| מטופלת בת 35, הגיעה לפגישה ראשונה. התישבנו בחדר, הצגתי את עצמי ובתגובה היא פרצה בבכי ואמרה "תעזרי לי בבקשה, אני כל כך סובלת" הבכי האבריאקטיבי נמשך כ20 דקות, תוך כדי שאני עושה לה טאפינג (לאחר קבלת רשות). בתום 20 הדקות, כשנרגעה, סיפרה לי מה הביא אותה אלי. לימדתי אותה כלי ויסות שנראה לי מתאים למצבה הפיזי והרגשי, "קרן האור". במפגש השני, היא הייתה הרבה יותר מווסתת, ואפשר היה להמשיך בתכנון הטיפול. שתינו הסכמנו, שכרגע נראה יותר חשוב שנתמקד בללמוד ויסות, ולעבוד עם אתגרי ההווה, ובהמשך נגיע לאירועים הטראומטיים מהעבר. מטופלת אחרת נכנסה למפגש הראשון ולא ניתן היה לעצור את שטף הדיבור והדמעות שלה, היא היתה מוצפת ומציפה. הצעתי לה את הרטטים, "תחזיקי תוך כדי שאת מדברת" הנחתי אותה. היא אחזה בהם כמו אדם טובע הנאחז בגלגל הצלה. לאחר דקות ארוכות של הרבה יותר מידי מידע, הרבה יותר מידי מוקדם בהכרות ביננו, היא החלה להאט את הקצב, לדבר בקול יותר רגוע ולנשום. בחרנו להתחיל בתרגול נשימות, תוך שימת לב והרחבה של הרגעים בין שאיפה לנשיפה לשאיפה. נתנו מקום לאוויר ול"אין אוויר". הריטואל חזר על עצמו בכמה וכמה מפגשים בתחילת הקשר, עד שיכולנו לעצור ולבחור מה אומרות, מתי. איך מתחילות לתאר אירועים בכותרת בלבד ללא פרטים כדי לווסת ואיך משתמשות במיכל ובתרגילי קרקוע. תמיד בטיפול EMDR אנחנו "תופרים את הטיפול" בהתאם לצרכים ולמשאבים של המטופל. פרנסין שפירו הגדירה את הטיפול כ Client oriented, כלומר, כזה ששם את המטופל במרכז ורואה את טובתו ומטרותיו. במקרים של מטופלים מורכבים, נראה כי הפרטוקול הבסיסי לא מתאים, אבל זאת אשליה. הפרוטוקול הבסיסי מתאים, רק שעלינו להתבונן עליו מזוית אחרת ולאו דווקא לינארית שעוברת מ1 ל 2, מ 2 ל3 וכן הלאה. בשום מקום בפרוטוקול לא כתוב כמה זמן ימשך שלב 1. לנו ברור שהחיבור בין שלב 1 לשלב 2 הוא טבעי והם משתלבים זה בזה. איסוף המידע הוא גם איסוף של משאבים והמשגת המקרה היא כשלעצמה מחווה ממשאבת, מתקפת ומארגנת ועל כן משמשת גם כהכנה לעיבוד. מקרים מורכבים קוראים לנו למזג בין שלב 1 לשלב 2 ולתת עוד מקום לויסות, קרקוע והרגעה לפני שנעבור לשלבי העיבוד. בנוסף, שלבים אלו ימשכו לאורך כל חיי הטיפול בהם נמשיך לאסוף מידע על המטופל, על ההיסטוריה שלו ועל כוחותיו. עם התקדמות הטיפול, נוכל לעבור לשלבים של עיבוד ובראשית הקשר נשתמש בעיבוד לצורך הכנה וקרקוע. למשל באמצעות פרוטוקול RDI של קורן ולידס. מטופלת, בת 18, הגיעה לטיפול ואמרה "...תראי, זה לא אישי נגדך, אבל אני לא הייתי מגיעה אלייך, לולא הלחץ של ההורים שלי. אני לא מאמינה שטיפול יכול לעזור לי. ניסיתי גם טיפול EMDR, וזה היה לי לא טוב, ככה שבאתי רק לעשות וי, בשביל ההורים שלי". קודם כל נשמתי עמוק, ואחרי שויסתתי את עצמי, אמרתי לה, "אני לא לוקחת את זה אישי. פגשתי את ההורים שלך, והבנתי שעברת טראומות קשות, בכל מיני מישורים. אני רוצה להציע לך שאם את כבר כאן, ננסה לעשות כמה דברים קטנים בקצב שלך ובמינון שלך, 5 דקות כל פעם, כשאני שומרת עלייך ועל הזמן..." המטופלת הסכימה לחשוב על זה. היא הגיעה למפגש השני, מוכנה לנסות לעבד את הטראומות, תוך שמירה של החוזה שהגדרנו במפגש הקודם. כך התחלנו את תכנון הטיפול, במקרה הזה, חשבנו יחד, שכדאי להתחיל מעיבוד זהיר של טראומות העבר, ואח"כ נמשיך להווה ולעתיד. לצד יצירת מרחב שומר שבטוח להיות בו, מידע שהכרחי לאסוף