אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

שלום רחל דואק רוטשילד

השבוע, בהתרגשות גדולה, חזרו שלוש חטופות הביתה, כמו שברים מהלב שחוזרים למקום, חתיכות של פאזל שמתחברות בדיוק לחיבוק של אמא, של עם שלם. החוויות הקולקטיביות שאנחנו עוברים מעלות לא פעם את השאלה, מתי ואיך אפשר להשתמש בEMDR בצורה קבוצתית? עד כה מיקדנו את הכתיבה שלנו בעבודה פרטנית, אולם רבים מאיתנו עובדים בצורה דיאדית, זוגית, משפחתית או קבוצתית. כמו-כן, לעתים קרובות נמצא את עצמנו עובדים עם חלקים וקולות שונים אצל מטופל יחיד. על-כן החלטנו להרחיב את היריעה ולהתייחס גם לטיפולים זוגיים, משפחתיים וקבוצתיים.

מטופל צעיר עם ADHD מספר: "בגיל ההתבגרות אחי הגדול התעלל בי. הוא העליב, השפיל והכה אותי, והייתי חסר אונים מולו. כשניסיתי להתגונן והכיתי אותו בחזרה, כעסו עלי שאני אלים. כשניסיתי להרגיע את עצמי ולפנות לעזרה, אמרו לי שאין מה לעשות שהוא אימפולסיבי, והרגשתי שלא רואים אותי, ואת הצרכים שלי. ואם הגבתי אז באו אלי בטענות שאני תכננתי את התגובה, ושוב הרגשתי לא בסדר. הבנתי שאין טעם לנסות לעבוד על האימפולסיביות שלי, כי זה רק לרעתי".

משתתפת בקבוצה אומרת למשתתפת אחרת שרק הכירה היום "את תמיד עושה לי את זה... מקטינה אותי ומדברת כשאני מדברת" ומייד כל הקבוצה מתנפלת עליה ומגנה על מי שדיברה לא בתורה.

אפשר לנתח את הסיטואציות האלה מהרבה כיוונים. יש הרבה לכתוב על AIP, מחשבות חוסמות, תבנית של חוסר אונים ופגיעה כתהליך מקביל, ועוד ועוד. קאת'י סטייל יחד עם אונו ואן דר הארט ואחרים כותבים כי הריפוי דורש אינטגרציה של העצמי, שבה כל חלקי האישיות לומדים לחיות בהרמוניה, במקום להמשיך במעגלי הפחד, ההימנעות והקונפליקט.(Steele, 2011).

בקבוצה, נרצה להשיב את הסדר למקומו, להזכיר את כללי הדיבור כדי להעביר מסר למשתתפת שהתפרצה לתוך דבריה של אחרת, שזה לא מקובל, כך גם ניתן תוקף למטופלת שדבריה נקטעו ונבסס תחושה של ביטחון והחזקה במרחב. כשהרוחות ירגעו נוכל להתבונן יחד על התבניות שהתעוררו ולחלקים השונים הבאים לידי ביטוי. וזה בדיוק אותו הדבר גם עם המטופל, ניתן מקום לחלק שאוצר בתוכו את תחושת חוסר האונים, הפגיעות והעלבון, החלק שנושא בתוכו את תחושת הדחייה במשפחה / קבוצה, התחושה שאין מקום, שאין מי שיראה את הצרכים הייחודיים, החלק שנאלץ לרצות ולהתחשב, החלק האגרסיבי שרוצה "להחזיר" ולהכאיב למי שיכאיב לו, והחלק שנלחם על חוסר הצדק, שזאת תבנית מוכרת אצל ילדים ומבוגרים עם ADHD או עם PTSD.

ההמשגה הזאת מאוד משמעותית, כי היא נותנת מקום ומרחב לחלקים השונים. סטיל וונדרהרט כתבו כי כל חלק של העצמי נושא עמו חלק מהסיפור, ורק בהקשבה לכל החלקים נוכל לגלות את הנרטיב המלא של החוויה (Steele, 2011). הטיפול בעבודת חלקים מתמקד בהבנה כי לכל אדם יש חלקים שונים של אישיות, כל אחד מהם מייצג רגשות, אמונות או חוויות שונות. העבודה עם חלקים יכולה לעזור לאדם להבין את קשרי הגומלין בין חלקים שונים, להבין את השפעתם על ההתנהגות והרגשות, ולשלב אותם בצורה מאוזנת לשיפור המודעות העצמית וריפוי רגשי. בקבוצה, לא פעם כל משתתפ.ת מייצג חלק.

