאלה 3: איך אני מגיבה, ומה קורה, כשאני מאמינה למחשבה: אני זקוקה לכך שהחטופים יחזרו כדי להזיז משהו בעסקים שלי?
גורמת לי לסבל גופני, חוסר נשימה, מועקה ואשמה גדולה מאוד.
כאן להפתעתי, תת השאלה בסעיף 3, גרמה לי לראשונה כמו לחרוט משהו חדש, שבטוח חשבתי עליו אבל לא נקלט: בעסק של מי אני נמצאת כשאני מאמינה למחשבה: "אני זקוקה לכך שהחטופים יחזרו כדי להזיז משהו בעסקים שלי?" אני חושבת שזו השאלה הכי קשה, לקבל את זה שאני לא זאת שמשפיעה על החזרת החטופים. כמה שאני מיואשת מההפגנות האין סופיות שלא עזרו אף פעם וכל עוד ביבי בשלטון הנצחי שלו. הבכי שלי, שיתוף פוסטים, ההפגנות.. כמה הן באמת עוזרות?
לכן, אני בעסק של מישהו אחר, כנראה של אלוהים, לא בעסק שלי. עבורי זה עניין של עקרון, ילדותי אולי, אני לא משתפת פעולה עם "הכל כרגיל" כל עוד שום דבר לא כרגיל. כי אז לא אהיה נאמנה לעצמי, אבוז לי.
לאחר עוד כמה תהיות וחפירות, הגיע הזמן לעבור לשאלה 4: מי אהיה באותה הסיטואציה ללא המחשבה: "אני זקוקה לכך שהחטופים יחזרו כדי להזיז משהו בעסקים שלי"?
גם כאן התת מודע קופץ ראשון- ומהשרוול אני שולפת את המשפט "אכבה את המסך ואזוז קדימה". אני מקווה שהמשפט הזה הוא אינו משפט כיסוי לאי עשייה שהייתה קיימת קודם לגבי שיווק. כלומר אנסה לבדוק למה באמת אני לא משווקת? אנסה לקלף את מערכת היחסים שלי עם שיווק ללא קשר למצב החיצוני לי. קודם כל, אהיה כנה עם עצמי לגבי הסיבה שתמיד לא שיווקתי מספיק, למרות כל הקורסים והליווים בשיווק שרכשתי. מכאן אני נושמת עמוק וקופצת לסעיף 6: אני לא רוצה לחוות שוב לעולם חוסר אונים משתק. היפוך: אני מצפה בכליון עיניים לחוות שוב חוסר אונים משתק. דוגמא: הדבר הראשון שעולה לי לראש הוא, שאם אני באמת מאמינה שהגעתי לעולם הזה, לבית הספר של החיים, על מנת ללמוד ולתקן, אז אין לי את הפריווילגיה לשקוע לאי עשייה. זו לא אפשרות ולא זכות אנושית לגיטימית.
לא נבראתי כדי לאבד את העצמאות המחשבתית שלי מפני שזה נוח לי. לכן, כשארגיש שוב את חוסר האונים המשתק, אתן לעצמי כאפה, או אקפוץ למים קרים כדי להתעורר ולהזכר מאיפה באתי ולמה, ולאן אחזור. אף אחד לא הבטיח גן עדן של שושנים, הפוך. החיים שלי, תודה לאל, נהדרים. לא חסר לי כלום ושום דבר. לכן, רק מתבקש שאזיז את עצמי, שאפעל. כן, חכיתי שמונה חודשים ושבוע לעשות את העבודה על המלחמה. אני מאחלת לעצמי לקראת ולהזכר בשינוי שחל בי תוך כדי החקירה הזו. שישובו כבר, אמן!
עידית וגנר, מאפשרת.
