"ויֹּ֤אמֶר ה' אֶל מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃ הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה." זוהי המצווה הראשון שניתנה לעם ישראל. רש"י מזכיר זאת כבר בפסוק הראשון בתורה, בהביאו את דברי חכמים במדרש: "אָמַר רַבִּי יִצְחָק לא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשׂרָאֵל, וּמַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? 'מִשׁוּם כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם' (תהלים קיא), שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׁרָאֵל לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם, הֵם אוֹמְרִים לָהֶם כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הִיא, הוּא בְרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָיו, בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ". גם כאן בפרשה חוזר רש"י על עניין זה: "בִּשְׁבִיל שֶׁאַהֲרֹן עָשָׂה וְטָרַח בַּמּוֹפְתִים כְּמֹשֶׁה, חָלַק לוֹ כָּבוֹד זֶה בְּמִצְוָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁכְּלָלוֹ עִם מֹשֶׁה בַּדִּבּוּר". מה משמעותו של כבוד זה? זאת ועוד, בפסוק הקודם למצווה זו נאמר: "וּמֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֗ן עָשׂ֛וּ אֶת כׇּל הַמֹּפְתִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְחַזֵּ֤ק ה' אֶת לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹֽא שִׁלַּ֥ח אֶת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ" (פרק יא, י), פסוק שמסכם את כל תשע המכות שהיו עד כה, ללא כל חידוש, ולכן מסביר רש"י: "כְּבָר כָּתַב לָנוּ זֹאת בְּכָל הַמּוֹפְתִים, וְלֹא שְׁנָאָהּ כָּאן אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְסָמְכָהּ לַפָּרָשָׁה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ". הפסוק בא ללמדנו שיש קשר מהותי בין המכות ובין מצוות קידוש החודש ומצוות הפסח. מה הקשר המהותי בין קידוש החודש על פי הלבנה ובין יציאת מצרים? מדוע התורה מדגישה שציווי זה נאמר "בארץ מצרים"? הרי ברור שמשה ואהרון נמצאים בארץ מצרים? רש"י מסביר: "חוּץ לַכְּרַךְ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּתוֹךְ הַכְּרַךְ? תַּ"לֹ: "כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר וְגוֹ'" (לעיל ט, כט). וּמַה תְּפִלָּה קַלָּה לֹא הִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ הַכְּרַךְ, דִּבּוּר חָמוּר לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ בְּתוֹךְ הַכְּרַךְ? לְפִי שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה גִלּוּלִים". הביטוי "בארץ מצרים" מלמד שמשה ואהרון יצאו מהעיר כדי לקבל את הציווי האלקי, כי העיר מלאה בעבודה זרה. ולבסוף, מה משמעותו של הציווי "החודש הזה לכם"? רש"י מסביר: 'הֶרְאָהוּ לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ וְאָמַר לוֹ כְּשֶׁהַיָּרֵחַ מִתְחַדֵּשׁ יִהְיֶה לְךָ רֹאשׁ חֹדֶשׁ (מכילתא). וְאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ, עַל חֹדֶשׁ נִיסָן אָמַר לוֹ, זֶה יִהְיֶה רֹאשׁ לְסֵדֶר מִנְיַן הָחֳדָשִׁים, שֶׁיְּהֵא אִיָּר קָרוּי שֵׁנִי, סִיוָן שְׁלִישִׁי". מדוע פתח רש"י בהסבר הדרשני־הלכתי, ורק לאחר מכן הוסיף את הפשט הפשוט? רש"י מוסיף ומביא את דברי חכמים על המילה "הזה": "נִתְקַשָּׁה מֹשֶׁה עַל מוֹלַד הַלְּבָנָה, בְּאֵיזוֹ שִׁעוּר תֵּרָאֶה וְתִהְיֶה רְאוּיָה לְקַדֵּשׁ, וְהֶרְאָה לוֹ בְּאֶצְבַּע אֶת הַלְּבָנָה בָּרָקִיעַ וְאָמַר לוֹ כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ". הרי שהביטוי "החודש הזה" מתייחס לחידושה של הלבנה ולא לחודש כולו. כפי שנראה מפשט הדברים, כאן רש"י אינו עושה הבחנה בין פשט לדרש. על פי הממצאים הארכאולוגיים, אנו יודעים כי במצרים העתיקה היה לוח שמשי בלבד (יש כמה גרסאות האם היו בלוח העתיק 360 יום או 365 יום, אבל העיקרון הוא ברור), ללא כל התחשבות בשנת