תומס צימרמן (2023) מדגיש כי תרפיית EMDR מתמקדת בחיבור בין חלקי מידע שנשמרים בזיכרון מתקופות התפתחותיות שונות, לבין חלקים אחרים שיכולים לשמש כמשאבים לעיבוד הפצעים הרגשיים. כשחלקים מסוימים אינם בריאים דיים או כשחלקים צעירים "תקועים" בזיכרונות קשים, העבודה עם החלקים עשויה לכלול יצירת חוויות חדשות בהן חלקים אלו יכולים להתחבר באופן שונה, מעבר למה שקרה בזיכרונות הכואבים. חוויות אלה מספקות הזדמנות "ליצור את מה שלא קרה", כלומר, לאפשר לחלקים להתנסות במענה לצרכים הרגשיים בצורה שמעולם לא התקיימה.

עבודת חלקים מחברת בין תקופות התפתחותיות שונות ומחברת חלקים במוח בצורה חווייתית. אנו נפגעים דרך חוויות, אך גם נרפאים דרכן. בעבודת חלקים, ניתן ליצור נתיבים קטנים שמתחברים לכבישים רחבים יותר, עד ליצירת מרחבים פנימיים של חמלה עצמית, הבנה עצמית וריפוי עצמי.

פסיכותרפיית EMDR יכולה להשתלב עם עבודת חלקים בכמה דרכים:

1. זיהוי ושיום חלקים – בשלב ההכנה ב-EMDR, מזהים את החלקים המעורבים בטראומה (כגון כעס, אשם, חוסר אונים, חלקים שמרגישים פגיעים או חלקים שמגייסים כוח). כל חלק כזה יכול לשאת עימו טראומות אישיות או תחושות שהן תוצאה של חוויות עבר.
2. מיפוי חלקים – באמצעות דיאגרמות או דיון, מבינים את הקשרים בין החלקים השונים ואת תרומתם למצוקה הרגשית.
3. עיבוד EMDR עם חלקים – עיבוד טראומות משלב את החלקים השונים, לדוגמה, טיפול בכעס, על מנת להפחית מצוקה. תנועות העיניים או הגירויים הדו-צדדיים מסייעים בהפחתת העומס הרגשי והמעקב אחרי הזיכרונות הקשורים. בתוך תהליך ה-EMDR, המטפל עשוי לעבוד עם כל אחד מהחלקים בנפרד ולהנחות את המטופל ליצור קשר עם כל חלק ולהבין את עמדותיהם. שיטה זו יכולה לכלול עזרה לשמוע את הקולות השונים של החלקים ולהבין את התפקידים שלהם, ואז לעזור לעבד את החוויות הקשורות להם בצורה בריאה יותר.
4. עבודה עם חלקים חוסמים – חלקים שמונעים שינוי, כמו חרדה, עשויים להתנגד לעיבוד וההבנה שלהם חשובה לצורך המשך הריפוי.
5. אינטגרציה של חלקים – בשלב הסופי, שילוב החלקים השונים מאפשר למטופל להגיע לתחושת שלמות ומודעות עצמית גבוהה יותר. העבודה מאפשרת למטופל להבין כיצד החלקים השונים של העצמי יכולים לעבוד בשיתוף פעולה, ולא כגורמים נפרדים או נוגדים. תהליך זה מסייע להעצים את תחושת ההרמוניה הפנימית ולבצע אינטגרציה בין החלקים.

כך, במהלך העיבוד משתחרר כאב רב שהיה אצור זמן רב, ולא הורשה לצאת מחשש שיראה חולשה. המטופל והמשתתפת מבינים שלא הרשו לעצמם להפרד מהחלק האימפולסיבי כהגנה, וגם שלא היה מי שיוכל להיות שם בשבילם, לתמוך וללמד דרכים אדפטיביות יותר. עלינו לזכור, מטרת הטיפול אינה לחסל חלקים של העצמי, אלא לטפח הבנה ושיתוף פעולה ביניהם, ליצירת שלם מאוחד וחזק.(Steele, 2011).

אנחנו מציעות לחלקים בוגרים, העושים כרגע תהליך רגשי, להכיל, לתמוך ולאפשר. בחלקים הפגועים. בין אם זאת עבודה פנימית של מטופל יחיד או עבודה קבוצתית של מספר אנשים יחד, עבודת הEMDR מאפשרת פריקה, השלמה וצמיחה פוסט טראומטית. במפגשים הבאים יוצאים לאור חלקים שהיו חסומים ומוחבאים עד כה, וכעת מתאפשרת עבודת עיבוד מתוך מקום של כבוד והכלה לתבניות ההגנתיות שהיו בשימוש פעם. היות והחלקים של העצמי אינם הבעיה; הם הפתרון שממתין להתגלות ולהשתלב (Steele, 2011).