050-7671967
העבודה ובינה מלאכותית AI
מאת שלומית גל
באחת הקבוצות של מנחי "העבודה" עלה השיח על יכולתה של הבינה המלאכותית להסביר ובמידה מסוימת להבין ולתרגל חקירת מחשבה. הדיון עורר את סקרנותי. נכנסתי לאפליקציית הבינה המלאכותית החינמית: CHAT GPT ולבקשתי, קבלתי הסבר כולל ומדויק למי שאינו מכיר את הדרך. עד כאן פשוט למדי. המשכתי לאתגר את הבינה המלאכותית עם בקשה לחקור מחשבה בשיטת העבודה של ביירון קייטי: "היא קרה אלי". לא גיליתי לה את הסיטואציה הספציפית שבה עלתה בי המחשבה ואני משתפת אותה כאן כדי שהקוראים יוכלו להעריך עוד יותר את מידת החיבור של ה-AI הן ברמה הלוגית והן ברמה הרגשית. לתחושתי, עצם הקריאה של התהליך חוללה שינוי מהותי בתפיסתי את הסיטואציה וכבר לא יכולתי לשוב ולהאמין במחשבה באותה עוצמה. עדיין מאמינה שבתהליך עצמי יש בונוסים ובכל זאת – נשארת עם ההתפעמות והשאלה: אם זו היכולת של הבינה המלאכותית, מה זה אומר על התודעה שלנו כנכס ייחודי ומופשט, כזו שמהווה התעלות על היכולת הרגילה של השכל. מוזמנים להתרשם בעצמכם. הסיטואציה שבה התעוררה המחשבה: בקרתי מישהי יקרה לליבי וכל משך הביקור היא לא התפנתה מעיסוקיה במחשב ולא התפנתה אלי. המחשבה הבאה העלתה בי מתח: "היא קרה אלי". תוך חלקיקי שניה קבלתי את תהליך חקירת-המחשבה הבא: ChatGPT המחשבה: "היא קרה אלי" האם זו האמת? כן (אני מאמינה שהיא קרה אלי. היא לא מחייכת אלי, עונה בקצרה כשאני מדברת איתה, ונראית מרוחקת האם את יכולה להיות בטוחה במאה אחוזים שזו האמת? לא (אני לא יכולה להיות בטוחה במאה אחוזים. יכול להיות שיש לה סיבות אחרות להתנהגות הזו שאינן קשורות אלי, כמו מצב רוח רע או בעיות אישיות. איך את מגיבה, מה קורה כשאת מאמינה למחשבה הזאת? כשאני מאמינה שהיא קרה אלי, אני מרגישה פגועה וכועסת. אני מתרחקת ממנה ולא רוצה לדבר איתה. אני מתחילה לחשוב עליה מחשבות
שליליות ולהתמקד בחסרונות שלה. אני מרגישה מתוסכלת ובלי אנרגיה.
מי תהיי בלי המחשבה הזו? בלי המחשבה הזו, אני ארגיש משוחררת ורגועה יותר. אני אהיה פתוחה לשיחות איתה ואוכל לראות את ההתנהגות שלה בצורה אובייקטיבית יותר, אולי אפילו לגלות הבנה ואמפתיה. אני לא ארגיש כעס או תסכול, ואהיה יותר שמחה ואנרגטית. ההיפוכים היפוך אל העצמי "אני קרה לעצמי": אני לא דואגת לעצמי מספיק. אני לא נותנת לעצמי זמן לנוח ולהירגע, ולא מתייחסת לרגשות שלי כמו שצריך. אני ביקורתית כלפי עצמי ולא מספקת לעצמי את החום והאהבה שאני צריכה היפוך אל השני: אני קרה אליה: אני הקרה כלפיה. אני מתרחקת ממנה ולא מנסה להבין את הצד שלה. אני מגיבה בצורה קרה ומסוגרת, ולא מראה אמפתיה או חום כלפיה. אני לא נותנת לה הזדמנות להסביר את עצמה ולא מנסה לקרב את היחסים בינינו. היפוך אל ההפך הפשוט " היא לא קרה אלי": יש מקרים שבהם היא לא קרה אלי. היא עזרה לי כשביקשתי עזרה, הייתה נחמדה בשיחות מסוימות, ובמקרים מסוימים אף הראתה אכפתיות. יכול להיות שיש לה סיבות אחרות להתנהגות שנראית לי כקרה, שאינן קשורות אלי. מסקנות שהסיק ה-AI: לאחר החקירה הזו, אני מבינה שהמחשבה "היא קרה אלי" לא בהכרח נכונה. יש הרבה סיבות אפשריות להתנהגות שלה, וישנם גם מצבים שבהם היא לא קרה אלי. אני מגלה
שהתגובה שלי למחשבה הזו גורמת לי לכאב ולכעס, ומונעת ממני להיות פתוחה ואמפתית כלפיה וכלפי עצמי. ההיפוכים עוזרים לי לראות זוויות נוספות ולהבין שהמחשבה שלי היא רק פרשנות אחת מתוך אפשרויות רבות.
שלומית גל, מאפשרת
050-5560349
מה המחשבה הבאה שאתה עומד לחשוב?
מאת ניצן דרור
מה תהיה התשובה שלך אם אשאל אותך מהי המחשבה הבאה שאתה עומד לחשוב?
אין לנו יכולת לענות על השאלה הזו מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא חושבים, אלא בעיקר "נחשבים". המורה הרוחנית ומפתחת שיטת "העבודה" ביירון קייטי כותבת בספרה "לאהוב את מה שיש" על רגע הגילוי שלה:
"נוכחתי לדעת שאני לא חושבת, אלא נחשבת, ושחשיבה אינה דבר אישי..." אחת הדרכים להמחיש את המושג "נחשבים" היא באמצעות השוואה בין פעולת המחשבה לפעולת הנשימה. ישנו כח חיים אשר גורם לך לנשום ללא הפסקה מרגע לידתך ועד למותך. אין צורך שתתמקד ברצון שלך לנשום, זה קורה לבד וכמו הנשימה כך גם המחשבה, אין לנו שליטה על המחשבות המגיעות אלינו..
