אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

שלום

כשאנחנו חושבות על הוראה של EMDR אנחנו ממש משתדלות לזכור שהקבלה לקורס מתבססת על השכלה אקדמית וקלינית מוקדמים והנחת הבסיס היא שכולנו מטפלים בעלי ידע ונסיון ביצירת קשר עם המטופלים שלנו, כישורים של איסוף מידע ואינטייק, יכולת וידע לזהות ולעבוד עם תהליכים של העברה והעברה נגדית. מסיבות אלו, הקורסים בEMDR מקדישים את מירב הזמן ללמידה של הפרוטוקול ונוצר מצב שבו לב הטיפול - הקשר הטיפולי, נזנח. החשיבה הדינמית התהליכית של הטיפול מוטבעת בפרוטוקול והיא חלק ממהותו. ניתן לראות כיצד הפרוטוקול עובר בין שלבים של הכנה -> עיבוד -> אינטגרציה, שלבים טיפוליים אותם הגדירה הרמן (1992) כשלבי התפתחות בסיסיים של טיפול להחלמה ושיקום. פעם אחר פעם, בהדרכות ובשיחות ביננו, כאשר אנחנו עומדות מול קושי או תקיעות בטיפול, את הפיתרון אנחנו מוצאות בקשר הטיפולי המושפע מהAIP של המטפל לא פחות מאשר מה AIP של המטופל (Dworkin, 2006).

פרנסין שפירו מתייחסת בספרה (2019) לחשיבות של הקשר הטיפולי עם מטופלים מורכבים ואומרת: עבור מטופלים שהוזנחו קשות והתעללו בהם בילדותם, חשוב גם לקבוע אילו חלונות התפתחותיים אולי נסגרו לפני שהוקמו תשתיות חשובות. האם הילד שעבר טראומה למד קביעות אובייקט, או שיהיה צורך ללמד אותו במהלך הטיפול? מה יהיה על המטפל להדגים עבורו? אילו חוויות יצטרכו להיווצר כדי לאפשר לדפוסי יחסים בריאים לצוץ? ברגע שאינטראקציות חיוביות כאלה נוצרות בתוך מערכת היחסים הטיפולית, גם הם מאוחסנים בזיכרון ויכולים להשתפר באמצעות הליכי EMDR.

שפירו מדגישה כי כמטפלים, עלינו להיזהר ולראות במטופלנו יצורים מורכבים הפועלים בכל רמות החישה, החשיבה, התחושה, המשחק והאמונה, ואסור לנו להסתפק בהסרת סבל גלוי. למטופלים שלנו מגיע יותר מזה. הם ראויים ליכולת לאהוב, להתחבר, להצטיין, ואם יבחרו, למצוא את הרצון לשרת אחרים. הם ראויים לכל התכונות שמאסלו (1970) תיאר כמימוש עצמי. למטרה זו, אנו משתמשים בפרוטוקול טיפול EMDR סטנדרטי בעל שלושה מוקדים כדי לאפשר לכל המטופלים טיפול מקיף ב3 נקודות הזמן: עבר, בהווה ובעתיד.

היא מתייחסת לטיפול EMDR  כטיפול ממוקד מטופל, אינטראקטיבי, אינטראקציוני, אינטרא-פסיכי, קוגניטיבי, התנהגותי, מוכוון גוף. כאשר אלמנטים מרכזיים של כל הדרכים הללו משולבים כדי להתייחס למטופל כאל אדם שלם.

מטופלת ותיקה שעברה פגיעה מורכבת בתוך המשפחה, כולל התעללות מינית ורגשית מצד ההורים והאחים, תקועה בתחושת אשמה. היא מזהה עוד ועוד אירועים במהלך חייה שבהם היא אשמה במצב, וההתנהגות שלה, היא המקור לטראומה המגיעה בהמשך. כך למשל כאשר הבת של אותה מטופלת נחבלת, היא לא לוקחת אותה לטיפול רפואי, היות והיא לא מזהה את המצוקה של הילדה, מצב המוביל לנכות קלה אצל הילדה. גם את הפגיעה שעברה בעצמה כתינוקת, פעוטה, ילדה ונערה היא מזהה כאשמתה ולכן לא מסכימה לזהות PC בשלב 3. נסיונות מגוונים ויצירתיים לעיבוד של התכנים מביאים שוב ושוב לתקיעות ותסכול הן של המטופלת והן של המטפלת.

ייתכן כי מנקודת מבט התפתחותית החתיכה החסרה בפאזל היא "החזקה" (Holding) מונח שפותח על ידי דונלד ויניקוט (1960) שתיאר את ה"החזקה" כפונקציה הורית חיונית, במיוחד מצד האם, שבה היא מחזיקה את התינוק פיזית ורגשית, מספקת סביבה בטוחה ומכילה, מגיבה לצרכיו הרגשיים והפיזיים, ועוזרת לו להתמודד עם מצבי מצוקה וכאב. זוהי פונקציה קריטית להתפתחות בריאה של התינוק ולבניית ביטחון בסיסי. דרך ההחזקה הטובה דיה של האם, התינוק לומד שהוא יכול לסמוך על הסביבה שתעזור לו להכיל ולווסת את הרגשות הקשים שלו.