בשלב 1, הוא מידע לגבי תבניות ההתקשרות ויחסי האובייקט של המטופלים. אלו תבניות ראשוניות שלא רק משפיעות על היכולת להתמודד עם אירועים טראומטיים אלא גם מנבאות לגבי הפוטנציאל של הקשר והברית הטיפולים שאנחנו רוצים לבנות. לעיתים, במקרים מורכבים, בניית הקשר והברית הם תהליך מאתגר שימשך תקופה ארוכה במהלכה נחווה מנעד רחב של הגנות ושחזור של תבניות. דולורס מוסקורה, מטפלת EMDR מספרד, מומחית בטיפול במקרים מורכבים שגם ביקרה בארץ אמרה ש"טיפול EMDR יכול להיות טיפול קצר מועד, אבל שלפעמים ההכנה מאוד ארוכה". מטופל, בן 25, הגיע לאחר שחרור מאשפוז נפשי, מוצף וכועס. בעברו, פגיעות מיניות לא מעובדות. הוא לא שיתף את בני המשפחה, וכששיתף, בני המשפחה לא האמינו לו ש"אנשים כל כך נחמדים" פגעו בו. המטופל רצה לעבד את הפגיעות המיניות, אבל סבל מקשיי שינה, אכל בצורה לא מסודרת, הסתגר בחדרו ונמנע מתקשורת עם בני המשפחה עליהם כעס מחד, ומאידך, היה תלוי בהם. הוא הרגיש לא מובן ולא מוכל, פגום ולא שייך, תמות שליוו אותו כל חייו. הוא היה מבודד חברתית ורצה להחלים מהר. יחד עם זאת, הרגשתי שהוא מחוסר משאבים, והצגתי לפניו תוכנית שבה אנחנו עובדים על סדר יום קבוע, ומחזקים אותו ע"י עבודת משאבים, ורק בהמשך, כשיתחזק, נתחיל בעבודת עיבוד. אין נוסחה אחת לטיפול בכלל ובטח לא בטיפול במקרים מורכבים. הפרוטוקול מתווה לנו שביל שאפשר להתקדם בו ולנוע בשלבי ההחלמה מהכנה, דרך עיבוד ועד לאינטגרציה כאשר עלינו לזכור שההתקדמות היא כמעט אף פעם לא לינארית. |
| ליטל: "...לגבי EMDR, אני בקבוצת הטמעה, מרגישה רחוקה מלחשוב את השפה הזו באופן אוטומטי, תמיד יש בי איום פנימי כאשר אני חושבת שהיום אעשה מפגש EMDR, אני מרגישה מתוחה יותר מאשר לפני טיפול דינמי "רגיל". אך יש בי רצון אמיתי ולכן עושה מאמץ לא לוותר..." הי ליטל, אנחנו מבינות כל כך את הקושי לחשוב את השפה באופן אוטומטי, זאת בדיוק הסיבה שהתחלנו לכתוב את הניוזלטר. אנחנו מרגישות סוג של שליחות לתרגם ולהנגיש את הAIP כדי שתוכלי להשתמש בידע שרכשת. מה דעתך אם את מרגישה מתוחה לפני מפגש, להתבונן על זה בראיה של RDI (חיזוק משאב לעתיד) ולחשוב איך זה יראה אם זה יהיה קצת פחות מתוח, קצת יותר קל. כאשר תהיה לך תמונת העתיד הרצויה, חפשי את המשאב לו את זקוקה כדי להגיע לשם. אח"כ חפשי זיכרון שבו היה לך בדיוק את המשאב הזה וחזקי אותו, צרי לך מילת קוד שתחבר אותך למשאב ודמייני איך את מתמודדת קצת יותר טוב כאשר יש לך את המשאב. הידע בEMDR יכול לעזור גם לנו ולא רק למטופלים שלנו. ליטל: "...המשאב, הוא העובדה שכבר עשיתי את זה, והיה לרב מוצלח, הרגשתי בעלת כוחות ומסוגלות. כל זה מתנגש עם הימנעות, ועם זה שיש לי יכולות טיפול רחבות ולכן גם כשלא עושה אמדר אני מרגישה שהטיפול מוצלח וגם קל לי יותר רגשית ואין בי מתח לפני הפגישה. לכן יש קונפליקט, אקח את המייל מכן כמשאב, כתזכורת..." תודה ליטל, במקרה כזה שיש משאבים זמינים ועדיין ישנה הימנעות, זאת הזמנה לחיפוש אחר התבנית. כלומר מציעה שתביני מה הNC, הרגש ותחושת הגוף ברגע הכי לא נעים ומשם ללכת אחורה ולחפש אילו אירועים אישיים זה מזכיר לך. לא פעם מה שחוסם אותנו אלו דברים אישיים שלנו, העברה הנגדית מתעוררת לא סתם. האם זה מספר משהו על הסיפור של המטופל או על הסיפור שלך? מצרפת לך מאמר שכתבנו על העברה והעברה נגדית בטיפולי EMDR, אולי זה ייתן לך השראה ויעזור למצוא תשובות. |