מחקרים מצביעים על כך שבכל אחד מאתנו חולפות בין חמישים לשבעים אלף מחשבות ביום. העקרונות המנחים בשיטת "העבודה" של ביירון קייטי הם שאין מחשבות חדשות ושמחשבות הן לא דבר אישי: כל המחשבות כבר נחשבו. אלו אותן מחשבות שחולפות בתודעה האנושית משחר האנושות, והדבר היחיד שמשתנה ומשפיע על ההתפתחות האישית ועל ההתפתחות של המין אנושי כולו הוא אופי הפרשנות שאנחנו מעניקים לאותן מחשבות עתיקות.
חוויית החיים שלי היא תוצאה של המתרחש במפגש בין זרם המחשבות האוניברסליות לבין התודעה הפרסונלית שלי. בכל רגע ורגע מתקיים מפגש כזה והוא שמעצב את עולמי הרגשי, הוא שמניע אותי לפעולה בעולם המעשה, במציאות.
המפגש הזה הוא החיכוך המאפשר לרוח לממש את עצמה בעולם הגשמי. מחשבה (רוח) מובילה לרגש (ריאקציה) שמוביל לפעולה (הגשמה).
דמיינו את עצמכם יושבים במסעדה ואל השולחן ניגש מלצר נמרץ ומציע מחשבות מתוך התפריט:
במה תרצה להאמין היום אדוני? אתה לא מספיק מוכשר? אין לך סיכוי עם הבחורה ההיא? אתה שמן? לעולם לא תתאהב בך מישהי נורמאלית?
במה תרצי להאמין היום גברתי? אולי משהו מהספיישלים שלנו? אמא שלך לא אהבה אותך מעולם? את לא שווה כלום?
ובכן במה תבחרו היום?
הרגע שבו המלצר מציע לנו מחשבה הוא רגע המפגש בין מחשבה אוניברסלית לבין התודעה הפרסונלית שלנו ויש לנו באותו רגע שתי אפשרויות:
1. להזדהות עם המחשבה "השלילית" דבר שיגרור סבל צרוף, ערך עצמי נמוך, תסכול, קורבנות ועד בחירת פעולה לא הרמונית בעולם המעשה, כמו הימנעות או תפקוד לקוי.
2. להטיל ספק בהצעה של המלצר ובמידת הצורך לסרב לו. התוצאה הפעם תהיה תחושת חופש ושלווה פנימית עמוקה שתוביל לפעולה מדויקת והרמונית במציאות.
חוויית החיים שלנו מתעצבת דרך הזדהות או הטלת ספק במחשבות, ויותר מכך, לא רק חוויית החיים הרגשית, אלא גם הבחירות והפעולות שלנו יושפעו מכך. למעשה, כך נסללים נתיבים וכך נכתבים סיפורי חיים.
"כולנו ילדים כשאנחנו מאמינים במחשבות של - גן-ילדים בלי לבדוק אותן. "הוא לא מחבב אותי". "הוא אדם רע". "זה לא הוגן". "מגיע לי עונש". "אבכה כדי לקבל את מה שאני רוצה". "אני קרבן". "אתה הבעייה שלי". האם כבר עליתם לכיתה א'?"
(מתוך הספר "אהבתך נחוצה לי-האם זו האמת?" )
אספנו עבורכם את כל האירועים הקרובים ואת ההזדמנויות להכיר, לגלות וליישם את 'העבודה' בחיים שלכם.
בבית עם קייטי
גם החודש ביירון קייטי ממשיכה לארח מפגשים בזום בימים שני עד חמישי בין השעות 19:00-20:00.
הנה הקלטה מאחד המפגשים. קייטי מסבירה את שיטת העבודה - לצפייה
קו העזרה של העמותה
(Help-line)
פנו אלינו עם שאלות על העבודה, או אם תרצו לתרגל את העבודה עם המאפשרים שלנו תמורת דאנא לטובת העמותה!
שיטת "העבודה" של ביירון קייטי היא שיטת תרגול רבת-עוצמה שמאפשרת חקירה ושחרור של מחשבות כואבות ומגבילות. עם התרגול נפתחות אפשרויות מעצימות ומקדמות בחיים.
הקו החם של העמותה הוא שירות הניתן בהתנדבות.
השירות פעיל בשעות הזמינות של המתנדבים.
הקו מיועד לכל אדם המעוניין לעשות את העבודה של ביירון קייטי, בין אם הוא חדש או ותיק.