בעבודה עם חלקים, כמו גם עם זוגות, משפחות או קבוצות. נרצה לתת מקום לכל פרט בתוך הקבוצה. נרצה להכיר את החלקים / משתתפים, השונה והדומה בינהם מה איזורי החפיפה והקרבה והיכן יש ריחוק וניתוק. לעתים שלב ההכנה עשוי להתארך ואנחנו נקדיש זמן להתקרב, לבסס ביטחון, לאסוף את המידע הרלוונטי. לאחר שנעגן ונבסס מקום בטוח נוכל לעבור לשלבים של עיבוד. ישנן דרכים רבות לעיבוד בקבוצה, אנחנו נתייחס אליהן בהמשך, בינתיים נזכיר שלהבדיל מעבודה פרטנית, בעבודה הקבוצתית אנחנו חולקים במשאבים והתובנות כדי לעודד צמיחה פוסט-טראומטית ולא משתפים את החוויות הטראומטיות כדי להמנע מהדבקה שלילית. עיבוד משמעותי יוביל לתהליכים של אינטגרציה, הקשרים הבינאישיים בקבוצה יאפשרו למשאבים לעבור בין המשתתפים וההתפתחות של כל פרט תתרום להתפתחות הקבוצה כולה, כך שכמו בעבודת חלקים, גם בעבודה הקבוצתית נוכל לחוש הרמוניה והעצמה.

EMDR בעבודת חלקים, זוגות וקבוצות פותח צוהר לריפוי עמוק ומשמעותי. בכל רובד - החל מעבודה עם חלקי העצמי ועד לדינמיקה קבוצתית - אנו מזהים, מכילים ומשלבים את הקולות השונים לכדי הרמוניה מעצימה. נשמח לשמוע מניסיונכם בשילוב EMDR בעבודה מערכתית - בואו נעשיר יחד את הידע המקצועי של קהילתנו, כתבו לנו במייל חוזר, איך זה אצלך בקליניקה? מה הניסיון והחוויה שלך?

שלב 8 ממשיכות לעבד - המחשבות והשיתופים שלכם

דורית ק: הי דורית ונעמי, תודה עבור הכתבה המרתקת בnewsletter האחרון שלכן ותודה שהזכרתן איך המציאות הטראומטית ההזויה שאנחנו חיים בה יכולה לבוא לידי ביטוי בהעברה הנגדית .משתפת אתכן בהרהור תיאורטי...
התייחסתן להעברה נגדית כתופעה שיוצרת תקיעות בתהליך העיבוד בגלל כשל אמפטי ( לפי דורקין now moment ) והעלאת המודעות אצל המטפלת על ההעברה הנגדית ושיתוף המטופל (moment of meeting) יכולים להחזיר את זרימת התהליך. אני רוצה להדגיש את ההעברה הנגדית כמשאב בטיפול EMDR, אספקט ההדהוד שנוצר בין מטפלת ומטופל בטיפול באמצעות mirror neurons, שגורם לעיתים למצב בו המטפל "יודע" מראש את האסוציאציה שהמטופל יעלה. (יתכן שהBLS של המטופל מגביר את ההדהוד אצל המטפל). כאן ההעברה הנגדית מאפשרת attunement אמפטי יותר מדויק עם המטופל, כשהמטפל הופך לכלי אחסון של emotional part (ep) שהוא מכיר מעצמו. זהו חלק שהמטופל לא מסוגל להכיל ושהוא משליך על המטפל כשתפקידו של המטפל להגיש למטופל את החלק הזה מתוך attunement אמפטי. אגב זאת העבודה שאני מנסה לעשות עם זוגות שעיקר התקשורת בין בני הזוג מבוססת על השלכתיות הדדית. זהו מצב בו בני הזוג מופעלים על ידי חלקים של עצמם dissociated שאוחסנו אצל בני הזוג. הטרגט בעיבוד הוא רגע של acting out של ההשלכה באינטראקציה הזוגית. הNC הוא לרוב חוסר אונים " לשנות" את בן הזוג, הPC הוא לרוב לא נגיש, הרגש זעם. מנסיוני העיבוד מוביל לירידה בכעס תוך מודעות גוברת שהתכונה הכל כך מכעיסה אצל בן הזוג היא בעצם חלק שלו עצמו. במילים אחרות, תהליך העיבוד ב-EMDR מאפשר "ressociation" הדרגתית של החלק המושלך.

תודה דורית,

כשנפגשנו ביום ראשון הניוזלטר שלנו כבר היה מוכן, אבל לא יכולנו להתאפק ולהוסיף התייחסות למפגש המרתק איתך ועם רינה.

מסכימות איתך כל כך, לא פעם אנחנו כמטפלים נמצאים במודעות להעברה הנגדית ויכולים להשתמש בה, בעיקר כאשר אנחנו מנוסים ומלווים בהדרכה המגדלת אצלנו את המשקיף הפנימי. כאשר זה במודעות שלנו ואנחנו "יודעים" מראש או מנחשים מה תהיה האסוציאציה של המטופל, זאת רמת חיבור כל כך גבוהה ועמוקה בטיפול שהיא כלי משמעותי לקידומו.

שוב תודה, דורית ונעמי

הניוזלטרים הקודמים ועוד הפתעות בספריית הניוזלטרים שלנו.