הירח. תפיסה זו מבטאת את האמונה והסגידה האלילית של המצרים לכוחות הטבע, כי המערכת היא קבועה וחוזרת על עצמה באופן מוחלט. החשיבות של צורת חישוב הזמנים היא מהותית, כי הממד הראשוני ביותר בבריאה הוא ממד הזמן. הדבר בא לידי ביטוי כבר בבריאת העולם, שבה התורה מדגישה את הימים שהוא ממד הזמן הברור ביותר, לאורך תהליך הבריאה כולה. לכן ברור מדוע חכמים מבינים שהמצווה הראשונה בתורה היא קידוש החודש. לכן תהליך היציאה ממצרים מתחיל בציווי "החודש הזה", כי הוא מבטא את ההבדל המהותי בין התפיסה האלילית המצרית לאמונה היהודית. כי יש שני דברים מהותיים הנלמדים מפסוק זה: האחד – שיש הבדל בין ראש השנה לשנים לראש השנה לחודשים, שהרי הכתוב אומר במפורש שהחודש הזה הוא "ראש חודשים", ובמשתמע איננו "ראש השנה" כולה. כפי שחוזר הכתוב ומדגיש "'ראשון הוא לכם לחודשי השנה", ואין הוא ראש לשנים. כפי שמדייקים חכמים במסכת ראש השנה ביחס לשאלה מתי מתחילה השנה ההלכתית, ועונים שיש הבדל בכתובים בין "שנה שיש עמה חודשים" ובין "שנה שאין עמה חודשים" (דף ו והלאה, עיינו שם). ההבדל השני הוא שחידוש החודש תלוי באדם – "החודש הזה לכם", הוא תלוי בכך שאתם תראו את הלבנה המתחדשת, ועל פיה תקבעו את תחילתו של החודש ולא על פי לוחות אסטרונומיים קבועים, שהיו כבר בעת העתיקה כפי שאנו מחשבים את החודש כשאין לנו בית דין מוסמך לכך. כפי שאמרו חכמים "כזה ראה וקדש". כי ישנם בעולם שני תהליכים שצריכים לשלב ביניהם. ישנו לוח השנה השמשי שאיננו משתנה ואין לנו כל יכולת להשפיע עליו באופן מהותי. אנחנו יכולים לפעול רק בתוך המסגרת הקבועה. אולם במקביל, ישנו לוח השנה של הירח, המקבלת את אורה מהשמש, אבל היא היכולת להתחדש בתוך המציאות. היא תלויה באמונה שאנחנו יכולים להשפיע על המציאות ולא רק לחיות בתוכה. לכן הפסוק מדבר על מושג "חודש", ששורשו הוא "חדש", אולם הוא חלק מהשנה כולה, שבאה מן השורש "שנה", לחזור על השינוי והקבוע. זאת ועוד, המילה "שנה", במובן של חזרה, והמילה "שינוי", שהוא ביטוי להתחדשות, הן בעצם מאותו שורש. כי כל השינוי וההתחדשות הם רק בעולם הזה, העולם שיש בו זמן, לעומת העולם הנצחי, שאין בו שינוי, כי ממד הזמן לא קיים בו. מצד אחד, אנחנו חיים באמונה שהכול קבוע וידוע מראש, ומצד שני יש לנו יכולת הבחירה, כי "אם אין אני לי מי לי". חידוש החודש תלוי בכך שחכמי התורה יקדשו את החודש ולא חכמי האסטרונומיה, כי מבחינה אסטרונומית אין משמעות מעשית לשנת הירח. קידוש החודש מבטא את היכולת האנושית להתחדש – התחדשות הבאה מתוך אמונה בקודש האלקי המתגלה בעולם הזה. לכן בחר רש"י להביא את שני הפירושים לביטוי "החודש הזה", כי שני הפירושים הללו משלימים זה את זה. זהו שורש האמונה היהודית, הבאה לידי ביטוי בתורה ובמצוות. לכן מצוות קידוש החודש ובה השילוב שבין שתי מערכות זמנים של השמש והירח – היא המצווה הראשונה שניתנה לנו כעם. לכן מוסיפה התורה ומדגישה בפרשת בא: "היום אתם יוצאים בחודש האביב" (פרק יג, ד), כי אי אפשר לשמור על חג הפסח בחודש האביב ללא האיזון הנדרש בין שנת השמש לשנת הירח (עיינו עוד בספרו של הרב יואל בן נון, "זכור ושמור" ועוד). רעיון זה בא לידי ביטוי בחיבור שבין משה לאהרון. משה, המביא את דבר ה' באופן מוחלט, בבחינת "יקוב הדין את ההר", ואהרון שמתווך בין הדין המוחלט ובין היכולת של האדם לקלוט אותה כי הוא "אוהב שלום ורודף שלום", ולכן הוא זה שמציע תמיד פשרה (עיינו פניני רש"י, פרשת בא, עמ' 79, 83 ועוד). לכן יש צורך לסכם את פרשת המכות שניתנו למצרים על ידי משה ואהרון לפני שניגשים ללוח השנה העברי ולמצוות הפסח, ולכן דווקא במצווה זו פונה הקב"ה למשה ואהרון יחדיו, ולכן מדגישה התורה שמצווה זו ניתנה דווקא בארץ מצרים, כי היא הבסיס ליציאה ממצרים מבחינה רוחנית. לוח השנה היהודי שונה הוא מכל התרבויות והדתות האחרות, כי הוא מבטא את האמונה היהודית בעומקה: חיבור בין ישן לחדש וחיבור מורשת והתחדשות, כי שניהם ביחד מבטאים את האמונה באל אחד המתגלה אלינו בשני הממדים יחדיו – ממד הזמן יחד עם המבט הנצחי הנעלה מכל זמן. |