"וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ ה' בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם" פסוק זה נאמר מיד לאחר ברית המילה של אברהם אבינו. התורה אינה מספרת לנו מה מטרתו של הגילוי האלוקי הזה, הרי אין בו כל אמירה או מראה אלוקי מיוחד, כפי שהיה בכל ההתגלויות האלקיות לאברהם עד כה. לכן מסבירים חכמים: "לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, יוֹם שְׁלִישִׁי לְמִילָתוֹ הָיָה, וּבָא הַקָּבָּ"ה וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ" (רש"י, על פי בבא מציעא פו). באופן פשוט, אפשר לפרש שהפסוק הזה הוא בבחינת כותרת לכל מה שהיה לאחר מכן. לאחר שהתברר לאברהם אבינו ששלושת האנשים הללו הם מלאכים שבאים לבשר לו על הולדת יצחק, כפי שמסביר האבן עזרא: "ומפרשים אמרו שהשם נראה אליו במראות נבואה ואחר כן נשא עיניו וראה ג' מלאכים האחד בא לבשר שרה והשנים הלכו לסדום, האחד להשחית והשני להציל את לוט". רש"י מבין שיש קושי בהסבר זה, כי המשכו של הסיפור מדבר על ראייה אנושית של אברהם: "וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רׇץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה". לכן חכמים מחפשים סיבה אחרת לראייה האלקית המיוחדת הזו. הם לומדים זאת דווקא ממעשיו של אברהם המכניס אורחים שהוא כלל אינו מכיר ונותן להם את כל הכבוד ואת האירוח המכובד ביותר. לאחר שהאנשים המלאכים הולכים מאברהם אומר ה' בלִבו: "כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה' לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא ה' עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו" (יח, יט). הרי שה' מעיד על אברהם שהוא הולך בדרך ה' – בדרך שה' עצמו מנהיג בה את העולם. לכן מסבירים חכמים שהפסוק הראשון "וירא אליו ה'" הוא ביקור חולים. כי על ידי כך אנו למדים מה עד כמה חשובה מצוות ביקור חולים, שהרי ה' עצמו, כביכול, מטריח את עצמו, ובא לבקר את אברהם אבינו בעת כאבו. זאת ועוד, אברהם איננו חולה באמת. הוא רק מרגיש כאבים עזים בגלל ברית המילה, כאבים שעוברים מאליהם לאחר כמה ימים. כי ביקור החולים בא על מנת להקל על הכאב ולא כדי לרפא את המחלה עצמה. על פי הסבר זה, מעשה הכנסת האורחים של אברהם היה פעולת המשך לביקור האלוקי, כי הוא מבין שביקור החולים הוא ביטוי למצוות גמילות החסדים, שמתבטאת בכל עשיית חסד שהאדם עושה, כל פעולה שיש בה משם עשיית טוב לאדם אחר שחסר לו. על פי זה, מובן גם מדוע מעז אברהם לבקש מה' להמתין עד שיכניס את אורחיו. כי אין כאן המתנה, אלא יש כאן מימוש תפקידו של האדם כשליח ה' לגמול חסדים (עיינו פניני רש"י בראשית, עמ' 90). בכל עת ובכל זמן אנו מבינים עד כמה גמילות חסדים היא הבסיס לקיומה של חברה אנושית בריאה ומאושרת. בשנה האחרונה – מאז שפרצה המלחמה אנו מבינים זאת הרבה יותר. אנו רואים כיצד התגייסות לעזרה הדדית בונה את החוסן החברתי והאישי, ובזכות התגייסות זאת מצליחים חיילינו להילחם בלב שלם ולננצח בעזרת ה'. תפיסת העולם של התורה, הרואה בגמילות חסדים את הבסיס להליכה בדרך ה', היא השורש והיסוד שעליו מתפתחת תרבות מיוחדת זו. "איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק". |