הסכמה של המטפלת לשהות יחד עם המטופלת בבור האשמה, בלי לנסות להשתמש בשזירות כדי להוציא את המטופלת מ"התקיעות" מאפשרת למטופלת חוויה של תיקוף, הכלה וקבלה (שלב 4, סטים ארוכים ושהייה ארוכה בין סט לסט). חוויה זו מאפשרת התחלה של עיבוד לחלקים דיסוציאטיבים שנוצרו בפיצול פרימיטיבי ויצרו כיסים לא מפותחים בנפש. כך מתפתחת האפשרות ליצירה של PC חומל. התפתחות החמלה היא תוצר של השהיה המשותפת וההחזקה של המטפלת אשר באמצעים של מודלינג מספקת תיקון התפתחותי נחוץ.

דבורקין (Dworkin, 2006) מדגיש כי נושאים התיחסותיים של אמון ונוכחות מועצמים במהלך עבודת טראומה אקטיבית. יחסי התקשרות בריאים יוצרים מיכל בטוח בו המטופל יכול לעבד זכרונות מפחידים וכואבים. בנוסף, הקשר הטיפולי מספק חוויה של החלמה למטופלים שחוו טראומה מבני אדם אחרים.

פארנל (2013) בספרה Attachment-Focused EMDR: Healing Relational Trauma מתייחסת לחשיבות הקשר הטיפולי כבסיס שעליו נבנה הטיפול. אם הבסיס רעוע וחסר ביטחון, הטיפול לא יתקדם. עבור מטופלים מסוימים, מערכת יחסים זו נבנית מהר יותר מאשר עם אחרים. עם מטופלים שעברו התעללות פיזית ומינית נרחבת והזנחה בגיל הרך, ייתכן שייקח זמן רב יותר לפתח אמון וליצור מערכת יחסים בטוחה. לפעמים הקשר הטיפולי מתפתח, אבל אז הוא משובש מסיבה כלשהי. תיקון כל שבר הוא חיוני וחלק חשוב בריפוי. ניווט דרך הפגיעות, אי ההבנות וטעויות המטפל בצורה בריאה יוצר מסלולים עצביים חדשים אצל המטופל המאפשרים לו או לה להתחיל לפתח מערכות יחסים בריאות יותר עם אחרים.

נחזור לטיפול שלנו, שהות משותפת ומתמשכת עם המטופלת באיזורי הכאב, הבושה והאשמה בוראת יכולת חדשה של חמלה עצמית. העיבוד במשך מספר מפגשים מתקדם ובעקבותיו המטופלת חולמת כי היא מתעמתת עם אביה. בחלום היא לראשונה מוצאת מילים ועוברת ממצב של קיפאון (Freeze) למצב הגנתי, מאשמה להאשמה. כמו שאנחנו מסבירות למטופלים בשלב 7, החלום הוא המשך טבעי וצפוי לעבודת העיבוד שנעשתה בטיפול. אנחנו מעבדות את החלום ומשתמשות בו כמנוף לחיזוק הPC והכוחות להתמודד ולשנות את העמדה הפנימית. תנועה מ "או קורבן או תוקפן" אל "מותר לי להיות אסרטיבית ולהגן על עצמי".

נוכחות חומלת שאינה מנסה לתקן אלא רק מאפשרת להיות יחד במקום הזה הצמיחה כוחות, שבהמשך התחברו ליכולת להתעמת עם האב הפוגע במציאות, ואף לקבל ממנו התנצלות.

הפרוטוקול הבסיסי, הוא התשתית שעליו מתבסס הטיפול, בקשיבות ובתשומת לב אנחנו מתאימות את הקצב והתנועה בין השלבים כך שכל מטופל מקבל טיפול שמותאם עבורו בדיוק ואין כאן One size fits all.

ואיך אצלך? כמה מקום יש לקשר הטיפולי בעבודה עם המטופלים שלך ואיך הEMDR משתלב בתוך זה? נשמח לשמוע במייל חוזר.

שלב 8 ממשיכות לעבד - המחשבות והשיתופים שלכם

עדי: המון תודה נעמי ודורית, הכתיבה שלכן מרגישה כאילו אנחנו בשיחה כאן, בשולחן עם קפה, אולי לצד חתול מנומנם מביט ומצפה לשאריות..

הדרך שהדברים כתובים, מנרמלת את התחושות שאני פוגשת בשנים האחרונות בקליניקה, החל מהקורונה וכלה במלחמה הארורה הזו.

לפרקים נדמה לי שאתן חלק מן השיחות שלי עם חברות קולגות, הדרכה או טיפול, על הקושי לנשום במציאות הדחוסה הזו שלנו.

אבל זה מה שיש, זו המציאות, ומחזק באופן מסויים, להרגיש פחות לבד בתוכה...

תודה עדי!

איזה כיף לשמוע, זאת בדיוק הכוונה וההזמנה שלנו.

דש חם וחיבוק - דורית ונעמי

הניוזלטרים הקודמים ועוד הפתעות בספריית הניוזלטרים שלנו.